יום רביעי, 29 באוגוסט 2012

יצר האספנות

אחד היצרים המלווה את חייהם של רבים מאתנו היא אספנות. קיימים אין ספור נושאים להקמת אוסף, מאוסף בולים, בובות, תמונות, מכוניות ומה לא. אספנות מאוד מקובלת בארצות אירופה ובארצות הברית, גם בארצנו. בשנים האחרונות סין הצטרפה לקהילת אספני אומנות.

מה הסיבה שאדם מבוגר, עשיר ומיושב בדעתו ירצה להתפאר בפני אורחיו באוסף הנפלא שלו ועוד להשקיע בו ממון רב? לאספנים מניעים שונים ומגוונים: יש הנהנים מהעיסוק ויש האוספים למען עשיית רווחים, לאחרים אספנות היא מקור ללימוד וחקירה.

בחפירות ארכיאולוגיות שניהלתי מצאתי אלפי ממצאים, מעולם לא חשבתי על הקמת אוסף עתיקות משלי. זאת הסיבה כנראה שאיני מבין מה הטעם למלא את הבית פריטים כלשהם. נפגשתי עם אנשים שהיו להוטים לקבל אחד מחפצי אומנות שנמצאו בחפירותיי; ביניהם אנשים שהיו מוכנים לשלם ביד נדיבה. הם לא הבינו מדוע אני מוסר כל חפץ שנמצא בחפירה לאוצר המדינה. הם לא הבינו אותי באותה מידה שאני לא הבנתי אותם. כנראה חיידק האספנות לא תוקף כל אחד.

להקמת אוסף תמונות של ציירים מפורסמים דרוש ממון רב, ומי שיכול להרשות לעצמו עשוי להציע סכומי עתק לרכישת פריט הנראה חשוב בעיניו. זאת הסיבה שהערך הכספי של כל אייטם עולה עם הזמן. בעולם העסקים זאת אחת המניות הטובות, ערכה אינו עשוי לרדת בקרוב. קיימים אספנים שישלמו כל מחיר לרכישת פריט לאוסף שלהם, גם כזה הנחשב מזויף.

קראתי דברי אחד האספנים הגדולים הקיימים בינינו, שלמה מוסייף, שאמר: "היצר לרכוש גדול מערך הכסף".

היצר לרכוש ובכל מחיר ידוע לשודדים ולסוחרים והוא מפרנס אותם היטב. אין בכוח חוקים או ענישה להפסיק את המסחר כי הוא ניזון מתשוקה עמוקה שלא ניתנת לכיבוש - יצר האספנות.

הטבע הכפול של האדם

בני האדם, אנחנו, נמצאים במאבק מתמיד עם הטבע סביבנו ובתוכנו. עלינו להיאבק להשגת מזון ומחסה; בו בזמן מתקיים בתוכנו עימות קשה לא פחות בין רצונות מנוגדים. חיינו עוברים במאבק מתמיד בין התשוקה ליצירה והדחף להרס, בין הכמיהה להצלחה לבין הצער והכישלון. אנו בעל החיים היחיד שמנסה להיטיב את מצבו בעזרת אביזרים חיצוניים: כלים, מכשירים ומכונות, להשגתם אנו מוכנים להקדיש מאמץ הגוזל חלק מחיינו. הטבע לא דאג לספק לנו כלי בעזרתו ניתן לאזן את התשוקות והדחפים. סתירות אלה מלוות אותנו מאז נברא האדם והן משתקפות בכל מעשי החברה האנושית בעבר ובהווה.

לא זכינו בראיית העתיד, אין לנו מכשיר בעזרתו נוכל לנבא את תוצאות מעשינו. המצאה טכנולוגית העוזרת לטווח קצר, מתגלה, לאחר זמן, כמזיקה ולפעמים הרסנית. אני מניח שכל אחד מאתנו חווה מצב בו נדרש להחליט החלטה חשובה לחייו, ומה היו התוצאות? פעמים לטובה ופעמים לא. האם אני מחדש לכם משהו?

