האדם הנבון ממציא את עתידו

אנחנו, בני האדם, איננו יכולים לעוף כציפור, לשהות מתחת למים כדג, או לרוץ במהירות של גמל. לעומת זה הבורא חנן אותנו ביכולת לבנות כלים, מכשירים ומכונות באמצעותם ניתן לעוף כציפור, לשהות מתחת למים כדג ולנוע במרחב מהר מגמל. יכולות אלו הניעו ממציאים, בכל הדורות, ליצור כלים, לפתח מכשירים ולבנות מכונות.

מקובל לחשוב שהמצאות הם המנופים הגדולים של התפתחות הכלכלה, ומדד להתפתחות החברה האנושית. סברה זו לא מביאה בחשבון את הדו ערכיות של כל המצאה. היא יכולה להביא תועלת או לגרום נזק. מוחנו לא מסוגל לנחש את שרשרת השינויים שהמצאה עשויה לגרום בעתיד (כך הרגשתי). אין הממציא מסוגל לשקול את כל ההשלכות של המצאתו על עצמו, על סביבתו ועל העולם.

הקשת שנועדה לצייד הפכה לכלי רצח. הגלגל המניע עגלות הוביל לבניית מרכבות מלחמה. המתכת שבמחרשה נועדה לפתוח רגבים להטמנת זרעי תבואה הפכה לחומר גלם להכנת חרבות וכלי מלחמה. הקיטור שהביא למהפכה תעשייתית יצר מעמד של עובדים עניים המנוצלים על ידי מיעוט של עשירים חמדנים. החשמל המניע את בתי החרושת ומאיר את בתינו זולל פחם שנכרה בעמל רב ממחילות חשוכות. ובל נשכח שמכשירי התעשייה שאנו משתמשים בהם בחדווה סופם להגיע לערימות אשפה המרעילות את האוויר ואת מקורות המים שכולנו צורכים.

הטכנולוגיה מציעה לתושבי העולם מכשירים ומכונות, להנאתנו המיידית אך גובה מחיר יקר מעתידנו. כמו למשל, דילול יערות הגשם. עקירת העצים בכמות כה גדולה, כפי שנעשה ביער האמזונס, גורמת לשינוי מזג האוויר העולמי. אין מתנות חינם, אומר הפתגם העממי, השפע שהטבע מעניק דורש שימוש מושכל, ועל כך כתבו חכמינו את הפסוק בעניין גן העדן שיש לעבדו ולשמרו.

במאמר "המחיר הסביבתי של ניצול משאבי הטבע על ידי האדם" מאת ד"ר תמר אחירון-פרומקין וד"ר רון פרומקין נכתב:

"כריתת יערות, בעיקר באזורים הטרופיים, מניבה רווח מיידי ממכירת העצים ומהחקלאות המתפתחת בשטחים שבוראו. עם הזמן התברר שכריתת העצים פוגעת ביותר עצים מאלה שנמכרים בפועל, והעצים אף אינם מתחדשים בקצב הכריתה. כך המשאב מידלדל בקצב מסחרר, שטחי החקלאות אינם מניבים תנובה מספקת בשל שיטות העיבוד, ואחרי כעשור הופכים השטחים לחסרי תועלת. התפקודים האקולוגיים והחברתיים שהיו ליער בטרם כריתתו (במישור המקומי והגלובלי – שמירה על מאזן הגזים באטמוספרה ועל מגוון ביולוגי עשיר, למשל) אבדו, ועמם אבד ערכם הפוטנציאלי, שהיה גבוה הרבה מזה שהניבה העצה שנמכרה. יתר על כן, באזורים הרריים, יש לעתים קרובות שיטפונות בשטחים שבוראו, שיטפונות בעצמה שלא הייתה בעבר, שיטפונות שגובים מחיר עצום ונורא של חיי אדם. בעבר היה היער בולם את עָצמת הגשמים וקולט אליו את רובם. שיטפונות אלה סוחפים אִתם חלק גדול מהקרקע בשטחים שנחשפו ומקטינים את הסיכוי לשיקום השטח בעתיד כמערכת אקולוגית מפותחת ויציבה כיוון שהזמן הנדרש להיווצרות קרקע הוא ארוך ביותר. ראה: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10464

ברשומה זו אני מבקש לבחון, כמיטב יכולתי, את השפעתן של המצאות שליוו את המעבר מקהילה של ציידים לוקטים נודדים לחברה חקלאית שעברה להתגורר ביישובי קבע.

ראשון הנושאים, צרכי הקיום הפיזי: הספקת מזון. מאות אלפי שנים הסתפק האדם במזון ממקורות טבעיים:  צייד, דייג, איסוף צמחי מאכל. בסוף תקופת האבן, במרכזים שונים ברחבי העולם, התרחש שינוי, קבוצות בני אדם מקימות ישובי קבע ועוברות לכלכלה חקלאית, גידול צמחי תרבות וניצול בעלי חיים. המעבר חל בזמנים שונים ובהפרשים של מאות ואלפי שנים. יותר מזה, קיימות קבוצות בני האדם שלא עזבו את השיטה הקודמת, עד היום חבורות של ציידים נודדים ממשיכות להתקיים, ועל כך כתבתי בתרבויות עתיקות בנות ימינו.

האדם הנבון מייצר את מזונו

מקובל לחשוב שהחקלאות החלה באזור המכונה הסהר הפורה או הקשת הפורייה, שטח הכולל את מצרים, המזרח התיכון, דרום מזרח אנטוליה ומסופוטמיה. דעה זו השתנתה בעקבות ממצאים ארכיאולוגים, ביולוגים, אנתרופולוגיים ואקלימיים. מחקרים אלה הפריכו את הסברה שהחקלאות הומצאה במקור אחד ונפוצה לאזורים אחרים.

המידע החדש מנסה להוכיח שייצור מזון התרחש בנפרד בתרבויות שונות: במזרח התיכון, במסופוטמיה, באנטוליה, באפריקה, בעמק ההינדוס בהודו, בגדות הנהר הצהוב בסין, ביפן ברמות מרכז אמריקה ובהרי האנדים.

מה גרם למעבר לחקלאות ? - על כך אין לי תשובה ברורה. סביר להניח שחברות ציידים פסקו להתקיים באזורים בהם התרחשו שינויים אקלימים קיצוניים. שטחים בהם כמות הגשמים פחתה והיובש גרם לדילול הצמחייה ועקב כך לירידה בכמות בעלי החיים שניתן לצוד. באזורים אלה בני אדם הוכרחו למצוא שיטת קיום אחרת המתאימה לתנאים החדשים. המעבר לייצור מזון, וביות בעלי חיים התרחש, על פי המינוח הארכיאולוגי, בין התקופה האפי פאליאוליטית (סוף תקופת האבן)  לתקופה הניאוליתית (תקופת האבן החדשה). חוקרים שונים מכנים את המעבר הזה המהפכה החקלאית.

מחקר: לא הייתה מהפכה חקלאית

חוקרים מהמעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית של אוניברסיטת בר-אילן, ד"ר אהוד ויס, ענת הרטמן מהמכון לארכיאולוגיה ופרופ' מרדכי כסלו מהפקולטה למדעי החיים בבר אילן הסיקו כי אין מקום לדבר על מהפכה חקלאית. החוקרים הגיעו למסקנה שקבוצות שונות ניסו לפתח חקלאות באזורים שונים. לדעתם הידע לא עבר ממקום למקום, ראה: .

http://news.walla.co.il/?w=/5/926788/@@/item/printer

חיטת בר (ימין) חיטה תרבותית (שמאל)

המסת קרחונים ותהפוכות אקלים

יתכן שאחת אחת הסיבות לעזיבת אורח החיים של ציידים נודדים נעוצה בשינוי חריף באקלים. עדות לשינוי כזה נמצא בתל אבו חורירה. התל נמצא בצפון סוריה בקרבת נהר הפרת, בחפירות ארכיאולוגיות הובחנו שתי שכבות יישוב, הראשונה מסוף תקופת האבן התקיימה במאה ה13 לפנה"ס, והשנייה בין האלף התשיעי לבין האלף השישי - זמן שבו היישוב נעזב. התושבים ביישוב הקדום חיו בבקתות עגולות חפורות בקרקע ומכוסות ענפי צמחים. בתוכן נמצאו ממגורות להחזקת מזון. תושבים אלה התפרנסו מצייד של צבאים, בקר ובעלי חיים קטנים כמו ארנבות, שועלים וציפורים. החוקרים טוענים שהציידים של יישוב זה הוכרחו לחזור לנדידה היות והאקלים נעשה חם ויבש, דבר שגרם לדילול הצמחייה, ולהעלמות עדרי הצבאים והבקר.

