יום שבת, 27 בינואר 2018

עין יעל בעמק הרפאים

אצילי רומא בירושלים

רשימה שמינית

מה ידוע לכם על אחוזות חקלאיות קדומות בהרי יהודה? אני מניח שמעט מאוד. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שעבודת האדמה מעולם לא נחשבה למקצוע זוהר. כך גם מחקר החקלאות הקדומה, ומכאן שהמידע הקיים מצומצם מאוד. היסטוריונים וארכאולוגים מפנים את התעניינותם לנושאים הנחשבים בעיניהם לחשובים יותר.
האם בתי מלוכה, כוהנים ובעלי מלאכה יכולים להתקיים על קיבה ריקה?  האם יתכן פעילות צבאית ללא הספקת מזון? ואף על פי כן האיכר, עובד האדמה מקבל מעט מאד הוקרה ופרגון גם בימי קדם גם בימינו, כך גם חקר החקלאות העתיקה.
למחקר הזה הגעתי במקרה, כאשר התבקשתי לערוך סקר הארכאולוגי של עמק רפאים והסביבה. מהיום הראשון נחשפתי לנוף בו בלטו אלפי טרסות חקלאיות עזובות. גיליתי שהטרסות מגודרות בגדר או חומת אבנים. בתוכם עמדו מבנה או מספר מבני מגורים ומתקנים כגון גתות, בתי בד מערות יקב וקברים. 
בדיקת צילומי אוויר ומפות טופוגרפיות מוכיחים שהשטחים המגודרים היו קשורים למערך של שבילים ודרכים. הבדיקה הראה בבירור שהשטחים המגודרים היו אחוזות חקלאיות. הנוף המתגלה לפנינו בהרי יהודה הוא נוף תרבותי שהיה חי ותוסס בימי עברו אך קפא על מקומו כאשר במאה ה19 נכנסו לשימוש המיכון החקלאי ואמצעי תעבורה מהירים. שכלולים אלה המאפשרים להעביר מזון למרחקים גרמו להעלמות החקלאות ההררית. תור הזהב  של החקלאות בטרסות תם אך לא נעלם  אוכלוסייה קטנה של חקלאים עיקשים המשיכה את המסורת. מספר קטן של יישובים ערביים כמו ביתר, וולג'ה או עין אל חניה, מסרבים להיעלם. בדיקה מעמיקה מראה שיישובים אלה הם השריד האחרון של מפעל חקלאי שהתקיים לאורך זמן רב. כיצד הגעתי למסקנה זו? 
1.     היישובים המסורתיים משתמשים באותם מעיינות נקבה שהיו קיימות בימי קדם.
2.     בפתח הנקבה של מספר מעיינות נמצאו בתי מעיינות שנבנו בתקופה הרומית ושרדו בשלמותם עד ימינו. ברשומות קודמות הבאתי תצלומים של בתי מעיינות באתרים שונים בארץ ובארצות אחרות כגון איטליה, יוון, תורכיה ובולגריה שגם בהם קיימים בתי מעיינות דומים שנבנו בתקופה הרומית. הם נשכחו ולא מעוררים תשומת לב אמנם הם מפתח להבנת קיום ערים ושטחי חקלאות.
3.     מעל כמה מהמעיינות בארץ קיימים גומחות חצובות בסלע או מבנים המצביעים על פולחן הנימפה כפי שמקובל בתרבות הרומית. גומחות מסותתות נמצאו, בין השאר, בבניאס, במעיינות אל כוס ובמעיין עינן. שריד מבנה של לפולחן זה קיים במעיין עין אל-חניה  מערבית לעין יעל. 
4. הממצאים שנחשפו בעין יעל מספקים מידע ברור על התנחלות רומית שהתרחשה לאחר חורבן בית שני.
5. טרסות חקלאיות דורשות תחזוקה רצופה, אם אחוזה נעזבת לתקופה ארוכה קירות הטרסות מתמוטטות והמילוי נשתף ברובו. כאשר הקירות נבנים מחדש מאחוריהם נערם מילוי חדש. המילוי הקיים כעת שייך לאחרון המשתמשים. המשותף לכל הטרסות הוא שכולם הוקמו בקצה מדף סלע האם. ומכאן שהמבנים והמתקנים בתוך השטח המגודר הם הקובעים את זמני היישוב ואת תיארוך הטרסות. הידע הזה התקבל מסקר עמק רפאים ובעיקר מהחפירות הארכאולוגיות של עין יעל. לעין יעל יתרון ברור על מקומות אחרים. היא התקיימה ברציפות מהמאה הראשונה עד ימינו. האתר נוסד אומנם במאות 8-7 לפני הספירה ומתקופה זו קיימים שרידי מבנים וכלי חרס. במשך כחמש מאות השנים הבאות לא נמצאו שרידי מבנים, לכן איננו יודעים האם האתר החקלאי היה מעובד, או נעזב. עם הכיבוש הרומי הוקמה ווילה טיפוסית לתקופתם. מצאנו ממצאים שניתן לייחס לתקופה הביזנטית. מבנה חווה נבנתה בתקופה הערבית הקדומה, לאחר עזיבתה חקלעים המשיכו לעבד את המדרגות החקלאיות ולבנות חדשות, יוצא מכך שהפעילות החקלאית בעין יעל התקיימה אלפי שנים ברציפות עד לסיום תפקידה בשנת 1948.