מנהיגים, מדענים, וממציאים גם הם נמצאים באותו מצב, כאשר אימפריה נופלת הטעות נמצאת בחוסר ראית הנולד של מנהיגים ומומחים. כאשר בתי חרושת ממיתים נהר שוקק חיים גם זו טעותו של האדם שלא הבין ששפיכת כימיקלים למים חוסכת כסף למפעלו אך ממיתה אסון על עתיד ילדיו ונכדיו.



שמירת מסורת וחידוש

בכל חברה אנושית קיימים שני זרמים מנוגדים, האחד המבקש לשמור על הסדר הקיים, האחר השואף לחולל שינוי. יש המעוניינים לשמר את המסורת ויש המבקשים לחדשה. תהליכים אלה פועלים בימינו כפי שפעלו בימים קדומים.

ייסוד עיר חדשה הוא מעשה מכונן, קיימת בו אנרגיה המצליחה להתגבר על רוב הקשיים. מאבקים פנימיים, חוסר רצון לשיתוף פעולה, מלחמות ואסונות טבע עשויים לגרום לדעיכת היישוב, לעזיבתו או היעלמותו. תרבויות העמק שבין הפרת לחידקל הן דוגמא מצוינת לאנשים בעלי אנרגית חידוש, בוני ערים חדשות מוכשרים. ערים שנבנו לתפארת ונעלמו כתוצאה מיהירות מנהיגים, טעיות אדם או חוסר ראית הנולד של מומחים.



תושבי אירופה מתעוררים להכרת עברם

סוף ימי הביניים מכונה על ידי היסטוריונים כ"תקופת התחייה (Rennasiance). יש המציבים את מקום הולדתה של תקופת זו בפירנצה שבאיטליה בין המאות הארבע עשרה לשבע עשרה או השמונה עשרה. בתקופה זו מלומדי אירופה החלו להתעניין בתרבויות העבר. בימי התחייה חזרו עמי אירופה ללמוד את השפות ההיסטוריה והפילוסופיה של יוון ורומא. עזרה לכך המצאת מכונת הדפוס; בשנת 1440 הצורף יואנס גוטנברג המציא מכונה היכולה להדפיס מאות ספרים ובזול יחסית. המצאה זו הביאה להפצה של הספרות וההגות של ייוון ורומא כפי שהפיצה את ספר התנ"ך. כך הופץ ידע על ייוון ורומא ועל העמים שהתקיימו בארצות התנ"ך.
מכונת דפוס עתיקה

גם האומנים הושפעו מהפצת ספר הספרים. הם החלו לצייר נושאים הקשורים בתנ"ך. ביניהם מקומות הנזכרים בו כגון מגדל בבל. התצלום הבא הוא פרי דמיונו של הצייר הבלגי הנדריק ון קליב.

בניית מגדל בבל פרי מכחולו של האומן הנדריק ון קליב מהמאה ה 16

Construction of the Tower of Babel Hendrick van Cleve III (1525-1589 Belgian) Rijksmuseum, Amsterdam


מגדל בבל הוא כנראה ה"זיגורת" או זיקורת, מבנה מדורג שברומו נמצא מקדש. מבנים מקוריים של הזיגורת לא נותרו בשלמותם. הם היו בנויים לבני טיט שנפלו ונסחפו בהצפות מי הנהרות או בפעולות איבה. כל שנותר היא הקומה הראשונה.

ציור של זיגורת נמצא חרוט על גבי מצבה מזמנו של נבוכדנצאר II. המצבה נמצאה בחדר מבודד בחפירותיו של רוברט קולדוואי (Robert Koldewey) בשנת 1917. היא נמצאה שבורה לשלושה חלקים. מכיוון שמלחמת עולם ראשונה עמדה לפרוץ, החופר מודע לחשיבותה, החליט להעביר את חלקי המצבה למערב. שלושה ארכיאולוגים שונים השתתפו במבצע, אלה הגיעו עם חלקי המצבה לשלוש מדינות שונות: אנגליה, ארצות הברית וגרמניה. לאחר נדודים שניים מהשברים מצאו את מקומם באוסלו באוסף פרטי של ה Schøyen Collection ומפורסמים כאן ברשותם. מעניין מקום המצאו של השבר השלישי, אודה למי מבין הקוראים היודע על מקום הימצאו של השבר השלישי.

