עברו של העתיד

האדם הנבון ממציא את עתידו

2011-11-17T10:50:00.001-08:00

אנחנו, בני האדם, איננו יכולים לעוף כציפור, לשהות מתחת למים כדג, או לרוץ במהירות של גמל. לעומת זה הבורא חנן אותנו ביכולת לבנות כלים, מכשירים ומכונות באמצעותם ניתן לעוף כציפור, לשהות מתחת למים כדג ולנוע במרחב מהר מגמל. יכולות אלו הניעו ממציאים, בכל הדורות, ליצור כלים, לפתח מכשירים ולבנות מכונות.

מקובל לחשוב שהמצאות הם המנופים הגדולים של התפתחות הכלכלה, ומדד להתפתחות החברה האנושית. סברה זו לא מביאה בחשבון את הדו ערכיות של כל המצאה. היא יכולה להביא תועלת או לגרום נזק. מוחנו לא מסוגל לנחש את שרשרת השינויים שהמצאה עשויה לגרום בעתיד (כך הרגשתי). אין הממציא מסוגל לשקול את כל ההשלכות של המצאתו על עצמו, על סביבתו ועל העולם.

הקשת שנועדה לצייד הפכה לכלי רצח. הגלגל המניע עגלות הוביל לבניית מרכבות מלחמה. המתכת שבמחרשה נועדה לפתוח רגבים להטמנת זרעי תבואה הפכה לחומר גלם להכנת חרבות וכלי מלחמה. הקיטור שהביא למהפכה תעשייתית יצר מעמד של עובדים עניים המנוצלים על ידי מיעוט של עשירים חמדנים. החשמל המניע את בתי החרושת ומאיר את בתינו זולל פחם שנכרה בעמל רב ממחילות חשוכות. ובל נשכח שמכשירי התעשייה שאנו משתמשים בהם בחדווה סופם להגיע לערימות אשפה המרעילות את האוויר ואת מקורות המים שכולנו צורכים.

הטכנולוגיה מציעה לתושבי העולם מכשירים ומכונות, להנאתנו המיידית אך גובה מחיר יקר מעתידנו. כמו למשל, דילול יערות הגשם. עקירת העצים בכמות כה גדולה, כפי שנעשה ביער האמזונס, גורמת לשינוי מזג האוויר העולמי. אין מתנות חינם, אומר הפתגם העממי, השפע שהטבע מעניק דורש שימוש מושכל, ועל כך כתבו חכמינו את הפסוק בעניין גן העדן שיש לעבדו ולשמרו.

במאמר "המחיר הסביבתי של ניצול משאבי הטבע על ידי האדם" מאת ד"ר תמר אחירון-פרומקין וד"ר רון פרומקין נכתב:

"כריתת יערות, בעיקר באזורים הטרופיים, מניבה רווח מיידי ממכירת העצים ומהחקלאות המתפתחת בשטחים שבוראו. עם הזמן התברר שכריתת העצים פוגעת ביותר עצים מאלה שנמכרים בפועל, והעצים אף אינם מתחדשים בקצב הכריתה. כך המשאב מידלדל בקצב מסחרר, שטחי החקלאות אינם מניבים תנובה מספקת בשל שיטות העיבוד, ואחרי כעשור הופכים השטחים לחסרי תועלת. התפקודים האקולוגיים והחברתיים שהיו ליער בטרם כריתתו (במישור המקומי והגלובלי – שמירה על מאזן הגזים באטמוספרה ועל מגוון ביולוגי עשיר, למשל) אבדו, ועמם אבד ערכם הפוטנציאלי, שהיה גבוה הרבה מזה שהניבה העצה שנמכרה. יתר על כן, באזורים הרריים, יש לעתים קרובות שיטפונות בשטחים שבוראו, שיטפונות בעצמה שלא הייתה בעבר, שיטפונות שגובים מחיר עצום ונורא של חיי אדם. בעבר היה היער בולם את עָצמת הגשמים וקולט אליו את רובם. שיטפונות אלה סוחפים אִתם חלק גדול מהקרקע בשטחים שנחשפו ומקטינים את הסיכוי לשיקום השטח בעתיד כמערכת אקולוגית מפותחת ויציבה כיוון שהזמן הנדרש להיווצרות קרקע הוא ארוך ביותר. ראה: http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=10464

ברשומה זו אני מבקש לבחון, כמיטב יכולתי, את השפעתן של המצאות שליוו את המעבר מקהילה של ציידים לוקטים נודדים לחברה חקלאית שעברה להתגורר ביישובי קבע.

ראשון הנושאים, צרכי הקיום הפיזי: הספקת מזון. מאות אלפי שנים הסתפק האדם במזון ממקורות טבעיים: צייד, דייג, איסוף צמחי מאכל. בסוף תקופת האבן, במרכזים שונים ברחבי העולם, התרחש שינוי, קבוצות בני אדם מקימות ישובי קבע ועוברות לכלכלה חקלאית, גידול צמחי תרבות וניצול בעלי חיים. המעבר חל בזמנים שונים ובהפרשים של מאות ואלפי שנים. יותר מזה, קיימות קבוצות בני האדם שלא עזבו את השיטה הקודמת, עד היום חבורות של ציידים נודדים ממשיכות להתקיים, ועל כך כתבתי בתרבויות עתיקות בנות ימינו.

האדם הנבון מייצר את מזונו

מקובל לחשוב שהחקלאות החלה באזור המכונה הסהר הפורה או הקשת הפורייה, שטח הכולל את מצרים, המזרח התיכון, דרום מזרח אנטוליה ומסופוטמיה. דעה זו השתנתה בעקבות ממצאים ארכיאולוגים, ביולוגים, אנתרופולוגיים ואקלימיים. מחקרים אלה הפריכו את הסברה שהחקלאות הומצאה במקור אחד ונפוצה לאזורים אחרים.

המידע החדש מנסה להוכיח שייצור מזון התרחש בנפרד בתרבויות שונות: במזרח התיכון, במסופוטמיה, באנטוליה, באפריקה, בעמק ההינדוס בהודו, בגדות הנהר הצהוב בסין, ביפן ברמות מרכז אמריקה ובהרי האנדים.

מה גרם למעבר לחקלאות ? - על כך אין לי תשובה ברורה. סביר להניח שחברות ציידים פסקו להתקיים באזורים בהם התרחשו שינויים אקלימים קיצוניים. שטחים בהם כמות הגשמים פחתה והיובש גרם לדילול הצמחייה ועקב כך לירידה בכמות בעלי החיים שניתן לצוד. באזורים אלה בני אדם הוכרחו למצוא שיטת קיום אחרת המתאימה לתנאים החדשים. המעבר לייצור מזון, וביות בעלי חיים התרחש, על פי המינוח הארכיאולוגי, בין התקופה האפי פאליאוליטית (סוף תקופת האבן) לתקופה הניאוליתית (תקופת האבן החדשה). חוקרים שונים מכנים את המעבר הזה המהפכה החקלאית.

מחקר: לא הייתה מהפכה חקלאית

חוקרים מהמעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית של אוניברסיטת בר-אילן, ד"ר אהוד ויס, ענת הרטמן מהמכון לארכיאולוגיה ופרופ' מרדכי כסלו מהפקולטה למדעי החיים בבר אילן הסיקו כי אין מקום לדבר על מהפכה חקלאית. החוקרים הגיעו למסקנה שקבוצות שונות ניסו לפתח חקלאות באזורים שונים. לדעתם הידע לא עבר ממקום למקום, ראה: .

http://news.walla.co.il/?w=/5/926788/@@/item/printer

חיטת בר (ימין) חיטה תרבותית (שמאל)

המסת קרחונים ותהפוכות אקלים

יתכן שאחת אחת הסיבות לעזיבת אורח החיים של ציידים נודדים נעוצה בשינוי חריף באקלים. עדות לשינוי כזה נמצא בתל אבו חורירה. התל נמצא בצפון סוריה בקרבת נהר הפרת, בחפירות ארכיאולוגיות הובחנו שתי שכבות יישוב, הראשונה מסוף תקופת האבן התקיימה במאה ה13 לפנה"ס, והשנייה בין האלף התשיעי לבין האלף השישי - זמן שבו היישוב נעזב. התושבים ביישוב הקדום חיו בבקתות עגולות חפורות בקרקע ומכוסות ענפי צמחים. בתוכן נמצאו ממגורות להחזקת מזון. תושבים אלה התפרנסו מצייד של צבאים, בקר ובעלי חיים קטנים כמו ארנבות, שועלים וציפורים. החוקרים טוענים שהציידים של יישוב זה הוכרחו לחזור לנדידה היות והאקלים נעשה חם ויבש, דבר שגרם לדילול הצמחייה, ולהעלמות עדרי הצבאים והבקר.

לאחר זמן היישוב נושב מחדש. הפעם קם יישוב גדול יותר בן כמה מאות תושבים. יישוב זה בנה בתים מלבניים בעלי קירות לבנים וגגות מחומר צמחי.

תל אבו חורירה סוריה ,שיחזור ביקתות עגולות משכבה 1

http://condor.depaul.edu/sbucking/extra/abu1apit.jpg

תל אבו חורירה, סוריה, שיחזור בית מלבני משכבה 2

http://condor.depaul.edu/sbucking/extra/abuhouse2r.jpg

תל אבו חורירה אבן טחינה

חופרי האתר של תל אבו חורירה טוענים שמצאו עדויות לשינוי אקלימי חריף שהתחולל לפני כ 12.000 שנה. לפי דעתם של פרופסור גורדון הילמן
Professor Gordon Hillman
ואנדרה מור
Andrew Moore
השינוי היה חריף כל כך עד שהתושבים הוכרחו לעבור מצייד לחקלאות. על פי חוקרים אלה חשיבות האתר בזה שניתן היה לקבוע את זמן המעבר מחברת של ציידים לקטים לחברה חקלאית.