לאחר זמן היישוב נושב מחדש. הפעם קם יישוב גדול יותר בן כמה מאות תושבים. יישוב זה בנה בתים מלבניים בעלי קירות לבנים וגגות מחומר צמחי.

תל אבו חורירה סוריה ,שיחזור ביקתות עגולות משכבה 1

http://condor.depaul.edu/sbucking/extra/abu1apit.jpg

תל אבו חורירה, סוריה, שיחזור בית מלבני משכבה 2

http://condor.depaul.edu/sbucking/extra/abuhouse2r.jpg

תל אבו חורירה אבן טחינה

חופרי האתר של תל אבו חורירה טוענים שמצאו עדויות לשינוי אקלימי חריף שהתחולל לפני כ 12.000 שנה. לפי דעתם של פרופסור גורדון הילמן 
Professor Gordon Hillman 
ואנדרה מור 
Andrew Moore
השינוי היה חריף כל כך עד שהתושבים הוכרחו לעבור מצייד לחקלאות. על פי חוקרים אלה חשיבות האתר בזה שניתן היה לקבוע את זמן המעבר מחברת של ציידים לקטים לחברה חקלאית.

                                                                                                                                                       חורירה

היישוב החקלאי, המשיך אומנם לעסוק בצייד אך עיקר פרנסתו עברה לגידול צמחי מזון כמו השיפון, ולביות של צאן ובקר. גרעיני השיפון נטחנו על גבי מטחנות יד. כלי זה הוא אחד הסימנים המובהקים ליישוב חקלאי.

מלאכת הטחינה נעשית על גבי משטח אבן קשה, והטחינה - בעזרת אבן. גרעיני התבואה הם קשים לכן המכשיר הוכן מאבן קשה כמו הבזלת. הפסלון המצרי בתמונה הבאה מדגים את הצורה בה נעשתה הטחינה. ללא ספק עבודה מאומצת.

פסלון של אישה טוחנת חיטה מקברו של תי בסקרה, מצרים, השושלת החמישית

http://www.touregypt.net/featurestories/bread.htm

שיטה זו של טחינה גרעיני תבואה שימשה חקלאים בכל העולם. והיא ממשיכה להתקיים גם בימינו במרכז אמריקה, באפריקה ועוד מקומות.

                     אבן טחינה מסין תרבות בנפו Banpo       אבני טחינה אנגליה תקופת האבן החדשה

http://www.dot-domesday.me.uk/develop.htm

כיצד למדו החקלאים להכין את המכשיר? וכיצד נסביר שבפינות רחוקות מהעולם בני אדם השתמשו באותה שיטת טחינה. בתמונות למעלה נראים אבני הטחינה של ראשית החקלאות בסין ובאנגליה. הסיגנון שונה אבל אופן השימוש זהה.

מלאכת טחינת התבואה בשיטות הראשונות לא נעלמה. נשים ממשיכות מסורת של אלפי שנים גם בימינו, מעידים על כך התמונות הבאות:

סן סלוודור, מרכז אמריקה טחינה על גבי אבן טחינה בימינו

http://www.flickr.com/photos/36792395@N05/sets/72157621411720544/detail/

שימוש באבני טחינה בימינו באפריקה, ניגריה Chinguwa-Galaga, Borno state, Nigeria

http://acl.arts.usyd.edu.au/projects/earth/index.php?option=com_content&task=view&id=59&Itemid=73

הים מגלה סודותיו

עדות לשינוי אקלים בתקופה של ראשית החקלאות נמצאה ליד חופי עתלית. לפני כשלושים שנה צוללנים של רשות העתיקות בישראל הבחינו בשרידי בנייה עתיקים מתחת למפלס הים. ביום של ים סוער הגלים שטפו את החול של חופי עתלית ומתחתיו נתגלו שרידי מבנים מלבניים, באר מים, קברי אדם ואבנים מגליטיות מסודרות בעגול. ללא ספק שרידים של יישוב אדם. עליית מפלס הים כיסתה את היישוב, והתושבים הוכרחו לעזוב את המקום.

האתר נמצא כ 300 מטר ממבצר עתלית וכ 10 מטר מתחת לפני הים. גודל השטח הבנוי כ-400 מ"ר ובו חיו מאות תושבים. הם התקיימו לפני כשמונת אלפים שנה. הים שמר על ממצאים רבים כגון שרידי עצמות בעלי חיים זרעים וכלי אבן. עצמות בעלי חיים כללו עזים, כבשים, חזירים, בקר, כלבים וכמות גדולה של עצמות דגים. בנוסף עצמות בעלי חיים לא מבויתים, עדות להמשך הצייד כפי שעשו דורות רבים לפניהם. בין הזרעים שנלקטו היו זרעי חיטה, שעורה, עדשים ופשתן שגודלו על ידי חקלאי היישוב.

עתלית ים כלי מאבן גיר קשה לטחינה

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/a/ab/Atlit-Yam_%E2%80%93_Stone_bowl_1.JPG

עתלית ים ציור אומן של האבנים המגליתיות

מאמר על הממצאים והתמונה ראה:

http://mannaismayaadventure.wordpress.com/2011/03/20/the-pre-pottery-neolithic-site-of-atlit-yam

לא הייתה מהפכה חקלאית

חוקרים מהמעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית של אוניברסיטת בר-אילן, ד"ר אהוד ויס, ענת הרטמן מהמכון לארכיאולוגיה ופרופ' מרדכי כסלו מהפקולטה למדעי החיים בבר אילן הסיקו כי אין מקום לדבר על מהפכה חקלאית. החוקרים הגיעו למסקנה שקבוצות שונות ניסו לפתח חקלאות באזורים שונים. הידע לא עבר ממקום למקום, ראה: http://news.walla.co.il/?w=/5/926788/@@/item/printer.

חיטת בר (ימין) חיטה תרבותית (שמאל)

ואם לא היה מקום מרכזי בו הומצאה החקלאות נשאלת השאלה כיצד אנשים מתרבויות שונות ומאזורים רחוקים זה מזב עברו משלב הציידים לקטים לחקלאות, וסיתתו את כלי האבן בהם טחנו את הזרעים לקמח, ממנו הכינו לחם ודייסות, וגם בירה ומשקאות חריפים.

החקלאות מולידה סדר החברתי חדש

המעבר לחברה המייצרת את מזונה הביא לשינויים חברתיים מרחיקי לכת. החקלאי מתגורר בקרבת אדמתו ומקים יישוב קבע. המבנים הראשונים נבנו עץ, קנה או כל חומר צמחי אחר הנמצא בסביבה. מי לימד אותם כיצד בונים בקתה או בית? התשובה שלי היא כי יש בינינו ממציאים הנושאים בתוכם את הידע. כאשר התעורר הצורך - אותו ממציא קדום מצא את הפתרון המתאים. אחרים העתיקו את רעיונותיו, וכך הידע עבר מדור לדור. במיתוסים של עמים רבים נכתב שהידע הובא אל העולם בידי אלים.  לי נראה שהאלים היו אנשים בשר ודם בעלי  כוח יצירה מופלא.

מבני היישובים של החקלאים הראשונים שמשו למשפחה ובחברות מסוימות גם להורים ולאחים. במבני המגורים היה צורך במקום בישול, אזורי לינה ומקומות להחסנת מזון.

הבית ותכולתו הם רכוש המשפחה, בניגוד לרכוש המשותף של הציידים הנודדים. החברה החקלאית משנה את הסדר החברתי מיסודו. בניית מבני מגורים מקובצים במקום אחד חייבה הסדרת המקום למבנים, חלוקת השדות, ארגון הספקת המים להשקיה, שמירת הזרעים לעונה הבאה. כל הפעילות הזו מצריכה ארגון מרכזי. כך נולד מדריך או מנהיג הדואג להשלטת סדר.

