יום חמישי, 27 ביולי 2017

סקר חירום ירושלים

אני מבקש לשתף אתכם

מעל שלושים שנה עברו מאז שסקרתי קטע מעמק רפאים. באחד הבקרים קמתי עם הרגשה ברורה שעלי למסור את תוצאות הסקר הארכיאולוגי והתובנות שהתגבשו בי לגבי החקלאות הקדומה בהרי יהודה. כפי שתקראו בהמשך המחקר והשאלות שעוררו הובילו אותי להרוהורים על תרבותו של האדם בעבר ובהווה. הסקר והחפירות הארכיאולוגיות שנעשו בעקבותיו יש בהם השלכות לימינו ואף לשאלות פוליטיות וחברתיות המעסיקות את החברתנו. לאחר הפרסום בבלוג בתוכניתי לפרסם את הכתוב בספר. בכדי להפוך את הפרקים המתפרסמים כאן לספר יהיה צורך בעריכה מקצועית, מציאת מו"ל ומימון מתאים. והנה לפניכם הפרק הראשון. 

עין יעל בעמק הרפאים

כאשר ירדתי לעמק רפאים בפעם הראשונה לא שיערתי שהפגישה תהיה גורלית עבורי. נוף העמק נראה בראשיתי, כך התרשמתי. מהרגע הראשון הייתי מלא ציפיות בתחושה שמסתרים בו סודות שעלי מוטל לפענח.
לעמק הגעתי כראש חוליית סקר ארכיאולוגי, מאז עברו שנים רבות ורק בימים אלה התחבר לי כיצד התפקיד, הכמעט שגרתי, שינה את מהלך חיי. 
הערב. מוצא שבת ז' בתמוז תשע"ז אני יושב בביתי ביהוד מול מסך המחשב בהחלטה נחושה למסור את כל החוויות והתובנות שהתגבשו בי מאותם ימים. החלטתי שהכתיבה תימשך חמישה חודשים בלבד. לשם כך עלי יהיה לכתוב כל יום במשך מספר שעות ובאותם שעות לפצח את המסר שקיבלתי מנוף העמק.
לשם כך שחזרתי, ככל שיכולתי, את תהליך לימוד הנוף ושרידי פעילות האדם בו. 
המחקר הארכאולוגי של עמק רפאים נועד להבנת היישוב והחקלאות הקדומה. אזור מצומצם ומרוחק זה אינו מנותק מהתרבויות הבולטות של אגם הים התיכון. העיר היא מרכז לעם ישראל אך גם קדושה לאיסלם ולנצרות דבר שהוביל למלחמות ולהרס. 

הסיפור והלקחים שאני מבקש למסור החלו משיחת טלפון. ישבתי במשרדי במוזיאון רוקפלר, על הקו עמוס קלונר, אז מפקח עתיקות מחוז ירושלים. הוא מספר לי שמתכנני עיריית ירושלים החליטו לפתח את דרום מערב העיר, אנחנו נכנסים לפעולה מהירה, המטרה לסקור את השטח לפני עלית הדחפורים. האם תרצה לנהל את אחד מחוליות הסקר? הסכמתי. זה היה בחדש דצמבר 1979 כלומר לפני כ37 שנים. למה הסכמתי ללא הרהור נוסף, החיים לימדוני לקבל, כמעט תמיד, כל הצעה המוצעת לי, ברוב המקרים לא הצטערתי. הפעם הייתה לי תחושת בטן שהתפקיד יהיה מיוחד. תחושות בטן אין להם הסבר הגיוני ורק לאחר מעשה מתבררת מהותם.
בשנות ה 80 של המאה הקודמת דרום מערב ירושלים כמעט לא היה מישוב. בלטו מסילת הברזל לתל אביב והכפר מלחה-מנחת. מתכנני העיר תכננו להקים באזור שכונת מגורים, מרכז מסחרי, מבנים לתעשיות עתירות מדע ותחנת רכבת, ובנוסף להעביר את הגן החיות התנכי שהיווה מטרד לתושבי העיר. קלונר אירגן מספר חוליות שתפקידם היה לסקור את השטחים המיועדים לפיתוח, למפות את האתרים העתיקים הנראים על פני השטח ולסמן את האתרים הראויים לשימור. הרעיון היה להקדים את מפלצות הפלדה ולהודיע ליזמים היכן קיימים שרידים עתיקים הדורשים בדיקה ארכיאולוגית או שימור.   
באחד מהימים הראשונים של ינואר 1980 יצאנו לטיול לעמק רפאים, את העבודה אני מכנה טיול כי השנה הייתה שנה שחונה ובחודש ינואר השמש להטה. כל ימי הסקר נעשו במזג אוויר קיצי שהקל על מלאכתנו.
חבורת הסקר הקטנה כללה שני ארכיאולוגים, צלם, מודד ומספר מתנדבים. שותפי וחברי היה 
הארכיאולוג יוסף (יוסקה) ז"ל, שידיעותיו בספר התנ"ך הוסיפו מידע חשוב להבנת השטח. 
שמעון גבסון שימש מודד והוא העלה על הנייר שרידי המבנים שנתגלו על פני השטח ובחפירות. הצלם היה מתנדב אזרח ארה"ב תום וואקס שהנציח את כל שביקשנו לתעד. מספר מתנדבים עזרו לנו לאסוף כל חרס או פריט עתיק שהזדמן לעיניהם.
כל ההתרחשויות של "ימי הסקר העליזים" נחרטו בזיכרוני ומתקשרים למחקר ארכיאולוגי ולתובנות שנתגבשו בי במשך השנים הבאות.    
עמק רפאים והגבעות משני גדותיו שומרים על מעשי בנייה והרס שחוללו בני אדם והטבע. יישובים, מבנים, דרכים, טרסות חקלאיות, שומרות, קברים ומתקנים חצובים בסלע.  
לא אחדש אם אומר שלירושלים וסביבותיה אין מקורות מים רבים ועד כה לא נתגלו אוצרות טבע שניתן לסחור בהם.
בימי קיום בית המקדש פרנסתם של תושבי העיר נסמכה על עולי הרגל שעלו למקדש בשלושת הרגלים. לקהל זה היה צורך לספק מזון ומים. המים לעיר מספקים מעיין הגיחון ובורות שאספו את ממי הגשם. המלך הורדוס, בין שאר מפעלי הבנייה הגדולים שהקים, הורה לבנות אקוודוקט להעברת מי מעיינות ארטס, בקרבת חברון.  
בסביבת העיר ובהרי יהודה וחברון, נובעים מספר מעיינות קטנים. כמה מהם, עדיין משקים חוות קטנות המעובדות על ידי עובדי אדמה ערביים. הם מגדלים עצי פרי, פירות וירקות. אך היכן גידלו מזון בימי קדם? בשנות השמונים של המאה הקודמת שאלה זו כמעט לא עניינה איש.
הרי יהודה כמעת לא נחקרו. במאות ה18-19 ביקרו בו מעט נוסעים זרים שהתענינו בארץ הקודש. אלה תיארו בכמה שורות את הכפרים והאתרים הבולטים. בסמוך למעין אל-חניה שרד קטע האפסיס של כנסייה ביזנטית שהמסורת הנוצרית קושרת עם פיליפוס, משליחיו של ישו. כאשר ירד מירושלים לעזה, הוא פגש סריס של מלכת כוש (אטיאופיה) והטביל אותו לנצרות במי המעיין.
שאלות רבות נערמו לפנינו אך יעבור זמן רב עד אשר נגלה חלק מהתשובות. בסיורינו מצאנו מתקנים חצובים בסלע, דרכים ושבילים, כבשן סיד, שומרות ופתחי קברים עתיקים. אך הבולט מכל מרכיבי הנוף היו אלפי מדרגות חקלאיות, כולם עזובות ובתהליך של התפוררות. במרחב הסקר לא מצאנו שרידי ישובים גדולים או תילים האופייניים לרוב חלקי הארץ.
מי בנה את מתקני החקלאות וכמה זמן הם שימשו, היכן התגוררו עובדי האדמה שאלות אלה נשארו אלומות זמן רב. היום אני יודע שהתשובה לכל שאלותינו הייתה מונחת לפנינו, לא פעם המובן מאליו נעלם מהעין ולא נקלט בשכל. הקשר לחקלאות של חוקרים אקדמים כמונו מצטמצם לצריכת סלט עגבניות ומלפפונים שרכשנו אצל הירקן.   

