יום שני, 15 באוגוסט 2011

הבהלה לזהב 4 - אגדת אל דורדו

מה פרושה של שינה לטרגית?


ברשומה הקודמת הבאתי ציטוט מדרשה של הנזיר הספרדי אנטוניו דה מונטסינוס, שניתנה בעיר הראשונה שנוסדה על ידי ספרד באמריקה: היספניולה

Española


בסופה הוא שואל את קהל מאזיניו האם מעשיהם האכזריים כלפי האינדיאנים נובעים מהיותם נתונים בשינה לטרגית.





שנים רבות אני מתהלך עם ההרגשה שחיי עוברים בחלום. רק רגעים בודדים נשארו חקוקים בזיכרוני. רגעים בהם הייתי נתון במצב של ערנות מיוחדת. רגע מיוחד כזה התרחש בנעורי: עמדתי בקדמת סירה בשעת סערה. חששתי שהרוח החזקה תהפוך את הסירה, לרגע חשתי את קרבת המוות. התחושה הייתה כל כך חזקה עד שנשארה חרותה בזיכרוני עד היום. אני שואל את עצמי כיצד יתכן שרוב התרחשויות חיי נעלמו מבלי להשאיר זכר?. האם מצב הערות הרגיל הוא סוג של שינה?






כיצד להבין את מעשיהם האכזריים של הכובשים הספרדים? האם היותם נתונים במצב של שינה ולשליטת התשוקה לזהב מנעה מהם התנהגות מאוזנת?






האם אדם ישן הנתון לשליטת יצריו לא מודע לסבל שהוא גורם לאחרים? אני מניח שאדם במצב פסיכוטי כזה אינו אחראי למעשיו ואינו מסוגל להימנע ממעשי רשע ואכזריות.






האטימות לסבל האחרים הייתה כה גדולה עד שהיה מי שהמציא תרוץ לאכזריותו, האינדיאנים אינם בחזקת אדם ולכן ניתן לנצל אותם בכל דרך.






ראה:


http://sisbib.unmsm.edu.pe/bibvirtual/libros/historia/trad_clas/cons_jur_ind_como_per.htm





משמעות הזהב בתרבויות שונות



בתרבויות של מרכז ודרום אמריקה הזהב נחשב למתכת קדושה המקבלת אנרגיה מהשמש. תכשיטים וחפצי זהב היו סמל של יוקרה ומעמד ושימשו כמנחה בטכסים פולחניים. בניגוד לכך אירופה של ימי הביניים נכנסה לעידן הקפיטליזם, בה הזהב נהפך לערך כלכלי. מטבעות זהב, כסף ונחושת שמשו במסחר. ספרד ופורטוגל הפכו משך כמה מאות שנים, למעצמות על עשירות. בזכות הזהב והכסף שנכרה במרכז ודרום אמריקה. ברוב עוולתם האירופים, בעלי תרבות כביכול, התיכו כל חפץ עשוי זהב שמצאו אצל הילידים והפכו אותו למטילי זהב או מטבעות. חפצים שהיום היו נמכרים בעשרות ולעיתים מאות אלפי דולרים.




מטבע עם הדמויות של המלכים הקתולים, ספרד המאה ה 16


כוחו של מיתוס: אגדת אל דורדו



כובשי ארצות אמריקה והמתיישבים שבאו אחריהם ראו בארצם החדשה הזדמנות לאגירת הון, לקבלת קרקעות ונכסים ולשיפור מעמדם החברתי. למתיישבים החדשים לא היה כל ידע על העמים והשטחים שכבשו. על מנת לקיים קשר עם המקומיים נדרשו להכשיר מתרגמים מבני המקום. בשלבים הראשונים של הכיבוש הידע על הארץ ותושביה התקבל ממתרגמים אלה. ראה:


http://www.histal.umontreal.ca/espanol/documentos/latin_american_tradition.htm


קשיי התרגום גרמו לאי הבנות, היו מקרים בהם המתרגמים הוליכו את מעסיקיהם שולל בכוונה תחילה. המתיישבים החדשים, בעלי התשוקה הגדולה למציאת אוצרות היו טרף קל לשמועות. סיפורי המתרגמים הולידו אגדות על ערים מופלאות בהן נמצא שפע רב של זהב. אחת האגדות המכונה "אל דורדו" הפכה, משך חמש מאות השנים האחרונות, לאחד המיתוסים הגדולים של האנושות.