חורירה

היישוב החקלאי, המשיך אומנם לעסוק בצייד אך עיקר פרנסתו עברה לגידול צמחי מזון כמו השיפון, ולביות של צאן ובקר. גרעיני השיפון נטחנו על גבי מטחנות יד. כלי זה הוא אחד הסימנים המובהקים ליישוב חקלאי.

מלאכת הטחינה נעשית על גבי משטח אבן קשה, והטחינה - בעזרת אבן. גרעיני התבואה הם קשים לכן המכשיר הוכן מאבן קשה כמו הבזלת. הפסלון המצרי בתמונה הבאה מדגים את הצורה בה נעשתה הטחינה. ללא ספק עבודה מאומצת.

פסלון של אישה טוחנת חיטה מקברו של תי בסקרה, מצרים, השושלת החמישית

http://www.touregypt.net/featurestories/bread.htm

שיטה זו של טחינה גרעיני תבואה שימשה חקלאים בכל העולם. והיא ממשיכה להתקיים גם בימינו במרכז אמריקה, באפריקה ועוד מקומות.

אבן טחינה מסין תרבות בנפו Banpo אבני טחינה אנגליה תקופת האבן החדשה

http://www.dot-domesday.me.uk/develop.htm

כיצד למדו החקלאים להכין את המכשיר? וכיצד נסביר שבפינות רחוקות מהעולם בני אדם השתמשו באותה שיטת טחינה. בתמונות למעלה נראים אבני הטחינה של ראשית החקלאות בסין ובאנגליה. הסיגנון שונה אבל אופן השימוש זהה.

מלאכת טחינת התבואה בשיטות הראשונות לא נעלמה. נשים ממשיכות מסורת של אלפי שנים גם בימינו, מעידים על כך התמונות הבאות:

סן סלוודור, מרכז אמריקה טחינה על גבי אבן טחינה בימינו

http://www.flickr.com/photos/36792395@N05/sets/72157621411720544/detail/

שימוש באבני טחינה בימינו באפריקה, ניגריה Chinguwa-Galaga, Borno state, Nigeria

http://acl.arts.usyd.edu.au/projects/earth/index.php?option=com_content&task=view&id=59&Itemid=73

הים מגלה סודותיו

עדות לשינוי אקלים בתקופה של ראשית החקלאות נמצאה ליד חופי עתלית. לפני כשלושים שנה צוללנים של רשות העתיקות בישראל הבחינו בשרידי בנייה עתיקים מתחת למפלס הים. ביום של ים סוער הגלים שטפו את החול של חופי עתלית ומתחתיו נתגלו שרידי מבנים מלבניים, באר מים, קברי אדם ואבנים מגליטיות מסודרות בעגול. ללא ספק שרידים של יישוב אדם. עליית מפלס הים כיסתה את היישוב, והתושבים הוכרחו לעזוב את המקום.

האתר נמצא כ 300 מטר ממבצר עתלית וכ 10 מטר מתחת לפני הים. גודל השטח הבנוי כ-400 מ"ר ובו חיו מאות תושבים. הם התקיימו לפני כשמונת אלפים שנה. הים שמר על ממצאים רבים כגון שרידי עצמות בעלי חיים זרעים וכלי אבן. עצמות בעלי חיים כללו עזים, כבשים, חזירים, בקר, כלבים וכמות גדולה של עצמות דגים. בנוסף עצמות בעלי חיים לא מבויתים, עדות להמשך הצייד כפי שעשו דורות רבים לפניהם. בין הזרעים שנלקטו היו זרעי חיטה, שעורה, עדשים ופשתן שגודלו על ידי חקלאי היישוב.

עתלית ים כלי מאבן גיר קשה לטחינה

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/a/ab/Atlit-Yam_%E2%80%93_Stone_bowl_1.JPG

עתלית ים ציור אומן של האבנים המגליתיות

מאמר על הממצאים והתמונה ראה:

http://mannaismayaadventure.wordpress.com/2011/03/20/the-pre-pottery-neolithic-site-of-atlit-yam

לא הייתה מהפכה חקלאית

חוקרים מהמעבדה לבוטניקה ארכיאולוגית של אוניברסיטת בר-אילן, ד"ר אהוד ויס, ענת הרטמן מהמכון לארכיאולוגיה ופרופ' מרדכי כסלו מהפקולטה למדעי החיים בבר אילן הסיקו כי אין מקום לדבר על מהפכה חקלאית. החוקרים הגיעו למסקנה שקבוצות שונות ניסו לפתח חקלאות באזורים שונים. הידע לא עבר ממקום למקום, ראה: http://news.walla.co.il/?w=/5/926788/@@/item/printer.

חיטת בר (ימין) חיטה תרבותית (שמאל)

ואם לא היה מקום מרכזי בו הומצאה החקלאות נשאלת השאלה כיצד אנשים מתרבויות שונות ומאזורים רחוקים זה מזב עברו משלב הציידים לקטים לחקלאות, וסיתתו את כלי האבן בהם טחנו את הזרעים לקמח, ממנו הכינו לחם ודייסות, וגם בירה ומשקאות חריפים.

החקלאות מולידה סדר החברתי חדש

המעבר לחברה המייצרת את מזונה הביא לשינויים חברתיים מרחיקי לכת. החקלאי מתגורר בקרבת אדמתו ומקים יישוב קבע. המבנים הראשונים נבנו עץ, קנה או כל חומר צמחי אחר הנמצא בסביבה. מי לימד אותם כיצד בונים בקתה או בית? התשובה שלי היא כי יש בינינו ממציאים הנושאים בתוכם את הידע. כאשר התעורר הצורך - אותו ממציא קדום מצא את הפתרון המתאים. אחרים העתיקו את רעיונותיו, וכך הידע עבר מדור לדור. במיתוסים של עמים רבים נכתב שהידע הובא אל העולם בידי אלים. לי נראה שהאלים היו אנשים בשר ודם בעלי כוח יצירה מופלא.

מבני היישובים של החקלאים הראשונים שמשו למשפחה ובחברות מסוימות גם להורים ולאחים. במבני המגורים היה צורך במקום בישול, אזורי לינה ומקומות להחסנת מזון.

הבית ותכולתו הם רכוש המשפחה, בניגוד לרכוש המשותף של הציידים הנודדים. החברה החקלאית משנה את הסדר החברתי מיסודו. בניית מבני מגורים מקובצים במקום אחד חייבה הסדרת המקום למבנים, חלוקת השדות, ארגון הספקת המים להשקיה, שמירת הזרעים לעונה הבאה. כל הפעילות הזו מצריכה ארגון מרכזי. כך נולד מדריך או מנהיג הדואג להשלטת סדר.

למלאכת החקלאות נדרשים כלי עבודה. תחילה היו כלי אבן, מאוחר יותר נעשו ממתכת. עד אשר הומצא הגלגל ונבנו עגלות נעשתה העברת התוצרת החקלאית בסלי נצרים או בכלי חרס. לאגירת התוצרת ובעיקר זרעי התבואה נבנו ממגורות עשויות עץ או בוץ. להובלת המים וחלוקתם בשטחים נבנו תעלות מים. גם חלוקת המים או הצפת שדות אורז דורשים סדר וממונה על הסדר.

אם כן מלאכת החקלאות מצריכה כלים וסדר שלא היו נחוצים לחברת הציידים. החל תהליך של חלוקת העבודה בין בעלי מלאכה, והממונים על הסדר והשלטון. התפתחו מעמדות של בעלי מלאכה, עובדים, פקידים וכוהנים שבראשם עומד שליט. חברה זו מתחילה להחליף תוצרת בין יישובים שונים כך מופיע מעמד חדש: הסוחרים. ואם קיים רכוש יש להגן עליו, ההגנה ניתנת למפקדים וחיילים. פעמים הם שומרים על יישובם, ופעמים מחליטים להתקיף ולשדוד את השכנים.

האדם הנבון ממציא את הגרזן

אחד הכלים הנפוצים בתקופה של ראשית החקלאות (ניאוליטית) הוא הגרזן. הכלי שימש לעבודות החקלאות ובעיקר לכריתת עצים. הוא נפוץ ברוב תרבויות בעולם וממשיך לשמש חברות נודדים הקיימות בימינו.

ראשי גרזנים מלוטשים מתקופת האבן החדשה (ניאוליטית)

קנקן מעוטר חסידה תופסת דג וגרזן - סין תרבות ינגשאו

Culture: Yangshao Culture (5000 – 3000 BC) Unearthed: 1978@Linru, Henan Current location: National Museum of China

Dimension: diameter: 32.7cm, height: 47cm

גרזן עשוי אבן צור ידית משוחזרת
DFound in Thames at Long Reach, Kent
Museum London

גרזן עם ראש אבן מלוטש וידית עץשנמצא בביצה ב
Sigerslev Bog near Praesto
National Museum Denmark

כמו רבים מהכלים המשמשים במלאכות ייצור המזון גם כלי זה משמש במלחמה. הגרזן המלוטש של תקופת האבן החדשה מתפתח לגרזן מלחמה עשוי נחושת וברזל עד ימי הביניים.

אלה קוים כלליים של תהליכים שהתקיימו בכל רחבי העולם. לכל תרבות מאפיינים משלה, על כן עלינו ללמוד מהתרבויות השונות את הדומה והשונה. השיטה הטכנולוגית של עשיית כלים ומכשירים זהה בכל מקום אך הסגנון מיוחד לכל תרבות.

ומה ברשומה הבאה

אני מתכונן להביא יישוב מתקופת האבן המדגים חברה חקלאית שבנתה מבנים מונומנטלים. העיר הקדומה ביותר בדרום אמריקה (בינתיים) היא קארל (Caral) בפרו. יישוב שבו פירמידות, מבני פולחן ובתי האצולה. נמצאת ליד נחל הסופה
Supe

העיר קמה באלף הרביעי לפנה"ס ונעזבה כאלף שנים מאוחר יותר. מהיכן הגיעה אוכלוסייה בעלת ידע כה רב בחקלאות, שהצליחה לפרנס אלפי אנשים, ולבנות עשרות מבני אבן? זאת שאלה שאולי לעולם לא נדע. מה שכן, היישוב של קארל הוא ראשיתו של תהליך שהוביל לבניית האימפריה של האינקה.