הרמז הראשון 

באחד מימי הסקר בשעות אחר הצהריים, כמסורת סוקרים ארכיאולוגים ותיקים, עצרנו לשתיית קפה. ישבנו בגדה הצפונית של העמק, עד רתיחת הקפה בחנתי את הנוף. מולי השתפל המצוק התלול של רכס גילו, בתחתיתו נראתה פיסת קרקע של כמה עשרות דונמים המשתפלת בשיפוע קל כלפי ערוץ העמק. בפיסת קרקע זו נראו בבירור קירות ארוכות של טרסות מסודרות בכיוון מערב-מזרח. הקצה המערבי היה חתום בגדר ובמזרח בשני קירות מקבילים. בידי החזקתי מפה מתקופת המנדט הבריטי. במפה סומנו קווי הטרסות, גדר סוגר במערב והשביל המוגבל בשני קירות מקבילים במזרח,  על המפה נרשם שם המקום: עין יאלו.



שיתפתי את יוסקה והוא מיד העיר, זה מזכיר התיאור בספר במדבר על בלעם ההולך לקלל את בני ישראל:
במדבר כא "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-אֲתֹנוֹ; וַיֵּלֶךְ, עִם-שָׂרֵי מוֹאָב.  כב וַיִּחַר-אַף אֱלֹהִים, כִּי-הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ, לְשָׂטָן לוֹ; וְהוּא רֹכֵב עַל-אֲתֹנוֹ, וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ.  כג וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ, וַתֵּט הָאָתוֹן מִן-הַדֶּרֶךְ, וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה; וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת-הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ.  כד וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה, בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים--גָּדֵר מִזֶּה, וְגָדֵר מִזֶּה.
האם אנחנו מביטים בכרם מימי בלעם ובמשעול הכרמים?
בסוף אותו שבוע הגעתי אל משרדי במוזיאון רוקפלר ונגשתי ללא דיחוי לארכיון תצלומי אוויר. חיפשתי ומצאתי תצלום מאזור הסקר. בתצלום נראו המדרגות והגדרות בהם צפינו בסיור וכפי שרשומים במפה הבריטית. לא רק זה, בתצלום נראו קירות טרסות מגודרות נוספו שכיסו שטחים נרחבים.  התגלית שימחה וסקרנה אותי מאוד. האם לפנינו חווה חקלאית מגודרת או בלשון המקרא כרמים המקושרים ביניהם במשעולים. 


האם הכרמים נשמרו עד ימינו?

כפר סתף, הפרוש על הצלע המזרחי של הר איתן התפרנס מגידולי חקלאות. תושביו השתמשו במימי שני מעיינות שהשקו שורה של טרסות הבנויות במדרון המתון. הכפר פונה מתושביו במלחמת השחרור. לפני כמה שנים הקק"ל החליט לשחזר את החווה החקלאית ולהזמין משפחות ירושלמיות להגיע בסופי שבוע לגדל ירקות על פי המסורת.   
האם קיים קשר בין חוות חקלאית זו לבין הכרמים של אבותינו?
בהרי יהודה וחברון עדיין קיימים משקי חקלאות פעילים כגון ואדי פוקין, ביתר, אל ח'ניה. בכול החוות האלה קיים מעיין, ברכת מים, טרסות, גדרות ושרידי שבילים מקשרים.  