דוגמה נוספת של זיגורת נמצאת על גבי חותם גליל, הדפסתו מובאת בציור הבא:





http://www.schoyencollection.com/babylonianhist.htm

Credit: The Schøyen Collection MS 2063, Oslo and London



ציור זיגורת בהדפסה של חותמות גליל

Credit: Staatl. Museen, Vorderasiatisches Museum, Berlin, Germany



התצלום הבא מראה שיחזור של הזיגורת מאור כפי שנעשה בימינו. הזיגורת מאור הותקן בידי אור נמו מלך העיר. בימינו שוחזר על ידי שליט עירק סאדם חוסיין. מטרתו המוצהרת של השליט ומפלגתו הבעת' הייתה להציג את המבנה כסמל שמאחד את כל תושבי עיראק.

שיחזור הזיגורת מאור



אירופה חופרת את עברה

עד המאה השמונה עשרה תושבי אירופה לא היו מודעים לקיומם של ערים ויישובים עתיקים. עד כמה שידוע לי התגליות הראשונות נעשו באיטליה בימיו של מלך ספרד וסיציליה קרלוס ה Carlos III) III). בשנת 1728, בזמן חפירת יסודות לאחוזתו החדשה, נתקלו העובדים בשרידים ראשונים של העיר הרקולנו. האחראי לבנייה, מהנדס צבאי ספרדי בשם רוקה חואקין דה אלקוביארה (Roque Joaquín de Alcubierre) ביקש וקיבל רשות מהמלך לחשוף את השרידים. עשר שנים מאוחר יותר אותו אלקוביארה מצא את שרידי העיר פומפיי. החפירות נעשו אז בעזרת מנהרות, עבודה מסוכנת בגלל המפולות התכופות והאוויר הרעיל. במהלך החפירות המהנדס עצמו חלה במחלת ראות קשה והוצרך להפסיק את עבודתו לכמה שנים.

קרלוס ה III שהיה חובב ארכיאולוגיה, הקים את אחד המוזיאונים הראשונים באירופה; שם ריכז פסלים וממצאי אומנות שנמצאו בשלושת הערים העתיקות שנקברו תחת אפר הוזוב: פומפיי, הרקולנו וסטביה. המלך לא רק יזם חפירות ארכיאולוגיות כי גם התעניין במהלכן על בסיס יומי. בפקודת המלך חל איסור להוציא ממצאים עתיקים מאיטליה. כך האוספים שלו ושל אספנים נוספים מוצגים עד היום במוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה של נפולי, אחד המוזיאונים הראשונים של אירופה. המלך הספרדי תרם תרומה חשובה להפיכתה של הארכיאולוגיה למקצוע מסודר, נתון שגיליתי רק בזמן האחרון. מלכי אירופה, אנשי החצר והבורגנים העשירים החלו לראות באומנות העתיקה מקום להתפארות. רבים מהם הקימו אוספי אומנות. ובמקום שקיים ביקוש נוצר היצע. כך נולדו מקצועות שוד עתיקות והמסחר בהם.

קרלוס III מלך סיציליה וספרד



חשיפת הפסלים, הציורים וחפצי האומנות שנמצאו בערים הרומית גרמה להתעניינות גדולה של הקהל ושל הוגי דעות אירופיים. התגליות הפיחו רוחות חדשים באוניברסיטאות בהן נוסדו ענפי לימוד חדשים כמו ארכיאולוגיה ואנתרופולוגיה.

פומפיי. - פקיוס פרוקולוס (Paquius Proculus) ואשתו

Published in: Image Study on April 30, 2010 at 4:03 pm 1st century CE, fresco, Pompeii



תאוות אספנות יצר אנושי רב עוצמה

שני פסלים רומיים עומדים למכירה פומבית בחברת קריסטי (Christi) בניו יורק. מחיר הפסלים מוערך בין שלושה לחמישה מיליון דולר. מקורם של הפסלים לא ידוע, הם נרכשו מידי אספן שוויצרי ידוע Giovanni Züst.

