יום ראשון, 13 במרץ 2011

הבהלה לזהב 2

הסקרנות האנושית

כאשר למדתי לקרוא גיליתי את הספרייה העירונית של עיר הולדתי. הספרנית, שכנראה הבינה את תאבוני הגדול, בחרה לי ספרים, שניים בכל יום. למחרת הייתי חוזר ושואל שני ספרים נוספים. איני זוכר כמה זמן המשכתי בזה אך זכור לי סדר הקריאה: תחילה נתנה לי את ספריו של אמיליו סלגרי, סופר איטלקי ששבה את דמיוני, במיוחד התיאורים על ארצות זרות ואוצרות פירטים חבויים במערות שכוחות אל. ספריו תורגמו לשפות רבות, גם לעברית.

סידרה שנייה שכבשה את ליבי היו ספריו של אדגר רייס בורוז, עלילותיו של טרזן. בורוז הוא סופר אמריקאי שהמציא סיפור על משפחה אנגלית שננטשה ביער אפריקני, האישה יולדת בן ביער. ההורים נהרגים בידי קופי אדם אך התינוק שורד. הסיפור עורר את מקום החמלה שנרשם עמוק בנשמתי.

מאוחר יותר נכבשתי על ידי סידרת ספרי מדע בדיוני של ג'ול ורן. איתו הגעתי למרכז כדור הארץ, טסתי לירח ושמחתי לגלות שסקרנותו, נחישותו ועוז רוחו של אנגלי מכובד ושמרן עוזירם לו להצליח להקיף את כדור הארץ ב 80 יום.

כאשר גדלתי נפלתי שבי אחרי ספרי בלשים. סקרנותי התעוררה לנחש את זהותו של הרוצח. אני לא זוכר אם אי פעם הצלחתי, אך היה מרתק לנסות.

בהיותי נער סקרנותי נדדה לתחום הטכנולוגיה. תקופה מסוימת ניסיתי לבנות מכונת הדפסה, אחרי כן התנסיתי בעשיית מסכות מעיסת נייר. יצרתי עפיפונים, שלמגינת ליבי לא כולם עלו יפה. מאוחר יותר פיתחתי אהבה מיוחדת לבניית דגמי אווירונים מעץ בלזה. עץ הבלזה מקורו ביערות העד של מרכז ודרום אמריקה, העץ המיוחד הזה מקשר אותנו לאגדה שנוצרה בין מגלי ארצות אמריקה: אגדת אל דורדו (El Dorado). אל דורדו משמעותו המוזהב בספרדית. האירופים שמעו בדלי ידיעות על קיומה של ארץ בה נמצאים אוצרות אגדיים. הם לא רק האמינו בזה אלה ארגנו משלחות למצאה.

התשוקה לזהב כישפה את דמיונם של סוחרים, אנשי צבא והרפתקנים אירופיים שבסוף ימי הביניים הלכו שבי אחר שמועות על אוצרות אגדיים וערים נעלמות.

תופעת הסקרנות ותאוות הבצע הן תכונות הקיימות בכולנו. אלה שלא רבים מאתנו מוכנים להתנסות בסבל ובקשיים שהיו נדרשים בכדי לשוט באוקיאנוסים באוניות עץ או לחקור יערות עד עוינים ומדבריות צחיחים.

ספנים, סוחרים וחיילים מחפשים דרך למזרח

בשנת 1453 נכבשה קושטא על ידי הטורקים העות'מאנים, המאורע שינה דרכי עולם. הכיבושים העת'מאנים של סוריה ומצרים הפכו אותם לשליטים של העולם הערבי. כיבושיהם הביאו אותם עד לשערי וינה ומפרץ גיברלטר. מעמדם איפשר להם להשתלט על המסחר עם ארצות המזרח ובעיקר עם סין, הודו ואיי התבלינים. ערי המדינה העשירות של איטליה, שריכזו את המסחר הימי, נפלו מגדולתן.

