יום רביעי, 28 בספטמבר 2011

האדם יוצר תרבות - מקור הידע האנושי
אגדה הודית עתיקה מספרת כי היה זמן שבו לכל בני האדם הייתה חוכמה כמו זו של האלים, ומכיוון שהשתמשו בכוחם לרעה החליט ברהמה, ראש האלים, לקחת מהם את החוכמה האלוהית ולהסתירה במקום שלא יוכלו למצאה. הזמין ברהמה את כל האלים להתוועדות ושאל את עצתם. נסתיר אותה עמוק באדמה הציע אחד מהם, לא יעזור ענה ברהמה, בני האדם יחפרו באדמה ויחשפו את מקומה. נסתירה במעמקי הים הציע אל אחר, לא רעיון טוב השיב ברהמה, באחד הימים הם יצללו בים וימצאו אותה. נסתירה בהר הכי גבוה, לא מוצלח ענה ברהמה יגיע היום שבני אדם יעלו לכל הר. אם כך אין לנו עצה הודו האלים, אין מקום באדמה, בהר או במצולות ים שבני אדם לא יגיעו אליו. הרהר ברהמה זמן רב ולבסוף פסק: נטמין את חוכמת האלים בגופם, שם אין סיכוי שיחפשוה. על זה הסכימו, זה יהיה המקום המתאים ביותר. ומאז בני אדם עלו להרים, ירדו למעמקי האדמה וצללו למצולות ים בחיפוש אחר חוכמת האלים מבלי להרגיש שהיא נמצאת בתוכם. ראה:
חלמתי חלום בו אני רץ למרחק קצר ואופ! אני מרחף באוויר. אני מניח שרבים מכם חלמתם חלום דומה. הרצון לעוף הוא משאת לב עתיקת יומין. במציאות איננו יכולים לעוף כציפור, לשהות מתחת למים כדג או לרוץ במהירות של גמל. אנו חסרים הרבה יכולות פיזיות הקיימות אצל בעלי חיים. לעומת זאת היוצר חנן אותנו בכישרון היצירה. אנו, האדם הנבון, מסוגלים להתקין מכשירים ולבנות מכונות ובעזרתם לשהות מתחת למים כמו דג, לעוף גבוה מציפור, לרוץ מהר מגמל.
למוחנו יש יכולת למידה, לכן אני יכול, אם רצוני בכך, ללמוד את החוקיות על פיה פועל העולם ולהשתמש בידע זה להמציא המצאות, לכתוב שירים או ליצור יצירות אומנות. המצאות ויצירות אומנות הם חלק מתהליך שבו כל המצאה היא בסיס להמצאה או להמצאות הבאות. גם סגנון האומנות משתנה על פי יצירתו של אומן ורוח התקופה.
המחקר הזה נועד לבדוק את תהליך ההמצאות הטכנולוגיות במקומות ובזמנים שונים ואת השפעתם על הפרט ועל הארגון החברתי. אנו רגילים לחשוב ששיטת הארגון החברתי-כלכלי היא הקובעת את טבעה של החברה, לדעתי ההפך הוא הנכון, הפרט הוא הקובע את איכות החברה. אם הפרט נכשל בארגון חייו, החברה נכשלת במילוי תפקידיה. שינוי בשיטה הפוליטית - הכלכלית של מדינה אינו יכול להביא לתיקון חברתי. התיקון חייב להתחיל בעצמי, כל זמן שאני איננו מודע למצבי הפנימי, החברה לא תתפקד במיטבה.
נכון הרעיון קשה לעיכול, ובכל זאת מי שירצה להקדיש מחשבה לרעיונות אלה ימצא שיש בהם אפשרות להוליד הבנה חדשה ומרעננת.