למלאכת החקלאות נדרשים כלי עבודה. תחילה היו כלי אבן, מאוחר יותר נעשו ממתכת. עד אשר הומצא הגלגל ונבנו עגלות נעשתה העברת התוצרת החקלאית בסלי נצרים או בכלי חרס. לאגירת התוצרת ובעיקר זרעי התבואה נבנו ממגורות עשויות עץ או בוץ. להובלת המים וחלוקתם בשטחים נבנו תעלות מים. גם חלוקת המים או הצפת שדות אורז דורשים סדר וממונה על הסדר.

אם כן מלאכת החקלאות מצריכה כלים וסדר שלא היו נחוצים לחברת הציידים. החל תהליך של חלוקת העבודה בין בעלי מלאכה, והממונים על הסדר והשלטון. התפתחו מעמדות של בעלי מלאכה, עובדים, פקידים וכוהנים שבראשם עומד שליט. חברה זו מתחילה להחליף תוצרת בין יישובים שונים כך מופיע מעמד חדש: הסוחרים. ואם קיים רכוש יש להגן עליו, ההגנה ניתנת למפקדים וחיילים. פעמים הם שומרים על יישובם, ופעמים מחליטים להתקיף ולשדוד את השכנים.

האדם הנבון ממציא את הגרזן

אחד הכלים הנפוצים בתקופה של ראשית החקלאות (ניאוליטית) הוא הגרזן. הכלי שימש לעבודות החקלאות ובעיקר לכריתת עצים. הוא נפוץ ברוב תרבויות בעולם וממשיך לשמש חברות נודדים הקיימות בימינו.

ראשי גרזנים מלוטשים מתקופת האבן החדשה (ניאוליטית)

קנקן מעוטר חסידה תופסת דג וגרזן - סין תרבות ינגשאו

Culture: Yangshao Culture (5000 – 3000 BC) Unearthed: 1978@Linru, Henan Current location: National Museum of China

Dimension: diameter: 32.7cm, height: 47cm

גרזן עשוי אבן צור ידית משוחזרת
DFound in Thames at Long Reach, Kent
Museum London

גרזן עם ראש אבן מלוטש וידית עץשנמצא בביצה ב
Sigerslev Bog near Praesto
National Museum Denmark

כמו רבים מהכלים המשמשים במלאכות ייצור המזון גם כלי זה משמש במלחמה. הגרזן המלוטש של תקופת האבן החדשה מתפתח לגרזן מלחמה עשוי נחושת וברזל עד ימי הביניים.

אלה קוים כלליים של תהליכים שהתקיימו בכל רחבי העולם. לכל תרבות מאפיינים משלה, על כן עלינו ללמוד מהתרבויות השונות את הדומה והשונה. השיטה הטכנולוגית של עשיית כלים ומכשירים זהה בכל מקום אך הסגנון מיוחד לכל תרבות.

            ומה ברשומה הבאה

אני מתכונן להביא יישוב מתקופת האבן המדגים חברה חקלאית שבנתה מבנים מונומנטלים. העיר הקדומה ביותר בדרום אמריקה (בינתיים) היא קארל (Caral) בפרו. יישוב שבו פירמידות, מבני פולחן ובתי האצולה. נמצאת ליד נחל הסופה 
Supe

העיר קמה באלף הרביעי לפנה"ס ונעזבה כאלף שנים מאוחר יותר. מהיכן הגיעה אוכלוסייה בעלת ידע כה רב בחקלאות, שהצליחה לפרנס אלפי אנשים, ולבנות עשרות מבני אבן? זאת שאלה שאולי לעולם לא נדע. מה שכן, היישוב של קארל הוא ראשיתו של תהליך שהוביל לבניית האימפריה של האינקה.

האדם יוצר תרבות - מקור הידע האנושי

אגדה הודית עתיקה מספרת כי היה זמן שבו לכל בני האדם הייתה חוכמה כמו זו של האלים, ומכיוון שהשתמשו בכוחם לרעה החליט ברהמה, ראש האלים, לקחת מהם את החוכמה האלוהית ולהסתירה במקום שלא יוכלו למצאה. הזמין ברהמה את כל האלים להתוועדות ושאל את עצתם. נסתיר אותה עמוק באדמה הציע אחד מהם, לא יעזור ענה ברהמה, בני האדם יחפרו באדמה ויחשפו את מקומה. נסתירה במעמקי הים הציע אל אחר, לא רעיון טוב השיב ברהמה, באחד הימים הם יצללו בים וימצאו אותה. נסתירה בהר הכי גבוה, לא מוצלח ענה ברהמה יגיע היום שבני אדם יעלו לכל הר. אם כך אין לנו עצה הודו האלים, אין מקום באדמה, בהר או במצולות ים שבני אדם לא יגיעו אליו. הרהר ברהמה זמן רב ולבסוף פסק: נטמין את חוכמת האלים בגופם, שם אין סיכוי שיחפשוה. על זה הסכימו, זה יהיה המקום המתאים ביותר. ומאז בני אדם עלו להרים, ירדו למעמקי האדמה וצללו למצולות ים בחיפוש אחר חוכמת האלים מבלי להרגיש שהיא נמצאת בתוכם. ראה:

http://www.naute.com/stories/hideout.phtml

חלמתי חלום בו אני רץ למרחק קצר ואופ! אני מרחף באוויר. אני מניח שרבים מכם חלמתם חלום דומה. הרצון לעוף הוא משאת לב עתיקת יומין. במציאות איננו יכולים לעוף כציפור, לשהות מתחת למים כדג או לרוץ במהירות של גמל. אנו חסרים הרבה יכולות פיזיות הקיימות אצל בעלי חיים. לעומת זאת היוצר חנן אותנו בכישרון היצירה. אנו, האדם הנבון, מסוגלים להתקין מכשירים ולבנות מכונות ובעזרתם לשהות מתחת למים כמו דג, לעוף גבוה מציפור, לרוץ מהר מגמל.

למוחנו יש יכולת למידה, לכן אני יכול, אם רצוני בכך, ללמוד את החוקיות על פיה פועל העולם ולהשתמש בידע זה להמציא המצאות, לכתוב שירים או ליצור יצירות אומנות. המצאות ויצירות אומנות הם חלק מתהליך שבו כל המצאה היא בסיס להמצאה או להמצאות הבאות. גם סגנון האומנות משתנה על פי יצירתו של אומן ורוח התקופה.

המחקר הזה נועד לבדוק את תהליך ההמצאות הטכנולוגיות במקומות ובזמנים שונים ואת השפעתם על הפרט ועל הארגון החברתי. אנו רגילים לחשוב ששיטת הארגון החברתי-כלכלי היא הקובעת את טבעה של החברה, לדעתי ההפך הוא הנכון, הפרט הוא הקובע את איכות החברה. אם הפרט נכשל בארגון חייו, החברה נכשלת במילוי תפקידיה. שינוי בשיטה הפוליטית - הכלכלית של מדינה אינו יכול להביא לתיקון חברתי. התיקון חייב להתחיל בעצמי, כל זמן שאני איננו מודע למצבי הפנימי, החברה לא תתפקד במיטבה.

נכון הרעיון קשה לעיכול, ובכל זאת מי שירצה להקדיש מחשבה לרעיונות אלה ימצא שיש בהם אפשרות להוליד הבנה חדשה ומרעננת.

מי לימד את האדם מלאכות

בין התגליות הראשונות של האדם הנבון נמצא ביות האש. יחד עם זה הומצאו כלי עבודה, שיזור חוטים וחבלים, קליעת סלי נצרים אריגת בדים. כלי העבודה של תקופת האבן נעשו משלושה חומרים: אבן, עץ ועצם. מאותם חומרים נוצרו פסלים ועליהם נחרטו או נצבעו ציורים וסימנים.

לעולם לא נדע מי היו הממציאים הראשונים. יש לי הרושם שאחינו הקדמונים גם הם לא ידעו את מקורו של הידע, לכן המציאו מיתוסים על אלים, חצאי אלים וחכמים שמהם למד האדם את המלאכות. האם אנחנו יכולים להאמין שפרומתאוס גנב את האש מהטיטנים ומסר אותו לבני אדם, מה אמיתי ומה משל?