פסלים מסוג זה היו מקובלים בוילות רומיות של המאה הראשונה לפני ואחרי הספירה. רבים סבורים שמקומם במוזיאון להנאת קהל מבקרים רב. אבל תאוות האספנות אצל רבים אחרים גובר על השכל הישר. אני מניח שאספנים התחרו על רכישתם וערכם הכספי עוד יעלה.



פסלי הברונזה המוצעים למכירה בניו יורק



מאז שנוצקו בסדנתו של אומן רומי אלמוני נדדו שני הפסלים בין בעלים שונים. הם נמכרו לסוחרי עתיקות שמכרו אותם לבעלים חדשים. מעל אלפיים שנה הם החליפו ידיים ובכך ערכם הכספי הלך ועלה. לא נוכל להתכחש לעובדה ששני הילדים יתומים והאומן היוצר אלמוני, מקום ייצורו וכל נדודיו אינם ידועים. ממצא עתיק חשיבותו בסיפור שהוא מספר ובידע שהוא יכול למסור לחוקר ולדורות הבאים. מכירתו לאספן הופכת אותו לחפץ אילם. אומנם ערכו האומנותי נשמר וכולנו נפעמים אל מול הישגו הנפלא של האומן הקדום אך מכירתם של הפסלים לכל המרבה במחיר מזלזל בערך האמיתי של עבודת האומן ומעלים את המרקם החברתי אליו הם שייכים.

אירופה מחפשת שווקים חדשים

במשך ימי הביניים התפתחה תחרות פרועה בין מדינות אירופה אנגליה, צרפת, גרמניה, הולנד. הן שאפו להרחיב את מסחרן בכל דרך אפשרית. התפתח מאבק מסחרי וצבאי אלים. נפילת האימפריה העות'מאנית החישה את התערבות מדינות אירופה במזרח התיכון ובמצרים.

בראשית המאה התשע-עשרה נמשכו לאזור חוקרים אירופים רבים ביניהם בוטנאים, גיאוגרפים, ארכיאולוגים, אנתרופולוגים ועוד. שליטי אירופה עודדו את החקירה כי הדבר השתלב היטב עם מטרתם: לספח שטחים ולהקים קולוניות למען האינטרס הכלכלי של המטרופולין. ארכיאולוגיה ותנ"ך השתלבו היטב במדיניות הקולוניאלית של מעצמות אירופה.

צבאות נפוליון, בפלישתם למצרים, הביאו אתם חוקרים וארכיאולוגים. כך עשו גם הבריטים והגרמנים. כולם נפגשו בארץ הנילוס, בארץ ישראל, במסופוטמיה ועד הודו הגיעו.

אבן הרוזטה היא דוגמה לתחרות בין מעצמות אירופה: בשנת 1877 חיילים מצבא נפוליון, בחופרם יסודות לחומת העיר אל- ראשיד (Rosetta), נתקלו בשבר מצבה מכוסה בכתב: היא אבן הרוזטה המפורסמת. הכתב באבן אפשר את התחלת פענוח הכתב המצרי. לאחר קרבות עזים בין צרפתים לאנגלים הצרפתים נגפו, אחד התנאים לכניעתם היה מסירת כל העתיקות שבידם. כך האבן המפורסמת, אבן הרוזטה, הגיעה למוזיאון הבריטי בלונדון שם היא נמצאת עד היום. ליד הכתובת נרשם משפט קצר מפי הגאווה הבריטית:
Captured in Egypt by the British Army

אנגליה מתכננת את עתיד המזרח התיכון

בשנת 1921, בעיר קהיר כונסה ועידה שמטרתה הייתה לדון בעתיד המזרח התיכון, ראשי הועידה היו שר המושבות וינסטון צ'רצ'יל, הארכיאולוג: לורנס איש ערב ((Edwar Thomas Lawrance) והמרגלת הבריטית גרטרוד בל (Gertrud Bell. גם היא קשורה לארכיאולוגיה, בל יזמה חפירות ארכיאולוגיות במסופוטמיה, והקימה את המוזיאון הלאומי של עיראק.



