האם האחוזה שנתגלתה בעין יעל היא וילה רומית?

         עין יעל בעמק הרפאים 

    רשומה שביעית

           האם האחוזה בעין יעל היא וילה רומית?

העוקב אחר כתבות של עברו של העתיד יודע שמטרת המחקר היא ללמוד    ל ש   ככל שניתן על המערך החקלאי של עמק רפאים.
 ברשומה הקודמת תיארתי בדיקה ארכאולוגית קצרה שביצענו בעין יעל

 בה נמצא גג של מבנה עתיק קבור מתחת לקרקע של מדרגה חקלאית.

 זו הייתה הפתעה רבתית. אני אוהב הפתעות ובעין יעל זכיתי  

למנה גדושה. אבל לא פיללתי למצוא תוכי, לא סתם תוכי כי אם ציור של   

הציפור משולב ברצפת פסיפס של התקופה הרומית.

העו

עין יעל הפסיפס שהפך אחוזה חקלאית לווילה רומית

ביום החשיפה השתתפו בחפירה קבוצת תלמידי בית ספר, הם הופתעו 

כמוני מהתגלית. מעניין האם יש, בין אלה שהשתתפו, הזוכר את היום

ההוא. אני לא שכחתי.

מציאת רצפת פסיפס רומית הפך את עין יעל מחווה חקלאית לגידולי שלחין

לאחוזה רומית. בשנות השמונים של המאה הקודמת מעט מאוד יישובים

 מתקופה זו היו ידועים. על מנת שנבין את משמעות הממצא יהי עלי לתאר

 אותם בפרטי פרטים.

מה נחשף בחפירות

המבנים הקדומים בעין יעל נבנו על שמונה מדרגות סלע היורדות בשיפוע מתון לכיוון העמק. השרידים שחשפנו נבנו על שלוש המדרגות העליונות

שמתחת לצוק של הר גילו. במדרגה העליונה נבנו מבני המגורים של בעלי האחוזה ובית המעיין. מתחתם עמד בית מרחץ ובסמוך לו אולם קשתות. באותה מדרגה הייתה חצר פתוחה ובצידה מספר חדרים מהם חשפנו רק  
את ראשי הקירות.
במדרגה השלישית עמד בית מרחץ גדול,ממנו ניקינו שלושה חדרים. בהמשך נמצאו שש טרסות חקלאיות. מכיוון שהטרסות היו בשימוש תקופה ארוכה מאוד, נהרסו ונבנו מחדש, לא נותרו בהם חלקים שניתן לייחס לתקופה מסוימת. אומנם נמצא קטע של תעלת השקיה מהתקופה הרומית. 

מרחב המגורים היה מוגן על ידי קיר ממנו נותרו שלושה נדבכים, אלה היו גלוים לפני החפירות. לפני הקיר הייתה טרסה מפולסת הנתמכת על  ידי קיר אנכי. טרסה זו שימשה כרחבה לפני הכניסה למרחב המגורים של הווילה הרומית. 

במבצע החפירות חשפנו שלושה חדרי מגורים, החדר הגדול שימש כחדר אוכל המכונה בלטינית Triclinium בסמוך היו שני חדרים, אחד מהם שימש כחדר שינה והשני מהותו לא התבררה. לחדרים נכנסו דרך מסדרון. שני החדרים והמסדרון היו מרוצפים פסיפס צבעוני. קירות הטריקליניום עוטרו בפרסקו צבעוני ובדמויות מכוירות. במרכז הפסיפס גילינו צינור עופרת ופיה של מזרקה, שברי קערת המזרקה נמצאו פזורים סביב.
במדרגה הבאה עמד בית מרחץ, שניים מחדריו נמצאו שלמים מהרצפה עד לגג. בסמוך לו נמצאו שרידים של אולם מקורה גג בעל תקרת אבן בצורת חבית, מאחוריו היה חצר פתוחה, בצידה המערבי שורת חדרים שמהם חשפנו רק את ראשי הקירות. החצר הייתה מרוצפת רצפת פסיפסים ללא עיטור. 