אצל שבט המויסקה בקולומביה היה קיים מיתוס על אדם בשם בוצ'יקה (עליו כתבתי ברשומה של אוגוסט 2011). אדם מזוקן בעל אור פנים אדמדם לבוש טוניקה לבנה ונעול סנדלים. הוא לימד את עם המויסקה להתפלל לאל יחיד, נתן להם את גרעיני התירס הראשונים ולימד אותם את המלאכות. כאשר גמר את מלאכתו נעלם.

מיתוס המבול

המיתוס של שבט המויסקה ממשיך ומספר שהדורות הבאים שכחו את תורתו של בוצ'יקה, כעונש התחיל לרדת מבול שהרס את שדות החקלאות והשאיר את השבט ללא מזון. הזיפה (מנהיג השבט) ועוזריו נזכרו בבוצ'יקה, מיטיבם בעבר, והחליטו לבקש את עזרתו. בוצ'יקה חזר, התפלל לאלוהיו ויצא למסע עם מאות מאנשי השבט. כאשר הגיעו להר שחסם את ניקוז המים הרים בוצ'קה את מקלו ויצר את מפל הטקנדמה. המפל ניקז את מי השיטפונות וייבש את שדות החקלאות.

מיתוס המבול קיים בגרסאות שונות אצל עמים רבים בכל רחבי העולם. ראה:http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8091

המיתוס מדגיש את העונש שניתן לאדם שהתנהגותו נוגדת את הציווי האלוהי. גם הסיפור המקראי מביא את המבול כעונש שניתן לאדם וההצלה למקיים את ציוויי האל.

פרוש פסיכולוגי על מהות הרעיון מצאתי במאמר בשם: מבול של מבולים, מאת: ד"ר רוני מגידוב; אבי ורשבסקי; אביבה לוטן ואילה פז.

כיצד למדו אדם וחווה לדבר?

כושר הדיבור מייחד את האדם משאר בעלי החיים. תינוק אדם לומד לדבר ממבוגרים המדברים אליו. דווח על ילדים שגדלו בניתוק ממבוגרים מדברים, במקרים אלה הילדים לא פיתחו את כושר הדיבור וגם כאשר הוחזרו לחברת בני אדם התקשו מאוד ללמוד לדבר. אם כך נשאלת השאלה מי לימד את אדם וחווה לדבר? נו, יש שאלות עליהן נרקמו תיאוריות רבות, אך למעשה אינן מספקות תשובה.

התכונות הפסיכולוגיות של האדם

תכונות האדם באות בצמדים מנוגדים הדורשים מאתנו בחירה: אהבה שנאה, שיתוף פעולה - תחרות, קנאה - אהבה, קמצנות - פזרנות, סבלנות וקוצר רוח... ועוד רבות שאתם יכולים להוסיף לרשימה. אנו, בני האדם, נושאים בתוכנו את כל הצמדים. מי שמודע לדואליות הזאת יכול לבחור בין שני הקצוות.

לאחר כמה שנים של העמקה בשאלות אלה הבנתי שיש בתוכי יותר ממחליט אחד. ריבוי המחליטים גורם לכך שלא ניתן להקיף בעיה מכל צדדיה ולקבל הכרעה ברורה. מכיוון שאין אחדות בתוכי אין אחדות במעשיי, כל אחד מהמחליטים הרבים שבתוכי דורש את הבכורה. ברוב המקרים אני נבוך ובוחר באחת האפשרויות באופן מקרי.

כל פעם מחדש אני עומד בפני הקושי לבחור בין האפשרויות השונות, זו לדעתי הסיבה שבמקרים רבים איני מסוגל לארגן את חיי. לא פעם הבחירה נעשית בלחץ נסיבות חיצוניות, ורק אחרי זמן אני מבין שהיא הייתה מוצלחת או שגרמה נזק.

ואם אני, הפרט, נכשל בארגון חיי, החברה, כלומר כל הפרטים, נכשלים במילוי תפקידם. הארגון החברתי משקף את מצבו של הפרט ולא להפך. לפיכך שינוי בשיטה הפוליטית והכלכלית של מדינה לעולם לא תביא תועלת.

חוסר ארגון בחיי משליך על חוסר ארגון של החברה, וזה מוביל למאבקים בין יחידים ולמלחמות בין אומות. הסיבות שניתנות לסכסוכים בין אנשים או בין אומות הן תירוצים המראים על חוסר מודעות האדם למצבו.

מדוע קבוצות אדם, שבטים או מדינות חייבים להלחם אחד בשני? עימותים בהם אנשים משני הצדדים נפגעים ונהרגים ורכוש רב נהרס.

האם יש לנו חופש בחירה? רבים ישיבו בחיוב, אחרים יסבירו שהכול בידי הבורא. אחרים סבורים שגורל האדם נקבע מראש ואין אפשרות לשנותו.

כל המחשבות האלה התרוצצו בראשי זמן רב, היה צורך לארגן אותם ארגון מתקבל על הדעת. כאשר מבול הרעיונות התגבש למסכת אחת, עד כמה שאני מסוגל, הגיע הזמן לסכם.

האם ניתן לנו לבחור את האופן בו נחיה את חיינו? כן ולא. מדוע? מכיוון שעל מנת לבחור יש צורך בהבנה מודעת. את זה הטבע לא מספק באופן אוטומטי, ידע יש ללמוד, הבנה יש לרכוש. אנו מכונה שנולדה חסרת מודעות אך עם אפשרות לפתחה. האם דברי אלא הם מוחלטים? כל אחד יכול לבחור להתנסות בתובנות אלה או להתעלם מהן.

כאשר התוודעתי ליצירות אדם מתרבויות שונות ובזמנים שונים מיד הזדקר לפניי המשותף והשונה בהם.

המשותף הם החוקים הפועלים עלינו, חוקים המתרחשים לפי סדר קבוע: עונות השנה, תנועת הכוכבים, התנהגות החומר - כולם מונהגים על ידי חוק וסדר קבועים. השוני הוא בסגנון. אם נבדוק את היצירה האנושית נגלה, את שידענו, ליצירת הפרט יש סגנון ייחודי הבא לידי ביטוי בסגנון התקופה.

בכדור הארץ יש תרבות אנושית אחת

הגיוון העצום של סגנונות תרבותיים, השטחים הנרחבים בהם התקיימו יישובי אדם והזמן הרב, יחסית, שהאדם חיי על כדור הארץ מקשים מאוד ליצור תמונה כללית של ההתפתחות האנושית. כל חברה אנושית מתפתחת בקצב משלה ובסגנונה ייחודי.

בפרסומים ארכיאולוגיים קוראים משפטים כמו "התרבות הקדומה ביותר", "ממצא יחיד בעולם", "תגלית שתשנה את ההיסטוריה של האדם", כאילו המחקר המדעי עוסק בסוג של תחרות. המחקר הארכיאולוגי מקדיש מאמצים רבים לקביעת הזמן של ממצאים: הכרונולוגיה. אנחנו קוראים ידיעות על בדיקות מעבדה לקביעת תאריך של חפצים או שרידי אדם, לא פעם נראה לי שהמדענים מתפארים בקביעות כרונולוגיות שלדעתם חורצות גורלות. אני הגעתי למסקנות שונות, לדעתי יש תרבות אנושית אחת שבאה לידי ביטוי באלפי סגנונות שונים. החשוב, נראה לי, הוא להבין את תהליך ההתפתחות ולשבץ בתוכו תרבויות ייחודיות.

ראשית החקלאות ויישובי קבע בעולם

מפת העולם המופיעה כאן מציינת אזורי תרבות בהם נולדו היישובים הראשונים שכלכלתם התבססה על חקלאות וביות בעלי חיים. תהליך זה מתחיל אחרי תקופה ארוכה מאוד בה התקיימו, באותם אזורים, חברות קטנות של ציידים לוקטים.

לכל התרבויות האלה יש מאפיינים משותפים. הם פיתחו כלי עבודה דומים, ויצרו יצירות אמנות מאותם חומרים וטכנולוגיות, אך בסגנון ייחודי לכל אזור.

האזורים בהם נבנו יישובי קבע שהתפרנסו מחקלאות וגידול בעלי חיים הוקמו במרכז אמריקה ובפרו, במצריים, במזרח התיכון במסופוטמיה, באירופה, בהודו, בסין וביפאן.