צ'רציל בל ולורנס מול הפירמידות



שלושת האישים דנו בתפקידה של אנגליה בחלוקת הירושה של האימפריה העות'מנית. יש לשער שבאותה פגישה נקבעה הקמתה של מדינה חדשה בשם עיראק. מדינה שתנוהל על ידי הבריטים בייעוץ עם מנהיגים מקומיים.

בעקבות היותה של אנגליה לריבון חלק גדול של עמק מסופוטמיה באו לאזור ארכיאולוגים שהתענינו ביישובים העתיקים. נשמע לא טבעי שחוקרים זרים ירצו לחקור חבל ארץ נידח באותם ימים. במעשה הזה נפגשו תכונות האדם הבריטי, מטרות מדיניות-כלכליות של ממשלתם, והקשר העמוק של הנצרות אל ספר התנ"ך.

החפירות הארכיאולוגית בעמק מסופוטמיה הלהיבו את מנהלי ואוצרי מוזיאוני אירופה. הם רצו להציג את הממצאים המופלאים שנתגלו מתרבויות השומרים, האשורים האכדים, והבבלים. רוב הארכיאולוגים היו שליחים של המוזיאונים שרצו להציג את ממצאי החפירות. או במינוח חריף יותר הם שדדו את אוצרות עמי מסופוטמיה בכדי להתפאר בהם.

לאחר שוד עתיקות של המוזיאונים בקהיר ובגדד התחדש הויכוח על החזרת עתיקות מצרים והמזרח המוצגים באירופה וארצות הברית. מנהלי המוזיאון טוענים היום שהממצאים הם בעלי ערך עולמי והם בטוחים יותר במוזיאונים של המערב.

כאשר עמי מסופוטמיה נעלמו

כאשר תהילתם של השומרים האשורים האכדים והבבלים עברה מן העולם, ויישוביהם כוסו טין ואפר, שמם נשמר בספר התנ"ך. עמי אירופה הנוצריים שקראו בתנ"ך ידעו על מקור אברהם מאור כשדים, על כיבוש ירושלים בידי הבבלים, ועל נבואות דניאל בתקופתו של נבוכדנצאר הII. וישנן עוד פרשיות בהם נזכרים יישובי מסופוטמיה, מלכיהם וקשרם עם עמי האזור.


ציורו של רמברנדט "משטה בלשצר"



בין הפרת לחידקל

התיישבות באזור זה החלה באלף השביעי לפנה"ס, אולי מעט לפני כן, ונמשכה כששת אלפים שנה. תנאי הטבע של השטח הזה יש בהם יתרונות וחסרונות. היתרונות הם שפע המים הזורמים בשני הנהרות ומזג האוויר החם. החסרונות הם הצפת השטחים על ידי שיטפונות והמלחת הקרקעות.

חצי משטחה של מסופוטמיה, בהיותה מישור הנמוך מההרים סביב, נמצא בצל הגשם. גושי האוויר צונחים ומתחממים וזה גורם למיעוט הגשמים: בין 70 ל 300 מ"מ לשנה, כמויות מים שאינן מאפשרות גידולי שלחין.

על מנת להצליח לגדל תבואה, ירקות ופירות יש צורך בהשקיה. זו דורשת ידע ומומחיות: הקמת סכרים לעלית המים לגובה פני השטח, מיומנות בכריית התעלות, השגחה מתמדת על ניקיונם, ומניעת נזקי השיטפונות.

נהרות הפרת והחידקל מזרימים כמויות עצומות של מים אך הם נמצאים בואדיות עמוקים. תנאים שמנעו את שימושם עד אשר בני אדם למדו להעלות את פני המים, ולחפור תעלות בהן ניתן להשקות את שטחי האדמה הפוריים של העמק.

בין הפרת לחידקל קיים הפרש גובה של כ 9 מטר, נתון המקל על הזרמת המים בגרביטציה מהחידקל וניקוזם בפרת. אך השיטפונות המציפים את השטחים בעונת הפשרת השלגים בהרים גורמים לסחף לסתום את תעלות ההשקיה. החום הגורם לאידוי במהירות גורם לריכוז מלחים בקרקע. ידועים מקרים בהם יישובי מסופוטמיה הוכרחו לעזוב את יישובם בגלל המלחת אדמתם.