במדרגה השלישית נחשפו שלושה חדרים של בית מרחץ גדול. לפי דעתי בית מרחץ זה שימש כבית מרחץ ציבורי. רצפת החדר החם הייתה מרוצפת בפסיפס צבעוני אך נהרסה על ידי בנייה מאוחרת. רצפת ההיפוקאוסט רוצפת לבנים, עליה עמדו עמודי חרס עגולים. העמודים החזיקו את רצפת הדר החם. רק שתיים מהם נותרו על הרצפה. 

החדר החם היה קשור לחדר מעוגל שרצפתו עוטרה בפסיפס בדגם של כוכב בעל שישה קצוות, איני יודע מה סימל אצל הרומאים אך בוודאי לא היה סמל יהודי. על הקיר נותרו שרידי פרסקו.

עין יעל בית מרחץ תחתון פסיפס החדר העגול

עין יעל בעמק הרפאים

רשומה חמישית

משחקי גורל

בארכיאולוגיה כמו בחיים הבלתי צפוי הוא הכלל. כך היה במחקר החוות החקלאית של עמק רפאים, כך היה במאורעות חיי.

חקר המדרגות החקלאיות העתיקות בער בעצמותיי, לאחר סיום הסקר הארכאולוגי של עמק רפאים ביקשתי לערוך בעין יאלו בדיקה של אחת הטרסות החקלאיות. בבדיקה השתתפו רק שני ארכיאולוגים חבריי יוסקה גת ושמעון גבסון. המטרה הייתה להבין כיצד הטרסה נבנתה, מה הם חומרי המילוי ואם נתן לקבוע תאריך הבנייה. בחרנו שטח אקראי, עליו סימנו ריבוע של עשרה על עשרה מטרים והתחלנו להוריד את האדמה. קרקע המילוי היה בצבע חום, מורכב מאדמה ואבנים קטנות. מעט שברי החרס השתייכו לתקופות הביזנטית והרומית. לאחר פינוי של כמה סנטימטר, אולי חצי מטר, החל להופיע חומר לבנבן שדמה לגיר כתוש. הברשנו היטב את המקום ונוכחנו לדעת שאנו עומדים מעל גג של מבנה. באחת הקצוות בצבצו כמה אבני בנייה חתוכות בצורת מלבן. בחלומותיי הפרועים ביותר לא יכולתי לתאר לעצמי שתחת מדרגה חקלאית מסתתר בית. אך כפי שחזרתי ואמרתי ארכיאולוגיה הוא מקצוע של הפתעות. 

כאשר חדר להכרתנו שבמקום קיימים מבנים שלמים נעשה ברור שדרושים יותר משלושה ארכיאולוגים מסורים בכדי לחשוף את הקבור באדמה. אבני המבנה היו דומות לאלה שנראו בקיר הטרסה הראשונה (ראה כתבה קודמת). אם כך האבנים לא הובאו מאתר קרוב, כפי שהנחנו בסיורים הראשונים, כי אם מסתתרים מתחת לטרסות. כעת לא היה ספק עין יאלו ראוי לשימור וחשוב לחשוף את סודותיו. התגלית הבלתי צפויה הצית בי רצון לחפור את האתר.  אבל... חפירה ארכיאולוגית בקני מידה גדול עולה ממון רב, אגף העתיקות מימן את ההובי שלי ועוד שילם לי משכורת, אך לא מסוגל לממן חפירה יזומה. המשרד היה אז יחידה של משרד החינוך ותקציבו מוגבל. על פי החוק עליו לבצע חפירות הצלה בלבד. מנהל האגף הסכים להנפיק לי רישיון חפירה אך עלי היה למצוא את המימון. ארכאולוגים יידועי שם הצליחו להרים מפעלי חפירה גדולים בעזרת תרומות נדבנים. אישית לא התברכתי בתכונות של איש עסקים, פחות מכך בהשגת תרומות, ההפך מזה. אך מתברר שהתלהבות, דבקות במטרה ונחישות עשויים למלא את החסר.

