מניסיוני אני יודע שבכל רגע נתון אני עלול לשכוח את מטלות היום יום או את ביצוע החלטותיי. לכן אני נעזר באביזר מלאכותי: רשימה כתובה, מילת תזכורת, חפץ, שעון וכו'. בהיותי שקוע בעבודה אני עשוי לשכוח לאכול או לשתות. לגוף מנגנון מיוחד המזכיר לנו את הצרכים הבסיסיים שנשכחו. כפי שאני שוכח ישנם גם אנשים אחרים שסובלים מאותה מגבלה. הזיכרון אינו רציף: לסירוגין אני במצב זכירה או שיכחה. זאת תכונה יסודית של האדם. גם התופעות בטבע אינן רציפות, כל תהליך מתקיים לזמן מה ולאחר מכן משתנה או נשכח - עד לחזרתו במחזור הבא.
בחברות שקדמו להמצאת הכתב התרחשויות חשובות הועברו בעל פה. מנהיגי העדה, ביודעם את תכונת המחזוריות של הזכירה ושל השכחה, מצאו צורה מלאכותית שנועדה להזכיר את המסר על מנת שלא יישכח. הם יצרו ציורים, סמלים, פסלים, ציורים, תכשיטים, מוזיקה ותיאטרון - יצירות שאנו מכנים בשם אומנות. יצירות אלה היו למעשה "כתב" להעברת מסרים לבני דורם ולדורות הבאים.
כל חברה יוצרת מנגנונים המזכירים לאזרחיה מה מותר ומה אסור, מה ניתן לקבל ומה יש לתרום. מאז המצאת הכתב המסרים הנחוצים לקיום החברה והפרט נמסרים בכתובים ובתקשורת.
הדתות והשיטות הפילוסופיות משתמשות בסמלים. סמלים המהווים תזכורת למהות הרעיונות עליהם מתבססת אמונתם.
המגן דוד מציין היום יהדות, הסהרון - אסלם, הצלב - נצרות. הסמל מכוון למחשבה ולרגש, הוא חיוני לפרט ולחברה האנושית.
מהותו של האדם לא השתנתה מימיו הראשונים. הצורך בחפצים מעוררי זיכרון קיים גם כיום. כל חברה מסחרית המכבדת את עצמה, בוחרת סמל המיוחד לה. הסמל משמש כותרת הבאה להודיע על קיום מוצר. מנהלי חברה מסחרית מוצלחת יודעים את סוד תכונת אי הרציפות של זיכרונו של האדם. הם למדו שהצלחה בעסקים דורש הזכרה חוזרת ונשנית של תוצרתם. זאת הסיבה שעיתונים וערוצי תקשורת מפציצים אותנו בפרסומת.
העלמות חברות קדומות השכיחה את משמעותם של סמלים. במשך הזמן סמלים רבים של דתות ושל דרכים רוחניות, איבדו את מובנם הראשוני, הגם שהמאמינים משוכנעים שאמונתם זהה לאמונת הקדמונים.
סיור ביצירות של חברות שהתקיימו בעידן שלפני המצאת הכתב יגלה עולם מופלא המנסה לדבר אלי, אך אני, בבורותי, אינני מבין את המסר.
ציורי המערות
הממצאים הראשונים נתגלו בצרפת ובספרד במאה ה 19. בין התגליות הראשונות היו מערת לסקו (Lascaux) בצרפת ואלטמירה (Altamira) בספרד. המלומדים של אותה תקופה סירבו להאמין שהציורים נעשו בתקופת האבן. התגליות עוררו בהם חשד של זיוף. כאשר נתגלו ממצאים רבים נוספים, לא רק באירופה, כי אם בארצות רבות בעולם, הוחל במחקר ארכיאולוגי ואנתרופולוגי של ציורי המערות.
עידן האינטרנט קירב אותנו למקומות אלה בצורה מדהימה. נכון אמנם כי הרבה יותר טוב לבקר באתרים עצמם, המאפשרים גם קשר בלתי אמצעי עם הסביבה, אך באין דרך אחרת, ספרים ואינטרנט מספקים תצלומים ראויים לחקר הנושא.