בכל אחד מהאזורים האלה שלב התיישבות הקבע התקיים בזמן שונה, אך משותפים לכולם: כלי העבודה, האומנות ושיטות הארגון החברתי. בכולם התפתחו דת ופולחן ונוצרו מיתוסים. בכל התרבויות האלה יש הרבה מן המשותף, אך הסגנון ייחודי לכל קבוצה.

כמעט בכל העולם זמן הופעת החקלאות מכונה התקופה הניאוליטית (תקופת האבן החדשה). המאפיינים של שלב זה הם הקמת יישובי קבע קטנים שחלקם גדלו והפכו לערים. היישובים הוקמו ליד נהרות, נחלים או מקווי מים. סביב היישוב נמצאו שדות החקלאות. ביישוב, סמוך לבית, נבנו מכלאות לגידול בעלי חיים. הכלב, בעל החיים הראשון שבוית, עזר ללכד את עדרי הצאן והבקר. במקומות מסוימים נחפרו תעלות השקיה. בשלב זה מופיעים כלי חרס. בהתחלה עשויים ביד ורק באזורים מסוימים הומצאו האובניים. נלמדה מלאכת שזירת חוטים והומצא הנול לאריגת בדים.

בעידן זה נוצרו כלים מוסיקליים ונראה שכבר אז החלו ניסיונות כתיבה. בשונה מימינו יצירות האומנות של עידן זה קשורות לדת ולפולחן.

לעומת הציידים-לוקטים של תקופת האבן בארגון החברה של היישוב החקלאי חל שינוי רב. הכפר נוהל על ידי ראש שבט או מנהיג, והדת נוהלה על ידי כהן או אישיות מרכזית. בעלי המלאכה התארגנו בקבוצות, ובתחתית הסולם החברתי נמצאו עבדים. אסמי תבואה שנחשפו ביישובים מעידן זה מציינים את ראשית הבעלות על הקרקע ועל רכוש פרטי.

בזה אני מסיים את הכתיבה לשנה זו. בשנה הבאה אני מקווה לכתוב פרק על המשותף והשונה ביצירות האדם של עידן ראשית החקלאות על פי ממצאי חפירות באזורים שונים של העולם. האתר הראשון נמצא בפרו במקום בשם קארל. שם נמצא מרכז פולחני-עירוני מראשית עידן החקלאות עוד לפני המצאת כלי חרס.

אני מאחל לכולנו שנה טובה.

הבהלה לזהב 4 - אגדת אל דורדו

מה פרושה של שינה לטרגית?


ברשומה הקודמת הבאתי ציטוט מדרשה של הנזיר הספרדי אנטוניו דה מונטסינוס, שניתנה בעיר הראשונה שנוסדה על ידי ספרד באמריקה: היספניולה

Española

בסופה הוא שואל את קהל מאזיניו האם מעשיהם האכזריים כלפי האינדיאנים נובעים מהיותם נתונים בשינה לטרגית.

שנים רבות אני מתהלך עם ההרגשה שחיי עוברים בחלום. רק רגעים בודדים נשארו חקוקים בזיכרוני. רגעים בהם הייתי נתון במצב של ערנות מיוחדת. רגע מיוחד כזה התרחש בנעורי: עמדתי בקדמת סירה בשעת סערה. חששתי שהרוח החזקה תהפוך את הסירה, לרגע חשתי את קרבת המוות. התחושה הייתה כל כך חזקה עד שנשארה חרותה בזיכרוני עד היום. אני שואל את עצמי כיצד יתכן שרוב התרחשויות חיי נעלמו מבלי להשאיר זכר?. האם מצב הערות הרגיל הוא סוג של שינה?

כיצד להבין את מעשיהם האכזריים של הכובשים הספרדים? האם היותם נתונים במצב של שינה ולשליטת התשוקה לזהב מנעה מהם התנהגות מאוזנת?

האם אדם ישן הנתון לשליטת יצריו לא מודע לסבל שהוא גורם לאחרים? אני מניח שאדם במצב פסיכוטי כזה אינו אחראי למעשיו ואינו מסוגל להימנע ממעשי רשע ואכזריות.

האטימות לסבל האחרים הייתה כה גדולה עד שהיה מי שהמציא תרוץ לאכזריותו, האינדיאנים אינם בחזקת אדם ולכן ניתן לנצל אותם בכל דרך.

ראה:

http://sisbib.unmsm.edu.pe/bibvirtual/libros/historia/trad_clas/cons_jur_ind_como_per.htm

משמעות הזהב בתרבויות שונות

בתרבויות של מרכז ודרום אמריקה הזהב נחשב למתכת קדושה המקבלת אנרגיה מהשמש. תכשיטים וחפצי זהב היו סמל של יוקרה ומעמד ושימשו כמנחה בטכסים פולחניים. בניגוד לכך אירופה של ימי הביניים נכנסה לעידן הקפיטליזם, בה הזהב נהפך לערך כלכלי. מטבעות זהב, כסף ונחושת שמשו במסחר. ספרד ופורטוגל הפכו משך כמה מאות שנים, למעצמות על עשירות. בזכות הזהב והכסף שנכרה במרכז ודרום אמריקה. ברוב עוולתם האירופים, בעלי תרבות כביכול, התיכו כל חפץ עשוי זהב שמצאו אצל הילידים והפכו אותו למטילי זהב או מטבעות. חפצים שהיום היו נמכרים בעשרות ולעיתים מאות אלפי דולרים.

מטבע עם הדמויות של המלכים הקתולים, ספרד המאה ה 16

כוחו של מיתוס: אגדת אל דורדו

כובשי ארצות אמריקה והמתיישבים שבאו אחריהם ראו בארצם החדשה הזדמנות לאגירת הון, לקבלת קרקעות ונכסים ולשיפור מעמדם החברתי. למתיישבים החדשים לא היה כל ידע על העמים והשטחים שכבשו. על מנת לקיים קשר עם המקומיים נדרשו להכשיר מתרגמים מבני המקום. בשלבים הראשונים של הכיבוש הידע על הארץ ותושביה התקבל ממתרגמים אלה. ראה:

http://www.histal.umontreal.ca/espanol/documentos/latin_american_tradition.htm

קשיי התרגום גרמו לאי הבנות, היו מקרים בהם המתרגמים הוליכו את מעסיקיהם שולל בכוונה תחילה. המתיישבים החדשים, בעלי התשוקה הגדולה למציאת אוצרות היו טרף קל לשמועות. סיפורי המתרגמים הולידו אגדות על ערים מופלאות בהן נמצא שפע רב של זהב. אחת האגדות המכונה "אל דורדו" הפכה, משך חמש מאות השנים האחרונות, לאחד המיתוסים הגדולים של האנושות.

על פי הבלוג של אנטוניו טורס רודריגז Antonio Torres Rodríguez

לאגדת אל דורדו יש נקודת התחלה. המיתוס מתחיל אי שם בראשית המאה ה 16 על ידי כמה כובשים ספרדים אליהם הגיעו שמועות על עיר עשירה ושופעת זהב.

ראה:

http://elmiradorimpaciente.blogspot.com/2009/08/la-leyenda-de-la-cacica-infiel.html

לדעתו של רודריגז בין הראשונים לארגן משלחת לחיפוש העיר המופלאה היה סבסטיאן דה בללקזר

(Sebastián de Belalcázar).

בללקזר השתתף במסעות קולומבוס ובכיבוש פרו. הוא ארגן משלחת של חיילים ומקומיים ויצא לחיפוש. אחריו יצא ההיסטוריון וחוקר הארצות הגרמני ניקולס פדרמן. פדרמן השתתף בכיבוש הספרדי של קולומביה וונצואלה. את המימון להרפתקאותיו קיבל ממשפחת וולסר (Welser)מהעיר הגרמנית אוסבורג. שניהם חיפשו את העיר האגדית "אל דורדו" בדרום-מערב קולומביה, באזור שהיה מאוכלס על ידי עם המויסקה (muisca).