דעות קדומות
מהיום הראשון בחקר של החקלאות בעמק רפאים נתקלתי בדעות קדומות. יש שטענו וטוענים עד ימים אלה שהטרסות נבנו על ידי חקלאים ערבים בדורות האחרונים או ההפך מזה: כל המדרגות נבנו על ידי בני ישראל בימי בית ראשון. יש הסוברים שקרקע הטרסות נתמלא על ידי הסחיפה הטבעית. סברה נוספת מספרת שקירות הטרסות נעשו על מנת לסקל אבנים מפני השטח. אחת הדעות שרבים חוזרים עליה היא שהמדרגות נועדו למניעת סחיפת הקרקע על יד הארוזיה. בהמשך אדון בכל אחת מטענות האלה.
באחד עשרה אלף השנים האחרונות, באזורנו, החקלאות וגידולי מקנה ובקר מספקים את רוב מזונות האדם. תושבי הערים הפכו לצרכנים ללא דאגות. לאומתם האנשים המייצרים את המזון המאפשר לנו את הקיום הפיזי אינם זוכים להערכה רבה, כך בכל העולם עובדי האדמה נמצאים בתשתית הסולם החברתי. אמנם בשנותיה הראשונות של המדינה קרנם של החקלאים היה גבוה אך אם השנים גם הם נעשו שקופים. במקום שהמין האנושי יהלל וירומם את עבודתם של המפרנסים את גופנו רובנו מתעלמים מתרומתם. מחקר החקלאות הקדומה גם הוא לא זוכה אצל ארכיאולוגים למרכז ההתעניינות, כפי שזוכים מבנים מונומנטליים, מנהיגים מפורסמים או תעודות הנחשבות חשובות. המחקר האקדמי ממיין את הנושאים על פי קני מדה סובייקטיבי מצב הגורם, לדעתי, לחוסר איזון ולעיוות הבנת החברה האנושית.
בשלב זה של המחקר היינו צריכים לשלב בין כל האלמנטים שסקרנו בשטח, שרידי החוות המגודרת העזובות ומעט החוות המעובדות עד ימינו.
המסקנה שלי ברורה: החוות החקלאיות נבנו בימי קדם, והמשיכו לשמש את עובדי האדמה במשך כל התקופות עד ימינו. בשלב זה עדיין לא ידענו מי היו הראשונים להתחיל בבנייה. כאשר שיתפתי ארכיאולוגים אחרים במסקנותיי ענו לי תוכיח!
בנקודה זו בחנתי את עצמי, האם אני רוצה לשכנע אחרים בנכונות התיאוריות שלי, או אולי גיליתי דבר אמיתי. אני יודע מניסיוני כמה קל להשתכנע באמיתות גם כאשר לא העמקתי מספיק. שכנוע עצמי ללא בדיקות עלול לגרום לעיוותים. אפילו להשלכות פוליטיות היכולות לשמש חומר בעירה בסכסוך הישראלי פלשתינאי כפי שנבין בהמשך. 



יום שני, 20 במרץ 2017

ערכו המעשי של לימוד העבר

ערכו המעשי של לימוד העבר

האדם היוצר

          שרידי היצירה האנושית נותרו בכל היבשות, על פני האדמה, במערות ומתחת למצולות ים. מבנים מונומנטליים כגון פירמידות של מצרים, הזיגוראת של ארם - נהריים, מקדשי המאיה, המקדשים באסיה ובסין, ערים בצורות, כפרים חקלאיים, קברים ומאוזוליאום, ציורי קיר ורצפות פסיפס. כלי בית וכלי עבודה, כלי נשק להתקפה ואמצעי הגנה. יצירות הרוח הכתובות במגילות ובספרים, מסמכים ואגדות, דברי חכמים וספרי קודש הם אוצר בלום של ידע וחוכמה אנושית. חלק מכל הירושה העצומה הזו מוצגים בפארקים, באתרי עתיקות, במוזיאונים, בספריות, באוספים פרטיים ובחנויות לממכר עתיקות.
          מה ערכה המעשי של הירושה הזו ומה ניתן ללמוד ממנה? לדעתי הרבה מאוד, זו הסיבה לכתיבת הבלוג. הנושאים רבים מאוד ואין כל אפשרות שאדם אחד יקיף את הכמות העצומה של החומר, לכן אני מבקש שיתוף פעולה מצד בעלי ידע והמעוניינים להשתתף באיסוף החומר או בכתיבת סקירות ומאמרים בנושאים הנדונים.

          הכתיבה שלי אינה שייכת לסוג כתיבה מדעית, מטרתה לברר נושאים היכולים לתרום לנו ולהבנת מהות פעילותנו. 
צממ   

         המשיכה לעתיקות

חוקרים עמלים בעולם כולו לחשוף ולחקור אתרים עתיקים. ממשלות, ברוב ארצות העולם, משקיעים ממון רב בחשיפת עתיקות והצגתם לקהל. אספנים מוכנים לשלם הון לרכישת עתיקה המעניינת אותם. קיים זרם קבוע של תיירים הנוהרים לאתרי עתיקות המפורסמים בעולם. רבים הם האנשים בהם משיכה ליצירות עבר. משיכה זו הוביל להקמת תעשייה תיירות התורמת לכלכלת ארצות רבות. היכן המקור למשיכה זו? האם זו סקרנות סתמית או רצון לברר מי אנחנו ומה תפקידנו?
כולנו סקרנים והסקרנות מושכת אותנו לכיוונים שונים,  אחד הכיוונים הוא הרצון לגלות כיצד אבותינו ואבות אבותינו "הפרימיטיביים" ניהלו את חייהם, שרדו אסונות טבע, שינויי אקלים ומלחמות עקובות דם. כיצד הצליחו לבנות מבנים אדירי ממדים כאשר בידם כלי אבן או כלי מתכת בלבד. כיצד הובלו והועמדו המבנים המונוליטיים הפרה-היסטוריים כגון סטונאנג' Stonehenge. כיצד נבנו הפירמידות בגיזה שבמצריים כאשר ביד הבונים גרזני נחושת עצים וחבלים בלבד.  מסקרן ומפליא כיצד נעשו ציורי נסקה שמתארם נראה רק מהאוויר, או סיתות האבני בניין ענקיים בתיהואנקו בפרו.
מבלי שנהיה מודעים לכך נראה שיצירות והמצאות בני אדם מגרים רצון הלימוד והמחקר. על מנת לגלות את הצפון בהן בעבר ובהווה אני מציע סיורים וירטואליים ללא כרטיס טיסה וללא הוצאות נלוות. 



סיורים וירטואליים


אז בואו נתחיל: המקום הראשון שעלה בדעתי לתור בו הם שני איים בים האיגאי כרתים וסנטוריני. בשנייהם התפתחה התרבות המכונה מינואית.

הכינו עצמכם לסיור בו אגדות, אנשי מדע, ממציאים, סוחרים ואומנים ממלאים תפקיד בולט בעלילה. האגדות הנן אגדות יוון שעברו אלינו דרך הסופרים הקלסיים של יוון, המדענים חקרו את המטלורגיה, הספנות והרפואה, הממציאים מצאו דרך לנוות אוניות בים ולבנות מבנים בעלי חמש קומות. מבנים שעד גבול מסוים היו עמידים כנגד רעידות אדמה. האומנים צבעו פרסקו בחדרי האליטה של ארמון  כנוסוס, קדרים ציירו על כדי חרס וגלוסקמאות, תכשיטנים יצרו עדיים מזהב ואבנים טובות ויצרו חותמות זעירות. ולא נשכח את ממציאי הכתב בו השתמשו פקידי הממלכה לרישום הפעילות המסחרית. עולם ומלואו המבטא את הכוח הבונה הטמון בנו.