האתגר של כל חברה המנסה ליישב אזור זה היה לנהל את זרימתם של שני הנהרות לשם השקית השדות והספקת מים לשתייה. כאשר התושבים למדו לכרות תעלות ולהשקות את השטחים המיועדים לחקלאות הם קיבלו יבולי שפע הרבה מעל לצרכיהם. שפע זה הביא לקיום מסחר ענף עם יישובים קרובים וכפי שנראה בהמשך גם עם מקומות רחוקים יותר. הצד הפחות נחמד של שפע כלכלי הוא הרצון האנושי להגדילו. רצון שהביא לסכסוכים, מאבקים ומלחמות.

מפה של שדות חקלאות ותעלות השקיה על לוח טין



תושבי מסופוטמיה גידלו דגנים, תמרים, קטניות, זיתים, רימונים וענבים. הם טיפחו בקר וצאן, ומהם גזזו את הצמר. הם הצליחו לייצר עודפי מזון עצומים. העודפים שמשו להחלפת חומרים שהיו דרושים להם לבנייה ולחיי חברתם. תמורת תוצרתם הם קיבלו אבן, עץ וביטומן לבנייה. עפרות מתכת לתעשיית כלי עבודה ונשק. כסף זהב ואבנים יקרות לתכשיטים וחומרי גלם אחרים החסרים בעמק.



חותם גליל מתרבות שומר, בקר חיטה או שעורה - עושרה של מסופוטמיה



ממצאי החפירות הארכיאולוגיות מציגים דורות של בעלי מקצוע מוכשרים, שהמציאו חידושים טכנולוגיים מדעיים ואומנותיים ברמה גבוהה מאוד. בערי מסופוטמיה נבנו מקדשים וארמונות, וסביבם נבנו חומות הגנה.

עמי העמק פיתחו את הכתב, ובאמצעותו נכתבו אלפי תעודות: מדיניות, כלכליות, אגדות, מיתוסים ושירה. תעודות רבות פוענחו ואלפי אחרות מצפות לגילוי צפונותיהם. תעודות אלה עשויות להוסיף אור חדש להבנתנו את תרבויות מסופוטמיה.

התרבות מתחילה בשומר

היה זה החוקר היהודי שמואל נוח קרמר שטבע את המשפט "התרבות מתחילה בשומר". קרמר היה אשורולוג שאסף והביא לידיעת החוקרים תעודות ממסופוטמיה שהיו פזורות בכל אירופה. הוא עמל על פענוח רבות מהם, וכתב מחקרים וספרים רבים.

הרעיון המגולם במשפט "התרבות מתחילה בשומר" מניח שהשומרים היו הראשונים להמציא את הגלגל, הכתב, לפתח מדע, טכנולוגיה חקלאית, בתי משפט, חוקים חברתיים ועוד. אבל התברר שראשיתה של התרבות האנושית התרחש בכל מקום שם התיישבו בני אדם. עמים שונים המציאו את הגלגל לפני ואחרי ההמצאה השומרית, גם הכתב הומצא בשיטות שונות על ידי תרבויות שונות. האדם הנבון הוא ממציא תרבות, בכל מקום ובכל תקופה, אין ראשונים ואין אחרונים, תרבות מתהווה בכל מקום בו בני אדם מקימים חברה פעילה. ההבדלים בין התרבויות השונות הם בעוצמת הביטוי התרבותי, באיכותו ובסגנונו.

בין הפרת לחידקל קמו ונפלו ערי מדינות של העמים שונים: שומרים, אכדים, אשורים, ובבלים. עמים אלה השפיעו אחד על השני, בנו יישובים, התאגדו למדינות ניהלו מאבקים מזוינים ביניהם והקימו אימפריות. כל ההצלחות התנפצו מפאת החמדנות, תאוות הבצע והיהירות של מלכיהם. בסופו של התהליך המלחמות גרמו להרס עצמי, סיום עצוב לתרבות שנוצרה על ידי חוכמת הממציאים, כישרון בעלי המקצוע וחריצות העובדים.