באחד הימים טיילתי בחוצות היוצר של ירושלים. ללא סיבה מיוחדת נכנסתי לחנות של אומן יודאיקה: אריה אופיר. בשיחה שהתפתחה בינינו סיפרתי לאריה, כפי שנהגתי לספר לכולם, על חשיבות המחקר שאני עוסק בו ועל המימון הדרוש לי לחפירות החווה החקלאית של עין יאלו. הוא שמע בהקשבה ושאל האם פניתי לקרן לירושלים, לא פניתי למוסד כלשהו עניתי בקול רפה. אני מכיר את מנהלת הקרן, אפתך לך סדק עליך יהיה לפתוח את הדלת. לא התייחסתי לשיחה המקרית ברצינות יתרה אלה שבאחד הימים קיבלתי טלפון ממזכירתה של מנהלת הקרן דאז רות חשין, היא בקשה ממני לשלוח בקשה, כתובה באנגלית, למימון חפירה ארכאולוגית. לא התקשיתי לנסח הצעת תקציב מנומקת אך לכתוב אותה באנגלית אינה מלאכה קלה עבורי.

באותם ימים הכרתי מתנדבת אמריקאית חובבת ארכאולוגיה שהשתתפה בכמה מסיורי הסקר בעמק רפאים. ביום שקיבלתי את פניית הקרן היא הופיע במשרדי כאילו נשלחה אלי, היא שאלה האם תוכל לעזור במשהו. האם את יכולה לנסח בקשה לתרומה שאלתי No problem השיבה. שאלה פרטים על ההצעה, התיישבה מול מכונת כתיבה ובפחות משעה הכינה הצעת פרויקט מנומקת היטב ובאנגלית טובה. את המכתב הכנסתי למעטפה של המשרד וזרקתי לשק הדואר היוצא כמקובל באותם ימים. לאחר כשבוע קיבלתי תשובה כמקובל: קיבלנו את פנייתך, הנושא בטיפול, בברכה מנהלת הקרן. גם אחרי התשובה לא ציפיתי לגדולות ונצורות. 

 היו אלה ימים טובים עבורי, אשתי עמדה ללדת ומנהל חפירות וסקר התייחס אלי בהתחשבות והועיד לי שתי חפירות בסמוך לביתי בשכונת רמות בירושלים. כאשר הגיע יום הלידה עלינו על ג'יפ העבודה המצ'וקמק של המשרד ונסענו לבית חולים הדסה. למחרת זכינו בתינוקת יפה שחייכה אלי ברכות והלכה לישון יחד עם אמה. אני חזרתי לעבודתי בחפירות. אלה היו ימים שמחים, התינוקת ואמה הרגישו מצוין ואני עבדתי באתר ארכאולוגי מטרים ספורים מאחורי ביתי. כך חלפו מספר חודשים עד ליום שבו פועלי החפירה התחננו שאקח אותם לביתם במזרח העיר. נעניתי לבקשתם ועל פי הדרכתם נסעתי בדרך השילוח, לפני כביש יריחו התעורר ויכוח ביניהם מי יגיע ראשון לביתו. עמדתי במפגש עם הכביש הראשי וציפיתי להחלטתם. איני זוכר במדויק מה קרה, כנראה עמדתי מטר או שניים לתוך הכביש, מצד ימין הגיח אוטובוס במהירות גדולה כנראה מטר או שניים משמאל למרכז הכביש, האוטובוס נגע בצד הג'יפ וזרק אותו לתעלה. כל הזכור לי מאותו יום הייתה הרגשת שקט עמוק כזה שמעולם לא זכיתי.

בית חולים אל מקאסד 

שהיתי בבית החולים כחצי שנה, חזרתי הביתה כמעט ללא זיכרון, תשוש וחסר שיווי משקל. כמה חודשים מאוחר יותר חזרתי למשרד ולעבודה בשטח.