מלכי פורטוגל וספרד קפצו על ההזדמנות להעביר לידיהם את ניהול הסחר הימי בין אירופה לשאר העולם. למדינות האיבריות יתרון בולט: חופים ארוכים הפתוחים לאוקיינוס האטלנטי. פורטוגל שהייתה הראשונה להבין את האפשרויות התמונות במצב החדש, החלה לפתח תוכנית השתלטות על נקודות אסטרטגיות. המעשה הראשון היה כיבושה של סאוטה. אצבע יבשה זו שולטת על תנועת אוניות העוברות במעבר בין הים התיכון לאוקיאנוס האטלנטי. כיבוש סאוטה Ceuta מנע ממדינות אחרות את היציאה לאוקיאנוס האטלנטי. צעד זה היה ראשון בתוכנית השתלטות על הסחר הימי של אירופה. במאות השנים הבאות הם הקימו היאחזויות בחופים המערביים של אפריקה. מהלכים שנועדו להבטיח את השליטה על המסחר הימי.

מפת כף סאוטה ומיקומה במפרץ גיברלטר



את ביצוע התוכנית ניתן להבין מהשמות שנשתמרו עד ימינו: חוף השנהב, חוף הזהב (היום גאנה), חוף העבדים (אל מול דהומי וליבריה). שנהב, זהב ועבדים היו שלוש מהסחורות הרווחיות ביותר בהן סחרה פורטוגל עם שאר מדינות אירופה.

האיש ששיחק תפקיד מרכזי בפיתוח הספנות וחיפוש דרך אלטרנטיבית למזרח היה אנריקה הספן. בנעוריו הוא השתתף בכיבוש סאוטה. הוא הבין את חשיבות פיתוח הספנות (עליו כתבתי ברשומה הקודמת), ובהיותו נוצרי אדוק חיפש דרכים להלחם באסלם. בזמנו הייתה רווחת אגדת המלך הנוצרי ג'ון פרסטר ((Prester John. על פי האגדה מלך זה היה בראש ממלכה עשירה מאוד. האציל הפורטוגלי הגה את הרעיון לחפש את הממלכה הנוצרית, לחבור אליה ובכוחות משותפים לגבור על התפשטות המדינות האסלאמיות.

, http://www.masa.co.il/article/866/החיפוש-אחר-המלך-האגדי

במימון המלוכה וסוחרים עמידים נבנו אוניות, פותחו מכשירי ניווט ונמצאו ספנים המוכנים להסתכן בסכנות הגדולות המזומנות למשייטים במימי האוקיאנוס.

הסוחרים ראו בארצות החדשות שעת כושר עסקית. האצולה הנמוכה ציפתה לקבל מעמד גבוה יותר. בעלי מלאכה חיפשו חומרים מיוחדים למלאכתם. החקלאים חיפשו מקומות לפתח גידולים חדשים שלא ניתן היה לפתח בארצם. הרפתקנים חלמו על תגליות וחיפשו דרך להתעשר בקלות. הכמורה שאפה להעביר לנצרות את העמים הפגאנים. כל אלה שיתפו פעולה באחת ההרפתקאות הגדולות של ההיסטוריה: גילוי וכיבוש ארצות חדשות. המניעים היו הסקרנות האנושית, התחרות, תאוות הבצע, הרצון לשליטה.

פורטוגל וספרד כובשות ומיישבות את האיים הקנרים והאזוריים

כחלק מתוכניתם של פורטוגל וספרד אוניות החלו לשייט במרחבי האוקיאנוס. הם גילו מחדש את האיים האזוריים והקנריים.

שתי קבוצות האיים פרוסות אל מול חופי אפריקה. האיים היו ידועים לספנים הפניקים והרומים, אך אירופה של ימי הביניים שכחה על קיומם. הם נתגלו מחדש במאות השלוש עשרה-והארבע עשרה. עד כמה שיכולתי לבדוק, בזמן ההתיישבות הפורטוגזית, תשעת האיים של האיים האזוריים לא היו מיושבים.

לעומתם האיים הקנריים היו מיושבים בקבוצות שבטיות המכונים בימנו גואנצ'ה Guanche)). אמנם אוכלוסיה זו הייתה מורכבת משבטים שנבדלו ביניהם פיזית ודברו בניבים שונים.




מסופר כי תושבי האיים קיבלו את האירופאים בסבר פנים יפות, ורק כאשר הבינו שכוונתם להפכם לעבדים התקוממו נגדם.

