יום שישי, 10 בפברואר 2012

כיצד אני מגדיר תרבות?

 המושג תרבות מקפל בתוכו מובנים רבים, עובדה היא שקיימות הגדרות רבות ושונות. אני בחרתי להצטמצם במשפט קצר: תרבות היא מכלול היצירה האנושית, היא כוללת המצאות טכנולוגיות, התנהגות האדם במשפחה, בחברה, בקשר אל הסביבה.
על פי הגדרה זו תרבות האדם מתחילה עם המעבר לחקלאות, ביות בעלי חיים והקמת יישובים. ז"א שלפני כן לא הייתה תרבות? בוודאי שכן, אלא שהצייד הנודד של תקופת האבן קיבל מזון מן המוכן בטבע, כמעט ללא צורך, בהמצאות טכנולוגיות.
תקופה ארוכה מאוד הצייד הנודד חי ללא דאגות רבות לפרנסתו, ורק לאחרונה, לפני כחמש עשרה אלף שנה החברה האנושית, בחלקים שונים של העולם עברה שינוי, עידן חדש החל: קמו קבוצות בני אדם שהקימו יישובי קבע, ולפרנסתם גידלו צמחי מאכל ובייתו בעלי חיים.
הספקת מזון מגידולי חקלאות הוא תהליך רגיש: את הזרעים יש לשתול בעונתם, להשקות כאשר דרוש, להוסיף דשן ולשמר גרעינים לשתילה בשנה הבאה. את בעלי החיים יש לטפח, לספק להם מזון ולדאוג לבריאותם. כל הפעילות הזו דורשת ידע ותכנון.
התיישבות קבע גם היא דורשת תכנון ארגון ופיקוח. ידע לבנות בתים, לתכנן את שטח היישוב, לארגן את החיים המשותפים, ולפקח על האוכלוסייה.
מי היו בעלי הידע ביישובים הראשונים? כיצד נלמד לבצע את כל המטלות האלה? האם הידע הגיע מאלים כפי שטוענים מיתוסים רבים? או מאדם חכם? או אולי מאנשים שהגיעו מכוכב אחר?
יצירת מזון היא ראשיתו של תהליך התמחות במקצועות שונים: חקלאים, ממציאים, פקידים, סוחרים, אנשי צבא, פועלים ועבדים. מעל לכולם ניצב המנהיג המרכז בידיו את ניהולו של היישוב. החברה האנושית של עידן יישובי קבע החלה בתהליך שישנה את פני העולם לתמיד.
בנוסף להבנת התרבות החומרית יש להבין מניעים פסיכולוגיים המנחים את הפעילות האנושית. יש שיאמרו שלא ניתן להבין את האדם מתקופות קדומות. תשובתי היא: הבנת עצמי והחברה בה אני חי יכולה להכליל גם את העבר. כולנו תוצאה של מעשי אבות אבותינו ומעשינו קובעים את הקיום בעתיד. אם אני מבין את מעשי אני מסוגל להבין את מעשיהם של אלה שחיו אלפי שנים לפנינו.

כיצד נרכש ידע
התשובה לדעתי נמצאת בהבנת תהליך רכישת הידע והעברתו. תהליך זה חשוב למפעלים כלכליים של ימינו עד כדי כך שקיימות חברות העוסקות בניתוח הנושא. קראתי מאמר שפורסם על ידי אחת החברות העוסקת בידע: "אורטל לניהול ידע" שם נכתב:
" העיקרון הבסיסי עליו מושתת המודל הוא שידע מועבר ונוצר אך ורק באינטראקציה בין אנשים. לעיתים אנו נוטים לשכוח את העיקרון הזה וחושבים שככל שנשקיע בטכנולוגיות מתקדמות כך הסיכוי שנוכל לפתח ידע חדש ולהגדיל את מאזן ההון האינטלקטואלי של הארגון שלנו יגדל. אסור לשכוח שמדובר באנשים, ואנשים, כמו אנשים, צריך לטפח, לעודד, לתגמל ולאפשר, ולעיתים גם להכווין.
ראה:


נכון, אנשים כמו אנשים צריך לטפח, לעודד, ולתגמל ולאפשר גם להכווין. המשפט הזה תקף בכל תקופה.
בפרק הקודם, כאשר בחנתי את שאלת הופעת החקלאות, הבאתי דוגמאות של אזורים בהם חלו שינויי אקלים חריפים, וחברות ציידים נודדים עברו להתיישב ביישובי קבע ולהתפרנס מחקלאות וביות בעלי חיים. המצאת החקלאות הוא חלק מתהליך ממושך, מאות אלפי שנים קבוצות ציידים לקטים נדדו בין אזורים לחים בהם ניתן היה לקבל מזון בקלות יחסית. דרך לימוד והתנסות נוצר ידע בתוך הקבוצה, ועבר במסורת לדורות הבאים.

            תהליך רכישת ידע והעברתו
תמיד היו אנשים שהבינו את תהליכי הטבע וניסו לנצלו לטובתם. פרטים בין חבורות של ציידים לקטים הסיקו שאם רוצים להגדיל את כמות עצי הפרי האכילים יש לכרות את שאר העצים. יש שהגיעו להבנה שאם שורפים חלקת יער ייווצר שטח פתוח בו יצמחו עשבי מרעה. להקות בעלי חיים ימשכו אל מקום המרעה ובכך מלאכת הצייד תהיה קלה יותר. אם רוצים להגדיל את מספר להקות הבקר למשל, מספיק להקטין את מספר הטורפים הניזונים מהן. להבנתי הידע נוצר אצל יחידים סקרניים, מחדשים וממציאים, ידע שנרכש על ידיהם הועבר לחברתם ולדורות הבאים. הידע קיים בנו וניתן לגלותו בתוכנו. מדענים וחוקרים יודעים כיצד, ברגעי השראה, מקבלים ידע המוצא פתרון על השאלה שנשאלה.
מיתוסים על קבלת ידע מאלים או חצאי אלים נועדו להסביר את סוד תהליך היצירה האנושית בשפה שבני אדם יכולים לעכל ולהבין.
בדקתי, עד כמה שיכולתי, את טענת הגעת אנשים מכוכב אחר, מצאתי מלל רב אך לא הוכחה ממשית אחת. יש החושב אחרת? אני מוכן לשמוע.