על פי הבלוג של אנטוניו טורס רודריגז Antonio Torres Rodríguez



לאגדת אל דורדו יש נקודת התחלה. המיתוס מתחיל אי שם בראשית המאה ה 16 על ידי כמה כובשים ספרדים אליהם הגיעו שמועות על עיר עשירה ושופעת זהב.


ראה:


http://elmiradorimpaciente.blogspot.com/2009/08/la-leyenda-de-la-cacica-infiel.html


לדעתו של רודריגז בין הראשונים לארגן משלחת לחיפוש העיר המופלאה היה סבסטיאן דה בללקזר


(Sebastián de Belalcázar).


בללקזר השתתף במסעות קולומבוס ובכיבוש פרו. הוא ארגן משלחת של חיילים ומקומיים ויצא לחיפוש. אחריו יצא ההיסטוריון וחוקר הארצות הגרמני ניקולס פדרמן. פדרמן השתתף בכיבוש הספרדי של קולומביה וונצואלה. את המימון להרפתקאותיו קיבל ממשפחת וולסר (Welser)מהעיר הגרמנית אוסבורג. שניהם חיפשו את העיר האגדית "אל דורדו" בדרום-מערב קולומביה, באזור שהיה מאוכלס על ידי עם המויסקה (muisca).


מאוחר יותר התארגנה משלחת בראשה עמד גונזלו פיזרו (Gonzalo Pizarro)


אחיו של פרנסיסקו פיזרו כובש פרו. למשלחת התלווה פרנסיסקו דה אורליאנה



(Francisco de Orellana)



בשלב מסוים אורליאנה ואנשיו התפצלו מהקבוצה לשם חיפוש אחר מזון. את העיר האגדית הם לא מצאו אבל גילו אחד הנהרות הגדולים בעולם, נהר האמזונס. מאמר מעניין בנושא זה הופיע בבלוג של גילי חסקין בשם הרפתקה בעקבות הנהר.


http://www.gilihaskin.com/Article.Asp?ArticleNum=36



מקור האגדה


נראה שהמקור לאגדה הוא טכס העברת השלטון אצל העמים שחיו בשטח ההררי שהיום הוא מדינת קולומביה. הטכס נערך בשפת אחד האגמים. השליט המיועד היה צם ומתבודד במערה בכדי לטהר ולהכין עצמו לניהול המדינה בצדק וביושר. כאשר הגיע יום ההכתרה היו מפשיטים את האיש ומורחים על גופו משחה דביקה עליה התיזו אבקת זהב, כך שהוא נראה כולו מוזהב (בספרדית דורדו). לאחר מכן המועמד ומספר מכובדים היו עולים על אסדה עשויה מעץ הבלזה. ברפסודה היו מנחות זהב ואבנים טובות. כאשר האסדה הגיע למרכז האגם, השליט המיועד והמלווים היו זורקים את המנחות למי האגם. האסדה חזרה לחוף ואז החלו חגיגות שנמשכו מספר ימים.


לסיפור יש חיזוק בחפץ זהב שנמצא באזור פסקה (Pasca).



בשנת 1856 שלושה איכרים קולומביאנים ממחוז זה נכנסו למערה ומצאו בה חפצי זהב עתיקים, ביניהם קופסת חרס בצורת אדם ובתוכה רפסודת זהב. על הרפסודה היו שמונה דמויות אדם כשבמרכז דמות גדולה יותר, כנראה דמות מלך או קאסיקה (Casique).


האיכרים הביאו את הממצא לכומר המקומי. הכומר שהבין את חשיבות הממצא סירב למכרו או להתיכו. כל הממצא נרכש, מאוחר יותר, על יד המדינה ומוצג היום במוזיאון הזהב בבוגוטה:


Museo del Oro


ראה: http://www.banrep.gov.co/museo/eng/o_muisca.htm



חפץ זהב בצורת אסדה עליה דמות של הקסיקה ואנשי חצרו מוצגת במוזיאון הזהב בבוגוטה, קולומביה

הדמויות והאסדה נעשו בטכניקת השעוה הנעלמת. גודלה של האסדה ס"מ10.2X 10.5 X 10.1



Museo del oro Bogota DC Muisca raft (offering) Gold A.D. 600 - A.D. 1600 Pasca, Cundinamarca :ראה






אגם גווטויטה


(Guatavita)



בקדמת התמונה התעלה שנחפרה להורדת מפלס המים


משערים שהטכס נערך בשפת אגם גווטביטה, האגם, כמו כל שאר האגמים, היו מקומות קדושים לעמי האזור.