2011-09-27T22:30:00.000-07:00

האדם יוצר תרבות - מקור הידע האנושי

אגדה הודית עתיקה מספרת כי היה זמן שבולכל בני האדם הייתה חוכמה כמו זו של האלים, ומכיוון שהשתמשו בכוחם לרעה החליטברהמה, ראש האלים, לקחת מהם את החוכמה האלוהית ולהסתירה במקום שלא יוכלו למצאה.הזמין ברהמה את כל האלים להתוועדות ושאל את עצתם. נסתיר אותה עמוק באדמה הציע אחדמהם, לא יעזור ענה ברהמה, בני האדם יחפרו באדמה ויחשפו את מקומה. נסתירה במעמקיהים הציע אל אחר, לא רעיון טוב השיב ברהמה, באחד הימים הם יצללו בים וימצאו אותה.נסתירה בהר הכי גבוה, לא מוצלח ענה ברהמה יגיע היום שבני אדם יעלו לכל הר. אם כךאין לנו עצה הודו האלים, אין מקום באדמה, בהר או במצולות ים שבני אדם לא יגיעואליו. הרהר ברהמה זמן רב ולבסוף פסק: נטמין את חוכמת האלים בגופם, שם אין סיכוישיחפשוה. על זה הסכימו, זה יהיה המקום המתאים ביותר. ומאז בני אדם עלו להרים, ירדולמעמקי האדמה וצללו למצולות ים בחיפוש אחר חוכמת האלים מבלי להרגיש שהיא נמצאתבתוכם. ראה:

http://www.naute.com/stories/hideout.phtml

חלמתי חלום בו אני רץ למרחק קצר ואופ!אני מרחף באוויר. אני מניח שרבים מכם חלמתם חלום דומה. הרצון לעוף הוא משאת לבעתיקת יומין. במציאות איננו יכולים לעוף כציפור, לשהות מתחת למים כדג או לרוץבמהירות של גמל. אנו חסרים הרבה יכולות פיזיות הקיימות אצל בעלי חיים. לעומת זאתהיוצר חנן אותנו בכישרון היצירה. אנו, האדם הנבון, מסוגלים להתקין מכשירים ולבנותמכונות ובעזרתם לשהות מתחת למים כמו דג, לעוף גבוה מציפור, לרוץ מהר מגמל.

למוחנו יש יכולת למידה, לכן אני יכול,אם רצוני בכך, ללמוד את החוקיות על פיה פועל העולם ולהשתמש בידע זה להמציא המצאות,לכתוב שירים או ליצור יצירות אומנות. המצאות ויצירות אומנות הם חלק מתהליך שבו כלהמצאה היא בסיס להמצאה או להמצאות הבאות. גם סגנון האומנות משתנה על פי יצירתו שלאומן ורוח התקופה.

המחקר הזה נועד לבדוק את תהליך ההמצאותהטכנולוגיות במקומות ובזמנים שונים ואת השפעתם על הפרט ועל הארגון החברתי. אנורגילים לחשוב ששיטת הארגון החברתי-כלכלי היא הקובעת את טבעה של החברה, לדעתי ההפךהוא הנכון, הפרט הוא הקובע את איכות החברה. אם הפרט נכשל בארגון חייו, החברה נכשלתבמילוי תפקידיה. שינוי בשיטה הפוליטית - הכלכלית של מדינה אינו יכול להביא לתיקוןחברתי. התיקון חייב להתחיל בעצמי, כל זמן שאני איננו מודע למצבי הפנימי, החברה לאתתפקד במיטבה.

נכון הרעיון קשה לעיכול, ובכל זאת מישירצה להקדיש מחשבה לרעיונות אלה ימצא שיש בהם אפשרות להוליד הבנה חדשה ומרעננת.

מי לימד את האדם מלאכות

בין התגליות הראשונות של האדם הנבוןנמצא ביות האש. יחד עם זה הומצאו כלי עבודה, שיזור חוטים וחבלים, קליעת סלי נצריםאריגת בדים. כלי העבודה של תקופת האבן נעשו משלושה חומרים: אבן, עץ ועצם. מאותםחומרים נוצרו פסלים ועליהם נחרטו או נצבעו ציורים וסימנים.

לעולם לא נדע מי היו הממציאים הראשונים.יש לי הרושם שאחינו הקדמונים גם הם לא ידעו את מקורו של הידע, לכן המציאו מיתוסיםעל אלים, חצאי אלים וחכמים שמהם למד האדם את המלאכות. האם אנחנו יכולים להאמיןשפרומתאוס גנב את האש מהטיטנים ומסר אותו לבני אדם, מה אמיתי ומה משל?

אצל שבט המויסקה בקולומביה היה קייםמיתוס על אדם בשם בוצ'יקה (עליו כתבתי ברשומה של אוגוסט 2011). אדם מזוקן בעל אורפנים אדמדם לבוש טוניקה לבנה ונעול סנדלים. הוא לימד את עם המויסקה להתפלל לאליחיד, נתן להם את גרעיני התירס הראשונים ולימד אותם את המלאכות. כאשר גמר אתמלאכתו נעלם.

מיתוס המבול

המיתוס של שבט המויסקה ממשיך ומספרשהדורות הבאים שכחו את תורתו של בוצ'יקה, כעונש התחיל לרדת מבול שהרס את שדותהחקלאות והשאיר את השבט ללא מזון. הזיפה (מנהיג השבט) ועוזריו נזכרו בבוצ'יקה,מיטיבם בעבר, והחליטו לבקש את עזרתו. בוצ'יקה חזר, התפלל לאלוהיו ויצא למסע עםמאות מאנשי השבט. כאשר הגיעו להר שחסם את ניקוז המים הרים בוצ'קה את מקלו ויצר אתמפל הטקנדמה. המפל ניקז את מי השיטפונות וייבש את שדות החקלאות.

מיתוס המבול קיים בגרסאות שונות אצלעמים רבים בכל רחבי העולם. ראה:http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=8091

המיתוס מדגיש את העונש שניתן לאדםשהתנהגותו נוגדת את הציווי האלוהי. גם הסיפור המקראי מביא את המבול כעונש שניתןלאדם וההצלה למקיים את ציוויי האל.

פרוש פסיכולוגי על מהות הרעיון מצאתיבמאמר בשם: מבול של מבולים, מאת: ד"ר רוני מגידוב; אבי ורשבסקי; אביבה לוטןואילה פז.

כיצד למדו אדם וחווה לדבר?

כושר הדיבור מייחד את האדם משאר בעליהחיים. תינוק אדם לומד לדבר ממבוגרים המדברים אליו. דווח על ילדים שגדלו בניתוקממבוגרים מדברים, במקרים אלה הילדים לא פיתחו את כושר הדיבור וגם כאשר הוחזרולחברת בני אדם התקשו מאוד ללמוד לדבר. אם כך נשאלת השאלה מי לימד את אדם וחווהלדבר? נו, יש שאלות עליהן נרקמו תיאוריות רבות, אך למעשה אינן מספקות תשובה.

התכונות הפסיכולוגיות של האדם

תכונות האדם באות בצמדים מנוגדיםהדורשים מאתנו בחירה: אהבה שנאה, שיתוף פעולה - תחרות, קנאה - אהבה, קמצנות -פזרנות, סבלנות וקוצר רוח... ועוד רבות שאתם יכולים להוסיף לרשימה. אנו, בני האדם,נושאים בתוכנו את כל הצמדים. מי שמודע לדואליות הזאת יכול לבחור בין שני הקצוות.

לאחר כמה שנים של העמקה בשאלות אלההבנתי שיש בתוכי יותר ממחליט אחד. ריבוי המחליטים גורם לכך שלא ניתן להקיף בעיהמכל צדדיה ולקבל הכרעה ברורה. מכיוון שאין אחדות בתוכי אין אחדות במעשיי, כל אחדמהמחליטים הרבים שבתוכי דורש את הבכורה. ברוב המקרים אני נבוך ובוחר באחתהאפשרויות באופן מקרי.

כל פעם מחדש אני עומד בפני הקושי לבחורבין האפשרויות השונות, זו לדעתי הסיבה שבמקרים רבים איני מסוגל לארגן את חיי. לאפעם הבחירה נעשית בלחץ נסיבות חיצוניות, ורק אחרי זמן אני מבין שהיא הייתה מוצלחתאו שגרמה נזק.

ואם אני, הפרט, נכשל בארגון חיי, החברה,כלומר כל הפרטים, נכשלים במילוי תפקידם. הארגון החברתי משקף את מצבו של הפרט ולא להפך.לפיכך שינוי בשיטה הפוליטית והכלכלית של מדינה לעולם לא תביא תועלת.

חוסר ארגון בחיי משליך על חוסר ארגון שלהחברה, וזה מוביל למאבקים בין יחידים ולמלחמות בין אומות. הסיבות שניתנות לסכסוכיםבין אנשים או בין אומות הן תירוצים המראים על חוסר מודעות האדם למצבו.

מדוע קבוצות אדם, שבטים או מדינותחייבים להלחם אחד בשני? עימותים בהם אנשים משני הצדדים נפגעים ונהרגים ורכוש רבנהרס.

האם יש לנו חופש בחירה? רבים ישיבובחיוב, אחרים יסבירו שהכול בידי הבורא. אחרים סבורים שגורל האדם נקבע מראש ואיןאפשרות לשנותו.

כל המחשבות האלה התרוצצו בראשי זמן רב,היה צורך לארגן אותם ארגון מתקבל על הדעת. כאשר מבול הרעיונות התגבש למסכת אחת, עדכמה שאני מסוגל, הגיע הזמן לסכם.

האם ניתן לנו לבחור את האופן בו נחיה אתחיינו? כן ולא. מדוע? מכיוון שעל מנת לבחור יש צורך בהבנה מודעת. את זה הטבע לא מספקבאופן אוטומטי, ידע יש ללמוד, הבנה יש לרכוש. אנו מכונה שנולדה חסרת מודעות אך עםאפשרות לפתחה. האם דברי אלא הם מוחלטים? כל אחד יכול לבחור להתנסות בתובנות אלה אולהתעלם מהן.