ללמוד מאחרים או לגלות בעצמך
הורים ומורים מעבירים , בדרך כלל, ידע שקיבלו מהוריהם ומוריהם. בהעברה זו חסר אלמנט היצירה. יש להבחין בין ידע לאינפורמציה. אינפורמציה מאפשר לחזור על חידוש שהומצא על ידי בעל ידע.
הקמת יישוב וייצור מזון מחקלאות דורשים ידע, תכנון ופיקוח. אנשים סקרניים מסתכלים, חוקרים ומסיקים מסקנות. הם מסוגלים ללמוד כיצד לנצל את המשאבים הקיימים בטבע. אנשים אלה נעשו מומחים, האחרים נעזרו בהם. מאז אנו נעזרים במומחים לפתרון קשיינו. הצורך במומחים יצר מעמדות: חקלאים, ממציאים, פקידים, סוחרים, אנשי צבא. העבודה הלא מקצועית נעשית על ידי המעמדות הנחשבים נמוכים, פועלים ועבדים. את העובדים ניתן להפעיל באמצעות לחץ או בעזרת אמונה דתית, אהבת מולדת, או במקרה שנדון בו בהמשך - על ידי שיתוף פעולה.
על מנת שפעילות יישוב תתנהל בצורה תקינה קיים צורך באחראים על התכנון, הסדר והפיקוח. התפלגות זו יצרה אליטה שלקחה לעצמה זכויות יתר: בתים מפוארים, מזון איכותי, קבר מפואר. אנשי האליטה הם המשליטים מנהיג. המנהיג משמש סמל לאיחוד כל השכבות, מלך, מנהיג, נשיא, כהן דת ועוד שמות שהמשותף ביניהם הוא הרצון של בעלי השליטה ביצירת חברה בה כולם מתרצים למלא את תפקידם מרצונם החופשי כביכול.
מי המציא את השיטה? לפי דעתי היא נוצרה באופן טבעי, ככורח המציאות, אך כאשר נוצרה נעשה ברור שהיא שומרת על הסדר החברתי. ואמנם מדי פעם מתרחשות מהפכות המשנות את האיזון, עד אשר מושג איזון חדש. המנהיג מוחלף, שם השיטה החברתית מתחלף, הדת עוברת רפורמה. למעשה השינוי הוא רק בסגנון, אנשי האליטה מוחלפים באנשי אליטה אחרים, השיטה ממשיכה לפעול כבעבר.
הסתכלות במערך הפסיכולוגי שלנו, מגלה את שותפות הגורל של כל בני אנוש. מבחינה זו לא חל שינוי בין המניעים הפסיכולוגים של האדם לפני עידנים רבים. ומכאן אני מסיק שניתן להבין את מניעי האנשים שחיו ויצרו בימי קדם.

מטרת המחקר
מטרת המחקר היא להשוות בין תרבויות שונות, במרחבים שונים ובזמנים שונים. תרבויות הדומות במרכיבים טכנולוגים, כלכליים ופולחניים. הבאים לידי ביטוי בממצאים שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות.
ברשומה זו אני מבקש לבחון את התרבות המכונה ניאוליטית או תרבות האבן החדשה. שלב זה בהתפתחות התרבות האנושית מתאפיין בבניית יישובי קבע, ייצור מזון מחקלאות וגידול בעלי חיים. בשלב זה הומצאו מלאכת קליעת סלים, שקים, אריגת בדים, שזירת חבלים. כלי העבודה, סכינים גרזנים, נקבים ועוד הוכנו מצור, אובסידיאן או מאבן קשה אחרת. כלי נשק: כידונים, קשתות, נעשו מעץ וראשי אבן או עצם. קלע הוא כלי מרכב מרצועת בד או עור וקלע מאבן או חומר. במקומות מסוימים בעולם הומצאו קנים ארוכים בהם נושפו חיצים מורעלים.
צמחי המזון שגודלו שונים, הם מותאמים לתנאי האקלים והקרקע של כל אזור. חברות אדם פיתחו קשרי מסחר עם חברות בסביבתם. מסחר החילופים כלל תוצרת מזון, בעלי חיים, אבנים טובות, אבני אובסידיאן, מתכות כגון הזהב והכסף.
בסופה של התקופה הומצאו הקדרות והגלגל. כפי שנראה בהמשך לא בכל חברה הומצא הגלגל או הקדרות. בעבר חשבתי שללא גלגל וקדרות חברה אנושית לא יכולה להתפתח. לימוד תרבויות מרכז ודרום אמריקה הוכיח לי שבמקום כלי אגירה מקרמיקה נתן להשתמש באמצעים אחרים כמו קליפות דלועים. במקום עגלות ניתן להעביר מסעות על גבם של אנשים או בעלי חיים.
מעמד האישה והגבר משתנה מחברה לחברה, על כך ניתן ללמוד מיצירות אומנות כגון פסלים, וציורי קיר.
ברוב התרבויות הדת קיבלה מקום מרכזי, כפי שמעידים המבנים המונומנטלים של מצרים, מסופוטמיה, תרבויות אסיה ומרכז ודרום אמריקה.

