יום שלישי, 16 ביוני 2009

‏‏‏‏האדם הנבון יוצר סמלים

כאשר התחלתי לבדוק את הנושא לא תיארתי לעצמי שכמות הסמלים בעולם היא גדולה כל כך. גם לא העליתי בדעתי שלימוד הסמלים יכול לגלות כל כך הרבה על ההתנהגות האישית והחברתית של בני האדם. רק פתחתי בבדיקה ומיד התברר שקיימים אלפים רבים של סמלים, והם שימשו למגוון גדול של מטרות בכל תרבויות העולם.

הסיבת להתעניינותי בסמלים היא תפוצתם הנרחבת, והעובדה שהם מלווים את תרבות האדם מראשיתה. דרך הבנתם עשוי להאיר שטחים רבים בהתפתחותה של המחשבה וההתנהגות האנושית.

הגדרה

סמל מוגדר כתמצית של רעיון, תפקידו לשמש מכשיר להעברת מידע שמכוון לנגוע במחשבה, ברגש ובגוף. סמל עשוי לעורר רגש אצל חסיד דת או תנועה רוחנית, הזדהות באיש צבא, או פטריוטיות באזרח. סמל עשוי לחולל סערת נפש באדם שנפגע ממעשה עוין, גאווה בלב אוהד קבוצת ספורט, והרגשת סיפוק אצל עובד חברה מסחרית מצליח. בכוחו של סמל להעביר חוויה שיש בה מן הנסתר והגלוי גם יחד. אין לי ספק שסמלים ישפיעו על כל אחד מאתנו בצורה שונה: רמת החוויה תלויה במודעותו של החווה.

מיון סמלים

מכיוון שכמות החומר רבה כל כך אין כל דרך ללימוד כולל. בחרתי לסווג את הממצאים לשלוש קבוצות בעלות אפיון משותף, הסוג הראשון הם סמלי התמצאות, הם משמשים כשלטי הדרכה. כמו שלטי הכוונה בכבישים, במשרדים או בפרקים ציבוריים. שלטי הזהרה מתריעים על סכנה: חשמל, חומר רדיואקטיבי ועוד הזהרות רבות שחברתנו המתועשת מזמנת לנו במקומות רבים.

בקטגוריה הזו כלולים סמלים של היסודות הכימיים, חומרי טבע וסמלים מתמטיים . סמלים אלה מוסרים לנו מידע חיוני בשטחים רבים של פעילותנו.

את הסוג השני ניתן לכנות, באופן כללי סמלי שיוך: הם מעבירים ידע מתחומים רבים ומגוונים כגון מדינה, לאום, בית מלוכה, חברה מסחרית, ענף ספורט, מוסד ציבורי, השתייכות מקצועית, תנועה פוליטית או אדם פרטי. סמלים אלה נועדו להבדיל בין השייכים לקבוצה לבין הנמצאים מחוצה לה.

הסוג השלישי הם סמלים מעולם הרוח והנסתר. בקטגוריה זו נכללים סמלי דת, תנועות רוחנית, סמלים של תורת הנסתר, קמיעות.

כל הדתות והקבוצות הרוחניות יצרו סמלים הבאים להגדיר את עיקרי הדת ואת הייחוד של האנשים המשתייכים לקבוצה.

שיתוף פעולה ותחרות

אחת מתכונות בעלי החיים היא הקיום בלהקה או בקבוצה, בה קיים, במידה זו או אחרת, שיתוף פעולה בין הפרטים. גם האדם הנבון החיי במשפחה משתף פעולה עם אחרים מבני מינו. כנגד שיתוף הפעולה קיימים תחרות ופילוג, עוינות ושנאה. אני מבין שהשיתוף נובע מהצורך בעזרה הדדית לשם הישרדות. לעומת זאת, הפילוג הורס את שיתוף הפעולה ועשוי לגרום למאבקים ומלחמות. מה מקורן של היריבות השטנה והאיבה? אם נבדוק בהיסטוריה של האנושות נמצא התאגדויות שהביאו לשיתוף פעולה בין בתי אב, סיעות, שבטים ואומות, אך בשלב מסוים נתגלו חילוקי דעות שהביאו ליריבות ולפילוג. המכניזם של שיתוף-ליכוד שלאחריו יריבות-פיצול מתקיים בכל קבוצת אנשים: לאום, מדינה, חברה מסחרית או קבוצת ספורט. ניתן לומר שמנגנון דומה מתגלה לא פעם בין בני זוג אוהבים, בשלב מסוים של חייהם, ולאחר שנים של שיתוף פעולה, יתכן שיקלעו ליחס עוין. כמובן, יחסי עמים או שבטים שונים מיחסים של פרטים, אך גם האדם העומד בראש ארגון חברתי מושפע מאותם רגשות כמו כל אדם אחר.

