יום ראשון, 24 בספטמבר 2017

עין יעל בעמק הרפאים

רשומה חמישית

משחקי גורל

בארכיאולוגיה כמו בחיים הבלתי צפוי הוא הכלל. כך היה במחקר החוות החקלאית של עמק רפאים, כך היה במאורעות חיי.
חקר המדרגות החקלאיות העתיקות בער בעצמותיי, לאחר סיום הסקר הארכאולוגי של עמק רפאים ביקשתי לערוך בעין יאלו בדיקה של אחת הטרסות החקלאיות. בבדיקה השתתפו רק שני ארכיאולוגים חבריי יוסקה גת ושמעון גבסון. המטרה הייתה להבין כיצד הטרסה נבנתה, מה הם חומרי המילוי ואם נתן לקבוע תאריך הבנייה. בחרנו שטח אקראי, עליו סימנו ריבוע של עשרה על עשרה מטרים והתחלנו להוריד את האדמה. קרקע המילוי היה בצבע חום, מורכב מאדמה ואבנים קטנות. מעט שברי החרס השתייכו לתקופות הביזנטית והרומית. לאחר פינוי של כמה סנטימטר, אולי חצי מטר, החל להופיע חומר לבנבן שדמה לגיר כתוש. הברשנו היטב את המקום ונוכחנו לדעת שאנו עומדים מעל גג של מבנה. באחת הקצוות בצבצו כמה אבני בנייה חתוכות בצורת מלבן. בחלומותיי הפרועים ביותר לא יכולתי לתאר לעצמי שתחת מדרגה חקלאית מסתתר בית. אך כפי שחזרתי ואמרתי ארכיאולוגיה הוא מקצוע של הפתעות. 
כאשר חדר להכרתנו שבמקום קיימים מבנים שלמים נעשה ברור שדרושים יותר משלושה ארכיאולוגים מסורים בכדי לחשוף את הקבור באדמה. אבני המבנה היו דומות לאלה שנראו בקיר הטרסה הראשונה (ראה כתבה קודמת). אם כך האבנים לא הובאו מאתר קרוב, כפי שהנחנו בסיורים הראשונים, כי אם מסתתרים מתחת לטרסות. כעת לא היה ספק עין יאלו ראוי לשימור וחשוב לחשוף את סודותיו. התגלית הבלתי צפויה הצית בי רצון לחפור את האתר.  אבל... חפירה ארכיאולוגית בקני מידה גדול עולה ממון רב, אגף העתיקות מימן את ההובי שלי ועוד שילם לי משכורת, אך לא מסוגל לממן חפירה יזומה. המשרד היה אז יחידה של משרד החינוך ותקציבו מוגבל. על פי החוק עליו לבצע חפירות הצלה בלבד. מנהל האגף הסכים להנפיק לי רישיון חפירה אך עלי היה למצוא את המימון. ארכאולוגים יידועי שם הצליחו להרים מפעלי חפירה גדולים בעזרת תרומות נדבנים. אישית לא התברכתי בתכונות של איש עסקים, פחות מכך בהשגת תרומות, ההפך מזה. אך מתברר שהתלהבות, דבקות במטרה ונחישות עשויים למלא את החסר.
באחד הימים טיילתי בחוצות היוצר של ירושלים. ללא סיבה מיוחדת נכנסתי לחנות של אומן יודאיקה: אריה אופיר. בשיחה שהתפתחה בינינו סיפרתי לאריה, כפי שנהגתי לספר לכולם, על חשיבות המחקר שאני עוסק בו ועל המימון הדרוש לי לחפירות החווה החקלאית של עין יאלו. הוא שמע בהקשבה ושאל האם פניתי לקרן לירושלים, לא פניתי למוסד כלשהו עניתי בקול רפה. אני מכיר את מנהלת הקרן, אפתך לך סדק עליך יהיה לפתוח את הדלת. לא התייחסתי לשיחה המקרית ברצינות יתרה אלה שבאחד הימים קיבלתי טלפון ממזכירתה של מנהלת הקרן דאז רות חשין, היא בקשה ממני לשלוח בקשה, כתובה באנגלית, למימון חפירה ארכאולוגית. לא התקשיתי לנסח הצעת תקציב מנומקת אך לכתוב אותה באנגלית אינה מלאכה קלה עבורי.
באותם ימים הכרתי מתנדבת אמריקאית חובבת ארכאולוגיה שהשתתפה בכמה מסיורי הסקר בעמק רפאים. ביום שקיבלתי את פניית הקרן היא הופיע במשרדי כאילו נשלחה אלי, היא שאלה האם תוכל לעזור במשהו. האם את יכולה לנסח בקשה לתרומה שאלתי No problem השיבה. שאלה פרטים על ההצעה, התיישבה מול מכונת כתיבה ובפחות משעה הכינה הצעת פרויקט מנומקת היטב ובאנגלית טובה. את המכתב הכנסתי למעטפה של המשרד וזרקתי לשק הדואר היוצא כמקובל באותם ימים. לאחר כשבוע קיבלתי תשובה כמקובל: קיבלנו את פנייתך, הנושא בטיפול, בברכה מנהלת הקרן. גם אחרי התשובה לא ציפיתי לגדולות ונצורות. 