המצאות טכנולוגיות
מקובל לחשוב שהמצאות הם המנופים הגדולים של התפתחות הכלכלה ומדד להתפתחות החברה האנושית. סברה זו לא מביאה בחשבון את הדו ערכיות של פעילותנו. המצאה היא חרף פיפיות, מוחנו לא מסוגל, ואולי גם לא רוצה, לנחש את שרשרת השינויים שהמצאה עשויה לגרום בעתיד. אין הממציא מסוגל לשקול את כל ההשלכות שהמצאתו עלולה לגרום להאדם ולסביבתו.
כלי עבודה הפכו לכלי נשק: הקרדום, המשמש בחקלאות, הפך לגרזן מלחמה. הקשת שנועדה לצייד הפכה לכלי לרצח אדם.
ממציאים וחוקרים בני ימינו הנחשבים אנשים דגולים, כמו אלפרד נובל או אלברט אינשטיין הבינו מאוחר מאוד את הרסנות המצאותיהם. "נובל שהבין היטב את כפל התפקידים שמילאה המצאתו, הדינמיט, החליט, ב 1901, לכפר על "הישגו המדעי", ולהקל על מצפונו, על ידי יסוד הקרן ל"פרסי השלום" על שמו. בצוואתו כתב כי הפרס יינתן לאדם שהצטיין בתרומתו "לאחוות האומות, לחיסול הצבאות או לצִמצומם, ולארגון כנסים לקידום השלום".
אינשטיין כתב לז'ק הדמארד (29 בדצמבר 1949): "כל עוד מבקשים להשיג ביטחון באמצעות התחמשות לאומית, לא תוותר שום מדינה על איזשהו כלי נשק העשוי להבטיח לה ניצחון בזמן מלחמה. לדעתי, אפשר להשיג ביטחון רק על ידי ויתור על כל מערכות ההגנה הצבאיות הלאומיות". ואכן, יומיים לפני מותו עוד הספיק לחתום על גילוי דעת שחיבר הפילוסוף ברטרנד ראסל על טבען של המלחמות העתידיות והמטרה בכל מדינות העולם לוותר על הנשק הגרעיני שברשותן.
מרוץ המצאת כלי נשק, הוא חלק מתהליך שהחל בעידן האבן החדש וככל הנראה ימשך אל תוך העתיד. אך בכל זאת היו מקומות בהם שררו יחסי שלום כפי שארכיאולוגים למדו מהיישובים שנחשפו בפרו.
מי היו התושבים הראשונים של אמריקה מתי ומהיכן הגיעו, על כך יש הנחות שונות. ההנחה המקובלת היא שציידים נודדים עברו את מיצרי ברינג ומשם התפשטו בכל היבשת. אבל על כך יש מחלוקת בין החוקרים השונים. המחקרים האחרונים מצביעים על כי אוכלוסיית אמריקה מקורה מיבשת אסיה, מאוסטרליה ומאיים שונים ועל זמנים קדומים למקובל.
 הנחתי שונה: האדם הגיע לצפון ודרום אמריקה ממקומות שונים, בשלבים האחרונים של תקופת האבן. על פי הממצאים שנחשפו בחפירות ארכיאולוגיות אוכלוסיית פרו עברה את שלבי תקופת האבן כנוודים לקטים. שרידיהם נמצאו במערות ובמחנות זמניים. בסוף השלב הזה למדו לבנות בתים, הקימו יישובים פיתחו חקלאות, מלאכות, אומנות ודת ייחודיים ללא כל קשר לתרבויות אחרות בעולם.
"תרבות האדם היא תכונה מולדת, כל קבוצת אדם בכל מקום בעולם יצרה את עולמה הטכנולוגי על פי חוקי הטבע ועולמה הרוחני ועל פי סגנונה הייחודי.
המקום הראשון שאני מבקש לבחון היא פרו. במדינה זו נמצאו ערים גדולות מאוד שנוסדו בעידן ראשית החקלאות ובניית יישובים עוד לפני שהומצאה הקדרות.

פרו נופים ותושבים
שטחה של פרו כמילין קמ"ר מאוכלסת מגוון אתני. פרו של היום מאוכלסת פסיפס של אנשים: צאצאי העמים המקוריים, בני תערובת של ספרדים עם האוכלוסייה המקומית. בני המורים מספרד, היורשים של עבדים אפריקאים ומהגרים אירופים.
הכיבוש הספרדי, שהחל ב1532, שם קץ להמשך התפתחותן של תרבויות פרו. הספרדים ניסו וכמעט הצליחו למחוק את מורשתם של העמים המקוריים. עמים אלו מכונים בימינו אינדיאנים, כלומר תושבי הודו. ה"אינדינים" שייכים לעמים רבים המדברים בעשרות לשונות וניבים שונים. בכל ארצות דרום אמריקה של ימינו יורשי העמים המקוריים מבקשים ללמוד את עברם, ולשקם את המסורות שעדיין קיימות.
מעולם לא ביקרתי בפרו, לכן כל הידע שלי בא מהסתכלות בתמונות ומקריאת תיאורים של חוקרים ומבקרים. נופה הוא עולם מגוון של ניגודים בין הרים מושלגים, יערות עד, עמקי נחלים צרים ורצועת חוף מדברית.




המפה המצורפת מציינת שמונה יחידות נוף שונות: רצועת חוף צרה, שאורכה כשלושת אלפים ק"מ ורובה מדבר. במזרחה רצועה רחבה יותר של גבעות והרים מחורצת על ידי ארבעים נחלים היורדים מההר ויוצרים עמקים מתפתלים, צרים וארוכים. הרצועה השלישית הם ההרים הגבוהים של האנדים, עם פסגות מכוסות בשלג כל עונות השנה, שגובהם מגיע לששת אלפי מטר. מאחוריה משתרע היער הגבוה ומתחתיו יערות עד של האמזונס. ביניהם עשרות אגמים, הידוע ביניהם הוא אגם טיטיקאקה (משותף לפרו ובוליביה), מקווה המים הגבוה בעולם.