כאשר התוודעתי ליצירות אדם מתרבויותשונות ובזמנים שונים מיד הזדקר לפניי המשותף והשונה בהם.

המשותף הם החוקים הפועלים עלינו, חוקיםהמתרחשים לפי סדר קבוע: עונות השנה, תנועת הכוכבים, התנהגות החומר - כולם מונהגיםעל ידי חוק וסדר קבועים. השוני הוא בסגנון. אם נבדוק את היצירה האנושית נגלה, אתשידענו, ליצירת הפרט יש סגנון ייחודי הבא לידי ביטוי בסגנון התקופה.

בכדור הארץ יש תרבות אנושית אחת

הגיוון העצום של סגנונות תרבותיים,השטחים הנרחבים בהם התקיימו יישובי אדם והזמן הרב, יחסית, שהאדם חיי על כדור הארץמקשים מאוד ליצור תמונה כללית של ההתפתחות האנושית. כל חברה אנושית מתפתחת בקצבמשלה ובסגנונה ייחודי.

בפרסומים ארכיאולוגיים קוראים משפטיםכמו "התרבות הקדומה ביותר", "ממצא יחיד בעולם", "תגליתשתשנה את ההיסטוריה של האדם", כאילו המחקר המדעי עוסק בסוג של תחרות. המחקרהארכיאולוגי מקדיש מאמצים רבים לקביעת הזמן של ממצאים: הכרונולוגיה. אנחנו קוראיםידיעות על בדיקות מעבדה לקביעת תאריך של חפצים או שרידי אדם, לא פעם נראה לישהמדענים מתפארים בקביעות כרונולוגיות שלדעתם חורצות גורלות. אני הגעתי למסקנותשונות, לדעתי יש תרבות אנושית אחת שבאה לידי ביטוי באלפי סגנונות שונים. החשוב,נראה לי, הוא להבין את תהליך ההתפתחות ולשבץ בתוכו תרבויות ייחודיות.

ראשית החקלאות ויישובי קבע בעולם

מפת העולם המופיעה כאן מציינת אזוריתרבות בהם נולדו היישובים הראשונים שכלכלתם התבססה על חקלאות וביות בעלי חיים.תהליך זה מתחיל אחרי תקופה ארוכה מאוד בה התקיימו, באותם אזורים, חברות קטנות שלציידים לוקטים.

לכל התרבויות האלה יש מאפיינים משותפים.הם פיתחו כלי עבודה דומים, ויצרו יצירות אמנות מאותם חומרים וטכנולוגיות, אךבסגנון ייחודי לכל אזור.

האזורים בהם נבנו יישובי קבע שהתפרנסו מחקלאות וגידול בעלי חיים הוקמו במרכז אמריקה ובפרו, במצריים, במזרח התיכון במסופוטמיה, באירופה, בהודו, בסין וביפאן.

בכל אחד מהאזורים האלה שלב התיישבות הקבע התקיים בזמן שונה, אך משותפים לכולם: כלי העבודה, האומנות ושיטות הארגון החברתי. בכולם התפתחו דת ופולחן ונוצרו מיתוסים. בכל התרבויות האלה יש הרבה מן המשותף, אך הסגנון ייחודי לכל קבוצה.

כמעט בכל העולם זמן הופעת החקלאות מכונה התקופה הניאוליטית (תקופת האבן החדשה). המאפיינים של שלב זה הם הקמת יישובי קבע קטנים שחלקם גדלו והפכו לערים. היישובים הוקמו ליד נהרות, נחלים או מקווי מים. סביב היישוב נמצאו שדות החקלאות. ביישוב, סמוך לבית, נבנו מכלאות לגידול בעלי חיים. הכלב, בעל החיים הראשון שבוית, עזר ללכד את עדרי הצאן והבקר. במקומות מסוימים נחפרו תעלות השקיה. בשלב זה מופיעים כלי חרס. בהתחלה עשויים ביד ורק באזורים מסוימים הומצאו האובניים. נלמדה מלאכת שזירת חוטים והומצא הנול לאריגת בדים.

בעידן זה נוצרו כלים מוסיקליים ונראה שכבר אז החלו ניסיונות כתיבה. בשונה מימינו יצירות האומנות של עידן זה קשורות לדת ולפולחן.

לעומת הציידים-לוקטים של תקופת האבן בארגון החברה של היישוב החקלאי חל שינוי רב. הכפר נוהל על ידי ראש שבט או מנהיג, והדת נוהלה על ידי כהן או אישיות מרכזית. בעלי המלאכה התארגנו בקבוצות, ובתחתית הסולם החברתי נמצאו עבדים. אסמי תבואה שנחשפו ביישובים מעידן זה מציינים את ראשית הבעלות על הקרקע ועל רכוש פרטי.

בזה אני מסיים את הכתיבה לשנה זו. בשנה הבאה אני מקווה לכתוב פרק על המשותף והשונה ביצירות האדם של עידן ראשית החקלאות על פי ממצאי חפירות באזורים שונים של העולם. האתר הראשון נמצא בפרו במקום בשם קארל. שם נמצא מרכז פולחני-עירוני מראשית עידן החקלאות עוד לפני המצאת כלי חרס.

אני מאחל לכולנו שנה טובה.

הבהלה לזהב 4 - אגדת אל דורדו

2011-08-14T22:50:00.001-07:00

מה פרושה של שינה לטרגית?

ברשומה הקודמת הבאתי ציטוט מדרשה של הנזיר הספרדי אנטוניו דה מונטסינוס, שניתנה בעיר הראשונה שנוסדה על ידי ספרד באמריקה: היספניולה

Española

בסופה הוא שואל את קהל מאזיניו האם מעשיהם האכזריים כלפי האינדיאנים נובעים מהיותם נתונים בשינה לטרגית.

שנים רבות אני מתהלך עם ההרגשה שחיי עוברים בחלום. רק רגעים בודדים נשארו חקוקים בזיכרוני. רגעים בהם הייתי נתון במצב של ערנות מיוחדת. רגע מיוחד כזה התרחש בנעורי: עמדתי בקדמת סירה בשעת סערה. חששתי שהרוח החזקה תהפוך את הסירה, לרגע חשתי את קרבת המוות. התחושה הייתה כל כך חזקה עד שנשארה חרותה בזיכרוני עד היום. אני שואל את עצמי כיצד יתכן שרוב התרחשויות חיי נעלמו מבלי להשאיר זכר?. האם מצב הערות הרגיל הוא סוג של שינה?

כיצד להבין את מעשיהם האכזריים של הכובשים הספרדים? האם היותם נתונים במצב של שינה ולשליטת התשוקה לזהב מנעה מהם התנהגות מאוזנת?

האם אדם ישן הנתון לשליטת יצריו לא מודע לסבל שהוא גורם לאחרים? אני מניח שאדם במצב פסיכוטי כזה אינו אחראי למעשיו ואינו מסוגל להימנע ממעשי רשע ואכזריות.

האטימות לסבל האחרים הייתה כה גדולה עד שהיה מי שהמציא תרוץ לאכזריותו, האינדיאנים אינם בחזקת אדם ולכן ניתן לנצל אותם בכל דרך.

ראה:

http://sisbib.unmsm.edu.pe/bibvirtual/libros/historia/trad_clas/cons_jur_ind_como_per.htm

משמעות הזהב בתרבויות שונות

בתרבויות של מרכז ודרום אמריקה הזהב נחשב למתכת קדושה המקבלת אנרגיה מהשמש. תכשיטים וחפצי זהב היו סמל של יוקרה ומעמד ושימשו כמנחה בטכסים פולחניים. בניגוד לכך אירופה של ימי הביניים נכנסה לעידן הקפיטליזם, בה הזהב נהפך לערך כלכלי. מטבעות זהב, כסף ונחושת שמשו במסחר. ספרד ופורטוגל הפכו משך כמה מאות שנים, למעצמות על עשירות. בזכות הזהב והכסף שנכרה במרכז ודרום אמריקה. ברוב עוולתם האירופים, בעלי תרבות כביכול, התיכו כל חפץ עשוי זהב שמצאו אצל הילידים והפכו אותו למטילי זהב או מטבעות. חפצים שהיום היו נמכרים בעשרות ולעיתים מאות אלפי דולרים.

מטבע עם הדמויות של המלכים הקתולים, ספרד המאה ה 16

כוחו של מיתוס: אגדת אל דורדו

כובשי ארצות אמריקה והמתיישבים שבאו אחריהם ראו בארצם החדשה הזדמנות לאגירת הון, לקבלת קרקעות ונכסים ולשיפור מעמדם החברתי. למתיישבים החדשים לא היה כל ידע על העמים והשטחים שכבשו. על מנת לקיים קשר עם המקומיים נדרשו להכשיר מתרגמים מבני המקום. בשלבים הראשונים של הכיבוש הידע על הארץ ותושביה התקבל ממתרגמים אלה. ראה:

http://www.histal.umontreal.ca/espanol/documentos/latin_american_tradition.htm

קשיי התרגום גרמו לאי הבנות, היו מקרים בהם המתרגמים הוליכו את מעסיקיהם שולל בכוונה תחילה. המתיישבים החדשים, בעלי התשוקה הגדולה למציאת אוצרות היו טרף קל לשמועות. סיפורי המתרגמים הולידו אגדות על ערים מופלאות בהן נמצא שפע רב של זהב. אחת האגדות המכונה "אל דורדו" הפכה, משך חמש מאות השנים האחרונות, לאחד המיתוסים הגדולים של האנושות.

על פי הבלוג של אנטוניו טורס רודריגז Antonio Torres Rodríguez

לאגדת אל דורדו יש נקודת התחלה. המיתוס מתחיל אי שם בראשית המאה ה 16 על ידי כמה כובשים ספרדים אליהם הגיעו שמועות על עיר עשירה ושופעת זהב.