הרדיפה אחר אוצרות וזהב הניעה אנשים מבין כובשי קולומביה לארגן משלחות חיפוש, כפי שנראה איש מהם לא מצא את שחיפש. כדרכם של חולמים היה מי שניסה למצוא את האוצרות שנזרקו לאגם. על מנת להוריד את מפלס המים חפרו תעלת ניקוז (ראה תמונה למעלה). אומנם נמצאו כמה חפצי זהב ואבנים טובות אך עד כמה שידוע כמות הממצאים לא כיסתה את עלויות כריית התעלה.



עץ הבלזה



המילה בלזה בספרדית משמעותה כפולה, שם העץ ושם הרפסודה.


העץ גדל בצפון האזור הטרופי של דרום אמריקה. הוא עץ גבוה מאוד העשוי להגיע לשלושים מטר.



עץ הבלזה, החץ מראה אדם העומד בצד שמאל של העץ


העץ קל מאוד אך קשה, צפיפותו קטנה לכן הוא צף על פני המים. יש לשער שהרפסודה בטכס הכתרת השליט החדש הייתה בנויה מעץ הבלזה.



תרבויות הזהב



מדינת קולומביה של ימינו נפרשת על שטח של מעט יותר ממיליון קמ"ר. רכס האנדים מתפצל כאן לשני טורי הרים שביניהם עמקים ורמות. במזרח ובצפון מערב נפרשות רצועות חופים. יער האמזונס במזרח מכסה יותר ממחצית שטח המדינה.


עד כמה שיכולתי לברר ראשית האכלוס של קולומביה החלה בתקופת האבן לפני כעשרים או שלושים אלף שנה. מפרק זה נמצאו שרידים של מוקדים וכלי אבן. אלפי שנים מאוחר יותר נמצאו אתרים בהם ממצאים המייצגים את ראשית החקלאות.





תרבויות קולומביה


לפני בואם של הספרדים, בשטחה של קולומביה היו לפחות 12 תרבויות מקומיות (ראה מפה). אין אני בטוח אם אלה היו תרבויות שונות או שבטים הקשורים לתרבות משותפת. על פי החוקרים נותרו מהם יישובים, דרכים סלולות, תעלות השקיה שדות חקלאות, פסלי אבן, קברים, חפצי זהב, פסלי חרס וכלי חרס לשימוש ביתי.


המיוחד לתרבויות קולומביה היא העובדה שבניגוד לאינקה, המאייה או האצטקים חברות אלה לא היוו אימפריה כי אם קבוצות של שבטים בעלות קשר רופף ביניהם.


בכל השטח הגדול לא נמצאו בנייני אבן מרשימים או פירמידות. כל בתיהם, פרטים כציבוריים, נבנו עץ וכוסו גגות של צמחים.


עמים או שבטים כמו המויסקה (Muisca) או התיירונה (Tairona) עסקו במסחר והתפרנסו מחקלאות. האוצר הגדול שלהם היו מכרות מלח. תמורת המלח היו מקבלים זהב, נחושת ואבנים טובות. את הזהב, הנחושת והאבנים הטובות כמו אבני ברקת, אחלמה (אמטיסט) וטופז היו מעבדים לתכשיטים וחפצי פולחן, כך עבדה הכלכלה שלהם. עד היום קולומביה היא המקור לאבני ברקת הגדולים והנקיים בעולם.


שבטים אלה הצטיינו ביצירת חפצי זהב ופסלי קרמיקה מדהימים. על פי ויקיפדיה חפצי הזהב נעשו מתרכובת של 30% זהב ו 70% נחושת נקייה, תרכובת שהספרדים כינו טומבגה


(Tumbaga).



הצבע החיצוני הושג על ידי טיפול בחומצת לימון שהמיסה את הנחושת והבליטה את הזהב.