פרו – נחל אוטקובמבה
 ((Utcubamba
היוצר עמק צר, ברקע מורדות הרים מעובדות
מקור:
Utcubamba amazonas peru.jpg - Wikimedia Commons

            חוף מדברי - ים עשיר
רצועת החוף של פרו נמצאת בצל הגשם, במזרח על ידי שרשרת הרי האנדים, במערב על ידי רוחות המסחר של האוקיאנוס השקט. ומכאן רצועת החוף יורדים בה מעט גשמים. לעומתה האוקיאנוס הוא מקור מזון עשיר: להקות ענק של דגים המתקרבים לחוף בעונות מסוימות. עיקרם הם דגי הסרדין והאנצ'ובי העושה את פרו לאחת המדינות הראשונות בעולם ביצוא דגים ותוצרת דגים, וכפי שנראה כך היה המצב בעבר הרחוק.
עושר הדגה נגרם על ידי תופעת טבע: זרם ימי המכונה זרם הומבולט. זרם של מים קרים ובו שפע מזון המקיים את להקות הדגים הגדולות. בעונה של חג המולד עשוי להשתלט על הים זרם אחר "אל ניניו" (El niño ), הילד בספרדית, זרם של מים חמים. כאשר הזרם החם של אל ניניו מופיע בחופי פרו שפע הדגים נעלם והמים מעלים ריח צחנה. אל ניניו עשוי להופיע פעם בשלוש ארבע שנים ולהישאר במקומו בין שנה לשנה וחצי. בתקופה זו אין לדייגים כל פרנסה. בעבר היו תקופות בהן אל ניניו פקד את חופי פרו תקופה ארוכה יותר, זו הייתה מכת מוות לדייגים ולישוב המתפרנס מהם.
בימי קדם נוצר שיתוף פעולה כלכלי בין דייגי החוף לבין חקלאי העמקים. תופעה שהתבררה במחקר הארכיאולוגי של האזור. לאורך החוף נמצאו יישובי דייגים ובעמקי הנחלים הוקמו יישובים חקלאיים. המפה המצורפת מראה את מיקומם של יישובי הדייגים וישובי העמקים בתקופה של ראשית החקלאות לפני כחמשת אלפים שנה.


מיקומם של אתרים מתקופת האבן ברצועת החוף ((Norte Chico
Credit: Jill Seagard, The Field Museum

המחקר הארכיאולוגי מגלה את פרו הניאוליטית
בשנת 1941 שני ארכיאולוגים מאוניברסיטת הרוורד
 Gordon R. Willey and John M. Corbett
סקרו את נחל סופה. כעשרים ק"מ מהחוף הם נתקלו בכמה גבעות שהתרוממו בגדה של הנחל. לדעתם הגבעות היו ערימות חול טבעיות. חמישים ושלוש שנים מאוחר יותר בקרה במקום חוקרת פרואנית, ד"ר רות שאדי סוליס מהאוניברסיטה הלאומית של סן מרקוס בלימה. היא ראתה את אותן הגבעות, אך לא סמכה על מראה עיניה. בדיקה ארכיאולוגית גילתה שהגבעות מסתירות בתוכן שרידי מבנים. על פני השטח ובחפירות לא נמצא כל זכר לשברי כלי חרס. ד"ר שדי הבינה שהשרידים שייכים לתקופה פרה-היסטורית לפני המצאת הקדרות. לקהילת הארכיאולוגים היה קשה לקבל שהמבנים נעשו בתקופה כה מוקדמת.
בכדי לקבוע את זמנם של הממצאים היה צורך בבדיקות חומר אורגני. מאחר ולמשלחתה של ד"ר שדי לא היו אמצעים כספיים לביצוע הבדיקות היא ביקשה את עזרתם של חוקרים האמריקאים. דוגמאות של חומר אורגני נשלחו למעבדות בארה"ב והתוצאות פורסמו בחוברת Science של שנת 2001.


"גבעות" קאראל לפני החפירות הארכאולוגיות.

התוצאה הכתה בתדהמה את החוקרים כאשר התברר שהמבנים של קאראל נבנו לפני כחמשת אלפים שנה. בפעם הראשונה נודע על קיומם של מבנים שנבנו בתקופה האבן. תחילה היה קשה לחוקרים לקבל את העובדות, ורבים פקפקו במהימנות הבדיקות. אך סדרה של בדיקות נוספות השיגה אותה תוצאה. בדיקות 14C (פחם 14) נעשו בשנת 2007 בעמק נחל
Huaura
ובאתר בנדוריה
 (Bandurria).
הבדיקות בשני האתרים הוכיחו שהם נבנו כמה מאות שנים לפני קאראל ראה:


קנאת סופרים מרבה חכמה?
החוקרים האמריקאים פרסמו בספרות המדעית פרסומים בהם ד"ר שאדי ועבודתה לא הוזכרו, סיבה שגרמה לקרע בין החוקרים ולהאשמות הדדיות.
אך הסקר והחפירות של ד"ר שאדי נמשכים עד ימים אלה ובזכותם נחשף פרק לא נודע בקורות תרבויות פרו.