ראה:

http://elmiradorimpaciente.blogspot.com/2009/08/la-leyenda-de-la-cacica-infiel.html

לדעתו של רודריגז בין הראשונים לארגן משלחת לחיפוש העיר המופלאה היה סבסטיאן דה בללקזר

(Sebastián de Belalcázar).

בללקזר השתתף במסעות קולומבוס ובכיבוש פרו. הוא ארגן משלחת של חיילים ומקומיים ויצא לחיפוש. אחריו יצא ההיסטוריון וחוקר הארצות הגרמני ניקולס פדרמן. פדרמן השתתף בכיבוש הספרדי של קולומביה וונצואלה. את המימון להרפתקאותיו קיבל ממשפחת וולסר (Welser)מהעיר הגרמנית אוסבורג. שניהם חיפשו את העיר האגדית "אל דורדו" בדרום-מערב קולומביה, באזור שהיה מאוכלס על ידי עם המויסקה (muisca).

מאוחר יותר התארגנה משלחת בראשה עמד גונזלו פיזרו (Gonzalo Pizarro)

אחיו של פרנסיסקו פיזרו כובש פרו. למשלחת התלווה פרנסיסקו דה אורליאנה

(Francisco de Orellana)

בשלב מסוים אורליאנה ואנשיו התפצלו מהקבוצה לשם חיפוש אחר מזון. את העיר האגדית הם לא מצאו אבל גילו אחד הנהרות הגדולים בעולם, נהר האמזונס. מאמר מעניין בנושא זה הופיע בבלוג של גילי חסקין בשם הרפתקה בעקבות הנהר.

http://www.gilihaskin.com/Article.Asp?ArticleNum=36

מקור האגדה

נראה שהמקור לאגדה הוא טכס העברת השלטון אצל העמים שחיו בשטח ההררי שהיום הוא מדינת קולומביה. הטכס נערך בשפת אחד האגמים. השליט המיועד היה צם ומתבודד במערה בכדי לטהר ולהכין עצמו לניהול המדינה בצדק וביושר. כאשר הגיע יום ההכתרה היו מפשיטים את האיש ומורחים על גופו משחה דביקה עליה התיזו אבקת זהב, כך שהוא נראה כולו מוזהב (בספרדית דורדו). לאחר מכן המועמד ומספר מכובדים היו עולים על אסדה עשויה מעץ הבלזה. ברפסודה היו מנחות זהב ואבנים טובות. כאשר האסדה הגיע למרכז האגם, השליט המיועד והמלווים היו זורקים את המנחות למי האגם. האסדה חזרה לחוף ואז החלו חגיגות שנמשכו מספר ימים.

לסיפור יש חיזוק בחפץ זהב שנמצא באזור פסקה (Pasca).

בשנת 1856 שלושה איכרים קולומביאנים ממחוז זה נכנסו למערה ומצאו בה חפצי זהב עתיקים, ביניהם קופסת חרס בצורת אדם ובתוכה רפסודת זהב. על הרפסודה היו שמונה דמויות אדם כשבמרכז דמות גדולה יותר, כנראה דמות מלך או קאסיקה (Casique).

האיכרים הביאו את הממצא לכומר המקומי. הכומר שהבין את חשיבות הממצא סירב למכרו או להתיכו. כל הממצא נרכש, מאוחר יותר, על יד המדינה ומוצג היום במוזיאון הזהב בבוגוטה:

Museo del Oro

ראה: http://www.banrep.gov.co/museo/eng/o_muisca.htm

חפץ זהב בצורת אסדה עליה דמות של הקסיקה ואנשי חצרו מוצגת במוזיאון הזהב בבוגוטה, קולומביה

הדמויות והאסדה נעשו בטכניקת השעוה הנעלמת. גודלה של האסדה ס"מ10.2X 10.5 X 10.1

Museo del oro Bogota DC Muisca raft (offering) Gold A.D. 600 - A.D. 1600 Pasca, Cundinamarca :ראה

אגם גווטויטה

(Guatavita)

בקדמת התמונה התעלה שנחפרה להורדת מפלס המים

משערים שהטכס נערך בשפת אגם גווטביטה, האגם, כמו כל שאר האגמים, היו מקומות קדושים לעמי האזור.

הרדיפה אחר אוצרות וזהב הניעה אנשים מבין כובשי קולומביה לארגן משלחות חיפוש, כפי שנראה איש מהם לא מצא את שחיפש. כדרכם של חולמים היה מי שניסה למצוא את האוצרות שנזרקו לאגם. על מנת להוריד את מפלס המים חפרו תעלת ניקוז (ראה תמונה למעלה). אומנם נמצאו כמה חפצי זהב ואבנים טובות אך עד כמה שידוע כמות הממצאים לא כיסתה את עלויות כריית התעלה.

עץ הבלזה

המילה בלזה בספרדית משמעותה כפולה, שם העץ ושם הרפסודה.

העץ גדל בצפון האזור הטרופי של דרום אמריקה. הוא עץ גבוה מאוד העשוי להגיע לשלושים מטר.

עץ הבלזה, החץ מראה אדם העומד בצד שמאל של העץ

העץ קל מאוד אך קשה, צפיפותו קטנה לכן הוא צף על פני המים. יש לשער שהרפסודה בטכס הכתרת השליט החדש הייתה בנויה מעץ הבלזה.

תרבויות הזהב

מדינת קולומביה של ימינו נפרשת על שטח של מעט יותר ממיליון קמ"ר. רכס האנדים מתפצל כאן לשני טורי הרים שביניהם עמקים ורמות. במזרח ובצפון מערב נפרשות רצועות חופים. יער האמזונס במזרח מכסה יותר ממחצית שטח המדינה.

עד כמה שיכולתי לברר ראשית האכלוס של קולומביה החלה בתקופת האבן לפני כעשרים או שלושים אלף שנה. מפרק זה נמצאו שרידים של מוקדים וכלי אבן. אלפי שנים מאוחר יותר נמצאו אתרים בהם ממצאים המייצגים את ראשית החקלאות.

תרבויות קולומביה

לפני בואם של הספרדים, בשטחה של קולומביה היו לפחות 12 תרבויות מקומיות (ראה מפה). אין אני בטוח אם אלה היו תרבויות שונות או שבטים הקשורים לתרבות משותפת. על פי החוקרים נותרו מהם יישובים, דרכים סלולות, תעלות השקיה שדות חקלאות, פסלי אבן, קברים, חפצי זהב, פסלי חרס וכלי חרס לשימוש ביתי.

המיוחד לתרבויות קולומביה היא העובדה שבניגוד לאינקה, המאייה או האצטקים חברות אלה לא היוו אימפריה כי אם קבוצות של שבטים בעלות קשר רופף ביניהם.

בכל השטח הגדול לא נמצאו בנייני אבן מרשימים או פירמידות. כל בתיהם, פרטים כציבוריים, נבנו עץ וכוסו גגות של צמחים.

עמים או שבטים כמו המויסקה (Muisca) או התיירונה (Tairona) עסקו במסחר והתפרנסו מחקלאות. האוצר הגדול שלהם היו מכרות מלח. תמורת המלח היו מקבלים זהב, נחושת ואבנים טובות. את הזהב, הנחושת והאבנים הטובות כמו אבני ברקת, אחלמה (אמטיסט) וטופז היו מעבדים לתכשיטים וחפצי פולחן, כך עבדה הכלכלה שלהם. עד היום קולומביה היא המקור לאבני ברקת הגדולים והנקיים בעולם.

שבטים אלה הצטיינו ביצירת חפצי זהב ופסלי קרמיקה מדהימים. על פי ויקיפדיה חפצי הזהב נעשו מתרכובת של 30% זהב ו 70% נחושת נקייה, תרכובת שהספרדים כינו טומבגה

(Tumbaga).

הצבע החיצוני הושג על ידי טיפול בחומצת לימון שהמיסה את הנחושת והבליטה את הזהב.

מסכת זהב תרבות קלימה

לעיסת עלי קוקה

אחד המנהגים הנפוצים, למעשה קיים עד היום הזה, הוא לעיסת עלי קוקה. המנהג קשור לפולחן והיה מותר רק לגברים החל מגיל בגרות. הלעיסה נעשית בתוספת סיד עשוי מקליפות של צדפות או אבן גיר. את הסיד מאחסנים בכלי מיוחד המכונה פופורו. לפופורו נוסף מוט מיוחד להוצאת הסיד, זה משמש בלעיסת עלי הקוקה. בין אנשי שכבות השליטים היה מקובל להחזיק את הסיד בכלי זהב מהודרים. לעיסת עלי הקוקה מפיגה את העייפות והכאב. הכובשים הספרדים הודדו את הילידים ללעוס עלי קוקה בכדי לקבל מהם שעות עבודה מרובות.

שני כלי הזהב שבתמונות נמצאו באזור שהיה מאוכלס על ידי שבט הקימבייה.

פופורו

(Poporo)

תרבות קימבייה

(Quimbaya)

http://abitabout.com/Poporo

ארבעת התמונות הבאות מציגות את העושר הרב של אומני המתכת של עמי קולומביה העתיקים. בתמונה הראשונה דמות של מנהיג עם, הזיפה (Zipa).

החפץ השני הוא סמל של נשר בעל ראש כפול. התמונה השלישית היא של עיטור חזה מתרבות סינו מאזור הקריבה.

דמות שליט מתרבות קימבייה

http://www.galeon.com/culturasamerica/Calimas.htm#Ceramica

תרבות פופאיין נשר בעל ראש כפול נמצא במוזיאון

Worcester Art Museum

עיטור לחזה, תרבות סינו

(Sinu)

מאזור הקריבה

http://factoidz.com/museo-de-oro-bogota-colombia-treasures-for-the-gods

אחת מיצירות הזהב המדהימות ביותר היא המוצגת בתמונה הבאה. מה אנחנו רואים ? מטוס? החפץ מוצג במוזיאון הזהב בבוגוטה-קולומביה. הוא נמצא כמנחה בקבר באזור של הרי סיארה נוודה בקרבת סנטה מרטה

(Sierra Nevada de Santa Marta)

חפץ זהב הדומה למטוס, תרבות תיירונה

http://www.bloganavazquez.com/2008/12/30/modelos-de-avion-precolombinos-otro-de-los-misterios-de-la-antiguedad

נכון קשה להימנע מהדמיון הרב לכלי טייס. אבל אין כל ממצא אחר התומך בכך. קשה להאמין שבתקופת ראשית החקלאות היתה קיימת תרבות בעלת טכנולוגיה המסוגלת לבנות מטוסים. אם אכן הייתה - היכן מסתתרים מכשירים וחומרים מהם נבנו המטוסים. מכיוון שאין כל ממצא אחר המחזק את ההנחה הזו, לדעתי הדמיון למטוס מקרי, אך אין לי כל דרך להוכיח זאת, לכן אני נשאר אם שאלה שעליה אין לי תשובה.

