יום חמישי, 17 בנובמבר 2011

האדם הנבון ממציא את עתידו

אנחנו, בני האדם, איננו יכולים לעוף כציפור, לשהות מתחת למים כדג, או לרוץ במהירות של גמל. לעומת זה הבורא חנן אותנו ביכולת לבנות כלים, מכשירים ומכונות באמצעותם ניתן לעוף כציפור, לשהות מתחת למים כדג ולנוע במרחב מהר מגמל. יכולות אלו הניעו ממציאים, בכל הדורות, ליצור כלים, לפתח מכשירים ולבנות מכונות.
מקובל לחשוב שהמצאות הם המנופים הגדולים של התפתחות הכלכלה, ומדד להתפתחות החברה האנושית. סברה זו לא מביאה בחשבון את הדו ערכיות של כל המצאה. היא יכולה להביא תועלת או לגרום נזק. מוחנו לא מסוגל לנחש את שרשרת השינויים שהמצאה עשויה לגרום בעתיד (כך הרגשתי). אין הממציא מסוגל לשקול את כל ההשלכות של המצאתו על עצמו, על סביבתו ועל העולם.
הקשת שנועדה לצייד הפכה לכלי רצח. הגלגל המניע עגלות הוביל לבניית מרכבות מלחמה. המתכת שבמחרשה נועדה לפתוח רגבים להטמנת זרעי תבואה הפכה לחומר גלם להכנת חרבות וכלי מלחמה. הקיטור שהביא למהפכה תעשייתית יצר מעמד של עובדים עניים המנוצלים על ידי מיעוט של עשירים חמדנים. החשמל המניע את בתי החרושת ומאיר את בתינו זולל פחם שנכרה בעמל רב ממחילות חשוכות. ובל נשכח שמכשירי התעשייה שאנו משתמשים בהם בחדווה סופם להגיע לערימות אשפה המרעילות את האוויר ואת מקורות המים שכולנו צורכים.
הטכנולוגיה מציעה לתושבי העולם מכשירים ומכונות, להנאתנו המיידית אך גובה מחיר יקר מעתידנו. כמו למשל, דילול יערות הגשם. עקירת העצים בכמות כה גדולה, כפי שנעשה ביער האמזונס, גורמת לשינוי מזג האוויר העולמי. אין מתנות חינם, אומר הפתגם העממי, השפע שהטבע מעניק דורש שימוש מושכל, ועל כך כתבו חכמינו את הפסוק בעניין גן העדן שיש לעבדו ולשמרו.
במאמר "המחיר הסביבתי של ניצול משאבי הטבע על ידי האדם" מאת ד"ר תמר אחירון-פרומקין וד"ר רון פרומקין נכתב:
"כריתת יערות, בעיקר באזורים הטרופיים, מניבה רווח מיידי ממכירת העצים ומהחקלאות המתפתחת בשטחים שבוראו. עם הזמן התברר שכריתת העצים פוגעת ביותר עצים מאלה שנמכרים בפועל, והעצים אף אינם מתחדשים בקצב הכריתה. כך המשאב מידלדל בקצב מסחרר, שטחי החקלאות אינם מניבים תנובה מספקת בשל שיטות העיבוד, ואחרי כעשור הופכים השטחים לחסרי תועלת. התפקודים האקולוגיים והחברתיים שהיו ליער בטרם כריתתו (במישור המקומי והגלובלי – שמירה על מאזן הגזים באטמוספרה ועל מגוון ביולוגי עשיר, למשל) אבדו, ועמם אבד ערכם הפוטנציאלי, שהיה גבוה הרבה מזה שהניבה העצה שנמכרה. יתר על כן, באזורים הרריים, יש לעתים קרובות שיטפונות בשטחים שבוראו, שיטפונות בעצמה שלא הייתה בעבר, שיטפונות שגובים מחיר עצום ונורא של חיי אדם. בעבר היה היער בולם את עָצמת הגשמים וקולט אליו את רובם. שיטפונות אלה סוחפים אִתם חלק גדול מהקרקע בשטחים שנחשפו ומקטינים את הסיכוי לשיקום השטח בעתיד כמערכת אקולוגית מפותחת ויציבה כיוון שהזמן הנדרש להיווצרות קרקע הוא ארוך ביותר. ראה: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10464