הכינוי לתרבות זו נגזר משמו של מלך אגדי "מינוס", המככב בספרות הקלסית של ייוון. ספרות שנכתבה מאות שנים אחרי שתרבות זו נעלמה.

באחד המיתוסים מסופר על האל זאוס שהתאהב בנסיכה בשם אירופה, אחת הבנות של מלך צור. במקום לבקש את ידה מאביה, זאוס, כיאה לאל כול יכול, הפך עצמו לשור, חטף את הנסיכה על גבו והביאה לממלכתו של המלך מינוס באי כרתים, שם הוא מגלה עצמו כגבר צעיר ויפה, הנסיכה, כמו בכל סיפורי אגדה,  מתאהבת בו והם מולידים שלושה ילדים, הסיפור ונפלאותיו ממשיך ומסתבך, ואתם יכולים לקרוא עליו בספרים וברשת. 



אגדת חטיפתה של אירופה נתן השראה לאין ספור עבודות אומנות, ציור, מוסיקה וספרות. בזה מתגלית כוחה של ספרות העבר הנמשך עד ימינו הגם שהסגנון השתנה. דיוקנה של אירופה, הודפסה לאחרונה על שטרות האיורו של היבשת הנושא שמה.
קסמם של האגדות אולי פג בימינו וחבל, אבל הם דרושות לי לפיתוח מחקר עברו של העתיד.
אירופה, כאמור, היא נסיכה כנעננית-פניקית, זאוס מופיע בחוף לבנון וחוטף אותה לאי כרתים. האגדה מתקיימת על רקע היחסים הכלכליים והפוליטיים בין המדינות של אגן הים התיכון בתקופה הכנענית, תקופת הברונזה. הזרז לקשר הזה הוא המצאת אוניות בעלות מפרש המונעות על ידי הרוח. אוניות מפרש מסוגלות לקשר בין היעדים השונים בזמן של ימים במקום שבועות וחדשים של הליכה רגלית.



כרתים הוא אי בעל נוף מגוון במרכזו הרים גבוהים מחורצים קניונים עמוקים. לאי מפרצים נוחים להגנת אוניות מפני סופות. שטחו של האי קרוב לתשעת אלפים ק"מ בדומה לשטחה של הגליל הישראלי. בעברה האי עברה רעידות אדמה עזות ושינויי מזג אוויר חריפים.
האוכלוסייה הגיע כבר בתקופת האבן, התושבים הראשונים היו חקלאים שנדדו על גבי סירות או רפסודות מחופי אירופה. עליהם אין ידיעות רבות. באלף העשרים לפה"ס חל שינוי משמעותי, תושבי האי מתחילים לבנות מבנים גדולים מאוד המסווגים בקטגוריה של ארמון. כמה מבנים מסוג זה נבנו באי ונהרסו לפחות פעמיים על יד רעידות אדמה. ארמונות אלה מכילים מאות חדרים, במרכזם חצר פתוחה בהם נעשו, כך על פי החוקרים, טכסי פולחן. אחד מטכסים אלה המיוצג בציורים על קירות ארמון כנוסוס, על סרקופגים ועל כלי חרס היא תמונה של צעיר או צעירה הקופץ על גבו של שור. וזה קושר אותנו לחטיפת אירופה על גבי שור. ועל כך נדון בהמשך.



הגורם למלחמות

אנחנו יצורים בעלי תכונת היצירה. מאז האדם הראשון ביטויי תכונה זו הלכו והתפתחו,  להתפתחות הזו היו שלבים שונים. כאשר קבוצות אדם התפצלו כל קבוצה יצרה סגנון משלה. הצרכים זהים הדרך למילויים שונה. הסביבה הפיזית, האקלים, סוגי המזון, אורך שעות האור ביממה ועוד גורמו להבדלים פיזיים בין בני אדם כמו גובהו, צבע עורו, חוסנו ועוד. באלפי שנות התפתחות החברה נוצרו עמים, דתות, דרכי ממשל ושיטות כלכליות. מדינות נחשבות מפותחות לאומת אלה הנמנות עם העולם הלא מפותח, מדינות המכונות הימינו בימינו "עולם השלישי". קומוניסטים או קפיטליסטים, סוציאליסטים או שמאלנים אנשי מרכז וקיצוניים ועוד קבוצות כולם הם יצירת האדם, בעבר ובהווה. רוב העמים הקדומים נלחמו זה בזה, מה הייתה מטרת מלחמותיהם. על פי השרידים הפיזיים והכתובים מטרתיהן היו להאדיר את פני השליט, לשדוד את אוצרות האויב, לחטוף את נערותיהם ואף לגרום להשמדת עמים שלמים. האם בכל עמי קדם נתקיימו סכסוכים מזויינים?.

חיפשתי ומצאתי שלושה מקומות בהם תרבויות שעיסוקם המרכזי לא היה יצירת נשק וניהול מלחמה. המקום הראשון בהם התקיימה תרבות ללא נשק היא התרבות המכונה קראל בפרו, שהתקיימה לפני כחמשת אלפים שנה (עליה כתבתי בבלוג). תרבות נוספת נמצאת בעמק ההינדוס, בפקיסטן ובהודו. היא התקיימה כאלף שנה בתקופת הברונזה. על קירות מבניה אין תיאורי קרבות ומנהיגיהם לא הונצחו בפסלים ענקיים. 

כל המאפיינים האלה קיימים גם הם בתרבות המינואית.
הסימן המובהק המבדיל תרבויות אלה לבין תרבות המצרים או הבבלים הוא חוסר ביטויי פולחן האישיות של המנהיגים. פולחן האישיות של המנהיג בולט בכל המשטרים הדיקטטוריים, ללא הבדל גזע, מדינה או צבע עור. האם פולחן האישיות הוא הגורם למלחמות? או לפחות אחד הגורמים העיקריים. זו השאלה                    האם תרצו להתייחס לנושא ולעלות את תובנותיכם?. 

יום ראשון, 5 במרץ 2017

 עברו של העתיד מודל 2017

מבוא לסדרה החדשה

כתבה ראשונה זו מיועדת להניח לפניכם שורה של שאלות עליהן אדון בפוסטים הבאים.  מטרה סדרה חדשה זו היא מחקר, לימוד ושיתוף פעולה. הבלוג פתוח לכל המעוניין להחליף דעות ולברר שאלות הקשורות לאדם, לחברה ולתהליך ההיסטורי.