מסכת זהב תרבות קלימה


לעיסת עלי קוקה


אחד המנהגים הנפוצים, למעשה קיים עד היום הזה, הוא לעיסת עלי קוקה. המנהג קשור לפולחן והיה מותר רק לגברים החל מגיל בגרות. הלעיסה נעשית בתוספת סיד עשוי מקליפות של צדפות או אבן גיר. את הסיד מאחסנים בכלי מיוחד המכונה פופורו. לפופורו נוסף מוט מיוחד להוצאת הסיד, זה משמש בלעיסת עלי הקוקה. בין אנשי שכבות השליטים היה מקובל להחזיק את הסיד בכלי זהב מהודרים. לעיסת עלי הקוקה מפיגה את העייפות והכאב. הכובשים הספרדים הודדו את הילידים ללעוס עלי קוקה בכדי לקבל מהם שעות עבודה מרובות.


שני כלי הזהב שבתמונות נמצאו באזור שהיה מאוכלס על ידי שבט הקימבייה.








פופורו



(Poporo)



תרבות קימבייה



(Quimbaya)



http://abitabout.com/Poporo



ארבעת התמונות הבאות מציגות את העושר הרב של אומני המתכת של עמי קולומביה העתיקים. בתמונה הראשונה דמות של מנהיג עם, הזיפה (Zipa).


החפץ השני הוא סמל של נשר בעל ראש כפול. התמונה השלישית היא של עיטור חזה מתרבות סינו מאזור הקריבה.



דמות שליט מתרבות קימבייה


http://www.galeon.com/culturasamerica/Calimas.htm#Ceramica





תרבות פופאיין נשר בעל ראש כפול נמצא במוזיאון



Worcester Art Museum





עיטור לחזה, תרבות סינו


(Sinu)



מאזור הקריבה


http://factoidz.com/museo-de-oro-bogota-colombia-treasures-for-the-gods


אחת מיצירות הזהב המדהימות ביותר היא המוצגת בתמונה הבאה. מה אנחנו רואים ? מטוס? החפץ מוצג במוזיאון הזהב בבוגוטה-קולומביה. הוא נמצא כמנחה בקבר באזור של הרי סיארה נוודה בקרבת סנטה מרטה


(Sierra Nevada de Santa Marta)







חפץ זהב הדומה למטוס, תרבות תיירונה


http://www.bloganavazquez.com/2008/12/30/modelos-de-avion-precolombinos-otro-de-los-misterios-de-la-antiguedad



נכון קשה להימנע מהדמיון הרב לכלי טייס. אבל אין כל ממצא אחר התומך בכך. קשה להאמין שבתקופת ראשית החקלאות היתה קיימת תרבות בעלת טכנולוגיה המסוגלת לבנות מטוסים. אם אכן הייתה - היכן מסתתרים מכשירים וחומרים מהם נבנו המטוסים. מכיוון שאין כל ממצא אחר המחזק את ההנחה הזו, לדעתי הדמיון למטוס מקרי, אך אין לי כל דרך להוכיח זאת, לכן אני נשאר אם שאלה שעליה אין לי תשובה.


הקדרות


שלוש הדוגמאות של קדרות מדגימות את העושר הרב של תעשיית הקדרות של עמי האזור. פסלון החרס מייצג אחד המלכים או קאסיקה.





סלון חרס של מלך



http://www.todacolombia.com/culturas/muisca2.html



קובעת מתרבות המויסקה



פסלון חרס מורכב מדמויות אדם ובעלי חיים המייצג את יצירת העולם


המגורים


שיטת בניית המגורים והמקדשים היא סימן לאחדות תרבותית. עד כמה שידוע לי רובם נעשו מעץ, חלקם מרוח בוץ. הגגות היו עשויים מצמחים.




http://pwp.supercabletv.net.co/garcru/colombia/Colombia/indios.html


בתים משוחזרים מתרבות תיירונה


תרבויות קולומביה של המאה ה 16 מייצגות חברות של חקלאים, סוחרים, ובעלי מלאכה מאורגנים תחת שלטון של מלך המאורגנות בקבוצות או שבטים ללא שלטון מרכזי אחד. תרבויות אלה לא פתחו שיטת כתיבה, כך שכל הידע עליהם מגיעה ממסורת שבעל פה.



מלחמה ונשק



הרג אדם בידי אדם קיימת מאז תקופות האבן. תכונה זו התקיימה בכל תרבות בכל מקום בעולם. כצפוי גם עמי אזור זה נלחמו אחד בשני.