כתוצאה ממנגנון זה נוצרות קבוצות שיתוף וקבוצות יריבות. בהרבה מקרים לקבוצות היריבות עקרונות משותפים, ובכל זאת חל ביניהם פילוג. כל דתות העולם שנולדו תחת הנהגתו של מנהיג או נביא והתפלגו לסיעות ולכיתות. זה היה בעבר וזה קיים גם היום.

לעומת זאת קיימים זרמים המבקשים איחוד בין הדתות. מנהיגי דתות אחדים שואפים לשיתוף פעולה בין הזרמים השונים שיביא להבנה ולשיתוף פעולה. עם ננתח סמלים נמצא בכל אחד מהם קיום התכונה הבסיסית של איחוד ויריבות. מגמה של איחוד בין דתות באה לידי ביטוי בקברו של אקבר באגרה שניסה לברוא סינתזה בין מוסלמים להינדים. בפסיפס שנמצא בקברו ניתן להבחין בסמלים ביניהם הקסגרמה וצלב קרס.

סמלים ורגשות שליליים

סמלים יכולים לעורר רגשות שליליים באנשים שנפגעו מנושאי סמל: ארמנים יכולים להיפגע מהדגל התורכי, יהודים מסמל הסווסטיקה, מוסלמים מסמל הצלב, ועוד מקרים רבים בהם סמלים עשויים לעורר במישהו רגשות סלידה או נקם.

כוונתי במחקר זה היא לנסות להבין את מקומם של הסמלים בחיינו, בלימוד זה איני מתכוון לשפוט אחרים, כי אם להבהיר את התופעה. טוב ורע הם מושגים יחסיים: הטוב לי עשוי להתפרש כרע אצל מישהו אחר. חיפוש האמת הוא ניסיון להכליל בתוכנו את שני המושגים של הטוב והרע מבלי להזדהות עם אחד מהם. לימוד סמלים יכול לפתוח הבנה רחבה יותר של התנהגות האדם, וזאת כוונתי.

קבוצת אוהדים המניפים את דגלם זה דבר שנתפס כאקט של הזדהות; לעומתו קיצוניים השורפים דגל של עם הנחשב "אויב" הוא אקט של התרסה. שרפת דגלים מקובלת על קבוצות שונות: ביום העצמאות כמה מתושבי שכונת מאה שערים נוהגים לשרוף את דגל המדינה. הדגל הדני נשרף בכמה ארצות מוסלמיות כמחאה על קריקטורה שהופיעה בעיתון דני המראה את הנביא מוחמד כחזיר. בארה"ב קיים ויכוח ציבורי האם חופש הביטוי כולל שרפת הדגל או מנוגד לאושיות המדינה.

בראשית היו רק הכוכבים

תארו לעצמכם להימצא ביער חשוך ללא מבנה להסתתר בו- מפחיד, נכון? פחד היא תוצאה של ידיעת סכנה. אדם המודע לסכנה יבקש להתגונן בפניה. אני מכיר אישה המפחדת מחתולים, חתול רחוב אינו בעל חיים התוקף בני אדם. הפחד של המכרה שלי בא לה מניסיון מפחיד, בהיותה ילדה חתול רחוב קפץ מפח אשפה ובטעות נחת עליה. כתוצאה מצירוף מקרים אומלל זה, נוצרה אצלה טראומה לכל החיים. האם בימי קדם היה שונה? אני מניח שלא. יש המתגבר על פחדו ויש הנשאר עם הפחד למשך רוב חייו. בזה אני מבקש לומר שבמישור הפסיכולוגי בני אדם מכל התקופות יש לנו הרבה מן המשותף. ילד בן כרך גדול עשוי לפחד מאוד אם יימצא בלילה חשוך במדבר. כפי שילד שגדל במדבר - העיר הסואנת תפיל עליו אימה. מי שנולד למציאות מסוימת מתאים עצמו למצבו. לכן כשאני בא להעריך כיצד הגיבו אנשי תקופת האבן לסביבתם עלי להניח שהם התרגלו לתנאי קיומם, כפי שכל אדם מתרגל לתנאי סביבתו.

אם כן אנחנו לא שונים בהרבה מאותו אדם קדמון, תנאי חיינו שונים מאוד. אדם הנתקל ביום קר יחפש פינה חמה. באין מקום אחר מערה עשויה למלא את הדרוש. הדלקת מדורה תעזור לו להתחמם. אנשים יחפשו, בדרך כלל, לשפר את תנאי חייהם. מאין אני יודע? מהיותי אדם שחוויתי מצבים קשים וחיפשתי שיפור. ומכאן אנחנו יכולים להגיע למסקנה שגם קבוצות אנשים מתקופת האבן ניסו לשפר את תנאי חייהם.

בעלי חיים הם סקרניים, החתולה שלנו סקרנית, על פי האפשרויות שלה. גם אני סקרן, כמוני אנשים רבים. גם בתקופת האבן אנשים היו סקרניים. הסקרנות האנושית הזו הובילה את האדם לחיפוש מזון לעצמו, לבני משפחתו ולבני שבטו.

