בצער וביגון אנו נפרדים מגרשון אהובנו, אשר נפרד מאיתנו ב 25/6/2018.
הלוויה התקיימה ביום שלישי, 26/6/18 בשעה 15:00 בבית העלמין יהוד.
יושבים שבעה בביתו, רחוב יהודה הלוי 38, דירה 1, יהוד
המשפחה 

עין יעל בעמק הרפאים

הלגיון העשירי בונה ווילות בהרי יהודה

הלגיון העשירי פרטנסיס

הצבא הרומי, בנוסף ללחימה פעל להקמת מפעלי ארכיטקטורה, מחנות צבא ובנייה ציבורית. כוחותיו הקימו את איליה קפיטולינה, סללו דרכים והקימו בתי מלאכה. בירושלים הוקם מפעל להכנת כלי חרס, לבנים,  רעפים וצינורות חרס. חלק גדול מחומר זה הוחתם בחותם הלגיון העשירי. לבנים, צינורות ורעפים נמצאו בכמות גדולה בוילה הרומית של עין יעל וגם עליהם נמצא החותמות של הלגיון העשירי. עובדה המעידה על השתתפות הצבא הרומי בהספקת חומרי בנייה. יותר מכך נראה סביר שגם המבנים ובתי המרחץ נבנו על ידי מהנדסי הלגיון העשירי.   

פולחן ועיטורים

בני אדם בכל קורותיהם נהגו לקשט את בתיהם ולעטרם בדמויות הפולחן המקובל. עשירי האימפריה הרומית עיטרו את החדרים המיועדים להארחת אורחים, כגון הטריקליניום (חדר אורחים), הטבלינום (חדר פגישות ועסקים) ובית המרחץ (balneae).  

בחפירות עין יעל מצאנו שברים רבים של ציורי קיר (פרסקו או סקו) ושברי סטוקו (פרופיל גבס בולט). ואף דמות בולטת של טיח בולט מהקיר.

 בזמן חשיפת רצפת הפסיפס של הטריקליניום, סמוך לקיר הדרומי, צילמתי מספר שברי טיח צבעוני, אחד מהם עדיין קשור לקטע של סטוקו. השברים נותקו מהקיר בעטיה של רעידת אדמה. בזעזוע הראשון נפלו הטיח והסטוקו מהחלק העליון של הקיר, לאחר מכן נחתו סלעים גדולים שהתדרדרו מההר וחדרו דרך גג הרעפים. הסלעים שברו חלקים מהפסיפס, חלקים נוספים של טיח הקירות נפלו בין הסלעים ובין שברי רעפים. קונסטרוקציית העץ שהחזיקה את הגג עלתה באש והותירה שכבה עבה של פחם. בשכבה זו נמצאו מסמרי הברזל שחברו בין קורות העץ. 

מסמרים שנפלו מהגג

על רצפת הפסיפס ניתן להבחין בשכבה דקה של אבק, עדות לכך שבין עזיבת המבנים לבין רעידת האדמה עבר זמן רב. 
לאחר החפירות הארכאולוגיות בחנתי שוב את שברי הטיח הצבעוני. לפני היו מונחים עשרות מגשים מלאים שברי פרסקו וסטוקו. לעזרתי בא יוסף בקנהולטס, רפא כלי חרס ברשות העתיקות. הוא בחן את שברי הפרסקו והציע לשחזר, בציור, חלקים בעלי דגם גאומטרי. להפתעתי הוא הצליח במשימתו. עבודתו הניבה ציורים של שני פנלים שהיו משוחים על קירות החדר.

שחזור קטעי פרסקו

   

                     

בפנל הראשון צויר צורת מתומן ובארבע מצלעותיו צלב. במרכזו עיגול ועליו צמח. המתומנים מקושרים על ידי משושים. במרכז הפנל השני צויר ריבוע בתוכו פרח. סביבו מעוינים בהתאמה.

הדגמים שייכים לגאומטריה המקודשת שפותחה על ידי מלומדים של יוון הקדומה כגון אפלטון וארכימדס. ברחבי האימפריה הרומית נמצאו דגמים דומים שצוירו על גבי רצפות פסיפס וקירות קברים במאות שניה ושלישית.