סוגי הנשק שהיו בשימוש לפני בוא הספרדים היו בעיקר שלושה: האטלטל, חץ וקשת ואלה. הדמות בתמונה הבאה מחזיקה קשת בידה האחת ואלה בשניה.




Muisca tunjo with bow and arrows. Museo de Oro Boletin No. 32:2. Bogota. 1992.

כמו שאר עמי האיזור גם כאן נמצאו ציורי סלע. ציורי הסלע נעשו החל מתקופת האבן. יש בהם דמויות אדם ובעיקר בעלי חיים.



ציור סלע בארץ הצ'יבצ'ה


(Chibcha)


לפני בואם של הספרדים, בשטחה של קולומביה נבנו ערים, נסללו דרכים, נוצרו פסלי אבן, וחפצי זהב מדהימים, פסלי חרס וכלים שימושיים. אחד העמים או השבטים היו המויסקה. הם הפיקו מלח ובתמורה קיבלו זהב. את הזהב היו מעבדים לתכשיטים וחפצי פולחן. את חפצי הזהב היפים היו מחליפים שוב תמורת מלח, כך עבדה הכלכלה שלהם. מסחר החליפין כלל גם אבנים טובות בראשן אבני ברקת, אחלמה (אמטיסט) וטופז.


בזמן הכיבוש הספרדי ישבו באזור שסביב הבירה של היום, בוגוטה, איחוד של שבטים המכונים מויסקה (Muisca). עם בעל עבר של אלפי שנים שדברו בשפה המכונה צ'יבצ'ה


במאה הראשונה התקיים איחוד של כפרי המויסקה ברמת הקונדי בואיינסה cundi-boyacense



בעמקים של רכס ההרים המזרחי של קולומביה, ולאורך נהרות בוגוטה, סוארז וצ'קמוציה, בשטח של כ47 אלף ק"מ ריבועים.


ובקבוצות התיירונה (Tayrona) בסיארה נוודה (Sierra Nevada) שני השבטים היו , כפי הנראה, מוכנים ליצירת מדינה אך בואם של הספרדים קטע את התהליך.



החקלאות



הודות לבתי גידול בגבהים שונים והאקלים הכול כך מגוון של קולומביה מתאפשר לגדל גידולי חקלאות מגוונים בשטחים יחסית קרובים. המזון העיקרי, כמו שאר תושבי מרכז ודרום אמריקה היה התירס. חלקם ניזון מגידולי בטטה, ודלעת, אבוקדו, ותפוחי אדמה, ובשימוש של טבק ועלי קוקה. צמחים אחרים הם: yuca ,arracacha, piña, hibia :באנגלית


cassava, parsnips, pineapple, Hibiscus



בעברית: קסבה, גזר לבן, אננס והיביסקוס



שרידי עיר עתיקה



שביל מרוצף העולה למבנה






משטחי בסיס של מבנים – תרבות Teyuna


העיר האבודה בפארק ארכיאולוגי הרי סיירה נוודה- סנטה מרטה קולומביה


Parque Arqueológico Ciudad Perdida- Teyuna. Ubicado en la Sierra nevada de Santa Marta, Colombia (Ciudad perdida)





שביל בעיר האבודה


http://arqueoninos09.blogspot.com/2009/05/lugares-arqueologicos-famosos_5383.html



מוות וקבורה



בין השבטים השונים היו מספר שיטות לטיפול במת: חניטה, שרפה, היו ששמרו את העצמות בבית הנפטר. מנהג אחר היה לטחון את עצמות המת ולהוסיפן ליין. בני המשפחה היו שותים מהמשקה עד לשוכרה.



בין תרבויות קולומביה היה מקובל לחנוט את הנפטר ולעטוף אותו בבד צבעוני. לידו הניחו מנחות של כלי חרס ותכשיטים.





כהן דת חנוט שנמצא ב


Pisba


קולומביה מהמאה 16


לאחר הכיבוש הספרדי היה קשה להשאיר את המת בבית או במקום גלוי. הנזירים הנוצרים מנעו מהאוכלוסייה המקומית לנהוג על פי מנהגם, מפחד הרדיפות ושודדי האוצרות הם הסתירו את מתיהם במערות או מתחת לערימת אדמה.