ד"ר רות שאדי סוליס Ruth Shadi Solis))
Fotografía de Ruth Shady: Archivo Plan Maestro Caral Supe


העיר המונומנטלית קאראל
העיר היא חלק ממערך יישובים שנבנו לאורך שתי גדותיו של נחל סופה (ראה מפה). האתר נבחר לחפירה בהיותו בעל השטח הגדול ביותר בעמק.
לא ביקרתי באתר וכל ידיעותיי עליו שאובות מהפרסומים באינטרנט. שליטתי בשפה הספרדית אפשרה לקרוא את כתבי החוקרים בשפתם.
העיר קאראל היא שונה מכל יישוב, מתקופת האבן החדשה, שמוכר בעולם. בנייתו של היישוב תוכננה בקפידה (ראה תוכנית). השטח הבנוי גודלו כ 66 הקטר שהם 660 קמ"ר.
לדעת מנהלת הפרויקט ד"ר שאדי קאראל היא העיר הקדומה ביותר בין יישובי אמריקה המרכזית והדרומית. בעיר מקדשים, חדרי פולחן מיוחדים לשרפת מנחות וכיכרות להתקהלות, מבנים המצבעים על מרכזיותו של הפולחן הדתי. מסיבה זו העיר כונתה על ידה עיר קדושה
 (La Ciudad Sagrada).
חלק מהחוקרים סבורים שהעיר הייתה מרכז שלטוני של היישובים בנחל סופה, בעמקי הנחלים הסמוכים ובכפרי הדייגים שעל חוף הים
(ראה למעלה מפת
 Norte Chico).

            הכינוי "פירמידה"
הכינוי פירמידה בפרו מתייחס למבנה בנוי מספר משטחים אחד על גבי השני. בחזיתו גרם מדרגות המוביל למשטח העליון עליו נבנה מקדש. צורת בנייתן של הפירמידות קרובה יותר לזיגורת של תרבויות מסופוטמיה ופרס.


קאראל.-. תוכנית המבנים העיקריים



קאראל- הפירמידה הראשית לפניה כיכר עגולה שקועה

התמונה של הפירמידה הראשית מראה את גודלו העצום של המבנה, אורכו 153.52 מטר ורוחבו 109.42 מטר, היא מתנשאת לגובה של 28 מטר. המבנה נבנה בשלבים, כל כמה שנים היו הורסים את המבנים שמעל המסד ובונים מבנה חדש. כך הוא גבה מדרגה אחר מדרגה. לבסוף המבנה נעזב, אך התושבים דאגו לכסותו בכמות גדולה של אדמה ואבנים. האם כוונתם לשמור על השרידים לדורות הבאים. או שמע יתכוונו לחזור ולהשתמש בו.
הכיכר העגולה שלפני גרם המדרגות שקועה בקרקע. היא בעלת שתי כניסות: אחת ליורדים מהמקדש העליון, השנייה לאלה הבאים מהחוץ. מבנים מסוג זה המשיכו להבנות בתרבויות פרו עד לנפילתה של אימפריית האינקה.

ממצאי חפירה וארגון החברתי
מה ניתן לדעת על הארגון החברתי של אנשי קאראל? התשובה לשאלה נמצאת בניתוח ממצאי החפירה והבנת התנהגות החברה האנושית.
הדבר הראשון הבולט לעין הוא גודלו של שטח העיר והממדים הגדולים של המבנים.
תכנון עיר והקמת מבנים רבי קומות דורש מומחים, מספר רב של עובדים, שלטון יציב ופיקוח. הניסיון לבניית המבנים נרכש, כפי הנראה תקופה ארוכה לפני כן. החוקרים מזכירים יישובים קטנים יותר שנבנו לפני בניית הפירמידות. מהנדסים, מומחי בנייה ומפקחים קיבלו הכשרה ממומחים שהיו קיימים בזמנם.
אני מניח שהידע של אנשי קאראל לא תורגם בנוסחאות מתמטיות ובתוכניות משורטטות על גבי נייר כפי שנעשה בימינו. שיטתם הייתה יותר מעשית. העובדה שהמבנים עומדים על תילם כחמשת אלפים שנה, ואחרי רעידות אדמה קטלניות מצביעה על ידע ברמה גבוהה.
קירות הפירמידות והמבנים השונים נבנו מאבנים חצובות שחוברו יחד בבוץ. חיתוך האבנים נעשה בעזרת כלי אבן בשילוב עם שיטות אחרות שלא נהירות לי.



קאראל.-. שתי פירמידות מאחוריהן עמק הנחל סופה וברקע שלוחת הרי האנדים

על הקירות שכבות טין שנצבעו בצבעים לבן, צהוב, אדום או אפור, גם אלה סוגי עבודות המחייבים התמחות.
מילוי המדרגות נעשה מחלוקי נחל. כמות החומר הדרוש למפעל בגודל כזה נמדדת במיליוני קוב. את האבן היה צריך לסחוב ממקומה הטבעי לאזור הבנייה בידי הפועלים. מכאן שהיה צורך במאות, אולי באלפי עובדים. העברת אבני המילוי נעשתה בשקים המכונים שיקרה (Shicra). השיקרה נעשו מחומר צמחי שגדל בסביבה. השקים ותכולתם נותרו במילוי כפי שמראה התמונה הבאה.



קאראל - הובלת אבנים למילוי מבנה בשיטה המכונה שיקרה

חבלי השיקרה נעשו מצמחים כמו קנה סוף (Totora, caña brava). צמחים הגדלים פרא באזורי ביצות הקיימים סביב האתר. שקי השיקרה, נעשו במקום על ידי המומחים למלאכה.



 Caña brava (Gynerium sagittatum) Totora  (Schoenoplectus sp. y Typha sp.)
שניים מהצמחים ששימשו להכנת חבלי השקים להעברת אבני המילוי

חופרי קאראל הגיעו למסקנה שמבני הפירמידות והמקדשים פורקו מדי פעם. על המדרגה הקיימת נבנתה מדרגה חדשה עליה נבנה מקדש חדש. בתוך המבנים שנהרסו נמצאו מנחות מזון, פסלוני חומר ואף קבורת אנשים שאולי הוקרבו כקורבנות לאלים.