אני שכחתי, כמו דברים רבים אחרים, את בקשת המימון שהגשתי לקרן לירושלים אך הם לא שכחו. בתקופה זו קיבלתי טלפון מעובד של הקרן שהודיעה לי שיוסי פישר, מנהל אגף התרבות של הקרן, מבקש להכיר את עין יאלו על מנת לבדוק את בקשתי למימון חפירה ארכאולוגיות. הוא בא מלווה בפמליה גדולה של עובדי הקרן, יחד נסענו בשיירה לכיוון האתר.   

בוץ של נחת

בשנות השמונים של המאה הקודמת הכביש הסלול לכיוון עין יאלו הסתיים כמה מטרים אחרי המעבר של פסי הרכבת לתל אביב. משם החלה דרך עפר. מכיוון שבימים האחרונים ירדו גשמים רבים הדרך הייתה בוצית. המכונית הראשונה נעצרה, הנהג בדק את המצב והכריז: לא ניתן להמשיך בנסיעה. יוסי פישר ירד מהמכונית ושאל אותי מה המרחק לעין יאלו, כשני קילומטר עניתי, אז אין בעיה נמשיך ברגל. שקענו בבוץ הדביק בהלוך ובחזור אך על פי התוצאות הסיור היה מוצלח.

תורם או לא תורם עין יאלו לא ירד מסדר יומי, בכל אותו זמן המשכתי במחקר, התייעצתי עם מומחים וכתבתי מאמרים בנושא. כתוצאה מפעילות זו כמה ארכאולוגים זרים כתבו לי מכתבים ושניים מהם אף הגיעו לירושלים. ערכתי איתם סיורים ארוכים בעמק, הצגתי להם את האתר. הם חזרו על הדעה המקובלת שלא ניתן לתארך טרסה חקלאית. משום מה, סברתי שהפתרון נמצא בחפירות ארכאולוגיות בעין יאלו.

בכל מפה טופוגרפית של הרי יהודה מצוינים קירות של טרסות, הטרסות מגודרות על ידי קיר אבנים הסוגר על המערך החקלאי. במקומות מסוימים נראים קירות חלוקה בין שטחי מדרגות. הצבתי לפני שתי מטרות מרכזיות: ללמוד את היחידות המגודרות הנראים בנוף ולהבין כיצד נוצרו ומתי. בכל שטחי ההר התופעה של שטחי מדרגות מגודרות חוזרת על עצמה. ארגון השטח מצביע על תכנון. אלפי הטרסות של הרי יהודה היו, על פי הבנתי, פרי של תכנון או של בעלי הקרקע או של הממלכה. איש לא שהה להנחותיי ובעצם מעט מאוד חוקרים מסכימים איתי עד היום. במפה המתפרסמת כאן מופיעים רק שטחי טרסות מגודרות ושבילים המקשרים ביניהם. היחידות המגודרת ממוקמות במדרונות ההרים, בגאיות, בעמקים ובראשי גבעות בעלות שטחים מישוריים. 

   בינתיים קיבלתי הודעה מהקרן לירושלים: התורם הסכים להצעתך תכין הצעת תקציב. כך זה התחיל. יחד עם שרה אורנט ערכנו הצעת תקציב הכולל העסקת כמה ארכיאולוגים ואנשי צוות תחזוקה. החפירות אמורות היו להתנהל במשך כשלושה חודשים. בהצעה כללנו סעיף המאפשר המשך החפירות אם התוצאות יצדיקו זאת. התוצאות היו טובות כל כך שהעבודה נמשכה חמש עונות חפירה. העלות הכוללת עברה בהרבה את הצעתי הצנועה. כל עונה ערכה כחודשיים שלושה ושאר השנה הוקדש לרישום ולימוד הממצאים.  

ברשומות הבאות אספר על ממצאי החפירה, מחקר החקלאות הקדומה וההשלכות על הקשר בין  העיר ירושלים והעורף החקלאי.  