תכשיטים ועבודות זהב


אחת האבנים המבוקשות בעולם היא אבן הברקת. קולומביה היא אחד המקורות לאבני הברקת. השימוש בהם החל לפני אלפי שנים על ידי תרבויות המויסקה התיירונה ושבטים אחרים. בניגוד לארצות אירופה השימוש בהם היה בתכשיטים ובחפצי פולחן. אבן ברקת גולמית





לא פלא שהכובשים הספרדים חשבו שלפניהם עמים עשירים. הם ראו את תכשיטי הזהב ואבני הברקת וניסו לאסוף מכל הבא ליד. חוסר הבנתם בערכם האמיתי של התכשיטים גרם להתכתם ולהפיכתם למטילי זהב או מטבעות. מעט מן החפצים המופלאים נשלחו כמתנה למלכים ואנשי שלטון ושרדו, אלה נמצאים היום במוזיאונים או באוספים פרטיים ברחבי אירופה.





דמות שליט מזהב-טיירונה (Tayrona)



דג מכונף תרבות סן אגוסטין קולומביה , זהב עם נחושת בשיטת ה tumbaga


הצ'יבצ'ס chibchas או מויסקס עסקו במסחר. את הזהב והנחושת היו מקבלים משכניהם תמורת מלח או אבני ברקת. לאחר הפיכתם לתכשיט או חפץ הראוי לשמש בטכסים דתיים, היו מחליפים אותו שוב תמורת סחורה אחרת.



מיתוסים של המויסקה


לימוד המיתוסים של עמי קולומביה פתח לפניי עולם חדש שלמעשה מתמזג עם כל הידוע מתרבויות אחרות בעולם.


המיתוס של בוצ'יקה (Bochica)



יוצר התרבות: באחד הימים הגיע לאזור זה אדם מרשים בעל רמת שער רבת רושם וזקן לבן ארוך. על ראשו כתר ובידו מקל זהב. האיש לבש גלימה לבנה קשורה בכתפו השמאלית וחגורה למותניו. הוא הגיע לפסקה מקום שם מצא אנשים להם הוא קרא מויסקס: שפירושו אנשים. כאן הוא החל את עבודתו התרבותית: ללמד את האוכלוסייה את תורת החקלאות. בוצ'יקה נתן לתושבי האזור גרגרי תירס ולימד אותם לגדלו.


בוצ'יקה לא היה אל ולא הגיע מכוכב אחר, הוא היה מלומד שהביא לתושבי האזור הזה ידע וחוכמה.


המיתוס ממשיך ומספר כיצד הגיעו לאזור אנשים אחרים שהשכיחו מהם את הידע והחכמה שלימד אותם בוצ'יקה והם חזרו למצבם חסר התרבות.


לסיכום פרק זה


נראה שהשטח של מדינת קולומביה של ימינו ומדינות שכנות כמו פנמה אקוודור ווונצואלה היה מאוכלס החל מתקופת האבן. על פי השערת הארכיאולוגים האכלוס החל לפני כ 30 עד 20 אלף שנה. התושבים הראשונים התקיימו מצייד ואיסוף צמחים. הם הכירו את האש ולמלאכות היום יום יצרו כלי אבן.


החקלאות החלה באלף השני. מאז עד בוא הספרדים במאה ה 16 התפתחו קבוצות של שבטים שכל אחת מהם מאכלסת שטח נפרד ומקיימת קשרי מסחר עם הקבוצות האחרות. בניגוד למרכז אמריקה או פרו תרבויות קולומביה לא בנו מבני פולחן מפוארים כמו פירמידות או מקדשים. מדי פעם, בין השבטים השונים פרצו מלחמות אך לא היה גורם מרכזי שניסה לכבוש את שטחי השכנים. בואם של הספרדים גרם להתנגדות חריפה נגד הדת הנוצרית ושיטות הכיבוש. חלק גדול ממסורתם נעלם, אם כי בכמה אזורים קשים לגישה האוכלוסייה המקורית הצליחה לשמור על תרבותה ולשונה.



מחפשי שרידי אוניות האם הם הפירטים החדשים?


אם חשבנו שהבהלה לזהב שככה טעות בידינו. בימינו אלה קיימות חברות מסחריות העסוקות בחיפושי אוניות טרופות שהובילו אוצרות כסף וזהב. ביניהם יש המתמחות בחיפוש אוניות מספרד ופורטוגל שחזרו מהקולוניות באמריקה עמוסות עושר רב. האם אני טועה אם אומר שלא ההיסטוריה מעניינת אותם כי אם הרווח הכלכלי? כמו כל חברה מסחרית מטרתם להביא רווחים לבעלים ולמחזיקי מניות הבורסה של החברה.