ציורי פרסקו עם דגמים גאומטריים דומים צוירו על קירות קברים רומיים בקרבת העיר אבילה שבירדן כמו גם על דגמים שצוירו על גבי פסיפסים באיטליה וספרד.

ציורי הפרסקו מעידים כי הווילה הרומית בעין יעל קשורה לאומנות ואומנים של מרכזי התרבות הרומית. 

אבילה - ציור פרסקו על קיר קבר בירדן

בתי מרחץ

 ביוון של המאה השישית לפנה"ס החלו לבנות מבנים מיוחדים המיועדים לרחיצת הגוף. הנוהג החדש היה קשור לפיתוח הגוף למלחמה ולתחרויות אתלטיקה. מאוחר יותר הרומאים הוסיפו את היפוקאוסט לחימום חדרי המבנה. ברומא של המאות הראשונות לספירה היו קיימים מאות בתי מרחץ ציבוריים ופרטיים. בתי המרחץ הציבוריים נעשו חביבים על תושבי רומא והפכו למרכז ציבורי תוסס בכל רחבי האימפריה. בעלי ההון בנו לעצמם בתי מרחץ פרטיים לרווחת המשפחה ואורחיהם.

בעין יעל חשפנו שני בתי מרחץ, האחד במרחב הפרטי והשני במרחב הציבורי. שני המבנים נעשו בטכנולוגיה המקובלת על ידי מהנדסים רומיים ובחומרים שחלקם הובאו ממרכזי התעשייה של מערב האימפריה. הלבנים, אריחי הקיר, צינורות החרס, רעפים וחלקי עמודי חרס נוצרו בבית המלאכה של הלגיון העשירי. בית המלאכה נחשף מתחת לבניני האומה בירושלים. ניתן לבקר בו נת בתיאום מראש. תוצרת הכבשנים נחתמה בחותמת הלגיון העשירי. בעין יעל נמצאו מספר רב של טביעות חותם עם סמל הלגיון. בתקופה זו החיילים הרומיים נעלו סנדלים כבדים , caligula בסולייתם הותקנו מסמרים, סימני מסמרי החיילים נמצאו על גבי לבנים שהוכנו בבית המלאכה בבנייני האומה וגם נמצאו בעיו יעל. 

הרעפים מורכבים מפלטה שטוחה   Tegula ווחלק מעוגל לכיסוי Imrix. בהריסות הטריקליניום נמצצאו שברים רבים של רעפים.

המשך יבוא

הערות נא לשלוח לאימאיל שלי gershonedel@gmail.com

  

עין יעל בעמק הרפאים

אצילי רומא בירושלים

רשימה שמינית

מה ידוע לכם על אחוזות חקלאיות קדומות בהרי יהודה? אני מניח שמעט מאוד. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שעבודת האדמה מעולם לא נחשבה למקצוע זוהר. כך גם מחקר החקלאות הקדומה, ומכאן שהמידע הקיים מצומצם מאוד. היסטוריונים וארכאולוגים מפנים את התעניינותם לנושאים הנחשבים בעיניהם לחשובים יותר.

האם בתי מלוכה, כוהנים ובעלי מלאכה יכולים להתקיים על קיבה ריקה?  האם יתכן פעילות צבאית ללא הספקת מזון? ואף על פי כן האיכר, עובד האדמה מקבל מעט מאד הוקרה ופרגון גם בימי קדם גם בימינו, כך גם חקר החקלאות העתיקה.