בכדי להכיר את האנושות ותהליך התפתחותה אין צורך להרחיק לארצות רחוקות. חומר המחקר נמצא אצלי בבית ובסביבתי הקרובה: משפחתי, חברי והשכן ממול. במרחק נמצאים אנשים אחרים המכונים זרים. גם הם חיים במשפחה בקרבת ידידים ומכרים. גם להם קיימים זרים רחוקים, הזרים האלה הם אנחנו. יש פה מלכוד, האם באמת בני אדם של ארצות רחוקות או המשייכים עצמם למגדר שונה לשלי הם זרים? 
1. אנחנו קיבלנו על עצמנו את החוקים והסדרים של החברה בה אנו חיים, בין אם ברצון או מחוסר ברירה. כך המצב מבראשית.
2. חוקים חוקקו בכל חברה על ידי פרט או קבוצה קטנה של יזמים. גם המצאות טכנולוגיות, תגליות מדעיות, יצירות אומנות או ספרות הם פרי רוחם של בודדים. 
3. היצירתיות היא תכונה מולדת, ביטויה מתגלים בכל קבוצת אנוש, בכל מקום ובכל תקופה.
4. היותי ארכיאולוג מקצועי הביא אותי להרהר על מעשיי. מה מהות משימתי ומה ערכה לעצמי ולחברה. האם תפקידי הוא לגלות ממצאי עבר לבל יהרסו? מה ערכם של העתיקות? מה ערכו של לימוד העבר? מה התועלת הצומחת ממחקרים ארכיאולוגיים? 
5. ערכם של עתיקות, אתרים עתיקים ומחקרי העבר  שונה אצל אנשים שונים. לכל אחד מניע משלו: ארכיאולוגים וחוקרים הקשורים למחקר העבר ירצו לפרסם את מחקריהם. מוזיאונים מציגים אותם לקהל הרחב למטרות חינוכיות. אספנים וחובבי עתיקות קיים בהם תשוקה עזה לתחביבם ההופך לפעמים לעיסוק אובססיבי. לבעלי חנויות ולחופרים לא מורשים חפצים עתיקים הם מקור פרנסה. 
בשנים האחרות עתיקות הפכו אויב לקבוצות איסלמיות קיצוניים. הם טוענים שעליהם לנתץ כל שריד של תרבויות ה"כופרים" כלשונם אבל אינם נמנעים ממכירת עתיקות לכופרים המוכנים לשלם ממון רב תמורתם מבלי להתחשב שכסף זה בה לממם מלחמה אכזרית.

מהות האדם

מהות האדם, את, אתה ואני, מתגלה בהמצאותינו ויצירותינו. בכלי העבודה שאנו יוצרים, במגורים שאנו בונים, בבישול המזון שאנו אוכלים ובאמונות בהם אנחנו מאמינים. היצירה האנושית מתחילה כאשר אדם מגלה שכל הנחוץ לקיומו נמצא בקרבתו: המים בנחל, המזון בצמחים ובבעלי חיים, ההגנה במערה, או במרחב סגור. כיצד ידענו מבראשית לנהל את חיינו. האם אלים ירדו מן השמיים או חוצנים מכוכבים רחוקים או כפי שאני סבור, הידע הזה קיים בתוכנו וכל שיש לעשות הוא להתחבר אליו. תנסו לבחון את הרעיון במעשי היום-יום שלכם ואם בא לכם תשתפו את כולנו.
הערות, ביקורת או תובנות חדשותיתקבלו ברוח טובה.  
הכתבה הבאה מוקדשת לתרבויות מינוס ומיקנה. סוחרים ששייטו מנמל לנמל לאורך נמלי הים התיכון. בני אדם יוצרים חידושים טכנולוגיים ואומנות נפלאה. מה ניתן לגלות מהמצאותיהם ויצירתם שיוסיף לחיינו אנו ובזמן הזה. 

x

יום שלישי, 11 ביוני 2013

החברה שלא יזמה מלחמות - פרק שני

1- בני אדם מכל התקופות ומכל היבשות הם יוצרי התרבות. לא היו אלים ולא הגיעו אלינו יצורים מהחלל, היצירה האנושית היא פרי מוחנו, לבנו וידינו, כך נוצרנו.
סופרמן, ארכיטקטורה, מיתוסים, מוסיקה או דתות, כולם תוצרת רוחו של האדם. זו קביעה שלי ואתם, אם תרצו, חלקו עליה.
2- כוח היצירה קיים בכל אדם, בין אם יצירתו בתחום המוסיקה, הארכיטקטורה, המדע, או הציור. דחף זה קיים באותה מידה במעשי פשע, הונאה או ייצור נשק. בכל תחומי היצירה משתמשים באותה אנרגיה. האם לא התפעלנו מתחכומו של גונב תכשיטים זריז "אומן" בתחומו? רבות דובר על אומנות המלחמה. ממציאי כלי נשק הרסניים גם הם יוצרים. המטרה היא המבדילה בין בניית נשק שנועד להחריב, לרצוח ולהרוס, לבין יצירתו של מלחין מוסיקה שנועדה לספק מזון לגוף ולנפש.
4- אנו רגילים לחשוב שהעולם מורכב משני הפכים: טוב ורע, חיובי ושלילי, מלחמה ושלום. נוכחתי שלביצוע משימה דרושים שלושה סוגי אנרגיה, כל אחת מהן נחוצה לבניית המעשה השלם.
מה דרוש להכנת ארוחה? ראשית מצרכי מזון. הדבר השני הוא אדם בעל ידע: הטבח. אך בנקודה זו קיים צורך ברכיב נוסף, רצונו של הטבח. ללא רצון זה נשאר רעבים. למעשה הניסיון מלמד שללא רצון לא יתכן קיום כלשהו. בדוק בעצמך, בוודאי היו לך ימים של לאות, דיכאון, חוסר מוטיבציה. באותם ימים גם פעולות פשוטות היו קשות לביצוע.
"העולם נברא מרצונו של הבורא, הספר מרצונו של הסופר".
5- יצירה היא ביטוי של יחידים, היוצר הממציא או המלחין הם בודדים, כל חידוש, כל שינוי שיטה חברתית, כל מלחמה הם תוצאה של רצונו ופעילותו של פרט מנהיג או יוזם. החברה הוא התווך בתוכו חי האיש המוכשר המשנה, מחדש או ממציא. קביעה זו חשובה, כי היא מאפשרת להבין את תהליך השינויים המתרחשים בחברה האנושית.
6- הממציא, המלחין הבנאי או יוצר כלי הנשק אינם יכולים לבצע את פעולתם ללא שיתוף פעולה של אחרים. להשלמת משימה דרוש שיתוף פעולה של כל המשתתפים בה ואחרים התומכים בה.
תהליכים אלה ניכרים היטב בתכנונו ובהקמתו של יישוב חדש.
ערי עמק נהר האינדוס מתקופת הברונזה הם דוגמא לשיתוף פעולה בין יזמים לבין מומחים בתמיכתה של כלל האוכלוסייה.
מתרבות זו נותרו ערים בנויות לתלפיות, וממצאים של חיי היומיום: יצירות פיסול, כלי חרס, תכשיטים, חותמות וכלי מתכת. כולם ביטוי של קיום משטר מסודר, ושיתוף פעולה של כלל האוכלוסייה.
כל שאנו יכולים לבדוק ממקומנו הם תצלומים של ארכיטקטורת הערים והחפצים שנמצאו בחפירות הארכיאולוגיות: פסלי ברונזה אבן וחרס, תכשיטים מאבן זהב או כסף. משקולות אשר שימשו במסחר. ציורים ודגמים של אוניות, עגלות המעידות על העברת סחורות תוצרת חקלאית או מרכולת שנועדה ליצוא.
אחד הממצאים, ממנו נמצאו אלפים, הן חותמות אבן זעירות. החותמות מעידות על קיום מסחר נרחב מאוד ועל קיום אדמיניסטרציה מסודרת. הציורים בחותמות מקשרים אותנו אל עולם הרוח של אנשי תרבות זו.
לאור האמור אנסה לבחון ממצאים ובאמצעותם לנסות להכיר, במידת האפשר, את חיי המעשה וחיי הרוח של אוכלוסיית הערים והכפרים שהתקיימו בעמק האינדוס בתקופת הברונזה.