קודש הקדושים חדר שרפת המנחות
            בכמה מהפירמידות נמצא מבנה מרובע במרכזו חדר עגול. בחדר זה רצפה עליונה ממנה יורדים למרחב קטן בו נמצא בור שהחזיק את האש. מתחת לרצפה נבנו שתי תעלות, האחת המספקת חמצן לבעירה והשנייה המוציאה את גזי השרפה (ראה תמונה וחתך). במתקן זה נמצאו שרידים של חומר לבן, תוצאה של שרפת קונכיות, שרידי בדים ומזון.


קאראל- חדר שרפת המנחות תצלום וציור חתך

חדרי פולחן לשרפת מנחות הם אחד המתקנים הטיפוסיים למרכזי הערים הפרהיסטוריים של חוף פרו. על פי הארכיאולוגים הפרואנים הפולחן הזה המשיך להתקיים במקדשים של התקופות המאוחרות יותר.

            המזון של תושבי קאראל
בניית הפירמידות והמבנים של העיר חייבה הספקת מזון סדירה לעובדים. החוקרים השונים הדנים בנושא, מסכימים ברובם שכלכלת תושבי העמק הייתה משולבת בין מזון ממקור ימי, דגים ופרות ים, לבין תוצרת חקלאית מקומית: צייד ופירות שגדלו באזור הרי האנדים.
כאמור חוף פרו משופע דגים המגיעים קרוב לחוף. לכן הדייג יכול להתבצע בעזרת רשת הנמתחת בקרבת החוף. התמונה הבאה מראה שיטה זו של דייג הקיימת בימינו.


דייג חופים על ידי מתיחת רשת



מימין: "סוס הים" עשוי צמח הטוטורה
 משמאל: פסלון חרס מתרבות צ'ווין (Chavin) מהמאה העשירית לפסה"נ מדגים את השיטה.

שיטת דייג נוספת היא רכיבה על סוס ים . ה"סוס"
 (Caballito de totora).
הוא כלי שייט בנוי סוף. לשיטת דייג זו מסורת ארוכה.
כאמור זרם המים המכונה זרם הומבולט מספק מזון ללהקות דגים גדולות מאוד, כפי שניתן להתרשם מהתמונה הבאה.



להקת דג אנצ'ובי בקרבת חוף פרו

נסיבות פיזיות-אקלימיות אלה הביאו לדו קיום בין יישובי הדייגים לבין ישובי החקלאים. המפה בפרק "חוף מדברי – ים עשיר, מראה את יישובי הדייגים שקמו לאורך החוף בקרבת שפך הנחלים וערים בהן פירמידות מונומנטאליות ומבני מקדשים.
דייגי החוף היו תלויים בחקלאים להספקה של מזון ושני גידולים חשובים: הכותנה להכנת רשתות הדייגים והדלעת להכנת מצופים.


קאראל - פקעות צמר בצבעים שונים, שנמצאו בחפירות



קאראל - קטעי בדים מצמר


בתמונה הבאה מספר כלי אבן, עצם וחבלים שנחשפו בחפירות קאראל.


קאראל. – כלי אבן, גרזני אבן, משקלות דייג 1.כלי אבן, 2.עצם, 3 אבן משחזת, 4. מחט אריגה. 5. קרן
6. סכין צור עם ידית 7.חבל. 8. מסרק אריגה 9. כלי עצם 10. גרזן 11. חבל 12. קונכייה

בין תושבי קאראל היו אורגים/אורגות, ומומחים בקליעת נצרים. התמונה הבאה מציגה חלק מהייצור המקומי.




קראל – 1 קיפו, 2. עיני האלוהים, 3. קערת נצרים, 4. סנדל, מימין תיק תליה

כותנה, פולחן, מסורת
הכותנה סיפקה את הצמר להכנת תיקים, בדים, בגדים וסנדלים. בנוסף לכך חוטי צמר שימשו בעשיית שני חפצים מיוחדים ה"קיפו" ועיני האלוהים.
הקיפו
(Quipu)
 הם שורות חוטי צמר בעלי צבעים שונים. בחוטים נקשרו קשרים בגבהים שונים. מקובל לחשוב שהקיפו שמשו כעין חשבוניות בהן נאגר ידע על מיסים ורכוש. יש חוקרים הסבורים שהקיפו מורכב מקיצורים פונטיים של שפת הקיצ'ואה, השפה המדוברת בהרי האנדים בבוליביה, פרו ואקוודור, אך עד היום איש לא הצליח לפתור את התעלומה.


קיפו מתקופת תרבות האינקה, משנת 1200-1300 קיפו שנמצא בקאראל מלפני כחמשת אלפים שנה
Quipu, Inca culture, c. 1200-1300 AD, Museo Amano, LimaPhoto: Mylene d'Auriol Stoessel. Luxury Lima Tours & Travel.

חפץ נוסף של חוטי צמר מלופפים במסגרת עץ מכונה "עיני האלוהים". החפץ קשור לאמונה דתית, וממשיך להתקיים אצל כמה שבטים מאזור יערות האמזונס, כגון השיפיבוס (Shipibos), המייצרים אותם בכדי למכרם לתיירים.


קאראל – עיני האלוהים עיני האלוהים המיוצר היום בפרו

            פסלונים כמנחה
עשרות פסלונים קטנים ( 5-11 ס"מ גובה) נמצאו בבסיס מבנים. שניים מהפסלונים, במרכז התמונה הבאה, נמצאו באתר מיראיה (Mireya) הסמוך לקאראל.
האישה לבושה שמלה צבעונית מעוטרת, על צווארה תכשיט ועל ראשה גלימה היורדת מתחת לזרועות. הגבר עונד תכשיט רחב על צווארו, פרטי הלבוש לא ברורים, לגבר כיסוי ראש. לדעת החופרים הם מייצגים אישה וגבר ממעמד רם.
הפסלון משמאל גם בו כיסוי ראש צבוע אדום ממנו יורדים שתי קצוות המגיעים עד לכתפיים, רגליו נקטעו. מימין פסלון אישה (חסרת ראש) המניקה תינוק. עשרות פסלונים קטועי ראש או גפיים נמצאו בחפירות. ההנחה היא שהפסלונים נתנו כמנחה בעת פירוק המבנה כהכנה לבנייה חדשה. מנחת פסלונים נוצרה, כנראה, כמתנה לאלים במקום קורבנות אדם.
גודל הפסלונים כ 5 עד 11 ס"מ. הם עשויים חומר לא צרוף, הם נשתמרו עקב היות האזור מדברי.