למחקר הזה הגעתי במקרה, כאשר התבקשתי לערוך סקר הארכאולוגי של עמק רפאים והסביבה. מהיום הראשון נחשפתי לנוף בו בלטו אלפי טרסות חקלאיות עזובות. גיליתי שהטרסות מגודרות בגדר או חומת אבנים. בתוכם עמדו מבנה או מספר מבני מגורים ומתקנים כגון גתות, בתי בד מערות יקב וקברים. 
בדיקת צילומי אוויר ומפות טופוגרפיות מוכיחים שהשטחים המגודרים היו קשורים למערך של שבילים ודרכים. הבדיקה הראה בבירור שהשטחים המגודרים היו אחוזות חקלאיות. הנוף המתגלה לפנינו בהרי יהודה הוא נוף תרבותי שהיה חי ותוסס בימי עברו אך קפא על מקומו כאשר במאה ה19 נכנסו לשימוש המיכון החקלאי ואמצעי תעבורה מהירים. שכלולים אלה המאפשרים להעביר מזון למרחקים גרמו להעלמות החקלאות ההררית. תור הזהב  של החקלאות בטרסות תם אך לא נעלם  אוכלוסייה קטנה של חקלאים עיקשים המשיכה את המסורת. מספר קטן של יישובים ערביים כמו ביתר, וולג'ה או עין אל חניה, מסרבים להיעלם. בדיקה מעמיקה מראה שיישובים אלה הם השריד האחרון של מפעל חקלאי שהתקיים לאורך זמן רב. כיצד הגעתי למסקנה זו? 
1.     היישובים המסורתיים משתמשים באותם מעיינות נקבה שהיו קיימות בימי קדם.
2.     בפתח הנקבה של מספר מעיינות נמצאו בתי מעיינות שנבנו בתקופה הרומית ושרדו בשלמותם עד ימינו. ברשומות קודמות הבאתי תצלומים של בתי מעיינות באתרים שונים בארץ ובארצות אחרות כגון איטליה, יוון, תורכיה ובולגריה שגם בהם קיימים בתי מעיינות דומים שנבנו בתקופה הרומית. הם נשכחו ולא מעוררים תשומת לב אמנם הם מפתח להבנת קיום ערים ושטחי חקלאות.
3.     מעל כמה מהמעיינות בארץ קיימים גומחות חצובות בסלע או מבנים המצביעים על פולחן הנימפה כפי שמקובל בתרבות הרומית. גומחות מסותתות נמצאו, בין השאר, בבניאס, במעיינות אל כוס ובמעיין עינן. שריד מבנה של לפולחן זה קיים במעיין עין אל-חניה  מערבית לעין יעל. 
4. הממצאים שנחשפו בעין יעל מספקים מידע ברור על התנחלות רומית שהתרחשה לאחר חורבן בית שני.

5. טרסות חקלאיות דורשות תחזוקה רצופה, אם אחוזה נעזבת לתקופה ארוכה קירות הטרסות מתמוטטות והמילוי נשתף ברובו. כאשר הקירות נבנים מחדש מאחוריהם נערם מילוי חדש. המילוי הקיים כעת שייך לאחרון המשתמשים. המשותף לכל הטרסות הוא שכולם הוקמו בקצה מדף סלע האם. ומכאן שהמבנים והמתקנים בתוך השטח המגודר הם הקובעים את זמני היישוב ואת תיארוך הטרסות. הידע הזה התקבל מסקר עמק רפאים ובעיקר מהחפירות הארכאולוגיות של עין יעל. לעין יעל יתרון ברור על מקומות אחרים. היא התקיימה ברציפות מהמאה הראשונה עד ימינו. האתר נוסד אומנם במאות 8-7 לפני הספירה ומתקופה זו קיימים שרידי מבנים וכלי חרס. במשך כחמש מאות השנים הבאות לא נמצאו שרידי מבנים, לכן איננו יודעים האם האתר החקלאי היה מעובד, או נעזב. עם הכיבוש הרומי הוקמה ווילה טיפוסית לתקופתם. מצאנו ממצאים שניתן לייחס לתקופה הביזנטית. מבנה חווה נבנתה בתקופה הערבית הקדומה, לאחר עזיבתה חקלעים המשיכו לעבד את המדרגות החקלאיות ולבנות חדשות, יוצא מכך שהפעילות החקלאית בעין יעל התקיימה אלפי שנים ברציפות עד לסיום תפקידה בשנת 1948.

הפסיפסים הרומיים

במרחב המגורים חשפנו שלושה חדרים ומסדרון. אדם המגיע מהחוץ ונכנס אל מרחב המגורים עובר דרך מסדרון מרוצף פסיפס המציג את ארבעת עונות השנה. את העונות מציגים ארבעה דמיות של גברים, במרכז נמצא פנל ארוך יותר ובו דמות של סטיר משזר פרחים. הסטיר, חציו אדם חציו תיש, הוא דמותו של האל פאן הידוע ברדיפתו אחר נימפות.