הפסיפסים הרומיים

במרחב המגורים חשפנו שלושה חדרים ומסדרון. אדם המגיע מהחוץ ונכנס אל מרחב המגורים עובר דרך מסדרון מרוצף פסיפס המציג את ארבעת עונות השנה. את העונות מציגים ארבעה דמיות של גברים, במרכז נמצא פנל ארוך יותר ובו דמות של סטיר משזר פרחים. הסטיר, חציו אדם חציו תיש, הוא דמותו של האל פאן הידוע ברדיפתו אחר נימפות.
המסדרון מוביל לפתח רחב המזמין את האורח להיכנס לטריקליניום, גודלו של החדר כ 30 מ"ר (5.50X5.20 מ') מספר המסובים הוא פועל יוצא מצורת הישיבה. אם רכנו על ספות היה מקום לשישה אנשים, ואם ישבו על כסאות מספרם יכול היה להגיע עד שנים עשר. עבדים הניחו את האוכל על שולחנות קטנים, כפי שניתן לראות בתצלום של פסיפס שנמצא בטוניס. במוזיאון של סרגוזה בספרד נעשה שיחזור של ספות כפי שהיו בטריקליניום הרומי. הם מונחים על רצפת פסיפס מקורית.



התצלום הבא צולם מתוך הטריקליניום לכיוון פתח הכניסה. רצפת פסיפס המכסה קטע גדול מהחדר מלבד שלושת הצדדים בסמוך לקירות שנועדו לישיבה.



















רצפת הטריקליניום מחולקת לשני פנלים, הפנל הארוך הקרוב לכניסה מחולק לשלושה ריבועים (ראה ציור). בריבוע המרכזי דיוקן של אלת הים טטיס, סביבה דגים ויצורי ים. בשני הצדדים, בתוך מעוינים ראשיהם של מדוזה. 


עין יעל  פסיפס הטריקליניום
בחלק התחתון שתי תמונות המתארות נמפה המקבלת מנחה מקנטאור. הקנטאור המתואר כאן הוא ייצור המורכב משלושה חלקים, חלק עליון גוף אדם, רגלים של סוס וזנב של דג. דוגמאות דומות נמצאו ברחבי אירופה, צפון אפריקה ותורכיה כפי שנראה בפסיפס מאנטיאוכיה שבדרום טורקיה.


התצלום המובא כאן נעשה בזמן החפירות. מעל הפסיפס נראים סלעים שהתגלגלו מההר בזמן רעידת אדמה ועל כך בהמשך.  
במרכז החדר נמצאה פלטת שיש עם פסים בצבע כחלחל. בזמן החפירה מצאנו צינור עופרת עומד מעל הפלטה ומתחתו פיית ברונזה עשויה שני חלקים. סביב היו פזורים שברי שיש. בזמן החפירה לא הבנו מה השימוש שנעשה בחפצים אלה. ההזדמנות לבירור הגיע כאשר היחידה לשימור פסיפסים, של רשות העתיקות החליטה להוציא את הפסיפס ולהעבירם אליהם לטיפול. את הזמן הזה ניצלנו בכדי לחפור ביסודות הרצפה. חומר המילוי היה מהודק היטב, מורכב מחול,  סיד וחצץ. המילוי הונח על הסלע האם. בתוך המילוי נתגלו צינורות עופרת. חלקם הונחו באלכסון מהמעיין והגיעו עד למרכז הפסיפס, מתחת לפלטת השיש. 