הקדרות

שלוש הדוגמאות של קדרות מדגימות את העושר הרב של תעשיית הקדרות של עמי האזור. פסלון החרס מייצג אחד המלכים או קאסיקה.

סלון חרס של מלך

http://www.todacolombia.com/culturas/muisca2.html

קובעת מתרבות המויסקה

פסלון חרס מורכב מדמויות אדם ובעלי חיים המייצג את יצירת העולם

המגורים

שיטת בניית המגורים והמקדשים היא סימן לאחדות תרבותית. עד כמה שידוע לי רובם נעשו מעץ, חלקם מרוח בוץ. הגגות היו עשויים מצמחים.

http://pwp.supercabletv.net.co/garcru/colombia/Colombia/indios.html

בתים משוחזרים מתרבות תיירונה

תרבויות קולומביה של המאה ה 16 מייצגות חברות של חקלאים, סוחרים, ובעלי מלאכה מאורגנים תחת שלטון של מלך המאורגנות בקבוצות או שבטים ללא שלטון מרכזי אחד. תרבויות אלה לא פתחו שיטת כתיבה, כך שכל הידע עליהם מגיעה ממסורת שבעל פה.

מלחמה ונשק

הרג אדם בידי אדם קיימת מאז תקופות האבן. תכונה זו התקיימה בכל תרבות בכל מקום בעולם. כצפוי גם עמי אזור זה נלחמו אחד בשני.

סוגי הנשק שהיו בשימוש לפני בוא הספרדים היו בעיקר שלושה: האטלטל, חץ וקשת ואלה. הדמות בתמונה הבאה מחזיקה קשת בידה האחת ואלה בשניה.

Muisca tunjo with bow and arrows. Museo de Oro Boletin No. 32:2. Bogota. 1992.

כמו שאר עמי האיזור גם כאן נמצאו ציורי סלע. ציורי הסלע נעשו החל מתקופת האבן. יש בהם דמויות אדם ובעיקר בעלי חיים.

ציור סלע בארץ הצ'יבצ'ה

(Chibcha)

לפני בואם של הספרדים, בשטחה של קולומביה נבנו ערים, נסללו דרכים, נוצרו פסלי אבן, וחפצי זהב מדהימים, פסלי חרס וכלים שימושיים. אחד העמים או השבטים היו המויסקה. הם הפיקו מלח ובתמורה קיבלו זהב. את הזהב היו מעבדים לתכשיטים וחפצי פולחן. את חפצי הזהב היפים היו מחליפים שוב תמורת מלח, כך עבדה הכלכלה שלהם. מסחר החליפין כלל גם אבנים טובות בראשן אבני ברקת, אחלמה (אמטיסט) וטופז.

בזמן הכיבוש הספרדי ישבו באזור שסביב הבירה של היום, בוגוטה, איחוד של שבטים המכונים מויסקה (Muisca). עם בעל עבר של אלפי שנים שדברו בשפה המכונה צ'יבצ'ה

במאה הראשונה התקיים איחוד של כפרי המויסקה ברמת הקונדי בואיינסה cundi-boyacense

בעמקים של רכס ההרים המזרחי של קולומביה, ולאורך נהרות בוגוטה, סוארז וצ'קמוציה, בשטח של כ47 אלף ק"מ ריבועים.

ובקבוצות התיירונה (Tayrona) בסיארה נוודה (Sierra Nevada) שני השבטים היו , כפי הנראה, מוכנים ליצירת מדינה אך בואם של הספרדים קטע את התהליך.

החקלאות

הודות לבתי גידול בגבהים שונים והאקלים הכול כך מגוון של קולומביה מתאפשר לגדל גידולי חקלאות מגוונים בשטחים יחסית קרובים. המזון העיקרי, כמו שאר תושבי מרכז ודרום אמריקה היה התירס. חלקם ניזון מגידולי בטטה, ודלעת, אבוקדו, ותפוחי אדמה, ובשימוש של טבק ועלי קוקה. צמחים אחרים הם: yuca ,arracacha, piña, hibia :באנגלית

cassava, parsnips, pineapple, Hibiscus

בעברית: קסבה, גזר לבן, אננס והיביסקוס

שרידי עיר עתיקה

שביל מרוצף העולה למבנה

משטחי בסיס של מבנים – תרבות Teyuna

העיר האבודה בפארק ארכיאולוגי הרי סיירה נוודה- סנטה מרטה קולומביה

Parque Arqueológico Ciudad Perdida- Teyuna. Ubicado en la Sierra nevada de Santa Marta, Colombia (Ciudad perdida)

שביל בעיר האבודה

http://arqueoninos09.blogspot.com/2009/05/lugares-arqueologicos-famosos_5383.html

מוות וקבורה

בין השבטים השונים היו מספר שיטות לטיפול במת: חניטה, שרפה, היו ששמרו את העצמות בבית הנפטר. מנהג אחר היה לטחון את עצמות המת ולהוסיפן ליין. בני המשפחה היו שותים מהמשקה עד לשוכרה.

בין תרבויות קולומביה היה מקובל לחנוט את הנפטר ולעטוף אותו בבד צבעוני. לידו הניחו מנחות של כלי חרס ותכשיטים.

כהן דת חנוט שנמצא ב

Pisba

קולומביה מהמאה 16

לאחר הכיבוש הספרדי היה קשה להשאיר את המת בבית או במקום גלוי. הנזירים הנוצרים מנעו מהאוכלוסייה המקומית לנהוג על פי מנהגם, מפחד הרדיפות ושודדי האוצרות הם הסתירו את מתיהם במערות או מתחת לערימת אדמה.

תכשיטים ועבודות זהב

אחת האבנים המבוקשות בעולם היא אבן הברקת. קולומביה היא אחד המקורות לאבני הברקת. השימוש בהם החל לפני אלפי שנים על ידי תרבויות המויסקה התיירונה ושבטים אחרים. בניגוד לארצות אירופה השימוש בהם היה בתכשיטים ובחפצי פולחן. אבן ברקת גולמית

לא פלא שהכובשים הספרדים חשבו שלפניהם עמים עשירים. הם ראו את תכשיטי הזהב ואבני הברקת וניסו לאסוף מכל הבא ליד. חוסר הבנתם בערכם האמיתי של התכשיטים גרם להתכתם ולהפיכתם למטילי זהב או מטבעות. מעט מן החפצים המופלאים נשלחו כמתנה למלכים ואנשי שלטון ושרדו, אלה נמצאים היום במוזיאונים או באוספים פרטיים ברחבי אירופה.

דמות שליט מזהב-טיירונה (Tayrona)

דג מכונף תרבות סן אגוסטין קולומביה , זהב עם נחושת בשיטת ה tumbaga

הצ'יבצ'ס chibchas או מויסקס עסקו במסחר. את הזהב והנחושת היו מקבלים משכניהם תמורת מלח או אבני ברקת. לאחר הפיכתם לתכשיט או חפץ הראוי לשמש בטכסים דתיים, היו מחליפים אותו שוב תמורת סחורה אחרת.

מיתוסים של המויסקה

לימוד המיתוסים של עמי קולומביה פתח לפניי עולם חדש שלמעשה מתמזג עם כל הידוע מתרבויות אחרות בעולם.

המיתוס של בוצ'יקה (Bochica)

יוצר התרבות: באחד הימים הגיע לאזור זה אדם מרשים בעל רמת שער רבת רושם וזקן לבן ארוך. על ראשו כתר ובידו מקל זהב. האיש לבש גלימה לבנה קשורה בכתפו השמאלית וחגורה למותניו. הוא הגיע לפסקה מקום שם מצא אנשים להם הוא קרא מויסקס: שפירושו אנשים. כאן הוא החל את עבודתו התרבותית: ללמד את האוכלוסייה את תורת החקלאות. בוצ'יקה נתן לתושבי האזור גרגרי תירס ולימד אותם לגדלו.

בוצ'יקה לא היה אל ולא הגיע מכוכב אחר, הוא היה מלומד שהביא לתושבי האזור הזה ידע וחוכמה.

המיתוס ממשיך ומספר כיצד הגיעו לאזור אנשים אחרים שהשכיחו מהם את הידע והחכמה שלימד אותם בוצ'יקה והם חזרו למצבם חסר התרבות.

לסיכום פרק זה

נראה שהשטח של מדינת קולומביה של ימינו ומדינות שכנות כמו פנמה אקוודור ווונצואלה היה מאוכלס החל מתקופת האבן. על פי השערת הארכיאולוגים האכלוס החל לפני כ 30 עד 20 אלף שנה. התושבים הראשונים התקיימו מצייד ואיסוף צמחים. הם הכירו את האש ולמלאכות היום יום יצרו כלי אבן.

החקלאות החלה באלף השני. מאז עד בוא הספרדים במאה ה 16 התפתחו קבוצות של שבטים שכל אחת מהם מאכלסת שטח נפרד ומקיימת קשרי מסחר עם הקבוצות האחרות. בניגוד למרכז אמריקה או פרו תרבויות קולומביה לא בנו מבני פולחן מפוארים כמו פירמידות או מקדשים. מדי פעם, בין השבטים השונים פרצו מלחמות אך לא היה גורם מרכזי שניסה לכבוש את שטחי השכנים. בואם של הספרדים גרם להתנגדות חריפה נגד הדת הנוצרית ושיטות הכיבוש. חלק גדול ממסורתם נעלם, אם כי בכמה אזורים קשים לגישה האוכלוסייה המקורית הצליחה לשמור על תרבותה ולשונה.