כיצד לדובב ממצאי תרבות

זמן רב עבר מאז נבנו ונעזבו הערים האראפה, מוהנג'ו דרו, קליבנגן, עיר הנמל לוטאל או דוליברה, (ראה מפה בסוף הרשומה). בבואנו היום לתאר את היישובים האלה ולהכיר את התושבים, אנו נתקלים במחסום. כל שנותר הם ממצאים דוממים. אומנם נמצאו חותמות ועליהן סימני כתב אך אלה עדיין לא פוענחו. כמו כן לא קיימות מסורות בכתב או בעל פה מהן ניתן ללמוד פרטים על קורות היישובים ותושביהם.
כיצד ניתן לדובב יצירות אומנות?


 הנערה הרוקדת ממוהנג'ו דרו

הרקדנית מברונזה

פסלון ברונזה המכונה "הרקדנית ממוהנג'ו דרו" היא יצירה זעירה (10.8 ס"מ גובה) המוסרת לנו מסר רגשי שכל אחד מאתנו, אם יהרהר בכך עשוי לפענח.
הכינוי ניתן על ידי הארכיאולוג האנגלי מורטימר ווילר (Mortimer Wheeler) שחשף את הפסלון בחפירותיו בהאראפה. הנה תיאורו בראיון טלוויזיוני:
There is her little Baluchi-style face with pouting lips and insolent look in the eye. She's about fifteen years old I should think, not more, but she stands there with bangles all the way up her arm and nothing else on. A girl perfectly, for the moment, perfectly confident of herself and the world. There is nothing like her, I think, in the world.
בלא ספק הפסל העתיק ניחן בכשרון שגם היום היה מקנה לו פרסום. הוא יצר צעירה הנראית בטוחה בעצמה ובגופה. היא ערומה כמקובל על קהל הצופים המקומי. הפסל הקפיא רגע של נערה המגלמת תפקיד ידוע בפולחן או בחיי החברה בן זמנה. עיניה סגורות למחצה, פרט החוזר בפסלונים אחרים של תרבות זו. קווי פניה הנגרוידים מזכירים את פניהן של נערות מאזור בלוצ'יסטן בנות ימינו.
על צווארה נמתח סרט ממנו תלויים שלושה חרוזים גדולים בצורת טיפות כמותם ניתן למצוא בין ממצאי החפירות בערי האינדוס.
זרועה השמאלית מכוסה כולה בצמידים, בזרוע הימנית שני צמידים לפני המרפק. על פרקי הידיים היא לובשת שני צמידים רחבים.
הפסל נעשה בשיטת השעוה הנעלמת, המומחים טוענים שהשיטה הומצאה בתרבות האינדוס ומכאן עברה לאזורים אחרים, באותה מידה יש הסבורים שהשיטה הומצאה במקומות שונים ללא כל קשר ביניהם.

מוהנג'ו דרו ראש פסל עשוי מאבן חול




ראש הפסל בתצלום הבא גם הוא יצירת יד אומן בוטח ומנוסה. הפסל מעביר חוויה של אדם בעל שקט פנימי, על כל פנים זאת הרגשתי. שפתותיו העבות מזכירות את ראש פסלו של המלך הכהן שהובא על ידי ברשומה הקודמת. שערות הראש מסודרות, ומסתיימות בצמה כפולה, המוחזקת על יד תפס מאורך. על ראשו סרט או רצועה המגיע אל אחורי הראש. מה מסמלת רצועה זו? יש לשער שהיא קשורה למעמדו או לתפקידו של האיש.
על פי גודל הראש ניתן לחשב את גובהו של הפסל, בעמידה, ל כ 70-80 ס"מ.


מוהנג'ו דרו שני מבטים של פסל אבן חסר ראש

התצלום הבא הוא שבר תחתון של פסלון אבן של גבר יושב, האיש עטוף גלימה המונחת על כתפו השמאלית, ומכסה את החלק התחתון של גופו. מתחת לגלימה הוא לבוש חולצה או גופיה צמודה לגוף, ממנה מתגלה הצווארון. הפסל מדגים אדם היושב על רגלו הימנית כשרגלו השמאלית מורמת. יד שמאל מונחת על ברך שמאל ויד ימין מציצה מתחת לגלימה. תיאור תנוחת הגוף מצביע על פעילות מיוחדת, האם הפסלון מדגים אחת מתנוחות היוגה? כפי שנראה בהמשך קיימים פסלוני חרס וחותמות בהם מופיעים אנשים בתנוחות מדיטציה או יוגה.