 פיית המזרקה



קטע נוסף של הצינור יצא מהמרכז לכיוון צפון, במקביל לקירות המבנה. אם כך ברור שהמים שנכנסו לחדר יצאו ממנו. למה כל זה שימש? הסתכלות בממצאי חפירות פומפאי סיפק את התשובה. באחד מציורי הפרסקו מופיע קערה בצבע לבן (שיש?) במרכזה נביעה קטנה של מים. מסתבר שאנשי האליטה הרומאית בנו מזרקות בתוך בתיהם. אלה שימשו לנוי ולשתיית מים. פיית הברונזה שמצאנו שימשה למזרקת המים. 


ליד הטרקליניום נמצא חדר קטן יותר גודלו 4.00X4.20 מטר. ככל הנראה הוא שימש כחדר שינה. מהקירות נותרו שלושה נדבכים בלבד, עליהם שרידי פרסקו. רצפת הפסיפס של החדר נפגעה מפעילות החקלאים של התקופה העות'מאנית. על פרק זה של קורות עין יאלו אדון בהמשך.
שטיח הפסיפס בחדר זה הוא כמעט ריבועי במרכזו עיגול בו דמות אישה ממנו נותר עין אחת ומעט משערת ראשה. היו בו ארבעה מסכות תיאטרון וארבעה בעלי חיים. בפינות הוצגו ציפורים שמהם נותרו שניים בלבד. 




הריסת המבנים
המבנים הרומים נהרסו ברעידת אדמה. הוכחה לכך הם סלעים גדולים שנמצאו בכל שטחי החפירה.  סלעים גדולים התדרדרו מההר, הרסו את גגות הרעפים ונחתו על רצפות הפסיפסים. כפי שנראה בתצלומים של הטריקליניום והמסדרון. על הרצפות כמעט לא נמצאו חפצים כל שהם לכן ברור שבזמן רעידת האדמה המבנים היו נטושים. מה גרם לנטישת המקום? יתכן מאוד שהגורם לכך היה עזיבתה של הלגיון העשירי את ירושלים במאה החמישית. איני יודע מתי זה קרה. רעידות אדמה התרחשו במאה השמינית ובמאות האחד עשרה והשתיים עשרה. לפיכך מתברר שהמבנים נשתמרו  בשלמותם כמה מאות שנים. ההרס הגדול יותר נגרם בראשית המאה ה 20 לאחר כיבוש ירושלים בידי אלנבי וצבאו. התייר הנוצרי יווני בנימים יואנידיס  מספר על מסעותיו בארץ בספר שיצא לאור במאה התשע עשרה, כי בביקורו בעין יאלו, ראה מבנים עתיקים. אך כאשר הגענו למקום בשנות השמונים של המאה העשרים לא היה כל זכר מהם, ברור אם כן שחלקם נהרסו וכוסו אדמה חקלאית מאוחר יותר, כפי שמצאנו בחפירות. 
מה הסיבה שבראשית המאה העשרים היה צורך בבניית מדרגות חקלאיות?. עין יעלו, הייתה אחת האחוזות המעטות שבראשית המאה העשרים עדיין גידלה ירקות ופירות ואולי גם בשר וצרכי חלב. אם כיבוש העיר בידי הצבא האנגלי מספר תושבי ירושלים גדל מאוד ומכאן הצורך בתוספת שטחי גידול. 

סיכום  ביניים
בעין יעל חשפנו בית מעיין בנוי בשיטת קמרון חבית. הוא סמוך למבנה המגורים של הווילה הרומית ובנייתו נעשתה על פי תכנון.  בזמן החפירה, בשנות השמונים של המאה הקודמת, לא שמתי לב שבאזור קיימים עוד בתי מעיינות בנויים באותה שיטה. 
בשנים האחרונות גדל בירושלים דור של אוהבי מעיינות. כה עזה אהבתם שרבים מהם החלו בשיקום ברכות האגירה והסביבה, הם השקיעו בעבודתם מאמצים רבים. טיילים רבים נמשכים לאתרים המשוקמים ואף קמו חברות תיירות המציעות סיורים מודרכים. התוצאה תצלומים רבים. ובתצלומים גיליתי שקיימים עוד מבנים בסגנון קמרוןן חבית כפי שנמצא בעין יעל. מתברר שמבני מעיינות אלה שרדו בשלמותם אחרי קרוב לאלפיים שנה. 