מחפשי שרידי אוניות האם הם הפירטים החדשים?

אם חשבנו שהבהלה לזהב שככה טעות בידינו. בימינו אלה קיימות חברות מסחריות העסוקות בחיפושי אוניות טרופות שהובילו אוצרות כסף וזהב. ביניהם יש המתמחות בחיפוש אוניות מספרד ופורטוגל שחזרו מהקולוניות באמריקה עמוסות עושר רב. האם אני טועה אם אומר שלא ההיסטוריה מעניינת אותם כי אם הרווח הכלכלי? כמו כל חברה מסחרית מטרתם להביא רווחים לבעלים ולמחזיקי מניות הבורסה של החברה.

טבעת זהב עם אבן ברקת היא חלק מאוצר שנמצא באוניה ספרדית שטבעה מול חופי פלורידה. האוניה גבירתנו מאטושה "Nuestra Señora de Atocha"

טבעה בשנת 1622, כך כותבת גב'Maria Esperanza Arias

במאמר המתפרסם בעתון הקולומביני El Espacio מתאריך 4 ליוני 2011.

תמונה של טבעת הזהב עם אבן ברקת שנמצאה באוניה הספרדית

http://www.elespacio.com.co/index.php

הטבעת היא חלק מאוצר הכולל ארבעים טונות של זהב וכסף ביניהם מאה אלף מטבעות כסף, אבני ברקת שרשראות זהב ומטילי כסף.

חברתו האמריקאית של מל פישר היא שגילתה את האוניה. החברה מעריכה את האוצר בכ 450 מיליוני דולרים.

אספנים יכולים לרכוש מהמטבעות שנמצאו במעמקי הים בחנות של משפחת פישר במיאמי.

פרשה נוספת הובאה בעיתון הארץ מתאריך 27/03/2008. העיתונאי סם ג'ונס מפרסם מאמר בשם "הקרב האחרון של הברבור השחור". הברבור השחור הוא שם קוד שניתן על ידי חברה אמריקאית בשם

Odyssey Marine Exploration Ink

החברה מתמחה בחיפושים אחר שרידי אוניות שטבעו בים. במאי 2007 היא מצאה אוניה ספרדית ובין שאר הממצאים נמצאו 594.000 מטבעות זהב וכסף המוערכים בקירוב ל 500 מיליון דולר!.

ממשלת ספרד טוענת שהאונייה היא נואסטרה סניורה דה לס מרסדס

Nuestra Señora de la Mercedes אונייה ספרדית שטובעה מול מפרץ קאדיז (CADIZ).

בית המשפט בארה"ב פסק שאוצר המטבעות שייך לספרד, אך החברת ערערה על החלטת בית הדין והמשפט נמשך, עד כמה שאני יודע, עד היום.

האוניה הפליגה מפרו ובבטנה אוצר מטבעות זהב וכסף. החברה האמריקאית הודיעה שמשתה מהאונייה 500 אלף מטבעות במשקל 17 טון. הממשלה הספרדית משוכנעת שהיא הבעלים החוקיים של האונייה ומטענה לכן שלחה עורכי דין לפלורידה שבארה"ב להיאבק על האוצר. כמה עיתונאים ספרדים כינו את מחפשי האוניות "הפירטים החדשים של המאה הנוכחית"

אך זה לא סוף פסוק, ממשלת פרו גם היא מבקשת את חלקה. היא טוענת שהזהב נכרה בשטחה לכן מן הצדק שגם היא תפוצה. ראה:

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/969050.html

ויש עוד תביעות, מפקד האנייה היה האדמירל דיאגו דה-אלברז Diego de Alvarez

עשרות בני משפחה החיים כיום בספרד טוענים שהם יורשיו הלגיטימיים ומגיע להם פיצוי. ובנוסף לכך באנייה היו עוד כמה עשרות סוחרים ששמותיהם ידועים, גם יורשיהם של אותם סוחרים מבקשים את חלקם.

הסחר בעתיקות

אם חפצה נפשכם בקניית עתיקות שנשדדו מקולומביה, וברשותכם מאות או אלפי דולרים, אין קל מזה. תפתחו למשל דף איטרנט http://www.edgarlowen.com/tairona-art.shtml

השייך לסוחר עתיקות בשם Edgar L Lowen ותוכלו לבחור מהאוסף המרשים שלו. האם זה חוקי? על כך תוכלו לקרוא בפירסום האינטרפול העוקבת אחרי סוחרי עתיקות באחד האתרים שלה: http://www.savingantiquities.org/crime.php

האינטרפול מחשב את הסחר השנתי בעתיקות בסכום של כ 7.8 ביליון דולר. ללא ספק אוצר המושך את אלה הנגועים בבהלה לזהב.

הבהלה לזהב היא תכונה פסיכולוגית של האדם, ואינה קשורה לזמן או תרבות מסוימים. האם מחפשי אוניות טבועות הם פירטים? חברותיהם פועלות בבורסות של העולם ומטרתם להתעשר. מדינות סבורות שאוצרות האוניות שנטרפו בים שייכים להם. גם היורשים של בעלי המטען דורשים את חלקם. סוחרי עתיקות גם הם מנסים לשים את ידם על אוצרות קסומים המושכים אנשי ממון המבקשים לבנות אוספי עתיקות.

התשוקה לעושר לובשת צורה ופושטת צורה אך לעולם היא קיימת במוחם של אנשים חולמים.

הבהלה לזהב 3

2011-06-11T10:29:00.000-07:00

האדם המכונה "אדם נבון", כלומר אתה ואני, נולדנו עם אותן תכונות. אך התנהגותו של כל אחד מאתנו שונה. מי השולט בהתנהגות זו?

אהבה וחמלה, תשוקה ושנאה, שיתוף פעולה ותחרות הן מידות מנוגדות השוכנות בלב כולנו, אהבה וחמלה מאחדים, תשוקה ושנאה מסנוורות עיניים, שיתוף פעולה מבריא, תחרות יוצרת מאבק בו יתרון של אחד הוא כישלון לאחר.

לא תמיד אני חופשי לבחור בין התכונות המנוגדות.– אם תשוקה חזקה משתלטת עלי היא עשויה להוביל אותי למעשים הרסניים לעצמי ולאחרים. כאשר הבנתי את המנגנון השולט בי, הבנתי שעל כל בני האדם שולט מנגנון דומה. אם שנאה ותשוקה שולטים באדם נמנע ממנו שיקול דעת מאוזן.

כיצד נודע לי על קיום מידות מנוגדות בתוכי? זו אפשרות הקיימת בכל אחד מאתנו. לשם הבנתה נדרשת עבודה עצמית והדרכה מתאימה.

בתקופות מסוימות של ההיסטוריה האנושית התשוקה לזהב השתלטה על רבים, רגש זה הניע אנשים לחיפוש אוצרות ומקומות התיישבות חדשים, ולחיפוש רווחים על חשבון סבלם של אחרים. תושבים בפורטוגל ובספרד של סוף ימי הביניים נכנסו להלך נפש של חיפוש ארצות לא ידועות. מושלים, סוחרים, חקלאים וספנים אחזה בהם התשוקה לזהב. במצב זה הם איבדו את שיקול דעתם להחליט החלטות נבונות ומאוזנות כפי שנראה בהמשך.

שליטים, מושלים, סוחרים וספנים

בחיפושיהם ברחבי האוקיאנוס האטלנטי ספני פורטוגל, וספרד, עוד לפני המאה ה16, גילו את האיים האזורים והקנרים, ומשם יצאו לחיפושים לכיוון מערב. היו שהאמינו שהפלגה לכיוון זה מובילה לאיי התבלינים, הודו וסין. האיש שלחם ללא לאות על ביצוע הרעיון היה כריסטופר קולומבוס. קולומבוס היה, ללא ספק, מוכשר, אמיץ ובעל ידע. מנעוריו הוכשר לימאות עד שנהיה קברניט של ספינות. שמונה שנים התרוצץ בין חצרות מלכי אירופה בכדי למצוא נותן חסות לרעיונו האובססיבי: למצוא דרך ימית למזרח. על פי חזונו כדור הארץ עגול (ראה בדגם הגלובוס של מרטין בהיים ברשומה "הבהלה לזהב" בבלוג זה), כך, לדעתו, שייט למערב יוביל בסופו להודו וסין. אחרי שהתרוצץ בין חצרות המלכים של אנגליה ופורטוגל הוא שכנע את מלכי ספרד לתת חסות ליוזמתו.

היסטוריונים מספרים שאיזבל קיבלה חינוך יוצא דופן לאישה בזמנה. היא הכריזה על עצמה כמלכה ופעלה מאחורי הקלעים למימוש רצונותיה. גם בחרה להתחתן עם פרדיננד מארגון. אף כי בתקופתה נישואים נעשו על פי אינטרסים מדיניים.

איזבל ופרדיננד הצליחו למגר את שלטון המורים ולאחד את רוב שטחי ספרד תחת הדת הנוצרית. על כך הם קיבלו את התואר מלכים קטוליים

Los Reyas Católicos

למען המטרות האלה הם הכריחו את היהודים להמר את דתם או לעזוב את המדינה. מאוחר יותר הם גירשו את אלה מהמורים שלא עברו לנצרות. הם הקימו את האינקביזיציה על מנת לדאוג שהנוצרים החדשים לא יקיימו בסתר את דתם הקודמת.

מי גילה את אמריקה?

מכיתה א' של בית הספר החדירו בי את הרעיון שקריסטובל קולון (שמו בספרדית), היה הראשון שגילה את אמריקה ובמעשיו האצילים יצר עולם חדש. למען מטרה זו הוא הקריב עצמו הקרבה עילאית. המורים סיפרו שתושבי היבשת המקוריים היו פראי אדם, הולכים ערומים ומאמינים באלילים שדים ורוחות. מעט מאוד סופר על העמים הרבים שישבו ביבשת, על לשונם ועל תרבותם, מתברר שגם הם ידעו מעט מאוד על הנושא.