מאוחר יותר התארגנה משלחת בראשה עמד גונזלו פיזרו (Gonzalo Pizarro)

אחיו של פרנסיסקו פיזרו כובש פרו. למשלחת התלווה פרנסיסקו דה אורליאנה

(Francisco de Orellana)

בשלב מסוים אורליאנה ואנשיו התפצלו מהקבוצה לשם חיפוש אחר מזון. את העיר האגדית הם לא מצאו אבל גילו אחד הנהרות הגדולים בעולם, נהר האמזונס. מאמר מעניין בנושא זה הופיע בבלוג של גילי חסקין בשם הרפתקה בעקבות הנהר.

http://www.gilihaskin.com/Article.Asp?ArticleNum=36

מקור האגדה

נראה שהמקור לאגדה הוא טכס העברת השלטון אצל העמים שחיו בשטח ההררי שהיום הוא מדינת קולומביה. הטכס נערך בשפת אחד האגמים. השליט המיועד היה צם ומתבודד במערה בכדי לטהר ולהכין עצמו לניהול המדינה בצדק וביושר. כאשר הגיע יום ההכתרה היו מפשיטים את האיש ומורחים על גופו משחה דביקה עליה התיזו אבקת זהב, כך שהוא נראה כולו מוזהב (בספרדית דורדו). לאחר מכן המועמד ומספר מכובדים היו עולים על אסדה עשויה מעץ הבלזה. ברפסודה היו מנחות זהב ואבנים טובות. כאשר האסדה הגיע למרכז האגם, השליט המיועד והמלווים היו זורקים את המנחות למי האגם. האסדה חזרה לחוף ואז החלו חגיגות שנמשכו מספר ימים.

לסיפור יש חיזוק בחפץ זהב שנמצא באזור פסקה (Pasca).

בשנת 1856 שלושה איכרים קולומביאנים ממחוז זה נכנסו למערה ומצאו בה חפצי זהב עתיקים, ביניהם קופסת חרס בצורת אדם ובתוכה רפסודת זהב. על הרפסודה היו שמונה דמויות אדם כשבמרכז דמות גדולה יותר, כנראה דמות מלך או קאסיקה (Casique).

האיכרים הביאו את הממצא לכומר המקומי. הכומר שהבין את חשיבות הממצא סירב למכרו או להתיכו. כל הממצא נרכש, מאוחר יותר, על יד המדינה ומוצג היום במוזיאון הזהב בבוגוטה:

Museo del Oro

ראה: http://www.banrep.gov.co/museo/eng/o_muisca.htm

חפץ זהב בצורת אסדה עליה דמות של הקסיקה ואנשי חצרו מוצגת במוזיאון הזהב בבוגוטה, קולומביה

הדמויות והאסדה נעשו בטכניקת השעוה הנעלמת. גודלה של האסדה ס"מ10.2X 10.5 X 10.1

Museo del oro Bogota DC Muisca raft (offering) Gold A.D. 600 - A.D. 1600 Pasca, Cundinamarca :ראה

אגם גווטויטה

(Guatavita)

בקדמת התמונה התעלה שנחפרה להורדת מפלס המים

משערים שהטכס נערך בשפת אגם גווטביטה, האגם, כמו כל שאר האגמים, היו מקומות קדושים לעמי האזור.

הרדיפה אחר אוצרות וזהב הניעה אנשים מבין כובשי קולומביה לארגן משלחות חיפוש, כפי שנראה איש מהם לא מצא את שחיפש. כדרכם של חולמים היה מי שניסה למצוא את האוצרות שנזרקו לאגם. על מנת להוריד את מפלס המים חפרו תעלת ניקוז (ראה תמונה למעלה). אומנם נמצאו כמה חפצי זהב ואבנים טובות אך עד כמה שידוע כמות הממצאים לא כיסתה את עלויות כריית התעלה.

עץ הבלזה

המילה בלזה בספרדית משמעותה כפולה, שם העץ ושם הרפסודה.

העץ גדל בצפון האזור הטרופי של דרום אמריקה. הוא עץ גבוה מאוד העשוי להגיע לשלושים מטר.

עץ הבלזה, החץ מראה אדם העומד בצד שמאל של העץ

העץ קל מאוד אך קשה, צפיפותו קטנה לכן הוא צף על פני המים. יש לשער שהרפסודה בטכס הכתרת השליט החדש הייתה בנויה מעץ הבלזה.

תרבויות הזהב

מדינת קולומביה של ימינו נפרשת על שטח של מעט יותר ממיליון קמ"ר. רכס האנדים מתפצל כאן לשני טורי הרים שביניהם עמקים ורמות. במזרח ובצפון מערב נפרשות רצועות חופים. יער האמזונס במזרח מכסה יותר ממחצית שטח המדינה.

עד כמה שיכולתי לברר ראשית האכלוס של קולומביה החלה בתקופת האבן לפני כעשרים או שלושים אלף שנה. מפרק זה נמצאו שרידים של מוקדים וכלי אבן. אלפי שנים מאוחר יותר נמצאו אתרים בהם ממצאים המייצגים את ראשית החקלאות.

תרבויות קולומביה

לפני בואם של הספרדים, בשטחה של קולומביה היו לפחות 12 תרבויות מקומיות (ראה מפה). אין אני בטוח אם אלה היו תרבויות שונות או שבטים הקשורים לתרבות משותפת. על פי החוקרים נותרו מהם יישובים, דרכים סלולות, תעלות השקיה שדות חקלאות, פסלי אבן, קברים, חפצי זהב, פסלי חרס וכלי חרס לשימוש ביתי.

המיוחד לתרבויות קולומביה היא העובדה שבניגוד לאינקה, המאייה או האצטקים חברות אלה לא היוו אימפריה כי אם קבוצות של שבטים בעלות קשר רופף ביניהם.

בכל השטח הגדול לא נמצאו בנייני אבן מרשימים או פירמידות. כל בתיהם, פרטים כציבוריים, נבנו עץ וכוסו גגות של צמחים.

עמים או שבטים כמו המויסקה (Muisca) או התיירונה (Tairona) עסקו במסחר והתפרנסו מחקלאות. האוצר הגדול שלהם היו מכרות מלח. תמורת המלח היו מקבלים זהב, נחושת ואבנים טובות. את הזהב, הנחושת והאבנים הטובות כמו אבני ברקת, אחלמה (אמטיסט) וטופז היו מעבדים לתכשיטים וחפצי פולחן, כך עבדה הכלכלה שלהם. עד היום קולומביה היא המקור לאבני ברקת הגדולים והנקיים בעולם.

שבטים אלה הצטיינו ביצירת חפצי זהב ופסלי קרמיקה מדהימים. על פי ויקיפדיה חפצי הזהב נעשו מתרכובת של 30% זהב ו 70% נחושת נקייה, תרכובת שהספרדים כינו טומבגה

(Tumbaga).

הצבע החיצוני הושג על ידי טיפול בחומצת לימון שהמיסה את הנחושת והבליטה את הזהב.

מסכת זהב תרבות קלימה

לעיסת עלי קוקה

אחד המנהגים הנפוצים, למעשה קיים עד היום הזה, הוא לעיסת עלי קוקה. המנהג קשור לפולחן והיה מותר רק לגברים החל מגיל בגרות. הלעיסה נעשית בתוספת סיד עשוי מקליפות של צדפות או אבן גיר. את הסיד מאחסנים בכלי מיוחד המכונה פופורו. לפופורו נוסף מוט מיוחד להוצאת הסיד, זה משמש בלעיסת עלי הקוקה. בין אנשי שכבות השליטים היה מקובל להחזיק את הסיד בכלי זהב מהודרים. לעיסת עלי הקוקה מפיגה את העייפות והכאב. הכובשים הספרדים הודדו את הילידים ללעוס עלי קוקה בכדי לקבל מהם שעות עבודה מרובות.

שני כלי הזהב שבתמונות נמצאו באזור שהיה מאוכלס על ידי שבט הקימבייה.

פופורו

(Poporo)

תרבות קימבייה

(Quimbaya)

http://abitabout.com/Poporo

ארבעת התמונות הבאות מציגות את העושר הרב של אומני המתכת של עמי קולומביה העתיקים. בתמונה הראשונה דמות של מנהיג עם, הזיפה (Zipa).

החפץ השני הוא סמל של נשר בעל ראש כפול. התמונה השלישית היא של עיטור חזה מתרבות סינו מאזור הקריבה.