האימפרטור הדריאנוס שביקש למחוק את זכר היהודים מהאזור, חילק את אדמות האחוזות החקלאיות בין אנשי האצולה הרומית והווארנים שפרשו מהצבא. ואלה, בהתאם להונם, בנו וילות מגורים בכל הפאר וההדר המקובל ברחבי האימפריה.
אין לי ספק שמבני המעיינות הבנויים בסגנון קמרון הקשט הם תמיד חלק מאחוזה חקלאית רומית. טוב יעשו ארכאולוגים אם יתחילו לחפור סביבם לפני שיהרסו על ידי פיתוח העיר וצרכי בטחון. 

אני מבקש מכל שבידו תצלומי בתי מעיין מסוג זה להעביר אלי העתק. עד כמה שידוע לי קיימים בהרי יהודה כ 80-90 מעיינות שכבה, אני משאר שרבים מהם היו בשימוש בתקופה הרומית. תוספת מידע תעזור לחשב את היקף ההתיישבות בתקופת קיומה של אליה קפיטולינה. 

מי שברשותו תצלומי בתי מעיין מסוג קמרון חבית מוזמנים להתקשר אלי בטלפון 03-6419750 או במאיל gershonedel@gmail.com 

יום שישי, 1 בדצמבר 2017

האם האחוזה שנתגלתה בעין יעל היא וילה רומית?


         עין יעל בעמק הרפאים 

    רשומה שביעית

           האם האחוזה בעין יעל היא וילה רומית?

העוקב אחר כתבות של עברו של העתיד יודע שמטרת המחקר היא ללמוד    ל ש   ככל שניתן על המערך החקלאי של עמק רפאים.
 ברשומה הקודמת תיארתי בדיקה ארכאולוגית קצרה שביצענו בעין יעל
 בה נמצא גג של מבנה עתיק קבור מתחת לקרקע של מדרגה חקלאית.
 זו הייתה הפתעה רבתית. אני אוהב הפתעות ובעין יעל זכיתי  
למנה גדושה. אבל לא פיללתי למצוא תוכי, לא סתם תוכי כי אם ציור של   
הציפור משולב ברצפת פסיפס של התקופה הרומית.
העו
עין יעל הפסיפס שהפך אחוזה חקלאית לווילה רומית
ביום החשיפה השתתפו בחפירה קבוצת תלמידי בית ספר, הם הופתעו 
כמוני מהתגלית. מעניין האם יש, בין אלה שהשתתפו, הזוכר את היום
ההוא. אני לא שכחתי.
מציאת רצפת פסיפס רומית הפך את עין יעל מחווה חקלאית לגידולי שלחין
לאחוזה רומית. בשנות השמונים של המאה הקודמת מעט מאוד יישובים
 מתקופה זו היו ידועים. על מנת שנבין את משמעות הממצא יהי עלי לתאר
 אותם בפרטי פרטים.