ברשומה זו אני מבקש לבחון, כמיטב יכולתי, את השפעתן של המצאות שליוו את המעבר מקהילה של ציידים לוקטים נודדים לחברה חקלאית שעברה להתגורר ביישובי קבע.
ראשון הנושאים, צרכי הקיום הפיזי: הספקת מזון. מאות אלפי שנים הסתפק האדם במזון ממקורות טבעיים:  צייד, דייג, איסוף צמחי מאכל. בסוף תקופת האבן, במרכזים שונים ברחבי העולם, התרחש שינוי, קבוצות בני אדם מקימות ישובי קבע ועוברות לכלכלה חקלאית, גידול צמחי תרבות וניצול בעלי חיים. המעבר חל בזמנים שונים ובהפרשים של מאות ואלפי שנים. יותר מזה, קיימות קבוצות בני האדם שלא עזבו את השיטה הקודמת, עד היום חבורות של ציידים נודדים ממשיכות להתקיים, ועל כך כתבתי בתרבויות עתיקות בנות ימינו.


האדם הנבון מייצר את מזונו
מקובל לחשוב שהחקלאות החלה באזור המכונה הסהר הפורה או הקשת הפורייה, שטח הכולל את מצרים, המזרח התיכון, דרום מזרח אנטוליה ומסופוטמיה. דעה זו השתנתה בעקבות ממצאים ארכיאולוגים, ביולוגים, אנתרופולוגיים ואקלימיים. מחקרים אלה הפריכו את הסברה שהחקלאות הומצאה במקור אחד ונפוצה לאזורים אחרים.


המידע החדש מנסה להוכיח שייצור מזון התרחש בנפרד בתרבויות שונות: במזרח התיכון, במסופוטמיה, באנטוליה, באפריקה, בעמק ההינדוס בהודו, בגדות הנהר הצהוב בסין, ביפן ברמות מרכז אמריקה ובהרי האנדים.
מה גרם למעבר לחקלאות ? - על כך אין לי תשובה ברורה. סביר להניח שחברות ציידים פסקו להתקיים באזורים בהם התרחשו שינויים אקלימים קיצוניים. שטחים בהם כמות הגשמים פחתה והיובש גרם לדילול הצמחייה ועקב כך לירידה בכמות בעלי החיים שניתן לצוד. באזורים אלה בני אדם הוכרחו למצוא שיטת קיום אחרת המתאימה לתנאים החדשים. המעבר לייצור מזון, וביות בעלי חיים התרחש, על פי המינוח הארכיאולוגי, בין התקופה האפי פאליאוליטית (סוף תקופת האבן)  לתקופה הניאוליתית (תקופת האבן החדשה). חוקרים שונים מכנים את המעבר הזה המהפכה החקלאית.


מחקר: לא הייתה מהפכה חקלאית
חוקרים מהמעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית של אוניברסיטת בר-אילן, ד"ר אהוד ויס, ענת הרטמן מהמכון לארכיאולוגיה ופרופ' מרדכי כסלו מהפקולטה למדעי החיים בבר אילן הסיקו כי אין מקום לדבר על מהפכה חקלאית. החוקרים הגיעו למסקנה שקבוצות שונות ניסו לפתח חקלאות באזורים שונים. לדעתם הידע לא עבר ממקום למקום, ראה: .