הדוגמה הבאה מצביעה על המגלומניה של שליטי בבל. העיר בבל מתוארת בלוחית טין כמרכז העולם.





donotreply@britishmuseum.org

/http://recuerdosdepandora.com/historia/inventos/mapa-babilonico-del-mundo

את התצלום קיבלתי באדיבות המוזיאון הבריטי. מקורה של הלוחית לא ידוע.



הייצור החקלאי קונה מותרות

המסחר של ערי מסופוטמיה בכל תקופת קיומן היה נרחב מאוד. חומר הבנייה הנפוץ היה הטין; לכן רוב המבנים נעשו מלבני טין, שהודבקו בעזרת ביטומן. חומר זה נמצא באזורים סמוכים לעמק. עץ לבנייה נרכש מהרי הלבנון ומחצי האי ערב. האבן לבניה נכרת בהרי התאורוס, זהב הגיע מהרי קווקז וממצריים; משם גם הובא השנהב. אבנים טובות כגון הקרנליט הגיע מאזור רחוק יותר - עמק האינדוס.

העברת עצים בנהר



בשנים האחרונות נחקרו נמלי ים עתיקים בחוף המזרחי של חצי האי ערב. תעודות מסחר שנמצאו בערי מסופוטמיה מתארות יבוא דרך נמלים בשם דילמון, מגן או מקן. לנמלים אלה הגיעו סחורות מכל רחבי חצי האי ערב ומעמק נהר ההינדוס. בתעודות ובחותמות גליל מופיע השם מלוחה, שם של עם או מדינה בעמק ההינדוס, שם נחפרו ונחקרו ערים בשם חרפה (Harapa) ומואנחו דרו (Mohenjo Daro).

למקומות אלה ניתן היה להגיע באוניות מפרש. המחקר הארכיאולוגי של השנים האחרונות מזהה מקומות אלה בכווית, בחריין ומזרח חצי האי ערב. בצפון עומן נמצא כלי קטורת המתוארך לתקופת הברונזה שהכיל קטורת לבונה frankincense) מצמח הגדל רק בעומן. השימוש בקטורת זו ידוע מערי מסופוטמיה.


מקומות בהם נמצאו "חותמות דילמון"


חותמת בסגנון דילמון שנמצא בשושן ( Susa)

Credit: Impression of a cylinder seal depicting Dilmun, from Susa, 3rd millennium BC Proto-Elamite (c.3200-2700 BC) / Ancient Art and Architecture Collection Ltd. / the Bridgeman Art Library



אומני אור הכינו תכשיטים מזהב, כסף ואבנים טובות כמו לפיס לזולי, קרנליט ועוד. אחת הדוגמאות המפורסמות הם תכשיטיה של המלכה פו אבי, שקברה נמצא בקברי המלכים של אור. חפירת בית הקברות של העיר הייתה מבצע גדול בו שיתפו פעולה שלושה מוסדות: הפן מוזיאון בארה"ב, המוזיאון הבריטי והמוזיאון לעתיקות בבגדד. לביצוע החפירה נבחר הארכיאולוג המפורסם סיר ליאונרד וולי (Sir Leonard Woolley). הוא חפר באתר בין השנים 1922 עד 1934, שתיים עשר עונות חפירה שחשפו לעיני החוקרים והקהל המתעניין פתח רחב לתרבויות נעלמות.

בחפירותיו בבית הקברות באור נמצאו 1850 קברים, כולל ששה עשר קברים שתוארו על ידו כ"קברי מלכים". בקברים נמצאו פריטים רבים בעלי ערך אומנותי רב. רוב הקברים המלכותיים תוארכו לשנת 2600 לפנה"ס בערך. הקבר היחיד, נראה לי, שנמצא בשלמותו היה קברה של מלכה בשם פו אבי השנייה. שמה ידוע מחותם הגליל שנמצא לידה. ליד הקבר נמצאה מחפורת ובה קבורים יחד שישים ושמונה נשים ושלושה גברים חמושים. כפי הנראה חיילים האמונים על השמירה. סיר וולי הניח שאלה היו משרתי המלכה שהשתתפו בקבורה ומתו על ידי שתית רעל כלשהו. בדיקות חדשות של הגופות מאשרות את הנחותיו של וולי: היות הנשים משרתות, אך את מותן לא ניתן לנחש בקלות. בשתיים מהגופות שנבדקו לאחרונה בדיקה מדעית, נמצא שמותן נגרם על ידי מכה קשה בראשן, כנראה מגרזן ברונזה. הגופות עברו חימום או טיפול אחר על מנת לשמרן. לאחר מכן הולבשו בגדי פאר והונחו זו ליד זו בשורות. יש להניח שהאמינו שלאחר מותן ימשיכו לשמש את גברתן בעולם הבא.