מה נחשף בחפירות

המבנים הקדומים בעין יעל נבנו על שמונה מדרגות סלע היורדות בשיפוע מתון לכיוון העמק. השרידים שחשפנו נבנו על שלוש המדרגות העליונות
שמתחת לצוק של הר גילו. במדרגה העליונה נבנו מבני המגורים של בעלי האחוזה ובית המעיין. מתחתם עמד בית מרחץ ובסמוך לו אולם קשתות. באותה מדרגה הייתה חצר פתוחה ובצידה מספר חדרים מהם חשפנו רק  
את ראשי הקירות.
במדרגה השלישית עמד בית מרחץ גדול,ממנו ניקינו שלושה חדרים. בהמשך נמצאו שש טרסות חקלאיות. מכיוון שהטרסות היו בשימוש תקופה ארוכה מאוד, נהרסו ונבנו מחדש, לא נותרו בהם חלקים שניתן לייחס לתקופה מסוימת. אומנם נמצא קטע של תעלת השקיה מהתקופה הרומית. 
מרחב המגורים היה מוגן על ידי קיר ממנו נותרו שלושה נדבכים, אלה היו גלוים לפני החפירות. לפני הקיר הייתה טרסה מפולסת הנתמכת על  ידי קיר אנכי. טרסה זו שימשה כרחבה לפני הכניסה למרחב המגורים של הווילה הרומית. 
במבצע החפירות חשפנו שלושה חדרי מגורים, החדר הגדול שימש כחדר אוכל המכונה בלטינית Triclinium בסמוך היו שני חדרים, אחד מהם שימש כחדר שינה והשני מהותו לא התבררה. לחדרים נכנסו דרך מסדרון. שני החדרים והמסדרון היו מרוצפים פסיפס צבעוני. קירות הטריקליניום עוטרו בפרסקו צבעוני ובדמויות מכוירות. במרכז הפסיפס גילינו צינור עופרת ופיה של מזרקה, שברי קערת המזרקה נמצאו פזורים סביב.
במדרגה הבאה עמד בית מרחץ, שניים מחדריו נמצאו שלמים מהרצפה עד לגג. בסמוך לו נמצאו שרידים של אולם מקורה גג בעל תקרת אבן בצורת חבית, מאחוריו היה חצר פתוחה, בצידה המערבי שורת חדרים שמהם חשפנו רק את ראשי הקירות. החצר הייתה מרוצפת רצפת פסיפסים ללא עיטור. 


במדרגה השלישית נחשפו שלושה חדרים של בית מרחץ גדול. לפי דעתי בית מרחץ זה שימש כבית מרחץ ציבורי. רצפת החדר החם הייתה מרוצפת בפסיפס צבעוני אך נהרסה על ידי בנייה מאוחרת. רצפת ההיפוקאוסט רוצפת לבנים, עליה עמדו עמודי חרס עגולים. העמודים החזיקו את רצפת הדר החם. רק שתיים מהם נותרו על הרצפה. 




החדר החם היה קשור לחדר מעוגל שרצפתו עוטרה בפסיפס בדגם של כוכב בעל שישה קצוות, איני יודע מה סימל אצל הרומאים אך בוודאי לא היה סמל יהודי. על הקיר נותרו שרידי פרסקו.


עין יעל בית מרחץ תחתון פסיפס החדר העגול

יום שני, 30 באוקטובר 2017

ממציא החקלאות ההררית

עין יעל בעמק הרפאים

פולחן הנימפה (Nympha)

רשומה שישית

בכל שנות עבודתי כארכאולוג הייתה לי תחושת החמצה, משהו היה חסר למחקר הארכאולוגי שלא הצלחתי לתפוס. המשהו החסר הזה החל להתגלות בחפירות החווה החקלאית בעין יעל (עין יאלו). טיפין טיפין, צעד אחרי צעד החלה להתגבש הבנה חדשה. אנסה לשחזר את תהליך השינוי ותוצאותיו. 
עבודות החפירה החלו בניקוי מערכת ההשקיה והמבנה שעמד בפתח המעיין. 

מערכת ההשקיה

ברום השטח, מתחת למצוק הר גילו נמצא מבנה שרובו היה מכוסה על ידי סוללת עפר. לאחר הניקוי יכולנו להיכנס לתוכו עד למקור הנביעה. אורך הנקבה כ 18-20 מטר.  לא ברור עם הנקבה כולה מעשה הטבע או גם עבודת חציבה אנושית. במעמקי המערה נמצא צינור חרס ובהמשך תעלה מטויחת. התעלה המשיכה בתוך מנהרה בנוייה שבסופה בריכת בטון מודרני. בקיר החיצוני של בריכה זו בלט ברז נחושת. האבן מתחתו מבריקה מרוב שפשוף, היה ברור שבנות היישוב כיבסו כאן את בגדי המשפחה, משטח הכביסה הקטן העיד על מספר קטן של מתיישבים. שלושת המרכיבים, המנהרה, בריכת הבטון וברז הנחושת מעידים כי את השרידים יש ליחס לתקופת המנדט הבריטי. כמה מטרים משם הייתה חצר מרוצפת אבן וחלקה מכוסה אדמה. מתחתם חשפנו רצפת אבן קודמת. 
בגבול הצפוני של החצר נמצאה בריכת אגירה ריקה, נקרו בה סימני הזנחה וקירות סדוקים. לידה חשפנו בריכה נוספת, קטנה יותר. מלאנו אותה מים והתברר שהטיח עדיין כשיר.  