חיטת בר (ימין) חיטה תרבותית (שמאל)

המסת קרחונים ותהפוכות אקלים
יתכן שאחת אחת הסיבות לעזיבת אורח החיים של ציידים נודדים נעוצה בשינוי חריף באקלים. עדות לשינוי כזה נמצא בתל אבו חורירה. התל נמצא בצפון סוריה בקרבת נהר הפרת, בחפירות ארכיאולוגיות הובחנו שתי שכבות יישוב, הראשונה מסוף תקופת האבן התקיימה באלף ה13 לפנה"ס, והשנייה בין האלף התשיעי לבין האלף השישי - זמן שבו היישוב נעזב. התושבים ביישוב הקדום חיו בבקתות עגולות חפורות בקרקע ומכוסות ענפי צמחים. בתוכן נמצאו ממגורות להחזקת מזון. תושבים אלה התפרנסו מצייד של צבאים, בקר ובעלי חיים קטנים כמו ארנבות, שועלים וציפורים. החוקרים טוענים שהציידים של יישוב זה הוכרחו לחזור לנדידה היות והאקלים נעשה חם ויבש, דבר שגרם לדילול הצמחייה, ולהעלמות עדרי הצבאים והבקר.
לאחר זמן היישוב נושב מחדש. הפעם קם יישוב גדול יותר בן כמה מאות תושבים. יישוב זה בנה בתים מלבניים בעלי קירות לבנים וגגות מחומר צמחי.


תל אבו חורירה סוריה ,שיחזור ביקתות עגולות משכבה 1



תל אבו חורירה, סוריה, שיחזור בית מלבני משכבה 2



תל אבו חורירה אבן טחינה

חופרי האתר של תל אבו חורירה טוענים שמצאו עדויות לשינוי אקלימי חריף שהתחולל לפני כ 12.000 שנה. לפי דעתם של פרופסור גורדון הילמן 
Professor Gordon Hillman 
ואנדרה מור 
Andrew Moore
השינוי היה חריף כל כך עד שהתושבים הוכרחו לעבור מצייד לחקלאות. על פי חוקרים אלה חשיבות האתר בזה שניתן היה לקבוע את זמן המעבר מחברת של ציידים לקטים לחברה חקלאית.



                                                                                                                                                       חורירה

היישוב החקלאי, המשיך אומנם לעסוק בצייד אך עיקר פרנסתו עברה לגידול צמחי מזון כמו השיפון, ולביות של צאן ובקר. גרעיני השיפון נטחנו על גבי מטחנות יד. כלי זה הוא אחד הסימנים המובהקים ליישוב חקלאי.
מלאכת הטחינה נעשית על גבי משטח אבן קשה, והטחינה - בעזרת אבן. גרעיני התבואה הם קשים לכן המכשיר הוכן מאבן קשה כמו הבזלת. הפסלון המצרי בתמונה הבאה מדגים את הצורה בה נעשתה הטחינה. ללא ספק עבודה מאומצת.



פסלון של אישה טוחנת חיטה מקברו של תי בסקרה, מצרים, השושלת החמישית

שיטה זו של טחינה גרעיני תבואה שימשה חקלאים בכל העולם. והיא ממשיכה להתקיים גם בימינו במרכז אמריקה, באפריקה ועוד מקומות.




                     אבן טחינה מסין תרבות בנפו Banpo       אבני טחינה אנגליה תקופת האבן החדשה


כיצד למדו החקלאים להכין את המכשיר? וכיצד נסביר שבפינות רחוקות מהעולם בני אדם השתמשו באותה שיטת טחינה. בתמונות למעלה נראים אבני הטחינה של ראשית החקלאות בסין ובאנגליה. הסיגנון שונה אבל אופן השימוש זהה.
מלאכת טחינת התבואה בשיטות הראשונות לא נעלמה. נשים ממשיכות מסורת של אלפי שנים גם בימינו, מעידים על כך התמונות הבאות:


סן סלוודור, מרכז אמריקה טחינה על גבי אבן טחינה בימינו




שימוש באבני טחינה בימינו באפריקה, ניגריה Chinguwa-Galaga, Borno state, Nigeria

הים מגלה סודותיו
עדות לשינוי אקלים בתקופה של ראשית החקלאות נמצאה ליד חופי עתלית. לפני כשלושים שנה צוללנים של רשות העתיקות בישראל הבחינו בשרידי בנייה עתיקים מתחת למפלס הים. ביום של ים סוער הגלים שטפו את החול של חופי עתלית ומתחתיו נתגלו שרידי מבנים מלבניים, באר מים, קברי אדם ואבנים מגליטיות מסודרות בעגול. ללא ספק שרידים של יישוב אדם. עליית מפלס הים כיסתה את היישוב, והתושבים הוכרחו לעזוב את המקום.
האתר נמצא כ 300 מטר ממבצר עתלית וכ 10 מטר מתחת לפני הים. גודל השטח הבנוי כ-400 מ"ר ובו חיו מאות תושבים. הם התקיימו לפני כשמונת אלפים שנה. הים שמר על ממצאים רבים כגון שרידי עצמות בעלי חיים זרעים וכלי אבן. עצמות בעלי חיים כללו עזים, כבשים, חזירים, בקר, כלבים וכמות גדולה של עצמות דגים. בנוסף עצמות בעלי חיים לא מבויתים, עדות להמשך הצייד כפי שעשו דורות רבים לפניהם. בין הזרעים שנלקטו היו זרעי חיטה, שעורה, עדשים ופשתן שגודלו על ידי חקלאי היישוב.



עתלית ים כלי מאבן גיר קשה לטחינה





עתלית ים ציור אומן של האבנים המגליתיות
מאמר על הממצאים והתמונה ראה:

לא הייתה מהפכה חקלאית
חוקרים מהמעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית של אוניברסיטת בר-אילן, ד"ר אהוד ויס, ענת הרטמן מהמכון לארכיאולוגיה ופרופ' מרדכי כסלו מהפקולטה למדעי החיים בבר אילן הסיקו כי אין מקום לדבר על מהפכה חקלאית. החוקרים הגיעו למסקנה שקבוצות שונות ניסו לפתח חקלאות באזורים שונים. הידע לא עבר ממקום למקום, ראה: http://news.walla.co.il/?w=/5/926788/@@/item/printer.



חיטת בר (ימין) חיטה תרבותית (שמאל)


ואם לא היה מקום מרכזי בו הומצאה החקלאות נשאלת השאלה כיצד אנשים מתרבויות שונות ומאזורים רחוקים זה מזב עברו משלב הציידים לקטים לחקלאות, וסיתתו את כלי האבן בהם טחנו את הזרעים לקמח, ממנו הכינו לחם ודייסות, וגם בירה ומשקאות חריפים.