 היו אלה ימים טובים עבורי, אשתי עמדה ללדת ומנהל חפירות וסקר התייחס אלי בהתחשבות והועיד לי שתי חפירות בסמוך לביתי בשכונת רמות בירושלים. כאשר הגיע יום הלידה עלינו על ג'יפ העבודה המצ'וקמק של המשרד ונסענו לבית חולים הדסה. למחרת זכינו בתינוקת יפה שחייכה אלי ברכות והלכה לישון יחד עם אמה. אני חזרתי לעבודתי בחפירות. אלה היו ימים שמחים, התינוקת ואמה הרגישו מצוין ואני עבדתי באתר ארכאולוגי מטרים ספורים מאחורי ביתי. כך חלפו מספר חודשים עד ליום שבו פועלי החפירה התחננו שאקח אותם לביתם במזרח העיר. נעניתי לבקשתם ועל פי הדרכתם נסעתי בדרך השילוח, לפני כביש יריחו התעורר ויכוח ביניהם מי יגיע ראשון לביתו. עמדתי במפגש עם הכביש הראשי וציפיתי להחלטתם. איני זוכר במדויק מה קרה, כנראה עמדתי מטר או שניים לתוך הכביש, מצד ימין הגיח אוטובוס במהירות גדולה כנראה מטר או שניים משמאל למרכז הכביש, האוטובוס נגע בצד הג'יפ וזרק אותו לתעלה. כל הזכור לי מאותו יום הייתה הרגשת שקט עמוק כזה שמעולם לא זכיתי.

בית חולים אל מקאסד 



שהיתי בבית החולים כחצי שנה, חזרתי הביתה כמעט ללא זיכרון, תשוש וחסר שיווי משקל. כמה חודשים מאוחר יותר חזרתי למשרד ולעבודה בשטח.
אני שכחתי, כמו דברים רבים אחרים, את בקשת המימון שהגשתי לקרן לירושלים אך הם לא שכחו. בתקופה זו קיבלתי טלפון מעובד של הקרן שהודיעה לי שיוסי פישר, מנהל אגף התרבות של הקרן, מבקש להכיר את עין יאלו על מנת לבדוק את בקשתי למימון חפירה ארכאולוגיות. הוא בא מלווה בפמליה גדולה של עובדי הקרן, יחד נסענו בשיירה לכיוון האתר.   

בוץ של נחת
בשנות השמונים של המאה הקודמת הכביש הסלול לכיוון עין יאלו הסתיים כמה מטרים אחרי המעבר של פסי הרכבת לתל אביב. משם החלה דרך עפר. מכיוון שבימים האחרונים ירדו גשמים רבים הדרך הייתה בוצית. המכונית הראשונה נעצרה, הנהג בדק את המצב והכריז: לא ניתן להמשיך בנסיעה. יוסי פישר ירד מהמכונית ושאל אותי מה המרחק לעין יאלו, כשני קילומטר עניתי, אז אין בעיה נמשיך ברגל. שקענו בבוץ הדביק בהלוך ובחזור אך על פי התוצאות הסיור היה מוצלח.
תורם או לא תורם עין יאלו לא ירד מסדר יומי, בכל אותו זמן המשכתי במחקר, התייעצתי עם מומחים וכתבתי מאמרים בנושא. כתוצאה מפעילות זו כמה ארכאולוגים זרים כתבו לי מכתבים ושניים מהם אף הגיעו לירושלים. ערכתי איתם סיורים ארוכים בעמק, הצגתי להם את האתר. הם חזרו על הדעה המקובלת שלא ניתן לתארך טרסה חקלאית. משום מה, סברתי שהפתרון נמצא בחפירות ארכאולוגיות בעין יאלו.
בכל מפה טופוגרפית של הרי יהודה מצוינים קירות של טרסות, הטרסות מגודרות על ידי קיר אבנים הסוגר על המערך החקלאי. במקומות מסוימים נראים קירות חלוקה בין שטחי מדרגות. הצבתי לפני שתי מטרות מרכזיות: ללמוד את היחידות המגודרות הנראים בנוף ולהבין כיצד נוצרו ומתי. בכל שטחי ההר התופעה של שטחי מדרגות מגודרות חוזרת על עצמה. ארגון השטח מצביע על תכנון. אלפי הטרסות של הרי יהודה היו, על פי הבנתי, פרי של תכנון או של בעלי הקרקע או של הממלכה. איש לא שהה להנחותיי ובעצם מעט מאוד חוקרים מסכימים איתי עד היום. במפה המתפרסמת כאן מופיעים רק שטחי טרסות מגודרות ושבילים המקשרים ביניהם. היחידות המגודרת ממוקמות במדרונות ההרים, בגאיות, בעמקים ובראשי גבעות בעלות שטחים מישוריים. 

   בינתיים קיבלתי הודעה מהקרן לירושלים: התורם הסכים להצעתך תכין הצעת תקציב. כך זה התחיל. יחד עם שרה אורנט ערכנו הצעת תקציב הכולל העסקת כמה ארכיאולוגים ואנשי צוות תחזוקה. החפירות אמורות היו להתנהל במשך כשלושה חודשים. בהצעה כללנו סעיף המאפשר המשך החפירות אם התוצאות יצדיקו זאת. התוצאות היו טובות כל כך שהעבודה נמשכה חמש עונות חפירה. העלות הכוללת עברה בהרבה את הצעתי הצנועה. כל עונה ערכה כחודשיים שלושה ושאר השנה הוקדש לרישום ולימוד הממצאים.  
ברשומות הבאות אספר על ממצאי החפירה, מחקר החקלאות הקדומה וההשלכות על הקשר בין  העיר ירושלים והעורף החקלאי.  

שנה טובה 

הוסף רשומת תגובה