הדפסה של חותם גליל עשוי לפיס לזולי ובו שמה של המלכה פו אבי



שחזור עטרת ראש ומחרוזות מקברי המלכים של אור

http://www.payvand.com/news/03/apr/1083.html



קברי המלכים של אור קבר PG 755 קברו של המלך Mes-Kalam-Dug

בתמונה האחרונה נראים פריטי המנחה שנמצאו בקברו של המלך Mes-Kalam-Dug. בהם חרבות קצרות עם ידיות זהב וכלי נשק. מברונזה, כלי זהב וכסף, כלי ברונזה, כלי אגירת מזון מחרס. החפץ המרשים בתמונה היא קסדת הראש, העשויה זהב, שכנראה שמשה את המלך בטכסים.

אוצרות העבר של מלכי השומרים אולי מדהימים אותנו ביופיים, אך הם גם עשויים ללמד אותנו על שיטת הממשל והארגון החברתי.

אדמות העמק שבין הפרת לחידקל, בניהול נכון, מניבות עודף גדול. מלכי מסופוטמיה השתמשו בעושר זה לבניית ערים גדולות בהם ארמונות ומקדשים. הם גם ניצלו את עושרם לפאר את שמם בחייהם, ולבנות קברים מפוארים לאחר מותם.

חוקרים טוענים שמסורת החברה המסופוטמית עברה לעמי אירופה בירושה. דעתי שונה, כפי שכתבתי ברשומות קודמות. תכונות האדם הן מולדות, כפי שקיימים בי אהבה וחמלה יש בי גם שנאה ורדיפת הבצע. הארגון החברתי משקף את התכונות היסודיות של האנשים הבונים את החברה, בעבר כמו בהווה.



ייצר האספנות

אין כל נזק מאספנים האוספים חפצים להנאתם. אסיפת כלי נגינה בכוונה ללמוד מהם עשויה להביא תועלת. הקושי הוא כאשר היצר מתגבר על ההיגיון. במצב של חוסר שליטה "היצר לרכוש גדול מערך הכסף". אחת הדוגמאות לכך הוא שוד ממצאים שנעשה במוזיאון בבגדד. ארכיאולוגים שחפרו בעיראק בזמן שלטונו של סאדם חוסיין מספרים על יחסו החיובי לעתיקות ארצו. השליט אפשר למשלחות זרות לחפור ולחקור את עתיקות מסופוטמיה. שודדי עתיקות, בזמנו של השליט הזה, נענשו ביד קשה. כיבוש עיראק, בשנת 2003 על ידי כוחות נאט"ו גרם לאנדרולומוסיה במדינה. אחת התוצאות היה שוד עתיקות מסיבי. במוזיאון הלאומי לארכיאולוגיה של בגדד היו מוחזקים כ 170.000 ממצאים. ביניהם חלק מאוצרות קברי המלכים שנחפרו על ידי הארכיאולוג הבריטי סיר לאונרד וולי. בעיתונות של אותה תקופה נאמר שרוב המוזיאון נשדד, עם הזמן התברר שהנזק היה פחות חמור. איני יודע כמה נשדד וכמה נשאר, אך אני יודע מה גרם לכך: "יצר האספנות"

כל סוחר עתיקות יודע שאספנים ישלמו כל מחיר בכדי לקבל לידם אחת מיצירות החמדה שחפצה נפשם, אין פלא ששודדים וסוחרים הזדרזו לקחת מכל הבא ליד כי הם בטוחים שתמיד יהיו אספנים שאינם יכולים לשלוט ביצרם ויקנו בכל מחיר.





הוסף רשומת תגובה