דמות שליט מתרבות קימבייה

http://www.galeon.com/culturasamerica/Calimas.htm#Ceramica

תרבות פופאיין נשר בעל ראש כפול נמצא במוזיאון

Worcester Art Museum

עיטור לחזה, תרבות סינו

(Sinu)

מאזור הקריבה

http://factoidz.com/museo-de-oro-bogota-colombia-treasures-for-the-gods

אחת מיצירות הזהב המדהימות ביותר היא המוצגת בתמונה הבאה. מה אנחנו רואים ? מטוס? החפץ מוצג במוזיאון הזהב בבוגוטה-קולומביה. הוא נמצא כמנחה בקבר באזור של הרי סיארה נוודה בקרבת סנטה מרטה

(Sierra Nevada de Santa Marta)

חפץ זהב הדומה למטוס, תרבות תיירונה

http://www.bloganavazquez.com/2008/12/30/modelos-de-avion-precolombinos-otro-de-los-misterios-de-la-antiguedad

נכון קשה להימנע מהדמיון הרב לכלי טייס. אבל אין כל ממצא אחר התומך בכך. קשה להאמין שבתקופת ראשית החקלאות היתה קיימת תרבות בעלת טכנולוגיה המסוגלת לבנות מטוסים. אם אכן הייתה - היכן מסתתרים מכשירים וחומרים מהם נבנו המטוסים. מכיוון שאין כל ממצא אחר המחזק את ההנחה הזו, לדעתי הדמיון למטוס מקרי, אך אין לי כל דרך להוכיח זאת, לכן אני נשאר אם שאלה שעליה אין לי תשובה.

הקדרות

שלוש הדוגמאות של קדרות מדגימות את העושר הרב של תעשיית הקדרות של עמי האזור. פסלון החרס מייצג אחד המלכים או קאסיקה.

סלון חרס של מלך

http://www.todacolombia.com/culturas/muisca2.html

קובעת מתרבות המויסקה

פסלון חרס מורכב מדמויות אדם ובעלי חיים המייצג את יצירת העולם

המגורים

שיטת בניית המגורים והמקדשים היא סימן לאחדות תרבותית. עד כמה שידוע לי רובם נעשו מעץ, חלקם מרוח בוץ. הגגות היו עשויים מצמחים.

http://pwp.supercabletv.net.co/garcru/colombia/Colombia/indios.html

בתים משוחזרים מתרבות תיירונה

תרבויות קולומביה של המאה ה 16 מייצגות חברות של חקלאים, סוחרים, ובעלי מלאכה מאורגנים תחת שלטון של מלך המאורגנות בקבוצות או שבטים ללא שלטון מרכזי אחד. תרבויות אלה לא פתחו שיטת כתיבה, כך שכל הידע עליהם מגיעה ממסורת שבעל פה.

מלחמה ונשק

הרג אדם בידי אדם קיימת מאז תקופות האבן. תכונה זו התקיימה בכל תרבות בכל מקום בעולם. כצפוי גם עמי אזור זה נלחמו אחד בשני.

סוגי הנשק שהיו בשימוש לפני בוא הספרדים היו בעיקר שלושה: האטלטל, חץ וקשת ואלה. הדמות בתמונה הבאה מחזיקה קשת בידה האחת ואלה בשניה.

Muisca tunjo with bow and arrows. Museo de Oro Boletin No. 32:2. Bogota. 1992.

כמו שאר עמי האיזור גם כאן נמצאו ציורי סלע. ציורי הסלע נעשו החל מתקופת האבן. יש בהם דמויות אדם ובעיקר בעלי חיים.

ציור סלע בארץ הצ'יבצ'ה

(Chibcha)

לפני בואם של הספרדים, בשטחה של קולומביה נבנו ערים, נסללו דרכים, נוצרו פסלי אבן, וחפצי זהב מדהימים, פסלי חרס וכלים שימושיים. אחד העמים או השבטים היו המויסקה. הם הפיקו מלח ובתמורה קיבלו זהב. את הזהב היו מעבדים לתכשיטים וחפצי פולחן. את חפצי הזהב היפים היו מחליפים שוב תמורת מלח, כך עבדה הכלכלה שלהם. מסחר החליפין כלל גם אבנים טובות בראשן אבני ברקת, אחלמה (אמטיסט) וטופז.

בזמן הכיבוש הספרדי ישבו באזור שסביב הבירה של היום, בוגוטה, איחוד של שבטים המכונים מויסקה (Muisca). עם בעל עבר של אלפי שנים שדברו בשפה המכונה צ'יבצ'ה

במאה הראשונה התקיים איחוד של כפרי המויסקה ברמת הקונדי בואיינסה cundi-boyacense

בעמקים של רכס ההרים המזרחי של קולומביה, ולאורך נהרות בוגוטה, סוארז וצ'קמוציה, בשטח של כ47 אלף ק"מ ריבועים.

ובקבוצות התיירונה (Tayrona) בסיארה נוודה (Sierra Nevada) שני השבטים היו , כפי הנראה, מוכנים ליצירת מדינה אך בואם של הספרדים קטע את התהליך.

החקלאות

הודות לבתי גידול בגבהים שונים והאקלים הכול כך מגוון של קולומביה מתאפשר לגדל גידולי חקלאות מגוונים בשטחים יחסית קרובים. המזון העיקרי, כמו שאר תושבי מרכז ודרום אמריקה היה התירס. חלקם ניזון מגידולי בטטה, ודלעת, אבוקדו, ותפוחי אדמה, ובשימוש של טבק ועלי קוקה. צמחים אחרים הם: yuca ,arracacha, piña, hibia :באנגלית

cassava, parsnips, pineapple, Hibiscus

בעברית: קסבה, גזר לבן, אננס והיביסקוס

שרידי עיר עתיקה

שביל מרוצף העולה למבנה

משטחי בסיס של מבנים – תרבות Teyuna

העיר האבודה בפארק ארכיאולוגי הרי סיירה נוודה- סנטה מרטה קולומביה

Parque Arqueológico Ciudad Perdida- Teyuna. Ubicado en la Sierra nevada de Santa Marta, Colombia (Ciudad perdida)

שביל בעיר האבודה

http://arqueoninos09.blogspot.com/2009/05/lugares-arqueologicos-famosos_5383.html

מוות וקבורה

בין השבטים השונים היו מספר שיטות לטיפול במת: חניטה, שרפה, היו ששמרו את העצמות בבית הנפטר. מנהג אחר היה לטחון את עצמות המת ולהוסיפן ליין. בני המשפחה היו שותים מהמשקה עד לשוכרה.

בין תרבויות קולומביה היה מקובל לחנוט את הנפטר ולעטוף אותו בבד צבעוני. לידו הניחו מנחות של כלי חרס ותכשיטים.

כהן דת חנוט שנמצא ב

Pisba

קולומביה מהמאה 16

לאחר הכיבוש הספרדי היה קשה להשאיר את המת בבית או במקום גלוי. הנזירים הנוצרים מנעו מהאוכלוסייה המקומית לנהוג על פי מנהגם, מפחד הרדיפות ושודדי האוצרות הם הסתירו את מתיהם במערות או מתחת לערימת אדמה.

תכשיטים ועבודות זהב

אחת האבנים המבוקשות בעולם היא אבן הברקת. קולומביה היא אחד המקורות לאבני הברקת. השימוש בהם החל לפני אלפי שנים על ידי תרבויות המויסקה התיירונה ושבטים אחרים. בניגוד לארצות אירופה השימוש בהם היה בתכשיטים ובחפצי פולחן. אבן ברקת גולמית

לא פלא שהכובשים הספרדים חשבו שלפניהם עמים עשירים. הם ראו את תכשיטי הזהב ואבני הברקת וניסו לאסוף מכל הבא ליד. חוסר הבנתם בערכם האמיתי של התכשיטים גרם להתכתם ולהפיכתם למטילי זהב או מטבעות. מעט מן החפצים המופלאים נשלחו כמתנה למלכים ואנשי שלטון ושרדו, אלה נמצאים היום במוזיאונים או באוספים פרטיים ברחבי אירופה.