אופנה נשית בסגנון ערי האינדוס

האראפה - פסלוני אופנת נשים מהאלף השלישי לפנה"ס

מוהנג'ו דרו- חגורה מחרוזים



האראפה – שבר פסלון של אישה לבושה חצאית קצרה
ארבעת פסלוני חרס מציגים נשים. גופן כמעט חשוף למעט חצאית קצרצרה. החצאית מוחזקת על יד חגורה עשויה מכמה רצועות ומקושטת בתכשיטים או קישוטים לא מזוהים.
בתצלום השמאלי מעל ראש הפסלון כעין מניפה ומתח קישוטי פרחים, בשני צדי הראש קעריות ששמשו, כפי הנראה, להדלקת אש.
התצלום המרכזי מדגים אישה עליה ארבע מחרוזות ותליונים. על ראשה כעין מניפה מעוטרת, והיא לובשת כיסוי ראש היורד משני צדי הפנים. האם הקישוט הרב מסמל את השתייכותה למעמד גבוה?
מימין שבר פסלון של אישה חובשת כובע שצורתו מיוחדת. על צווארה מחרוזת.
שבר הפסלון התחתון הוא של אישה הלובשת חצאית קצרה תפוסה על ידי חגורה. משמאל לפסלון תצלום של רצועות חרוזים תפוסים בקצוות, החפץ, כנראה, שימש כחגורה.
פסלוני חרס של גברים
 שלושת פסלוני החרס של הגברים עשויים בפחות תשומת לב מפסלוני הנשים, חלקם ללא כל ביגוד או קישוט. בפסלון הימני גבר עם מחרוזת תליונים.

הארפא – פסלוני ילדים
 תופעה פחות מקובלת בתרבויות אחרות הם פסלוני ילדים. בתצלום נראים שני ילדים עם כובע על ראשם. על אחד מהם תלויה רצועת בד? השני מחזיק חפץ עגול צמוד לחזהו. שני הפסלונים צבועים בצבע אדום נמצאו בהאראפה.
שמתי לב שרוב רובם של פסלוני החרס שבורים, מלבד פסלוני הילדים. רובם נמצאו מרוכזים בבור שנועד לכך. האם השבירה מכוונת?

פסלוני בעלי חיים

משפע הדוגמאות בולטת רגישותם הרבה של אנשי תרבות האינדוס לטבע וליצורים המאכלסים את ארצם. נמצא מספר גדול של פסלוני חיות בר. ביניהן: קרנף, צב, אריה, ציפורים, דגים, ובעלי חיים מבויתים: פילים, שוורים, צאן וכלבים.

הארפה – שני פסלוני חרס - קרנפים. 

האראפה – פסלון חרס של צב

האראפה – פסלון חרס של דג

האראפה – פסלון של שור
פסלון החרס בתמונה מדגים שור ללא חטוטרת. נראה שחקלאי האינדוס גידלו סוגי שוורים שונים.

האראפה - כלב עומד על רגליו האחוריות
הכלב בתמונה הוא כלב בית העומד על רגליו האחוריות בתחינה. ללא ספק תושבי עמק האינדוס חיבבו כלבים, דאגו לכל צורכיהם, ואף קישטו אותם במחרוזת על צווארם כפי שרואים בדוגמה זו.

האראפה - פסלון חרס של ציפור

האראפה – משרוקיות חרס בצורות שונות. 
משרוקיות חרס מאירות פן אחר של תרבות האינדוס: עולם המוסיקה. בתמונה כמה משרוקיות, אחת מהן בצורת ציפור. באחד החותמות נמצא ציור של נבל.

חפץ זעיר עם מסר גדול

אחד הממצאים המיוחדים המופיע בכל עריה של תרבות עמק האינדוס הן חותמות. רובן עשויות מאבן סבון ((steatite לאחר חריטת הדגמים האבן עברה תהליך חימום שגרם להתקשותה. חותמות נעשו גם בחומרים אחרים כמו כסף, פאיאנס וחומר.
בחלק העליון של רוב החותמות נחרטה שורה של אותיות, ומתחת - דמות של בעלי חיים או תמונות מורכבות יותר. בין בעלי החיים המבויתים נמצאו השור, האייל והפיל. ובין חיות הבר האריה הקרנף, התנין ועוד. בעל חיים מיוחד הוא החד קרן. בעל חי זה נחשב בעבר כייצור מיתולוגי, לאחרונה נמצאו עצמות המעידות על קיומו הממשי.
החותמות זעירות, גודלן בין 5-7 ס"מ, כפי שמומחש בתצלום הבא. מבחינה טכנית נראה לי שדרוש אומן מעולה על מנת לחרוט אותיות וציורים קטנים כל כך ובדיוק רב כל כך. אומן בן ימינו היה נעזר בזכוכית מגדלת. לא ידוע לי כיצד בוצעה העבודה אצל האומנים הקדומים.

גודל החותמות ביחס ליד אדם 

החלק האחורי של החותמת

בצד האחורי של רוב החותמות הושארה בליטה ובה נקב שנועד להעברת חוט או סרט לתליה על הצוואר. בפסלוני החרס, בהמשך, נמצא חפץ תלוי מהצוואר שיתכן שהיה חותם.
ניתן לשער שהחותם שימש סוחרים או פקידי רשות או את שניהם. נמצא מספר רב של החתמות על פיסת טין. טביעות אלה מעידות על שימושם במסחר ובאדמיניסטרציה. בעל בית מלאכה הצמיד את פיסת הטין לסחורה ששלח כהוכחה לבעלותו. כעין קבלה שהביא השליח לקונה.
בהאראפא נמצא בית מלאכה של חותמות. המבנה מופרד משאר הבתים סביב מה שמעיד על תיפקודו המיוחד.


דמות של "חד קרן" לפניו כלי פולחן?  
(HR 743 Mohenjo-daro)


האראפה- חותם עשוי אבן סבון ובו דמות של "חד קרן"

בעל חיים מיוחד המופיע בחותמות הוא החד קרן. בתצלומים למעלה בעל החיים עומד מול חפץ מיוחד אולי חפץ פולחני? מעליו נחרטו אותיות שעד כה איש לא הצליח לפענח. למטה חותם עשוי כסף גם בו דמות של חד קרן.


האראפה – חותם כסף ובו חד קרן


טביעות חותם על פיסת טין – בטביעה השמאלית דגם של חד קרן


מימין:חותם ובו דמות של זבו (שור) עם מחרוזות על צווארו    
משמאל: הודו - זבו מקושט נקודות חינה ועליו קישוטי חרוזים
                

חותם ובו דמות של קרנף לידו קרנפים בטבע 
אלפי החותמות שנמצאו בערי תרבות זו הן עדות לשלטון מרכזי השולט על ארגון החברה והמסחר. הדמויות החרוטות בהן מעידות על הצד הרוחני של חברה זו. העובדה שמוצגים כל כך הרבה בעלי חיים מספרת על חשיבותם במיתוס ובפולחן, גם אם לא ידועים לנו פרטים נוספים כמו שמות האלים ומקומם בדת ברור שבני העם הזה היו מלוכדים באמונתם. ובנוסף לכך יש חותמות עם ציורי בני אדם בתנוחות יוגה או מדיטציה שכנראה מעידים על מקור דת האינדוס בתקופה זו (ראה בהמשך).