שיטות בישול וכלי קיבול
אנשי קאראל מצאו פתרון יצירתי לכלי היכול להחזיק מים ומזון: קליפת הדלעת. צמחי דלעת גודלו בפרו מתקופת האבן. קיימים סוגים שונים בעלי צורה וגודל מגוונים.
לפני שהומצאו כלי החרס קליפות דלועים מיובשים שמשו להחזקת נוזלים ומזון, מהן הוכנו כלים שונים ביניהם צלחות וכוסות.


פרו - זנים שונים של דלועים הידועים מתרבויות תקופת האבן



קאראל - כלי דלעת להחסנת מים ומזון ציור חרוט על קליפה של דלעת

בחפירות של קאראל נמצאו כמה כלים מקליפות דלעת ושבר מעוטר. מסורות עיטור כלי דלעת המשיכו להתקיים לאורך כל ההיסטוריה של פרו. גם בפרו של ימינו נפוצות עבודות אומנים ובעלי מלאכה הממשיכים את המסורות העתיקות.
תושבי קאראל והיישוב מתקופת האבן הכינו דגים מלוחים, מיובשים או מעושנים. הם ניזונו מרכיכות ופירות ים, בשר, ירקות ופירות. בשר וירקות בישלו על גבי אבנים חמות שכוסו אדמה. נוסף לכך הם צלו בשר וירקות על מדורה פתוחה.

המוסיקה של קראל
כל פולחן דתי מלווה לחנים ומוסיקה. בעיר של קאראל, נמצאו שני סוגים של כלי נגינה: חלילים ושופרות. שניהם עשויים מעצמות ציפורים. החלילים עוטרו עיטורים חרוטים, בתמונה חלילים מעוטרים בדמויות של קוף ונשר. מסורות ניגון בחליל נמשכות בפרו עד ימינו. פסלון החלילן בתמונה למטה שייך לתרבות מוצ'ה שהתקיימה כאלפיים שנה אחרי קאראל.



קאראל - חלילים מעוטרים דמויות קוף ונשר ושופרות מעצם



תרבות מוצ'ה פסלון מנגן בחליל

התמונות מ:

מסורת בתרבויות פרו
תופעה המיוחדת לפרו הם דמויות ענק שצוירו על פני שטחים פתוחים. דגמים אלה מכונים גיאוגליפים (Geogliph). אחד המקומות המפורסמים בהם נעשו ציורי ענק של דמויות בעלי חיים, אדם, סמלים וקווים ישרים, הוא מדבר נזקה (Nazca). קווי המתאר של הציורים נעשו על יד ניקוי האבנים הפזורים על פני הקרקע. ניקוי האבנים מגלה את שכבת החול שמתחתם, שצבעה בהיר יותר. כך נוצרו קווי המתאר של הציורים. יצירות אלה נעשו כנראה, לפני כאלפיים שנה. מאחר ורמת נזקה הוא איזור מדברי הציורים נשתמרו עד ימינו. בשנים האחרונות נתגלו גיאוגליפים בשטחים אחרים של פרו, וגם בעמק נחל סופה. מתברר שמסורת ציורי שטח גדולים החלה בפרו בתקופה של ראשית החקלאות.



נזקה (Nazca) - קווי מתאר שנוצרו על ידי ניקוי פני השטח מאבנים נזקה - ציור ענק של קוף (אורכו 92 מטר)
אתר בו מספר תצלומים של ציורי נזקה: 
http://www.flickr.com/photos/17058019@N00/galleries/72157624317241222 //

חוקרים רבים עסקו ועוסקים בבירור הסיבות שהניעו אנשים לבצע פרויקט גדול כל כך. הועלו השערות שונות: יש המאמינים שהקווים מצביעים על מקומות קדושים או על מיקומם של מקורות מים, אחרים רואים בהם חלק מפולחן ואמונה דתית. תיאורייה קיצונית יותר רואה בדמויות ובקווים הישרים תחנות לנחיתת ספינות חלל. הדבר המתבקש היה לנסות לייצר ציורים ללא מכשירים מודרניים. את הניסיון עשה חוקר אמריקאי ובהצלחה. בעזרת כמה אנשים הצליח לצייר קוים ישרים ומעוגלים בעזרת מקלות וחבלים בלבד, בזה הוא הוכיח שאין כל צורך בהנחיית אלים או מבקרים מהחלל החיצון


מתקופת האבן ועד לאימפריית האינקה, התפתחה, בפרו ובארצות הסמוכות, מסורת תרבותית של עשרות אלפי שנים. אין יודעים מי היו ראשוני התושבים ומהיכן הגיעו. האינקה נטעו בלב תושבי התקופה את הרעיון שהם הגיעו ראשונים. אך ממצאים שנחשפו במערות ובאתרים השונים מצביעים על כך שראשוני האנשים הגיעו לאזור לפני כשלושים אלף שנה. אם כי לדעה זו אין הסכמה בין החוקרים השונים. המחקרים שנעשו, מעטים יחסית לגודל שטחה של פרו (מעל מיליון קמ"ר) ואינם מאפשרים לקבוע, בשלב זה, דעה ברורה.
החפירות הארכיאולוגית שנעשו בפרו הניבו חומר רב של כלי עבודה מאבן ומעצם, ציורי קיר במערות, גיאוגליפים על פני שטחים גדולים, חריטות על סלעים, סימנים המעידים על פעילות בני אדם ציידים לקטים מתקופת האבן והתקופות אחריה.