כיבוש האיים נעשה על ידי אצילים פורטוגזים וספרדים ועל ידי שליחים של מלכי ספרד.

ארבעה איים

Lanzarote, Fuerteventura, Gomera y El Hierro

נכבשו על ידי אצילים. לעומת זה שלושת האיים הנותרים

Gran Canaria, Tenerife La Palma

נכבשו במצוות מלכי ספרד הקתוליים פרננדו ואיזבל.

סיפור כיבוש טנריפה ולה פלמה ישמש דוגמה לשיטת הלחימה ולגורל שציפה לנכבשים.

לקראת סוף המאה ה 15 ממלכת קסטיליה הספרדית הסמיכה את אלפונסו פרננדז דה-לוגו

(Alfonso Fernandez De Logo)

לכבוש את שני האיים.

האי הראשון שנכבש היה לה פלמה. שליט האי בשם Tanausú

הוא וחייליו התבצרו בתוך לוע של הר געש. מיקום שכמעט לא ניתן היה לכבוש. אבל דה לוגו פיתה את השליט לנהל איתו משא ומתן לשלום. הוא התפתה ויצא ממקום מבצרו, דה לוגו לא היסס ורצח אותו. כך נהרג המלך האחרון של האי והכיבוש הושלם.

לעומתם תושבי טנריפה התנגדו בעוז לכיבוש. האי היה מחולק לתשעה מחוזות נפרדים, המונהגים על ידי מלך המכונה בשפתם mencey.

החזק מבין המלכים היה שליט מחוז טהורוTahoro

לשליט זה, בנקומו שמו, היו מדי פעם חילוקי דעות ומאבקים עם השליטים של שאר המחוזות. לכן כאשר בנקומו החליט להתנגד לכובשים הזרים לא כולם התייצבו לעזרתו. בנקומו סבר שלפחות שלושה מהמחוזות האחרים יצטרפו אליו אך מתברר ששניים מהם כרתו ברית עם הכוח הפולש, ושאר השליטים היססו ולא צידדו בצד כלשהו.

יחסי הכוחות היו לטובת הספרדים. לדה לוגו היה צבא של אלף חיילים רגליים ו 150 רוכבי סוסים. החיילים היו מצוידים ברובים ובחרבות פלדה ומוגנים בשריון ברזל. לעומתם כל נשקם של לוחמי הגואנצ'ה היו מקלות, חניתות עץ ואבנים. ובכל זאת למגינים היו יתרונות בולטים: הם הכירו היטב את פני שטח האי והיו מהירי תנועה. ילדי הגואנצ'ה אומנו למלחמה מגיל צעיר. האימון כלל קפיצות אורך בעזרת מקל ארוך. הם היו קופצים בהפתעה בין שורות האויב, מכים בהם ונעלמים באחת. גורם נוסף שהיה לרועץ המגנים והחליש אותם מאוד הייתה מגפה שפרצה ביניהם אך לא פגעה בספרדים.

לאחר מאבק עז ואבידות רבות לשני הצדדים, הצליח דה לוגו להכניע את התנגדות הגואנצ'ה. דה לוגו חזר לספרד מנצח. הציור הבא מתאר הצגת כמה שבויים מאוכלוסיית הגואנצ'ה בפני מלכי קסטיליה וארגון איזבל ופרדיננד. השבויים הפכו לעבדים ונמכרו למשקי בית ספרדיים.

האיים הקנריים היו מן המקומות הראשונים שבהם נעשו ניסיונות לכבוש וליישב שטחים חדשים. מאחר והאוכלוסייה המקומית מספרה ירד מאוד בגלל המלחמה והמגפות נוסתה שיטה חדשה: לאי הובאו עבדים מאפריקה שמילאו את מקומם של המקומיים. שיטה זו פותחה מאוחר יותר ביבשת אמריקה.