החקלאות מולידה סדר החברתי חדש
המעבר לחברה המייצרת את מזונה הביא לשינויים חברתיים מרחיקי לכת. החקלאי מתגורר בקרבת אדמתו ומקים יישוב קבע. המבנים הראשונים נבנו עץ, קנה או כל חומר צמחי אחר הנמצא בסביבה. מי לימד אותם כיצד בונים בקתה או בית? התשובה שלי היא כי יש בינינו ממציאים הנושאים בתוכם את הידע. כאשר התעורר הצורך - אותו ממציא קדום מצא את הפתרון המתאים. אחרים העתיקו את רעיונותיו, וכך הידע עבר מדור לדור. במיתוסים של עמים רבים נכתב שהידע הובא אל העולם בידי אלים.  לי נראה שהאלים היו אנשים בשר ודם בעלי  כוח יצירה מופלא.
מבני היישובים של החקלאים הראשונים שמשו למשפחה ובחברות מסוימות גם להורים ולאחים. במבני המגורים היה צורך במקום בישול, אזורי לינה ומקומות להחסנת מזון.
הבית ותכולתו הם רכוש המשפחה, בניגוד לרכוש המשותף של הציידים הנודדים. החברה החקלאית משנה את הסדר החברתי מיסודו. בניית מבני מגורים מקובצים במקום אחד חייבה הסדרת המקום למבנים, חלוקת השדות, ארגון הספקת המים להשקיה, שמירת הזרעים לעונה הבאה. כל הפעילות הזו מצריכה ארגון מרכזי. כך נולד מדריך או מנהיג הדואג להשלטת סדר.
למלאכת החקלאות נדרשים כלי עבודה. תחילה היו כלי אבן, מאוחר יותר נעשו ממתכת. עד אשר הומצא הגלגל ונבנו עגלות נעשתה העברת התוצרת החקלאית בסלי נצרים או בכלי חרס. לאגירת התוצרת ובעיקר זרעי התבואה נבנו ממגורות עשויות עץ או בוץ. להובלת המים וחלוקתם בשטחים נבנו תעלות מים. גם חלוקת המים או הצפת שדות אורז דורשים סדר וממונה על הסדר.
אם כן מלאכת החקלאות מצריכה כלים וסדר שלא היו נחוצים לחברת הציידים. החל תהליך של חלוקת העבודה בין בעלי מלאכה, והממונים על הסדר והשלטון. התפתחו מעמדות של בעלי מלאכה, עובדים, פקידים וכוהנים שבראשם עומד שליט. חברה זו מתחילה להחליף תוצרת בין יישובים שונים כך מופיע מעמד חדש: הסוחרים. ואם קיים רכוש יש להגן עליו, ההגנה ניתנת למפקדים וחיילים. פעמים הם שומרים על יישובם, ופעמים מחליטים להתקיף ולשדוד את השכנים.

האדם הנבון ממציא את הגרזן
אחד הכלים הנפוצים בתקופה של ראשית החקלאות (ניאוליטית) הוא הגרזן. הכלי שימש לעבודות החקלאות ובעיקר לכריתת עצים. הוא נפוץ ברוב תרבויות בעולם וממשיך לשמש חברות נודדים הקיימות בימינו.




ראשי גרזנים מלוטשים מתקופת האבן החדשה (ניאוליטית)



קנקן מעוטר חסידה תופסת דג וגרזן - סין תרבות ינגשאו
Culture: Yangshao Culture (5000 – 3000 BC) Unearthed: 1978@Linru, Henan Current location: National Museum of China
Dimension: diameter: 32.7cm, height: 47cm



גרזן עשוי אבן צור ידית משוחזרת
DFound in Thames at Long Reach, Kent
Museum London



גרזן עם ראש אבן מלוטש וידית עץשנמצא בביצה ב
Sigerslev Bog near Praesto
National Museum Denmark


כמו רבים מהכלים המשמשים במלאכות ייצור המזון גם כלי זה משמש במלחמה. הגרזן המלוטש של תקופת האבן החדשה מתפתח לגרזן מלחמה עשוי נחושת וברזל עד ימי הביניים.
אלה קוים כלליים של תהליכים שהתקיימו בכל רחבי העולם. לכל תרבות מאפיינים משלה, על כן עלינו ללמוד מהתרבויות השונות את הדומה והשונה. השיטה הטכנולוגית של עשיית כלים ומכשירים זהה בכל מקום אך הסגנון מיוחד לכל תרבות.

            ומה ברשומה הבאה
אני מתכונן להביא יישוב מתקופת האבן המדגים חברה חקלאית שבנתה מבנים מונומנטלים. העיר הקדומה ביותר בדרום אמריקה (בינתיים) היא קארל (Caral) בפרו. יישוב שבו פירמידות, מבני פולחן ובתי האצולה. נמצאת ליד נחל הסופה 
Supe
העיר קמה באלף הרביעי לפנה"ס ונעזבה כאלף שנים מאוחר יותר. מהיכן הגיעה אוכלוסייה בעלת ידע כה רב בחקלאות, שהצליחה לפרנס אלפי אנשים, ולבנות עשרות מבני אבן? זאת שאלה שאולי לעולם לא נדע. מה שכן, היישוב של קארל הוא ראשיתו של תהליך שהוביל לבניית האימפריה של האינקה.
הוסף רשומת תגובה