שנה טובה 

עין יעל בעמק הרפאים

רשומה רביעית

עין יאלו פגישה ראשונה

בעמק רפאים של שנות השמונים מצאתי שקט, פסק זמן מטרדות היום-יום. כך חוויתי את הסיורים והמחקר. כארכאולוגים חיפשנו תשובה לשאלות רבות: מי, כיצד, מתי ולמה נבנו אלפי טרסות חקלאיות. כיצד פותחו המעיינות הקטנים של הרי יהודה, האם כעבודתם של חקלאים בודדים או תוצאה של פעילות שלטונית. מצאנו ממצאים שנראו עתיקים אך לא ניתן היה לקבוע  את תקופתם.   

בכתבה זו אני מבקש לספר על הביקור הראשון בעין יאלו והשאלות שנוספו לאלה שהועלו בזמן הסקר.   

                     סקר חרום ירושלים - מדרגות ומבנים, שמצאנו בגאי היורד מגילו לעמק רפאים

ביום שקבענו לביקור הגעתי לביתו של יוסקה גת ויחד נסענו עד גילו. החנו את הרכב בפתח דרך עפר שנפרצה על ידי הקק"ל, בניגוד למטרותיו המוצהרות של הארגון, כך נראה לי, פרצו דרך בבולדוזרים גדולים ובכך פגעו בנוף בצורה קשה, הפגיעה המכוערת עזרה לנו לגלות פרטים על פעילות אדם בימי עברו. בגיא התלול היורד מגילו לעמק רפאים נבנו טרסות חקלאיות. באחת מהן הבולדוזר הסיר חלק מהקיר שחשף את חומר המילוי: שתי שכבות אדמה, זו על גבי זו ובצבעים שונים. שוב הוכחה למילוי מלאכותי של טרסה חקלאית. כמה מאות מטרים משם מצאנו מבנה אבן ובו מדרגות העולות לשני מגדלים שמטרתם לא התחברה לנו. סביר להניח שהמבנה היה קשור למארך החקלאי. 

קסם ותעלומות

לאתר הגענו יחד עם רועה צאן שבא להשקות את בעלי החיים במי המעיין. במשך ביקורנו התוועדנו לעוד כמה מתושבי הסביבה הערביים שהיו מגיעים להשקות את עדרם, להצטייד במים או ללקט ירק. המקום היה בדרך כלל שומם, במשך כל ימי העבודה לא פגשנו מטיילים. מתוך השקט הבליח קסם מיוחד שאיכותו ממשיכה להתקיים עד היום.    

מפי הארכיאולוג ישראלי ממוצא יווני וסליוס צפיריס נודע לי על משפחה יוונית שגרה במקום עד שנת 1948. 

העזובה ניכרה בכל: בית המשפחה היוונית קירותיו נפולים, המדרגות החקלאיות הרוסות, בית מעיין קבור בתוך ערימת אדמה. מבית המעין בלטה קשת בנויה אבן מעובדת באופן גס, בדומה למעיינות אחרים בהרי יהודה.  מבנים כאלה נבנו לפי כמה מאות שנים אך לא נראה לי שנחקרו לפרטיהם.

 מי המעיין זורמים בתעלת תת קרקעית מכוסה על ידי קרקע של טרסה. התעלה נפתחת כמה מטרים אחרי בית המעיין ומימיו זורמים לברכת בטון קטנה. 

                                    פתח תעלת המים הזורמים לבריכה קטנה
בקיר החיצוני נמצא ברז נחושת ששימש לבנות המקום לכבס את בגדי המשפחה. כתוצאה מכך האבנים מתחת לברז היו חלקות. בריכת הבטון וברז הנחושת הם סימן מובהק של הפעילות החברתית של מושלי המנדט הבריטי. קרוב אליו הייתה בריכה גדולה יותר, בנויה אבן ומטויחת. הטיח היה סדוק והברכה ריקה. מי המעיין זרמו על פני הקרקע ונעלמו לכיוון העמק. בין שתי הברכות השתרעה רצפת אבן, כעין חצר, מקום מפגש לבאי המקום. 