אלונסו פרננדז דה לוגו מציג אסירי גואנצ'ה בפני מלכי ספרד איזבל ופרדיננד

http://en.wikipedia.org/wiki/Guanches

לאחר הכיבוש החל תהליך של הקמת חברה חדשה על פי אמות המידה של הכובשים. השליטים הספרדים השתייכו לחברת אצילים שהגיעו לאיים במטרה להתעשר ולהשיג מעמד חברתי שהיו חסרים במקום מושבם בספרד. הם התייחסו לתרבות הגואנצ'ה בבוז וראו בהם נחותים ומאמנים בדת פגנית. על פי נוהג התקופה מותר היה להפכם לעבדים ולצמיתים. לאיים הגיעו מתיישבים רבים מספרד וממדינות אחרות של אירופה. הם הקימו משקים חקלאיים שגידלו, בין השאר, סוכר וכותנה, גידולים שהפכו למוצרי יצוא מאוד רווחיים.

פסל לזכרו של בנקומו, שליט הגואנצ'ה האחרון של האי טנריפה

http://es.wikipedia.org/wiki/Bencomo

בין הבאים החדשים היו יהודים שגורשו מספרד ומפורטוגל, יהודים שהמירו את דתם. כפי שהתרחש במקומות אחרים מוסד האינקוויזיציה המשיך לרדוף אחרי אלה ששמרו בסוד את יהדותם. שליחיו הגיעו לאיים הקנריים לברר את נאמנותם של הנוצרים החדשים. במחקר שנעשה על ידי לוסיאן וולף הובאו מסמכים המעידים על חקירת האינקויזיציה והעונשים שהוטלו על אלה שנאמנותם הוטלה בספק.

מוצאם של שבטי הגואנצ'ה

מקורם של שבטי הגואנצ'ה אינו ידוע בבירור. חוקרים סבורים שהם צאצאי ברברים שהתגוררו בצפון אפריקה במאה השישית חמישית לפני הספירה. סברה זו אינה מסבירה את השרידים הארכאולוגים שנמצאו באיים כמו הקרמיקה, כלי האבן וכלי נשק המזכירים תרבויות פרי-היסטוריות.

קיימת סברה אחרת: הגואנצ'ה מקורם משבטים שחיו בצפון אפריקה בתקופות פרהיסטורית . ההנחה היא שלפני כעשרת אלפים שנה החל שינוי אקלימי במרחב הסהרה. שינוי שהפך את האזור למדבר. חלק מהתושבים נדדו צפונה, אחרים עברו דרך הים לאיי הקנריים. לא ברור כיצד הגיעו לאיים. מקורות ספרדים מספרים שבזמן הכיבוש לאוכלוסייה המקומית לא היו כלי שייט.

יתכן הסבר אחר: לפני כמה עשרות אלפי שנים חלה התחממות אקלימית שגרמה להתמוססות הקרחונים ועליית מפלס הים. תהליך זה גרם לניתוק שטחי אדמה מהחוף של אפריקה, כך נוצרו האיים. האוכלוסייה שנדדה לאזור זה נותקה מהיבשה ובהיותם רחוקים ממרכזי התרבות של היבשת התפתחותם הטכנולוגית נעצרה.


מערת מגורים של הגואנצ'ה באי טנריפה


בזמן הכיבוש הספרדי, תרבות הגואנצ'ה נמצאה בשלב תרבותי המזכיר את התקופה הניאוליטית. לא היו להם כלי מתכת, ורובם התגוררו במערות.

סגנון כלי החרס שנמצאו במערות המגורים ובקברים דומה לכלים של תרבויות מאפריקה מהתקופה הניאוליטית ומתקופת הברונזה הקדומה. כלי החרס שבתמונות היו בשימוש אוכלוסיית הגואנצ'ה בזמן הכיבוש הספרדי במאות 14-16. מסורת הקדרות הקדומה ממשיכה להתקיים בימינו.


http://www.elmuseocanario.com/index.php/es/colecciones/arqueologia-de-gran-canaria/74-colecciones-de-arqueologia

התושבים המקומיים התפרנסו מדיג, לקט פירות, חקלאות, צאן וגידול החזיר השחור.

פסלוני החרס גם הם נעשו בתקופת בואם של הספרדים, אומנם ניכרת בהם מסורת ארוכה של אלפי שנים.



השבטים המקומיים עסקו בגידול חיטה ושעורה שנטחנו במטחנות יד עשויות בזלת. גם כלי זה הוא אופייני לתרבויות ניאוליטיות.