מי לימד את האדם מלאכות
בין התגליות הראשונות של האדם הנבון נמצא ביות האש. יחד עם זה הומצאו כלי עבודה, שיזור חוטים וחבלים, קליעת סלי נצרים אריגת בדים. כלי העבודה של תקופת האבן נעשו משלושה חומרים: אבן, עץ ועצם. מאותם חומרים נוצרו פסלים ועליהם נחרטו או נצבעו ציורים וסימנים.
לעולם לא נדע מי היו הממציאים הראשונים. יש לי הרושם שאחינו הקדמונים גם הם לא ידעו את מקורו של הידע, לכן המציאו מיתוסים על אלים, חצאי אלים וחכמים שמהם למד האדם את המלאכות. האם אנחנו יכולים להאמין שפרומתאוס גנב את האש מהטיטנים ומסר אותו לבני אדם, מה אמיתי ומה משל?
אצל שבט המויסקה בקולומביה היה קיים מיתוס על אדם בשם בוצ'יקה (עליו כתבתי ברשומה של אוגוסט 2011). אדם מזוקן בעל אור פנים אדמדם לבוש טוניקה לבנה ונעול סנדלים. הוא לימד את עם המויסקה להתפלל לאל יחיד, נתן להם את גרעיני התירס הראשונים ולימד אותם את המלאכות. כאשר גמר את מלאכתו נעלם.
מיתוס המבול
המיתוס של שבט המויסקה ממשיך ומספר שהדורות הבאים שכחו את תורתו של בוצ'יקה, כעונש התחיל לרדת מבול שהרס את שדות החקלאות והשאיר את השבט ללא מזון. הזיפה (מנהיג השבט) ועוזריו נזכרו בבוצ'יקה, מיטיבם בעבר, והחליטו לבקש את עזרתו. בוצ'יקה חזר, התפלל לאלוהיו ויצא למסע עם מאות מאנשי השבט. כאשר הגיעו להר שחסם את ניקוז המים הרים בוצ'קה את מקלו ויצר את מפל הטקנדמה. המפל ניקז את מי השיטפונות וייבש את שדות החקלאות.
מיתוס המבול קיים בגרסאות שונות אצל עמים רבים בכל רחבי העולם. ראה:http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8091
המיתוס מדגיש את העונש שניתן לאדם שהתנהגותו נוגדת את הציווי האלוהי. גם הסיפור המקראי מביא את המבול כעונש שניתן לאדם וההצלה למקיים את ציוויי האל.
פרוש פסיכולוגי על מהות הרעיון מצאתי במאמר בשם: מבול של מבולים, מאת: ד"ר רוני מגידוב; אבי ורשבסקי; אביבה לוטן ואילה פז.
כיצד למדו אדם וחווה לדבר?
כושר הדיבור מייחד את האדם משאר בעלי החיים. תינוק אדם לומד לדבר ממבוגרים המדברים אליו. דווח על ילדים שגדלו בניתוק ממבוגרים מדברים, במקרים אלה הילדים לא פיתחו את כושר הדיבור וגם כאשר הוחזרו לחברת בני אדם התקשו מאוד ללמוד לדבר. אם כך נשאלת השאלה מי לימד את אדם וחווה לדבר? נו, יש שאלות עליהן נרקמו תיאוריות רבות, אך למעשה אינן מספקות תשובה.
התכונות הפסיכולוגיות של האדם
תכונות האדם באות בצמדים מנוגדים הדורשים מאתנו בחירה: אהבה שנאה, שיתוף פעולה - תחרות, קנאה - אהבה, קמצנות - פזרנות, סבלנות וקוצר רוח... ועוד רבות שאתם יכולים להוסיף לרשימה. אנו, בני האדם, נושאים בתוכנו את כל הצמדים. מי שמודע לדואליות הזאת יכול לבחור בין שני הקצוות.