דמות שליט מזהב-טיירונה (Tayrona)

דג מכונף תרבות סן אגוסטין קולומביה , זהב עם נחושת בשיטת ה tumbaga

הצ'יבצ'ס chibchas או מויסקס עסקו במסחר. את הזהב והנחושת היו מקבלים משכניהם תמורת מלח או אבני ברקת. לאחר הפיכתם לתכשיט או חפץ הראוי לשמש בטכסים דתיים, היו מחליפים אותו שוב תמורת סחורה אחרת.

מיתוסים של המויסקה

לימוד המיתוסים של עמי קולומביה פתח לפניי עולם חדש שלמעשה מתמזג עם כל הידוע מתרבויות אחרות בעולם.

המיתוס של בוצ'יקה (Bochica)

יוצר התרבות: באחד הימים הגיע לאזור זה אדם מרשים בעל רמת שער רבת רושם וזקן לבן ארוך. על ראשו כתר ובידו מקל זהב. האיש לבש גלימה לבנה קשורה בכתפו השמאלית וחגורה למותניו. הוא הגיע לפסקה מקום שם מצא אנשים להם הוא קרא מויסקס: שפירושו אנשים. כאן הוא החל את עבודתו התרבותית: ללמד את האוכלוסייה את תורת החקלאות. בוצ'יקה נתן לתושבי האזור גרגרי תירס ולימד אותם לגדלו.

בוצ'יקה לא היה אל ולא הגיע מכוכב אחר, הוא היה מלומד שהביא לתושבי האזור הזה ידע וחוכמה.

המיתוס ממשיך ומספר כיצד הגיעו לאזור אנשים אחרים שהשכיחו מהם את הידע והחכמה שלימד אותם בוצ'יקה והם חזרו למצבם חסר התרבות.

לסיכום פרק זה

נראה שהשטח של מדינת קולומביה של ימינו ומדינות שכנות כמו פנמה אקוודור ווונצואלה היה מאוכלס החל מתקופת האבן. על פי השערת הארכיאולוגים האכלוס החל לפני כ 30 עד 20 אלף שנה. התושבים הראשונים התקיימו מצייד ואיסוף צמחים. הם הכירו את האש ולמלאכות היום יום יצרו כלי אבן.

החקלאות החלה באלף השני. מאז עד בוא הספרדים במאה ה 16 התפתחו קבוצות של שבטים שכל אחת מהם מאכלסת שטח נפרד ומקיימת קשרי מסחר עם הקבוצות האחרות. בניגוד למרכז אמריקה או פרו תרבויות קולומביה לא בנו מבני פולחן מפוארים כמו פירמידות או מקדשים. מדי פעם, בין השבטים השונים פרצו מלחמות אך לא היה גורם מרכזי שניסה לכבוש את שטחי השכנים. בואם של הספרדים גרם להתנגדות חריפה נגד הדת הנוצרית ושיטות הכיבוש. חלק גדול ממסורתם נעלם, אם כי בכמה אזורים קשים לגישה האוכלוסייה המקורית הצליחה לשמור על תרבותה ולשונה.

מחפשי שרידי אוניות האם הם הפירטים החדשים?

אם חשבנו שהבהלה לזהב שככה טעות בידינו. בימינו אלה קיימות חברות מסחריות העסוקות בחיפושי אוניות טרופות שהובילו אוצרות כסף וזהב. ביניהם יש המתמחות בחיפוש אוניות מספרד ופורטוגל שחזרו מהקולוניות באמריקה עמוסות עושר רב. האם אני טועה אם אומר שלא ההיסטוריה מעניינת אותם כי אם הרווח הכלכלי? כמו כל חברה מסחרית מטרתם להביא רווחים לבעלים ולמחזיקי מניות הבורסה של החברה.

טבעת זהב עם אבן ברקת היא חלק מאוצר שנמצא באוניה ספרדית שטבעה מול חופי פלורידה. האוניה גבירתנו מאטושה "Nuestra Señora de Atocha"

טבעה בשנת 1622, כך כותבת גב'Maria Esperanza Arias

במאמר המתפרסם בעתון הקולומביני El Espacio מתאריך 4 ליוני 2011.

תמונה של טבעת הזהב עם אבן ברקת שנמצאה באוניה הספרדית

http://www.elespacio.com.co/index.php

הטבעת היא חלק מאוצר הכולל ארבעים טונות של זהב וכסף ביניהם מאה אלף מטבעות כסף, אבני ברקת שרשראות זהב ומטילי כסף.

חברתו האמריקאית של מל פישר היא שגילתה את האוניה. החברה מעריכה את האוצר בכ 450 מיליוני דולרים.

אספנים יכולים לרכוש מהמטבעות שנמצאו במעמקי הים בחנות של משפחת פישר במיאמי.

פרשה נוספת הובאה בעיתון הארץ מתאריך 27/03/2008. העיתונאי סם ג'ונס מפרסם מאמר בשם "הקרב האחרון של הברבור השחור". הברבור השחור הוא שם קוד שניתן על ידי חברה אמריקאית בשם

Odyssey Marine Exploration Ink

החברה מתמחה בחיפושים אחר שרידי אוניות שטבעו בים. במאי 2007 היא מצאה אוניה ספרדית ובין שאר הממצאים נמצאו 594.000 מטבעות זהב וכסף המוערכים בקירוב ל 500 מיליון דולר!.

ממשלת ספרד טוענת שהאונייה היא נואסטרה סניורה דה לס מרסדס

Nuestra Señora de la Mercedes אונייה ספרדית שטובעה מול מפרץ קאדיז (CADIZ).

בית המשפט בארה"ב פסק שאוצר המטבעות שייך לספרד, אך החברת ערערה על החלטת בית הדין והמשפט נמשך, עד כמה שאני יודע, עד היום.

האוניה הפליגה מפרו ובבטנה אוצר מטבעות זהב וכסף. החברה האמריקאית הודיעה שמשתה מהאונייה 500 אלף מטבעות במשקל 17 טון. הממשלה הספרדית משוכנעת שהיא הבעלים החוקיים של האונייה ומטענה לכן שלחה עורכי דין לפלורידה שבארה"ב להיאבק על האוצר. כמה עיתונאים ספרדים כינו את מחפשי האוניות "הפירטים החדשים של המאה הנוכחית"

אך זה לא סוף פסוק, ממשלת פרו גם היא מבקשת את חלקה. היא טוענת שהזהב נכרה בשטחה לכן מן הצדק שגם היא תפוצה. ראה:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/969050.html

ויש עוד תביעות, מפקד האנייה היה האדמירל דיאגו דה-אלברז Diego de Alvarez

עשרות בני משפחה החיים כיום בספרד טוענים שהם יורשיו הלגיטימיים ומגיע להם פיצוי. ובנוסף לכך באנייה היו עוד כמה עשרות סוחרים ששמותיהם ידועים, גם יורשיהם של אותם סוחרים מבקשים את חלקם.

הסחר בעתיקות

אם חפצה נפשכם בקניית עתיקות שנשדדו מקולומביה, וברשותכם מאות או אלפי דולרים, אין קל מזה. תפתחו למשל דף איטרנט http://www.edgarlowen.com/tairona-art.shtml

השייך לסוחר עתיקות בשם Edgar L Lowen ותוכלו לבחור מהאוסף המרשים שלו. האם זה חוקי? על כך תוכלו לקרוא בפירסום האינטרפול העוקבת אחרי סוחרי עתיקות באחד האתרים שלה: http://www.savingantiquities.org/crime.php

האינטרפול מחשב את הסחר השנתי בעתיקות בסכום של כ 7.8 ביליון דולר. ללא ספק אוצר המושך את אלה הנגועים בבהלה לזהב.

הבהלה לזהב היא תכונה פסיכולוגית של האדם, ואינה קשורה לזמן או תרבות מסוימים. האם מחפשי אוניות טבועות הם פירטים? חברותיהם פועלות בבורסות של העולם ומטרתם להתעשר. מדינות סבורות שאוצרות האוניות שנטרפו בים שייכים להם. גם היורשים של בעלי המטען דורשים את חלקם. סוחרי עתיקות גם הם מנסים לשים את ידם על אוצרות קסומים המושכים אנשי ממון המבקשים לבנות אוספי עתיקות.

התשוקה לעושר לובשת צורה ופושטת צורה אך לעולם היא קיימת במוחם של אנשים חולמים.