הבריכה הגדולה כפי שמצאנו

השינויים והתוספות שנעשו במשך המאה ה19 מראים על התרחבות הפעילות החקלאית. הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל גרם לגידול של מספר תושבי ירושלים ועקב כך גדל הצורך במזון. איכרי עין יאלו, הוסיפו טרסות חקלאיות לענות על הביקוש המוגבר. הטרסות הנוספות הותקנו בחלקו העליון של השטח, מעל מבנים עתיקים. על כך מעיד הנוסע היווני בנימין יאויינידס  (B. Yoanides)שביקר בעין יאלו במאה ה19. בספר זיכרונותיו כתב כי בביקורו באתר, ליד נביעת המעיין ראה שרידים של מבנים עתיקים. ועל כך נוכחנו בחפירותינו.



בסמוך לבריכה הגדולה גדל עץ ברוש גבוה ששרד את הכורת, לדברי המומחים גילו יותר ממאה שנה. משם ירדנו לטרסה רחבה. בקיר הצפוני של הברכה נבנו שתי גומחות, השמאלית שימשה מחראב, המורה את כיוון התפילה למאמיני האסלם ובימנית תקוע צינור שמטרתו להזרים את מי בריכת האגירה  להשקיית החלקות. בצמוד לקיר הבריכה, במפלס הקרקע ניקינו תעלה מטייחת שהזרימה את המים להחלקות. בדופן התעלה ההשקיה ובתוכה, במרחקים קצובים, הוצמדו שני לוחות מנוקבות אחד בכיוון הזרימה והשני הפונה לשדה, סתימת ופתיחת הנקבים שימשו כמגופה לחלוקת המים. 


 עין יעל  גומחה בקיר הבריכה הגדולה

לוח מחורר להשקיית חלקה

בית המעיין

בפתח הנקבה חשפנו מבנה בעל קמרון חבית. מבחוץ נעשו מספר שינויים המעידים על שימוש לאורך רב של שנים. לעומת זה, הפנים נראה מקורי, ללא כל שינויים, מלבד אולי הקיר האחורי. כאשר סיימנו את הניקוי התגלה מרחב מלבני שרוחבו כארבע מטר, אורכו כחמישה מטר וגובהו מעל ארבע מטר, הגג היה מטויח טיח בצבע צהבהב שנשמר בשלמותו. רצפתו נעשתה אבנים. בקיר האחורי נקבע פתח דרכו ניתן להיכנס לנקבה.  
המבנה היה פתוח לכל רוחבו ומכאן ברור שלא שימש תפקיד יום יומי. ומה כן? בזמן החפירות לא הבנו את משמעותו ומכיוון שעל רצפתו כמעט לא נמצאו ממצאים לא ניתן היה לדעת את תאריך בנייתו. בקדמת הרצפה נראה קטע מהמנהרה המזרימה את המים.




עין יעל  בית המעיין לאחר הניקוי צילם דני אדן
בשנים האחרונות מעיינות הרי יהודה התחבבו על טיילים צעירים. עד כדי כך שהיו מי שהשקיעו מאמצים רבים בשימורם, ניקויים ואף לשיפוצם. נראה שהציבור הרגיש שתנופת הבנייה של ירושלים מאיימת  לחסל את המרחבים הפתוחים סביב העיר. גם מוסדות כמו הקק"ל ורשות הגנים הלאומיים נרתמו לשימור ותחזקת של חמדות טבע נהדרות אלה, ביניהם פארק ירושלים, עין חמד, מעיינות סתף ועוד רבים. קיבוץ צובה שיפץ את המעיין שבתחומו וגם הוא פתוח לציבור. פעילות זו והתצלומים הרבים שפורסמו ברשת עזרו לי להבין את גודל התופעה ומשמעותה. 

אם נחבר את כל המרכיבים נראה שמערכות חקלאות אלה מסודרת ומתוכננת, בכולם נקבה המנקזת את המים אל פני השטח, בריכה או מספר בריכות אגירה ותעלות להזרמת המים אל חלקות הגידול. הגידול נעשה בטרסות שנבנו ומולאו בידי אדם. יחידות חקלאות אלה היו קשורות לרשת שבילים ודרכים. אין מנוס מלהסיק שלמפעל הזה היתה יד מכוונת של בעלי ידע ויכולות ארגן מעבר לכוחם של איכרים בודדים.