לאחר כמה שנים של העמקה בשאלות אלה הבנתי שיש בתוכי יותר ממחליט אחד. ריבוי המחליטים גורם לכך שלא ניתן להקיף בעיה מכל צדדיה ולקבל הכרעה ברורה. מכיוון שאין אחדות בתוכי אין אחדות במעשיי, כל אחד מהמחליטים הרבים שבתוכי דורש את הבכורה. ברוב המקרים אני נבוך ובוחר באחת האפשרויות באופן מקרי.
כל פעם מחדש אני עומד בפני הקושי לבחור בין האפשרויות השונות, זו לדעתי הסיבה שבמקרים רבים איני מסוגל לארגן את חיי. לא פעם הבחירה נעשית בלחץ נסיבות חיצוניות, ורק אחרי זמן אני מבין שהיא הייתה מוצלחת או שגרמה נזק.
ואם אני, הפרט, נכשל בארגון חיי, החברה, כלומר כל הפרטים, נכשלים במילוי תפקידם. הארגון החברתי משקף את מצבו של הפרט ולא להפך. לפיכך שינוי בשיטה הפוליטית והכלכלית של מדינה לעולם לא תביא תועלת.
חוסר ארגון בחיי משליך על חוסר ארגון של החברה, וזה מוביל למאבקים בין יחידים ולמלחמות בין אומות. הסיבות שניתנות לסכסוכים בין אנשים או בין אומות הן תירוצים המראים על חוסר מודעות האדם למצבו.
מדוע קבוצות אדם, שבטים או מדינות חייבים להלחם אחד בשני? עימותים בהם אנשים משני הצדדים נפגעים ונהרגים ורכוש רב נהרס.
האם יש לנו חופש בחירה? רבים ישיבו בחיוב, אחרים יסבירו שהכול בידי הבורא. אחרים סבורים שגורל האדם נקבע מראש ואין אפשרות לשנותו.
כל המחשבות האלה התרוצצו בראשי זמן רב, היה צורך לארגן אותם ארגון מתקבל על הדעת. כאשר מבול הרעיונות התגבש למסכת אחת, עד כמה שאני מסוגל, הגיע הזמן לסכם.
האם ניתן לנו לבחור את האופן בו נחיה את חיינו? כן ולא. מדוע? מכיוון שעל מנת לבחור יש צורך בהבנה מודעת. את זה הטבע לא מספק באופן אוטומטי, ידע יש ללמוד, הבנה יש לרכוש. אנו מכונה שנולדה חסרת מודעות אך עם אפשרות לפתחה. האם דברי אלא הם מוחלטים? כל אחד יכול לבחור להתנסות בתובנות אלה או להתעלם מהן.
כאשר התוודעתי ליצירות אדם מתרבויות שונות ובזמנים שונים מיד הזדקר לפניי המשותף והשונה בהם.
המשותף הם החוקים הפועלים עלינו, חוקים המתרחשים לפי סדר קבוע: עונות השנה, תנועת הכוכבים, התנהגות החומר - כולם מונהגים על ידי חוק וסדר קבועים. השוני הוא בסגנון. אם נבדוק את היצירה האנושית נגלה, את שידענו, ליצירת הפרט יש סגנון ייחודי הבא לידי ביטוי בסגנון התקופה.
בכדור הארץ יש תרבות אנושית אחת
הגיוון העצום של סגנונות תרבותיים, השטחים הנרחבים בהם התקיימו יישובי אדם והזמן הרב, יחסית, שהאדם חיי על כדור הארץ מקשים מאוד ליצור תמונה כללית של ההתפתחות האנושית. כל חברה אנושית מתפתחת בקצב משלה ובסגנונה ייחודי.