חיפשתי ומצאתי מאות תצלומי יצירות שצוירו או נחרטו במערות ובקירות-צוקים בכל רחבי העולם. כל אחת מיצירות אלה צופנת בחובה חידה המצפה לפענוח ולהבנה.
אני חייב לומר שהדרך בה נעשה המחקר של ציורי המערות אינה עונה על השאלות עיקריות. החיפוש האובססיבי של ארכיאולוגים לקביעת תאריך הממצאים - ומחקר החומרים בהם השתמשו - הפכו לעיקר המחקר. לעומתם רוב האנתרופולוגים חוקרים את הנושא מנקודת הראות של ימינו.
אנא הסתכלו על הציור של הביזון ממערת אלטמירה שבספרד. מה הרושם שהציור מעורר בכם?
ההישג האומנותי של ציורי המערות מרשים, על כך מעידים ציירי ספרד מפורסמים בניהם הנרי מור, פיקסו, מיקל ברסלו וג'און מירו. אומנים אלה ביקרו במערות התפעלו מהציורים ואף הושפעו מהם, כפי שניתן להבחין במיוחד בציורי ג'ואן מירו.
אף כי חומרי הצבע מעטים ופשוטים רמת הביצוע מפליאה. חומרי הצבע הופקו מאבנים טחונות או מצמחים, בגוונים של לבן, אדום, שחור וצהוב.
ממבט ראשון נראה משונה להשקיע מאמץ כל כך גדול בציור על קירות מערות נידחות וחשוכות ובצוקי סלע שלפעמים נמצאים במקומות קשים לגישה.
מה הניע אנשים לפני עשרות או אולי מאות אלפי שנים לצייר במקומות כל כך לא נגישים?. ברור שהם לא נועדו להסתכלות המונית, גם לא לקבלת תמורה ארצית כל שהיא. מומחים ל"אומנות פרימיטיבית" מסבירים שכוהנים או שמנים היו אחראים ליצירת הציורים לצורכי פולחן, להתקשרות עם עולמות עליונים, או אולי למטרות ארציות כגון עזרה בהורדת גשם, הצלחה בצייד, או עזרה אחרת הקשורה לחיי השבט.
בהעדר עדויות כתובות קשה לנו להבין את מהות היצירה הקדומה. אומנם ניתן להתקרב לעולמם של הציירים הקדמונים באמצעות מחקר של שבטים קיימים השומרים על מסורות עתיקות, כמו למשל שבט הסאן בושמן מדרום אפריקה. השבט נמנה על קבוצות בני אדם שמקורן בתקופת האבן. על פי חקר הגנים - הסאן-בושמן נחשבים לבני האדם הראשונים בכדור הארץ.
השבט היה פרוש בשטחים נרחבים של דרום אפריקה, בבוטסואנה ובמדבר קלהרי. כיבושי ההולנדים והבריטים במאה ה 19 גרמו לדילול אוכלוסייתם. בימינו הם נושלו מאזורי המחיה שלהם ומעטים אלה ששרדו. שבטי הסאו-בושמן היו נודדים שהתפרנסו מצייד ומליקוט צמחי מזון. הצייד נעשה בחיצים מורעלים, בורות מלכודת ואבנים.
מסורת הציורים במערות ועל צוקים נשתמרה עד ימינו. צאצאי השבט מתפרנסים היום מאומנות המזכירה את הציורים המקוריים.
הפולחן כפי שהשתמר בא לידי ביטוי בריקוד. על פי עדותם של בני השבט הריקוד מעורר כעין זרם חשמלי המשמש בהילינג. בציורים העתיקים ניתן לראות אנשים רוקדים, בודדים או בקבוצה. על ראשם של חלק מהדמויות יש מסכות וקרניים של בעלי חיים. הם מחזיקים זנבות מקלות ורעשנים. סביבם צוירו בעלי חיים. על פי המסורת לחיות יש כוחות מאגיים מהם הרוקדים שואבים את כוחם.
במערה בלסוטו שבדרום אפריקה נעשה בצבע חום כהה על גבי קיר מערה, מוצגות בו שלוש דמויות החובשות, כנראה, מסכה. גוף הדמויות מאורך ורגליהן מזכירות רגלי חרקים. יש הרואים בציור אנשים הנמצאים בטראנס. על כך מעידים היום צאצאיהם של שבט הסאן-בושמן.