טבעת זהב עם אבן ברקת היא חלק מאוצר שנמצא באוניה ספרדית שטבעה מול חופי פלורידה. האוניה גבירתנו מאטושה "Nuestra Señora de Atocha"


טבעה בשנת 1622, כך כותבת גב'Maria Esperanza Arias


במאמר המתפרסם בעתון הקולומביני El Espacio מתאריך 4 ליוני 2011.



תמונה של טבעת הזהב עם אבן ברקת שנמצאה באוניה הספרדית


http://www.elespacio.com.co/index.php


הטבעת היא חלק מאוצר הכולל ארבעים טונות של זהב וכסף ביניהם מאה אלף מטבעות כסף, אבני ברקת שרשראות זהב ומטילי כסף.


חברתו האמריקאית של מל פישר היא שגילתה את האוניה. החברה מעריכה את האוצר בכ 450 מיליוני דולרים.


אספנים יכולים לרכוש מהמטבעות שנמצאו במעמקי הים בחנות של משפחת פישר במיאמי.


פרשה נוספת הובאה בעיתון הארץ מתאריך 27/03/2008. העיתונאי סם ג'ונס מפרסם מאמר בשם "הקרב האחרון של הברבור השחור". הברבור השחור הוא שם קוד שניתן על ידי חברה אמריקאית בשם


Odyssey Marine Exploration Ink


החברה מתמחה בחיפושים אחר שרידי אוניות שטבעו בים. במאי 2007 היא מצאה אוניה ספרדית ובין שאר הממצאים נמצאו 594.000 מטבעות זהב וכסף המוערכים בקירוב ל 500 מיליון דולר!.


ממשלת ספרד טוענת שהאונייה היא נואסטרה סניורה דה לס מרסדס


Nuestra Señora de la Mercedes אונייה ספרדית שטובעה מול מפרץ קאדיז (CADIZ).


בית המשפט בארה"ב פסק שאוצר המטבעות שייך לספרד, אך החברת ערערה על החלטת בית הדין והמשפט נמשך, עד כמה שאני יודע, עד היום.


האוניה הפליגה מפרו ובבטנה אוצר מטבעות זהב וכסף. החברה האמריקאית הודיעה שמשתה מהאונייה 500 אלף מטבעות במשקל 17 טון. הממשלה הספרדית משוכנעת שהיא הבעלים החוקיים של האונייה ומטענה לכן שלחה עורכי דין לפלורידה שבארה"ב להיאבק על האוצר. כמה עיתונאים ספרדים כינו את מחפשי האוניות "הפירטים החדשים של המאה הנוכחית"


אך זה לא סוף פסוק, ממשלת פרו גם היא מבקשת את חלקה. היא טוענת שהזהב נכרה בשטחה לכן מן הצדק שגם היא תפוצה. ראה:


http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/969050.html


ויש עוד תביעות, מפקד האנייה היה האדמירל דיאגו דה-אלברז Diego de Alvarez


עשרות בני משפחה החיים כיום בספרד טוענים שהם יורשיו הלגיטימיים ומגיע להם פיצוי. ובנוסף לכך באנייה היו עוד כמה עשרות סוחרים ששמותיהם ידועים, גם יורשיהם של אותם סוחרים מבקשים את חלקם.



הסחר בעתיקות


אם חפצה נפשכם בקניית עתיקות שנשדדו מקולומביה, וברשותכם מאות או אלפי דולרים, אין קל מזה. תפתחו למשל דף איטרנט http://www.edgarlowen.com/tairona-art.shtml


השייך לסוחר עתיקות בשם Edgar L Lowen ותוכלו לבחור מהאוסף המרשים שלו. האם זה חוקי? על כך תוכלו לקרוא בפירסום האינטרפול העוקבת אחרי סוחרי עתיקות באחד האתרים שלה: http://www.savingantiquities.org/crime.php


האינטרפול מחשב את הסחר השנתי בעתיקות בסכום של כ 7.8 ביליון דולר. ללא ספק אוצר המושך את אלה הנגועים בבהלה לזהב.