המסדרון מוביל לפתח רחב המזמין את האורח להיכנס לטריקליניום, גודלו של החדר כ 30 מ"ר (5.50X5.20 מ') מספר המסובים הוא פועל יוצא מצורת הישיבה. אם רכנו על ספות היה מקום לשישה אנשים, ואם ישבו על כסאות מספרם יכול היה להגיע עד שנים עשר. עבדים הניחו את האוכל על שולחנות קטנים, כפי שניתן לראות בתצלום של פסיפס שנמצא בטוניס. במוזיאון של סרגוזה בספרד נעשה שיחזור של ספות כפי שהיו בטריקליניום הרומי. הם מונחים על רצפת פסיפס מקורית.

התצלום הבא צולם מתוך הטריקליניום לכיוון פתח הכניסה. רצפת פסיפס המכסה קטע גדול מהחדר מלבד שלושת הצדדים בסמוך לקירות שנועדו לישיבה.



















רצפת הטריקליניום מחולקת לשני פנלים, הפנל הארוך הקרוב לכניסה מחולק לשלושה ריבועים (ראה ציור). בריבוע המרכזי דיוקן של אלת הים טטיס, סביבה דגים ויצורי ים. בשני הצדדים, בתוך מעוינים ראשיהם של מדוזה. 

עין יעל  פסיפס הטריקליניום

בחלק התחתון שתי תמונות המתארות נמפה המקבלת מנחה מקנטאור. הקנטאור המתואר כאן הוא ייצור המורכב משלושה חלקים, חלק עליון גוף אדם, רגלים של סוס וזנב של דג. דוגמאות דומות נמצאו ברחבי אירופה, צפון אפריקה ותורכיה כפי שנראה בפסיפס מאנטיאוכיה שבדרום טורקיה.

התצלום המובא כאן נעשה בזמן החפירות. מעל הפסיפס נראים סלעים שהתגלגלו מההר בזמן רעידת אדמה ועל כך בהמשך.  
במרכז החדר נמצאה פלטת שיש עם פסים בצבע כחלחל. בזמן החפירה מצאנו צינור עופרת עומד מעל הפלטה ומתחתו פיית ברונזה עשויה שני חלקים. סביב היו פזורים שברי שיש. בזמן החפירה לא הבנו מה השימוש שנעשה בחפצים אלה. ההזדמנות לבירור הגיע כאשר היחידה לשימור פסיפסים, של רשות העתיקות החליטה להוציא את הפסיפס ולהעבירם אליהם לטיפול. את הזמן הזה ניצלנו בכדי לחפור ביסודות הרצפה. חומר המילוי היה מהודק היטב, מורכב מחול,  סיד וחצץ. המילוי הונח על הסלע האם. בתוך המילוי נתגלו צינורות עופרת. חלקם הונחו באלכסון מהמעיין והגיעו עד למרכז הפסיפס, מתחת לפלטת השיש. 

 פיית המזרקה

קטע נוסף של הצינור יצא מהמרכז לכיוון צפון, במקביל לקירות המבנה. אם כך ברור שהמים שנכנסו לחדר יצאו ממנו. למה כל זה שימש? הסתכלות בממצאי חפירות פומפאי סיפק את התשובה. באחד מציורי הפרסקו מופיע קערה בצבע לבן (שיש?) במרכזה נביעה קטנה של מים. מסתבר שאנשי האליטה הרומאית בנו מזרקות בתוך בתיהם. אלה שימשו לנוי ולשתיית מים. פיית הברונזה שמצאנו שימשה למזרקת המים. 

ליד הטרקליניום נמצא חדר קטן יותר גודלו 4.00X4.20 מטר. ככל הנראה הוא שימש כחדר שינה. מהקירות נותרו שלושה נדבכים בלבד, עליהם שרידי פרסקו. רצפת הפסיפס של החדר נפגעה מפעילות החקלאים של התקופה העות'מאנית. על פרק זה של קורות עין יאלו אדון בהמשך.
שטיח הפסיפס בחדר זה הוא כמעט ריבועי במרכזו עיגול בו דמות אישה ממנו נותר עין אחת ומעט משערת ראשה. היו בו ארבעה מסכות תיאטרון וארבעה בעלי חיים. בפינות הוצגו ציפורים שמהם נותרו שניים בלבד. 