   

          במרכז האתר מתרומם בגאון עץ ברוש גבוה מאוד שניצל מיד הכורת והצליח להגיע לגיל מופלג, לו יכול היה לספר לנו את על שהתרחש בסביבתו היינו נחשפים להרבה עלילות חיים של המתישבים שהתגוררו במקום.

         בימים הבאים העסקנו עצמנו בתיעוד האתר, בתיאור הממצאים, בצילום ובמיפוי. כל שידענו בשלב זה הצטמצם בהבנה שלפנינו חווה חקלאית מיושבת עד קום המדינה ואדמתו הושקע ממי המעיין הקטן.

מהבריכה ירדנו במספר מדרגות לטרסה נמוכה יותר. כיוון שהקיר פונה לדרום התאים לבניית מחראב, מקום בו מוסלמים פונים בתפילתם. לידו הייתה גומחה בתחתיתה צינור דק שאפשר הזרמת מים לתעלות השקיה. המתקן והתעלה חדלו לפעול לפני זמן רב. 

על פני כל השטח אספנו כמות גדולה של שברי חרסים עיקרם מהתקופות הרומית, הביזנטית, והערבית הקדומה אך גם מעט ממצא מימי בית ראשון. בין האבנים נמצא שבר אבן שיש בו חרוט צלב 

תאדיך הטרסה האחרונה שנבנתה במקום נקבע על ידי עדות כתובה. במאה ה19 ביקר במקום צליין יווני בשם בנימין יאויינידס האיש פרסם ספר ובו מספר על ביקורו בעין יאלו. הוא כותב שבמרום האתר ראה קירות של מבנים עתיקים. בביקורנו לא הבחנו בקירות עתיקים, אלה נמצאו מאוחר יותר כאשר הסרנו את מילוי הטרסה. אם כן הטרסה החקלאית האחרונה בעין יאלו הוקמה במאה ה19 לאחר ביקורו של הצליין היווני. ידיעה זו חשיבותה רבה להבנת תהליך בניית הטרסות החקלאיות בהרי יהודה. בימים הבאים חזרנו בשמחה להשלים את תיאור המקום. בבדיקת קיר הטרסה הראשונה, הופתענו לגלות שהקיר, בניגוד לכל קיר טרסה אחר, נמתח בקו ישר, כך גם הקיר שמתחתו שהיה מחוזק בצלעות תמך. בין שני הקירות נותר מרחב של כ 4 מטר ששימש אז כשביל כניסה לאתר לתושבי הכפרים הבאים ממערב. הקיר היה מורכב משכבות אבן שונות: השכבה העליונה אבני טרסה. מתחתה חמש נדבכים של אבנים מלבניות מסותתות, שללא ספק שימשו קיר של מבנה, ומתחתם נדבך של אבנים גדולות לא מהוקצעות. שבעה נדבכי קירות שנבנו זו על גבי זו ללא פער ביניהם.

לא הצלחנו להבין כיצד נוצר מערך כזה של קירות. האם אבני הבניה המלבניות נלקחו ממבנים בקרבת מקום?. בשלב זה לא העלנו על הדעת שבאתר חבויים מבנים עתיקים. בזה מתגלה כוחם של דעות קדומות, בשנות השמונים של המאה הקודמת איש לא האמין שבהרי יהודה, ליד מעיין, יכולים להסתתר מבנים עתיקים, כפי שהסתבר מאוחר יותר.

בסוף ימי הסקר סיכמתי את המלצותיי. את עין יאלו יש להכריז כאתר עתיקות, לבצע בו פעולות שימור וחפירה ארכיאולוגית, כך שבעתיד איש לא יעז לתכנן במקום שכונה חדשה.

   

הכתבה הבאה מספרת על מציאת מבנה קבור מתחת לאחת המדרגות החקלאיות והמאמצים לחיפוש מימון לביצוע חפירות ארכיאולוגיות נרחבות.