הבהלה לזהב היא תכונה פסיכולוגית של האדם, ואינה קשורה לזמן או תרבות מסוימים. האם מחפשי אוניות טבועות הם פירטים? חברותיהם פועלות בבורסות של העולם ומטרתם להתעשר. מדינות סבורות שאוצרות האוניות שנטרפו בים שייכים להם. גם היורשים של בעלי המטען דורשים את חלקם. סוחרי עתיקות גם הם מנסים לשים את ידם על אוצרות קסומים המושכים אנשי ממון המבקשים לבנות אוספי עתיקות.


התשוקה לעושר לובשת צורה ופושטת צורה אך לעולם היא קיימת במוחם של אנשים חולמים.




4 תגובות:

zeevveez אמר/ה...

גרשון שלום
תודה על הדברים המעניינים.
בבלוג שלך העלית את השאלה – מה גרם לספרדים להיכנס למצב הכרתי( מעורפל) עד כדי כך שהפכו אכזריים ואטומים כל כך, וזאת דווקא בפתחת עידן הרנסנס באירופה.
אפשר לחבר את זה לבנייתה מחדש של האומה הספרדית שמתחילה עם המלכים הקתוליים, איחוד ספרד - הרקונקיסטה, גירוש היהודים והמוסלמים והקמת האינקוויזיציה הספרדית ( ארגון לאומי המגן על טוהר החברה הספרדית!) תופעה הכרוכה בשנאת זרים. אפשר לחבר את זה לגובה ההימור העצום של אלו שהשקיעו באניות ובאנשים שחצו את האוקיינוס, והיו צריכים בכל מחיר להחזיר את ההשקעה ולהרוויח. אפשר ליחס את זה לקנאות הדתית הספרדית באותה התקופה.
אבל בשבועות אלו הייתי מחבר את זה לתאוות הבצע האנושית, שכשרק משחררים אותה ממעצוריה היא משתוללת באין מפריע. בין אם מדובר בהרס החברה הילידית האמריקנית, או ניצול חסר רסן של הזדמנויות רווח של ה"טייקונים" המודרניים, תוך התעלמות מכל ערך אחר מלבד הרווח (הקפיטל).
באמריקה של המאות ה15-17 המדינה ( ספרד, פורטוגל, אנגליה וכו') עמדה מאחורי היזמים האלימים וציפתה (וקיבלה) דיווידנדים מפעילותם. גם כיום המדינה נמצאת ביחסי קרבה הדוקים עם אותם יזמים- בעלי ההון, היא מאפשרת את תאוות הבצע הפראית ומצפה לדיווידנדים מהטייקונים – דיווידנדים למדינה או ליותר גרוע דיווידנדים פוליטיים ואישיים.
המחאה שלה אנו עדים היום ברחובות ישראל ( ובמקומות אחרים בעולם הערבי והמערבי) מנסה להחזיר את המדינה למקומה- כפי שהוגדר בתחילת העת החדשה, כמגנת ההמונים החלשים בדיוק מפני כוחות כאלו, לטובת יצירת חברה צודקת יותר.
מי ייתן ויצליחו.
עודד

שרון לוי אמר/ה...

אני לא בטוחה שהספרדים היו במצב הכרתי מעורפל. אם ההסבר הזה נכון, אזי גם האמריקאים, הסודנים, הנאצים וכל מי שביצע פשעי מלחמה ורצח עם יכול להטיל את האחריות על מצב הכרתי מעורפל שכזה. זוהי נפש האדם - רע מיצרו - תאווה, תאוות בצע, כסף, שליטה וכוח. כל אלו תכונות שרק האדם מפגין והפגין מאז ומתמיד. לא צריך מפה מסובכת או הסברים מיסטיים וכדומה כדי להבין שבני אדם הם םשוט יצורים מחרחרי מלחמה ותאבי כוח.

Unknown אמר/ה...

ומה אם במלחמה ומעשי אימה וזוועות אז דווקא מרגישים את היקיצה מן השינה הזו?

איפה עובר הגבול בין פרשנות אישית גמישה ועובדות קשיחות?

Unknown אמר/ה...

ואיך יודעים עם ההסתכלות שלנו היא הנכונה?
מה אם עיתות המלחמה ומעשי הזוועות והאימה הם אלה רגעי הפיכחות ובהם היציאה מהערפול?

איפה עובר הגבול בין הפרשנות האישית והדינמית ובין עובדות המציאות הקשיחות?