עדויות על מיתוס דת ופולחן


חותם ובו אדם המחזיק שני אריות בידיו
בחותם הזה מופיעה דמות אדם המחזיק בגרונם של שני אריות. תמונה כזו דומה לחותמות מסופוטמיות המציגות את אגדת גילגמש.

עמק האינדוס - חותם ובו חיה בעלת שלוש ראשים, בן בקר, חד קרן ואייל

 מהנג'ו דרו – חותם מורכב מבעל חיים ודמויות אדם
חותם מפליא במורכבותו נמצא בעיר מוהנג'ו דרו. למעלה משמאל דמות עם קרניים על ראשה סביבה שיח או עץ, במרכז דמות אדם כורע על ברכיו, ומאחוריו דמות חיה עם ראש אדם ועל ראשו קרני אייל. בתחתית תהלוכה של שבעה אנשים. על ראשם חפץ ארוך וצר, ומאחוריהם צמה ארוכה. איש אינו יודע מה מסמל הציור. על כל פנים הוא מזכיר תמונות של עמים אחרים באותה תקופה. אחת המסקנות, היא שהדת ההינדית מקורה בתקופה זו. סמלים כגון צלב הקרס, האום, דמויות בישיבת יוגה, ופסלונים בתנוחות יוגה, מעידים על קשר זה.



תרבות האינדוס חותמות ובהם דמויות בתנוחת יוגה או מדיטציה

חותמות בהם דמות יושבת בישיבת יוגי, אולי האל שיווה בנוסחו הקדום. בשני המקרים לאורך כל הזרועות צמידים, ועל ראשם קרניים, כנראה סמל האל. בחותם מימין דמות אדם בישיבת יוגי וחמשה בעלי חיים: קרנף, חד קרן, פיל, אריה ואייל.
דיון על חותמות מעמק האינדוס ראה : 



שני פסלוני חרס בתנוחות יוגי וביצוע אותן תנוחות בימינו
גם הדגמה זו מצביעה על הקשר של עולם הדת של תושבי נהר האינדוס לבין תנוחות יוגה בימינו.

לוחיות חרס, פאיאנס ואבן סבון

חפץ נוסף שנמצא בערי האינדוס במספר גדול מאוד הן לוחיות קטנות. לוחיות אלה נעשו בתבנית. מזה ניתן להסיק שהם נועדו לשימוש מספר רב של אנשים.


לוחית עשויה מפאיאנס, החפץ היה קשור למוט אולי שימש כנס
אחד הצרכים הבולטים של האדם הוא הצורך לזכור. חברות מסחריות מזכירות לנו שלא נשכח לקנות אצלן. אנשים דתיים נושאים אתם נוסחאות תפילה. הרופא שולח לנו הודעה על המועדים בהם הוא מקבל קהל. ספק סחורה שולח חשבון. גם בחברות עתיקות היו קיימים אותם צרכים. כמובן צרכים אלה מולאו על פי הטכנולוגיה הידועה. בעמק האינדוס הרישום המסחרי נעשה על ידי הדפסת חותמות. פיסת הטין עם החתמת חותם הסוחר או בעל המלאכה נקשר למשלוח. כך המקבל יודע בוודאות מי השולח. כאשר החותם או הלוחית מילאו את תפקידם הם נזרקו. החופרים של אתרי האינדוס מוסרים על מציאת חותמות ולוחיות רבות זרוקים ברחובות העיר או בבורת מיוחדים.



האראפה - שני הפנים של לוחית חרס קטנה, הלוחית הודפסה בתבנית
Dimensions: 3.91 length, 1.5 to 1.62 cm width  Harappa, Lot 4651-01 Harappa Museum, H95-2486 Meadow and Kenoyer 1997
לוחית החרס בתצלום מעוטרת בשני פניה. באחד מופיעה דמות אדם המחזיק שני אריות בגרונם. סצנה דומה לחותם המזכיר את אגדת גלגמש. בראש הלוחית ציור של גלגל עם ארבעה אופנים, ולמטה דמות של פיל. בפן השני דמות אדם יושבת ישיבת יוגי ואדם מקריב שור.

דוגמאות של כתב בלוחיות מתרבות האינדוס
כל הלוחיות נעשו בתבנית. מזה ניתן להסיק שהחפץ נפוץ לקהל רחב.

תוכיח שאתה נאמן - תפקידו של החותם

יושר וחוסר יושר הם שתים מתכונות האדם המנוגדות הקיימות בכל אחד מאתנו. זאת הסיבה שדרושה תעודת יושר, משהו שיוכיח שהתוצרת אינה מזויפת, שהשליח נאמן, שהפקודה נשלחה על ידי המלך או שהמסים למדינה באמת שולמו. אחת הדרכים להוכחת יושר הוא החותם. הצורך בשימוש בחותמות החל בחברות שמכרו עודפי ייצור או תוצרת בתי מלאכה.
מאחר שקיימת אי וודאות ביושרו של האדם, קיים צורך להוכיח בעלות, תקינות המוצר, כמותו המדויקת, או נאמנות השליח. לצורך זה הומצא החותם.
בחרתי באופן מקרי שלושה תצלומים של טביעות חותם המדגימים את הנושא. הראשון חותם של אחימלך בן עמדיהו שנמצאה בקרבת ירושלים. החותם הוטבע על כד שהכיל שמן או יין ובא להוכיח פיקוח של המדינה על המוצר. השני טביעה על שעווה של חותם מלכת אנגליה ויקטוריה. הטביעה הוכיחה שהאיגרת נשלחה על ידה. השלישי הוא החותם של האגודה הקולינרית האמריקאית, מטרתה לאשר את טיבו של מוצר מזון.
החותמות באות למנוע חוסר יושר או חוסר נאמנות. מבחינה פסיכולוגית אין כל הבדל בין אדם החיי בעמק האינדוס לפני ארבעת אלפים שנה לבין אדם בכל תקופה אחרת.



מימין: יהודה - טביעת חותם ממלכתית
במרכז: טביעת חותם של ויקטוריה מלכת אנגליה     
משמאל: חותם האגודה הקולינרית האמריקאית
המשך יבוא