הריסת המבנים
המבנים הרומים נהרסו ברעידת אדמה. הוכחה לכך הם סלעים גדולים שנמצאו בכל שטחי החפירה.  סלעים גדולים התדרדרו מההר, הרסו את גגות הרעפים ונחתו על רצפות הפסיפסים. כפי שנראה בתצלומים של הטריקליניום והמסדרון. על הרצפות כמעט לא נמצאו חפצים כל שהם לכן ברור שבזמן רעידת האדמה המבנים היו נטושים. מה גרם לנטישת המקום? יתכן מאוד שהגורם לכך היה עזיבתה של הלגיון העשירי את ירושלים במאה החמישית. איני יודע מתי זה קרה. רעידות אדמה התרחשו במאה השמינית ובמאות האחד עשרה והשתיים עשרה. לפיכך מתברר שהמבנים נשתמרו  בשלמותם כמה מאות שנים. ההרס הגדול יותר נגרם בראשית המאה ה 20 לאחר כיבוש ירושלים בידי אלנבי וצבאו. התייר הנוצרי יווני בנימים יואנידיס  מספר על מסעותיו בארץ בספר שיצא לאור במאה התשע עשרה, כי בביקורו בעין יאלו, ראה מבנים עתיקים. אך כאשר הגענו למקום בשנות השמונים של המאה העשרים לא היה כל זכר מהם, ברור אם כן שחלקם נהרסו וכוסו אדמה חקלאית מאוחר יותר, כפי שמצאנו בחפירות. 
מה הסיבה שבראשית המאה העשרים היה צורך בבניית מדרגות חקלאיות?. עין יעלו, הייתה אחת האחוזות המעטות שבראשית המאה העשרים עדיין גידלה ירקות ופירות ואולי גם בשר וצרכי חלב. אם כיבוש העיר בידי הצבא האנגלי מספר תושבי ירושלים גדל מאוד ומכאן הצורך בתוספת שטחי גידול. 

סיכום  ביניים
בעין יעל חשפנו בית מעיין בנוי בשיטת קמרון חבית. הוא סמוך למבנה המגורים של הווילה הרומית ובנייתו נעשתה על פי תכנון.  בזמן החפירה, בשנות השמונים של המאה הקודמת, לא שמתי לב שבאזור קיימים עוד בתי מעיינות בנויים באותה שיטה. 
בשנים האחרונות גדל בירושלים דור של אוהבי מעיינות. כה עזה אהבתם שרבים מהם החלו בשיקום ברכות האגירה והסביבה, הם השקיעו בעבודתם מאמצים רבים. טיילים רבים נמשכים לאתרים המשוקמים ואף קמו חברות תיירות המציעות סיורים מודרכים. התוצאה תצלומים רבים. ובתצלומים גיליתי שקיימים עוד מבנים בסגנון קמרוןן חבית כפי שנמצא בעין יעל. מתברר שמבני מעיינות אלה שרדו בשלמותם אחרי קרוב לאלפיים שנה. 

האימפרטור הדריאנוס שביקש למחוק את זכר היהודים מהאזור, חילק את אדמות האחוזות החקלאיות בין אנשי האצולה הרומית והווארנים שפרשו מהצבא. ואלה, בהתאם להונם, בנו וילות מגורים בכל הפאר וההדר המקובל ברחבי האימפריה.
אין לי ספק שמבני המעיינות הבנויים בסגנון קמרון הקשט הם תמיד חלק מאחוזה חקלאית רומית. טוב יעשו ארכאולוגים אם יתחילו לחפור סביבם לפני שיהרסו על ידי פיתוח העיר וצרכי בטחון. 

אני מבקש מכל שבידו תצלומי בתי מעיין מסוג זה להעביר אלי העתק. עד כמה שידוע לי קיימים בהרי יהודה כ 80-90 מעיינות שכבה, אני משאר שרבים מהם היו בשימוש בתקופה הרומית. תוספת מידע תעזור לחשב את היקף ההתיישבות בתקופת קיומה של אליה קפיטולינה. 

מי שברשותו תצלומי בתי מעיין מסוג קמרון חבית מוזמנים להתקשר אלי בטלפון 03-6419750 או במאיל gershonedel@gmail.com