אבני טחינה עשויות בזלת


המתים נקברו במערות, להם נתנו מנחת כלי חרס וחרוזי חרס שנמצאו על גופם. השיטה המקובלת הייתה חניטת הגוף. לא ידוע לי כיצד הגיע נוהג זה לאיים.


מערת קבר ובו חנוט (מקורה לא ברור)

http://historiascanarias.blogspot.com/search/label/Momias%20guanches




חרוזי חרס שנמצאו באי טנריפה

http://webpages.ull.es/users/jbarrios/pdf/tesis2004.pdf

ספרד והגואנצ'ה מאבק שעדיין לא הסתיים

בהגיע הפורטוגזים והספרדים לאיים הקנריים מספר אוכלוסיית האיים נאמד בכ 100.000 איש. מחלות, מלחמת הכיבוש והפיכתם לעבדים גרמו לדילול אוכלוסייתה של האיים. המתיישבים החדשים השתלטו על הקרקעות ולקחו את הנשים בנות הגואנצ'ה ששרדו כבנות זוגם. הילדים שנולדו הם בני תערובת של נשים גואנצ'ה עם בני עמים שונים שהתיישבו באיים: ספרדים, פורטוגזים, צרפתים, אנגלים ועבדים שהובאו מצפון אפריקה. יש הטוענים שהגואנצ'ה כמעט לא שרדו את הכיבוש ורק הספרדים התיישבו באיים, הם שוכחים שהכובשים ואלה שבאו בעקבותיהם היו גברים בלבד. בראשית הכיבוש לא הגיעו לאיים נשים. המתיישבים הראשונים הגיעו בגפם והיו זקוקים לנשים מקומיות ומכיוון שאלה היו בעלות עור לבן ויפות לא היה גורם מעכב הזדווגות.

לגבי מעשי הכובשים הדעות חלוקות מן הקצה לקצה. כצפוי, בין צאצאי האירופים יש החושבים שאת מעשי הכיבוש יש להלל ולהנציח. שמות הכובשים מונצחים, בכל האיים הקנרים, באנדרטאות בשמות רחובות ובמבנים ציבוריים. בול ספרדי משנת 1961 מביא את דמותו של כובש לה פלמה וטנריפה אלונסו פרננדז דה-לוגו.



למען האיזון יש לומר שקיימים פסלים המנציחים את הגואנצ'ה כגון פסלו של בנקומו שליט טהורו באי טנריפה (ראה פסל בנקומו המופיע בראשית הרשומה)

אף כי עברו מעל ל 600 שנה מאז התחלת כיבושם של האיים הקנרים הפרשה רחוקה מסיום. הדעות חלוקות בין התומכים במעשה הכיבוש ובין המאשימים את ארצות אירופה בקולוניאליזם אכזרי.

כיצד אני מבין את מעשי הכובשים

בארצות האיבריות של סוף ימי הביניים נוצרה אחדות אינטרסים בין מלכים, ספנים, סוחרים אנשי דת נוצריים והרפתקנים. את הספנים הובילה הסקרנות, אנשי צבא רצו למשול בכל מקום שבו דרכה כף רגלם, הסוחרים שאפו להתעשר, אנשי הדת בקשו להלחם באסלם ולהפיץ את הנצרות. מניעיהם היו חזקים כל כך שגברו על הקשיים העצומים של שייט במימי האוקיאנוס והקשיים בהשתלטות על עמים זרים. למען השלמת מטרתם הם הסירו כל מעצור מוסרי.

האציל הגואנצ'ה נלחם נגד הכובש כשהוא מונע על ידי מסורת הכבוד. הוא מוכן לקפוץ אל מותו מצוק גבוה כדי למנוע הפיכתו לעבד, כי כך נקבע בקוד המוסרי של עמו. האציל האירופי מוכן לסבול סבל אין קץ בכדי למצוא את הארץ בה יקים את ממלכתו. שניהם מונעים על ידי מנגנון פסיכולוגי עיוור.

בהמשך נסקור את כיבוש יבשת אמריקה בה נפגוש תרבויות מדהימות שבניהן הושפלו והוכרחו לוותר עליהן על ידי קומץ הרפתקנים שהיו מונעים על יד התשוקה לזהב.

הוסף רשומת תגובה