בפרסומים ארכיאולוגיים קוראים משפטים כמו "התרבות הקדומה ביותר", "ממצא יחיד בעולם", "תגלית שתשנה את ההיסטוריה של האדם", כאילו המחקר המדעי עוסק בסוג של תחרות. המחקר הארכיאולוגי מקדיש מאמצים רבים לקביעת הזמן של ממצאים: הכרונולוגיה. אנחנו קוראים ידיעות על בדיקות מעבדה לקביעת תאריך של חפצים או שרידי אדם, לא פעם נראה לי שהמדענים מתפארים בקביעות כרונולוגיות שלדעתם חורצות גורלות. אני הגעתי למסקנות שונות, לדעתי יש תרבות אנושית אחת שבאה לידי ביטוי באלפי סגנונות שונים. החשוב, נראה לי, הוא להבין את תהליך ההתפתחות ולשבץ בתוכו תרבויות ייחודיות.
ראשית החקלאות ויישובי קבע בעולם
מפת העולם המופיעה כאן מציינת אזורי תרבות בהם נולדו היישובים הראשונים שכלכלתם התבססה על חקלאות וביות בעלי חיים. תהליך זה מתחיל אחרי תקופה ארוכה מאוד בה התקיימו, באותם אזורים, חברות קטנות של ציידים לוקטים.
לכל התרבויות האלה יש מאפיינים משותפים. הם פיתחו כלי עבודה דומים, ויצרו יצירות אמנות מאותם חומרים וטכנולוגיות, אך בסגנון ייחודי לכל אזור.





האזורים בהם נבנו יישובי קבע שהתפרנסו מחקלאות וגידול בעלי חיים הוקמו במרכז אמריקה ובפרו, במצריים, במזרח התיכון במסופוטמיה, באירופה, בהודו, בסין וביפאן.
בכל אחד מהאזורים האלה שלב התיישבות הקבע התקיים בזמן שונה, אך משותפים לכולם: כלי העבודה, האומנות ושיטות הארגון החברתי. בכולם התפתחו דת ופולחן ונוצרו מיתוסים. בכל התרבויות האלה יש הרבה מן המשותף, אך הסגנון ייחודי לכל קבוצה.
כמעט בכל העולם זמן הופעת החקלאות מכונה התקופה הניאוליטית (תקופת האבן החדשה). המאפיינים של שלב זה הם הקמת יישובי קבע קטנים שחלקם גדלו והפכו לערים. היישובים הוקמו ליד נהרות, נחלים או מקווי מים. סביב היישוב נמצאו שדות החקלאות. ביישוב, סמוך לבית, נבנו מכלאות לגידול בעלי חיים. הכלב, בעל החיים הראשון שבוית, עזר ללכד את עדרי הצאן והבקר. במקומות מסוימים נחפרו תעלות השקיה. בשלב זה מופיעים כלי חרס. בהתחלה עשויים ביד ורק באזורים מסוימים הומצאו האובניים. נלמדה מלאכת שזירת חוטים והומצא הנול לאריגת בדים.
בעידן זה נוצרו כלים מוסיקליים ונראה שכבר אז החלו ניסיונות כתיבה. בשונה מימינו יצירות האומנות של עידן זה קשורות לדת ולפולחן.
לעומת הציידים-לוקטים של תקופת האבן בארגון החברה של היישוב החקלאי חל שינוי רב. הכפר נוהל על ידי ראש שבט או מנהיג, והדת נוהלה על ידי כהן או אישיות מרכזית. בעלי המלאכה התארגנו בקבוצות, ובתחתית הסולם החברתי נמצאו עבדים. אסמי תבואה שנחשפו ביישובים מעידן זה מציינים את ראשית הבעלות על הקרקע ועל רכוש פרטי.
בזה אני מסיים את הכתיבה לשנה זו. בשנה הבאה אני מקווה לכתוב פרק על המשותף והשונה ביצירות האדם של עידן ראשית החקלאות על פי ממצאי חפירות באזורים שונים של העולם. האתר הראשון נמצא בפרו במקום בשם קארל. שם נמצא מרכז פולחני-עירוני מראשית עידן החקלאות עוד לפני המצאת כלי חרס.
אני מאחל לכולנו שנה טובה.
הוסף רשומת תגובה