כפי שנראה בחפירות שנעשו באתר נתגלו שני חפצים הקושרים בין תרבותם של תושבי קאראל הקדומים לבין ימינו. אחד מהם הקיפו (quipu), הוא חפץ עשוי סדרת חוטים בצבעים שונים, בהם קשרים. על פי המומחים האביזר שימש להעברת אינפורמציה מספרית או אולי שימש כשיטת כתיבה.
הקיפו הראשון התגלה בקאראל וכמוהו יצרו בהמשך אלפי שנים עד סופה של אימפריית האינקה במאה השש עשרה.
חפץ אחר הקשור לאמונה דתית הוא עין האלוהים, גם הוא נתגלה בחפירות קאראל (בהמשך) וממשיך להתקיים אצל כמה שבטים מאזור יערות האמזונס, כגון השיפיבוס Shipibos, המייצרים אותם בכדי למכרם לתיירים.
שני החפצים מצביעים על מסורת של כ3700 שנה, במשך כל התקופה הארוכה הזו מסורת הקיפו ועיני האלוהים המשיכו להתקיים, כפי שהמסורת של בניית פירמידות ומקדשים גם היא נמשכת אלפי שנים.

קאראל עיר השלום
בין החפצים הרבים שנחשפו בחפירות לא נמצאו כלי נשק. במשך כל קיום העיר לא נמצא כל סימן של מאבק או מלחמה. עד כמה שידוע לי גם ביישובי הסביבה המצב דומה. תושבי קאראל עסקו בחקלאות, במסחר, בבנייה ובמלאכות. האם מנהיגי הערים השונות הצליחו לשמור על השלום ביניהם יותר מחמש מאות שנה? שאלה מעניינת שאולי תקבל תשובה בהמשך החפירות.

סיכום
לא ידוע בביטחון מהיכן הגיעו תושבי פרו הראשונים. על פי המחקר הם החלו ליישב את האזור לפני כעשרים אלף שנה. מאז פיתחו תרבות מקומית ייחודית ללא קשר עם תרבויות אחרות.
תושבי פרו שהגיעו לחוף יבשת אמריקה ידעו להכין כלי עבודה מצור, אובסידיאן או אבן מתאימה אחרת, הם התפרנסו מצייד ולקט. ידעו לבשל את ארוחותיהם ונהגו לקבור את מתיהם. חלק מאוכלוסיה זאת התגוררה במערות ואחרים במחנות זמניים. בסוף עידן האבן החלו לבנות כפרים ולהתפרנס מחקלאות, גידול בעלי חיים ודייג.
במשך כעשרים אלף שנה של התפתחות למדו תושבי האזור לגדל צמחי תרבות ולביית בעלי חיים. לפי כל הדעות תושבים אלה לא הושפעו מתרבויות אחרות, זה אומר שכל הידע שלהם נרכש מעצמם, אלא אם כן אנו מאמינים באגדות ובמיתוסים המספרים על אלים וחצאי אלים שלימדו את בני האדם להבעיר אש, לגדל צמחי מזון ולביית בעלי חיים. או אולי המורים היו יצורים שהגיעו מהחלל. אישית לא מצאתי כל עדות על אלים או חייזרים. לעומת זאת התבוננות באנשי מדע ובממציאים החיים וקיימים בינינו מראה בבירור שהידע נמצא בתוכנו. אנשים סקרניים ומחפשי חידושים מצליחים למצוא דרכים להמציא מכונות ומכשירים, למצוא תרופות למחלות וגם, לצערנו, לפתח כלי משחית היודעים להשמיד ולהרוס ביעילות. אם כך המצב מדוע עלי לחפש ידע מיובא?
ילד בן 13 איידן דווייר מתוך סקרנותו בלבד מצא דרך, שנראית יעילה, לאגור אור שמש למטרת המרה אנרגיה סולארית. לא ברור אם הילד מצא דבר שאחרים לא ידעו, אך העובדה שהוא שם לב לאפשרות אחרת מוכיחה שהממציא הוא המפתח את הטכנולוגיה האנושית.

האזור שבחנתי הוא מישור החוף הצפוני של פרו. רצועת חוף מדברית בה מגיעים מים רק בעונת המסת השלג בהרים. ובכל זאת בסוף תקופת האבן קמו באזור זה (קאראל או
Norte Chico)
יישובים גדולים, נבנו מבנים מונומנטאלים ואוכלסו באלפי תושבים. הגורם המלכד של חברה זו הייתה הדת, לכן חוקרת קראל, ד"ר שדי, מכנה את האתר "עיר קדושה". יישובים אלה, כפי שמסכימים רוב החוקרים, הם עריה הראשונות של יבשת אמריקה ומורשתם עברה לדורות הבאים עד סופה של האימפריה האינקה, מסורת שבחלקה מתקיימת גם בימינו.
בעיר קאראל לא נמצאו כלי נשק וכפי הנראה אוכלוסיה זו חייה בשלום עם שכניהם. לפנינו דוגמה שונה מהמקובל בחברות אחרות בשלב של תקופת האבן החדשה. עמים רבים הקימו צבאות וניהלו מלחמות עם שכנים כדרך מקובלת לפתרון סכסוכים. נראה שבפרו של ראשית החקלאות שיתוף הפעולה גבר על יצר התוקפנות, מצב שאפשר כחמש מאות או יותר שנים של שגשוג ובנייה.
הוסף רשומת תגובה