קבוצה שקבעה את מקום מושבה ליד נחל או אגם ובו שפע דגים ועופות תנאי חייהם טובים. גם אז הלילות עשויים להיות מסוכנים. מה נותן לנו בטחון?. אנחנו מתגוררים בבית, בסביבה מוכרת. בדרך כלל המזון מצוי בהישג ידנו. כל התפנוקים האלה לא היו מנת חלקו של הנודדים האוספים של תקופת האבן. המזון לרוב לא היה מצוי בשפע, לא היה ביטחון שמחר ניתן יהיה לצוד בעל חיים כלשהו, או שפרי בשל יהיה מצוי על העצים, או שניתן יהיה לאסוף פקעות המוכנות לאכילה.

לנו אולי יראה מוזר אך לפני המצאת לוח השנה לא הייתה דרך לדעת מראש באיזה עונה הפרי בשל, ומתי צמחי מאכל יהיו מוכנים לאכילה. כפי שלא ניתן היה לדעת מתי תחלוף עונת הגשמים. ומכאן שלא הייתה אפשרות להתכונן מבעוד מועד לשינויי מזג האוויר ולהגיע למקום שהפרי בשל בעצים. ואם נמצא מקום שבו היה שפע אוכל ובתום העונה הקבוצה נדדה למקום אחר לא היה קל למצוא את דרכם חזרה; אין זה פשוט לאתר מקום ללא רישום, מפות ומצפן. באותה מידה שניווט בים הפתוח לא היה אפשרי, עד שנמצאה דרך לנוות ספינות לייעודן.

התשובה לשאלות אלה נמצאת בשמים!

את השמים גיליתי בלילות ארוכים של שמירה במוצבי הצבא. זכור לי לילה קסום בהר מעל מכרות תמנע. תפקידנו היה לבדוק תנועות חשודות בגבול, למילוי תפקידינו היינו מצוידים במשקפת רבת עוצמה. באחד הלילות הפניתי את המשקפת לשמים ונשביתי בקסמם של הכוכבים. לקראת הבוקר, רוב הכוכבים כבו ורק כוכב בהיר מאוד בלט באופק: כוכב הלכת נוגה (ונוס). כמובן נעזרתי בספרים ולמדתי פרק על כוכב לכת זה. אך הראשונים שהסתכלו בשמים לא היה להם ספרים או מורה לשאול. לכן נדרשו אלפי שנים של חיפוש ומחקר עד המצאת לוח השנה, מכשירי ניווט ושעונים איתם ניתן למצוא את דרכנו בים, ביבשה ובאוויר.

כאשר האדם מתקופת האבן הסתכל בשמים מראשית הלילה ועד סופו הוא שם לב לתנועת הירח ויחסה לכוכבים. כפי שהבחין בתנועת השמש ביום ומיקומה השונה בעונות השנה. כך נתגלה שהשמש, הירח והכוכבים יכולים לשמש שעונים לקביעת הזמן ומצפן לקביעת כיוון. ומכיוון שהשתכנענו שהאדם בכל התקופות היה סקרן וגם חכם - הוא תמיד חיפש ומצא פתרונות לבעיות הקיום. תחילה הוא רשם את ממצאיו בזיכרונו, ומאוחר יותר על גבי קיר מערה, אבן, חרס, עצם, או על דף פפירוס או על מגילת עור. לכן נותרו ידיעות על התקדמות ברכישת ידע שנשמר לדורות הבאים. אני מניח (הנחה שלי) שהאנשים שגילו את תנועת הכוכבים היו מעטים. אנשים חכמים, סקרניים, שהקדישו את חייהם לחיפוש. לא פלא שאנשים אלה זכו להערכה ואפילו להערצה של חבריהם. הם נהיו לכוהנים, שמנים, וחכמים. ברצונם לשמר את ממצאיהם הם יצרו שפה מיוחדת, בה הטמינו את תגליותיהם. את השפה הזו הם ציירו על קירות מערות, בחפצי אומנות ובמוסיקה.

לא תעשה פסל מסכה וסמל

ספר "דברים" מבקש מאתנו לזכור מי היוצר. לזכור ולא לשכוח. בתקופות שונות פסל או סמל נתפס כבעל הכוח האמיתי. האל אוסר על יצירת פסל תמונה וסמל. מה אני צריך להבין מכך? מבלי להיות מומחה בכתובים או איש דתי אני מבין כי יש בדברים בקשה להבין את הטבע האנושי, טבע האדם גורם לשכיחה, זכירה דורשת שעון מעורר. בכדי לזכור יש לעשות מאמץ מיוחד. הפסל והסמל מהווים חפצי הזכרה, שעון מעורר, אך הם יכולים להפוך לעיקר ודווקא להשכיח את האמונה שבלב. גם אם אני לא איש דתי הבקשה ברורה לי: האמונה נמצאת בתוכי. פסל תמונה וסמל הם רק אביזרים לזכירה, הדבר האמיתי נמצא בלב, ולשם כך אין צורך בהם!

הוסף רשומת תגובה