עין יעל תכנית החווה החקלאית לפני החפירות הארכאולוגיות


המתכנן הראשון נעלם לפני ערפל של אלפי השנים שחלפו. על יסוד המצאתו הלכו איכרים רבים שכל מה שהיה עליהם לעשות הוא לתחזק את הקיים: לתקן טרסות שנפלו בחורף, לשפץ את מאגרי המים אם נתגלה דליפה, להוסיף חומר דשן לקרקע ולדאוג לאסוף או לקבל זרעי צמחים לעונה הבאה. כל זה בכדי לאפשר קיום לעצמם ומשפחתם ולקיים את השלטון המרכזי הדורש את חלקו ביבול ובמיסים. אם כך הדבר למפעל חקלאות ההררי של שטחי ההר היה מייסד, ממציא ויוזם של השיטה. שיטה בה השתמשו במשך הדורות עד ימינו.
אני יודע קשה לקבל את הרעיון ששיטה של חקלאות הררית יש לה הוגה ממציא ויוזם. קל לנו יותר לקבל ממציא בן ימינו שיש לו שם ופרסומת אך תסכימו איתי שאין חדש תחת השמש המצאות נעשות על ידי איש אחד או לפעמים על ידי קבוצה קטנה של אנשים. 

מבנים מקומרים בפתחי מעיינות

בפתחם של כמה מעיינות בהרי יהודה קיימים מבנים פתוחים בעלי קמרון. להלן כמה תצלומי מבנים מסוג זה הקיימים בעין צובה, עין טייסים, חרבת סעדים והמבנה בעין פית במרגלות רמת הגולן.






בחפירות עין יעל נמצאו מבנים של וילה מהתקופה הרומית לכן הנחתי שהמבנה עם קמרון חבית מקורו בתקופה זו. אכן קמרון חבית הומצא על ידי מהנדס רומי במאות הראשונות לפני הספירה. חיפשתי מבנים דומים בארצות הים התיכון וחיפושי נשאו פרי, בכמה ארצות קיימים מעיינות הנובעים מתוך נקבה ובפתחם מבנה פתוח בעל קמרון חבית. דוגמאות מצאתי באיטליה ליד העיר נים בצרפת ובקפריסין. בספרד נמצא מעיין הנובע מתוך נקבה. המעיין שליד יישוב בשם לה ריוחה (La Rioja) כונה נימפאום. 
בית מעיין בספרד, אזור La Rioja

נימפאום הוא הרמז השני להבנת תפקיד המבנה. נימפה הוא יצור ממין נקבה שהיה מקודש בתרבות היוונית והרומית. תפקידה להגן על הטבע, על פי המיתולוגיה הן התגוררו ביערות, באגמים, במערות ובמעיינות. מקום הפולחן של הנימפה הוא מבנה המכונה נימפאום. הקיסרים הרומיים הקימו נימפאונים  מפוארים בערים ראשיות על מנת לפאר את שמם. הם פיתחו מקורות מים והעבירו אותם באקוודוקטים. מפעלים הנדסיים מורכבים בכל כלי מידה. דוגמה של אקוודוקט שחלקו נשמר עד ימינו נמצא באיזור פרובאנס בצרפת. האקוודוקט שאורכו כ50 ק"מ מזרים את מי המעיינות שליד העיר אוזס Uzes) )  עד לעיר הרומאית נאמסס, נים (Nimes) של ימינו. גם בפתחו של מעיין זה, שנתגלה לא מזמן מבנה פתוח בעל קמרון חבית,




מעיינות רחוקים בדרך כלל מעין הציבור לכן לא זכו למבנה מפואר. אני מניח שהמבנה המקומר שבהרי יהודה וברחבי האימפריה הרומית מציינים את פולחן הנימפה. הנחה זו התאמתה כאשר חשפנו את הווילה הרומית ובה נמצאו חדרים מרוצפים פסיפסים המציגים דמויות של המיתולוגיה הרומית. האיש שבבעלותו החווה החקלאית היה או רומאי או אדם הקשור לדת, לחברה, ולפולחן של התרבות הרומית. הגורמים להקמת הווילה קשורים לפרק ההיסטורי שלאחר מרד בר-כוכבא והקמתה של אליה קפיטולינה על ידי השליט הרומי אדריאנוס.  ועל כך בפרק הבא.