האם קריסטופר קולומבוס הוא המגלה הראשון של יבשת אמריקה? לגבי תושבי אירופה ואסיה של ימי הביניים יבשת אמריקה לא הייתה ידועה. לכן ניתן לומר שקולומבוס גילה לאירופים ולתושבי אסיה ואפריקה את קיומה של יבשת נוספת ממערב האוקיאנוס האטלנטי.

לפי חישוביו של קולומבוס בין אירופה ליבשת אסיה הפריד רק האוקיאנוס האטלנטי, הוא האמין שהאי בו נחת ב 12 לאוקטובר 1492 היה חלק מיבשת זו. לכן הוא כינה את תושבי האיים אליהם הגיע אינדיוס לאמור תושבי הודו.

מסעותיו של קולומבוס הולידו זרם של מהגרים תושבי ספרד, פורטוגל וארצות אירופה שמטרתם הייתה ליישב את היבשת. המהגרים קיבלו אדמות לגדל בהן גידולי חקלאות שעיקרן יצוא לאירופה. הכובשים יסדו ערים חדשות על גבי היישובים המקוריים. הם הפכו את תושבי היבשת, הפראים, הבורים, והפגאנים להשקפתם, לאנשי תרבות, כלומר הלבישו אותם בגדים אירופים, הכריחו אותם לדבר בשפתם, הטבילו אותם לנצרות, וניצלו אותם כעבדים נרצעים. על כך ראה למשל:

/.http:in-dios.blogspot.com

מתי נושבה ייבשת אמריקה ועל ידי מי?

יבשת אמריקה, זו שקולומבוס נחשב למגלה, נושבה עשרות אלפי שנים לפני כן. אל חופיה הגיעו ציידים-לוקטים שנדדו מאזורים אחרים של העולם. מהיכן הם הגיעו ובאיזה זמן אלה שאלות בהן החוקרים חלוקים בדעותיהם. חילוקי הדעות נובעים בעיקר ממיעוט יחסי של מחקרים, ולא פחות מחוסר העניין של הכובשים האירופים, שברובם לא התענינו בעמים שפגשו, לא בתרבותם ולא בעברם.

Los Conquistadores

מניעי הקונקיסטדורס, הכובשים, היו למחוק את שרידי התרבויות המקוריות על מנת לבנות חברה חדשה המורכבת ממהגרים אירופיים שהשתמשו בתושבים מקומיים כעבדים.

למרבה האירוניה אירופה של סוף ימי הביניים נכנסה לתקופת הרנסנס, תקופת התחייה, בה אנשי מדע, אומנים ומורים נלהבו לחקור את התרבויות העתיקות של יוון ורומא, מצרים ומסופוטמיה. הם החיו את השפות העתיקות היוונית והלטינית וחזרו ללמוד את הפילוסופיה והספרות הקלסיים.

על תרבויות אמריקה עבר תהליך הפוך. הכיבוש האירופי גרם להעלמות שפות עמי האזור, ולשכיחת נכסי התרבות של העמים המקוריים. האירופים פעלו במרץ להריסת היישובים הקיימים ולהסתרתם על ידי בנייה של יישובים חדשים עליהם.

מצב זה החל להשתנות רק בסוף המאה ה 19 כאשר חוקרים אנתרופולוגים, פילולוגים וארכיאולוגים החלו להתעניין בעברם של עמי אמריקה, ללמוד את שפתם ולחשוף שרידים ארכיאולוגיים.

הראשונים נוחתים בצ'ילה?

הדעה המקובלת טוענת שמקורה של אוכלוסיות יבשת אמריקה הם ציידים נודדים שעברו מאסיה דרך מיצרי בארינג לפני כשלוש עשרה אלף שנה. דעה זו נקבעה אצל רבים מהחוקרים. לדעתם לפני כשלוש עשרה אלף שנה, הייתה נסיגה של הקרחונים, בגשר יבשתי שנוצר עברה אוכלוסיה של ציידים ליבשת אמריקה, ואלה המשיכו לנדוד עד הקצה הדרומי. מחקרים חדשים סותרים הנחה זו. העובדות מצביעות על גלי התיישבות אחדים שנכנסו לכמה אזורים אלפי שנים לפני הגל האסיאתי.

חקר ה DNA של תושבים הראשונים הוכיח שאוכלוסיית אמריקה מקורה אינו אחיד. מהם יוצא אסיה, איי פולינזיה, אפריקה ואוסטרליה.

בעקבות חפירות ארכיאולוגיות נוצרה דעה חדשה המנסה להוכיח שחלק מתושבי יבשת אמריקה המקוריים הגיעו מאירופה. ראה:

http://www.freerepublic.com/focus/fr/639709/posts

אחת העדויות לקדמותו של ישוב אדם נמצא בחפירות ארכיאולוגיות של מונטה ורדה בצ'ילה

Monte Verde

כאן נתגלה ישוב אדם הקדום כאלף שנה מאלה הידועים עד כה במקומות אחרים.

מונטה ורדה, שפירושו בספרדית "הגבעה הירוקה", הוא אתר ארכיאולוגי שבו נמצאו שרידים של יישוב בני אדם פרהיסטוריים. על פי חפירותיו של הארכיאולוג האמריקאי טום דילהיי

Tom Dillehay

נמצא יישוב קטן של כ 20 30 אנשים שחיו במקום לפני כ 14.000 שנה.

התושבים התגוררו באוהלים ועסקו בצייד ולקט. המזון כלל בשר ממותות, למה

llama

יונקים קטנים, דגים ואצות ים. האתר נמצא במרחק של כ 30 ק"מ מחוף האוקיאנוס השקט, ומשם הובאו דגים אצות ים ששימשו למזון.

ראה מאמר מגלים את אמריקה ב:

http://www.aplaton.co.il/story?id=360&NewOnly=1&LastView=2011-04-07%2002:09:56

ראה:
http://www.cabrillo.edu/~crsmith/mverde.html

בחפירות נמצאו כלי עבודה מאבן, אבני קלע

bolas

ששימשו לצייד (ראה רשומה התנועה הסיבובית- הקלע מיום שלישי, 27 בינואר 2009); כמו כן עצמות ממותות ששימשו להחזקת האוהלים. האתר כוסה בימי קדם במי ביצה, מסיבה זו נשתמרו ממצאים אורגנים כמו חלקי עץ, חבלים ופיסות בד של האוהלים.

הממצאים המפתיעים מברזיל

עד שנות השישים של המאה העשרים לא נודע על אוכלוסיה פרה-היסטורית בברזיל. ואז החלו להתגלות מאות ואלפי מערות שעל כתליהם ציורי סלע. במערות נעשו חפירות ארכיאולוגיות בהן נמצאו שרידי מוקדי אש וכלי אבן פרהיסטוריים.

תחילה הם שויכו לאלף השמיני לפני הספירה. אך המחקר בשנים האחרונות שינה תמונה זו מהיסוד. מתברר שתושבים החלו ליישב את ברזיל הרבה יותר מוקדם. ראה:http://vm.kemsu.ru/en/palaeolith/brazil.html.הציורים הם של בני אדם ובעלי חיים מסוגננים. התופעה נפוצה בכל חלקי ברזיל. איזור של כ 1300 דונם הוכרז כ פארק לאומי בשםParque Nacional Serra da Capivara

ובו מספר רב של ציורי סלע. על פי המחקרים ציורי הסלע הראשונים הופיעו לפני כשישים אלף שנה. חוקרים רבים ובמיוחד ארכיאולוגים אמריקאים מסרבים לקבל מסקנה זו.

מקור התצלום:http://www.myspace.com/amazonianobrasil/photos/12389009#%7B%22ImageId%22%3A12389011%7D

http://www.andaman.org/BOOK/chapter54/text-MonteAlegre/text-MtAlegre.htm

מסתבר שבדומה לתרבויות של תקופת האבן באירופה, אסיה ואפריקה, בני אדם של יבשת אמריקה עברו את אותם שלבי התפתחות: הראשונים היו נוודים שהתקבצו בקבוצות קטנות והתפרנסו מצייד ולקט. באזורים בעלי אקלים קר הם חיפשו מחסה במערות או צוקי סלע מוגנים. נוודים אלה למדו לשמור על האש, להכין כלי אבן לעבודות הבית וליצור כלי נשק לצייד: החץ והקשת, מכשיר האטלטל

(Atlatal) ואבני קלע וקני נשיפה היורים חיצים מורעלים.

יחס הכובש האירופי לילידי אמריקה

בהגיעם ליבשת אמריקה, הכובשים האירופים מצאו אוכלוסיה מגוונת: מאות קבוצות של נוודים בשלבים שונים של תקופת האבן, ואוכלוסיה של תושבי ערים וכפרים. בפרו ובמרכז אמריקה התפתחו תרבויות של מיליוני תושבים. אוכלוסיה זו בנתה פירמידות, מקדשים ומפעלי בניה מפוארים. הם פיתחו חקלאות, קדרות, מטלורגיה, אסטרונומיה וכתב.

היחס של הכובשים האירופים לתרבויות אלה היה יחס של בוז. הם ראו בהם פראים חסרי תרבות.

בעקבות טעותו של קולומבוס שחשב שהגיע להודו, הכובשים כינו את כל הילידים אינדיאנים, מבלי להבדיל בין הרמות התרבותיות השונות. בחטא הזה חוטאים חוקרים ומלומדים גם בימינו. אין ולא היו ביבשת אמריקה הענקית אינדיאנים. אוכלוסיית אמריקה הייתה מורכבת מלאומים רבים שדברו יותר ממאתיים שפות וניבים שונים ופתחו תרבויות לא פחות מפותחות מתרבויות אירופה ואסיה.

על היחס המשפיל של הכובשים אנו שומעים מדרשה של יום א' שנישאה על ידי הנזיר הדומיניקאני אנטוניו דה מונטסינוס בשנת 1511 בפני תושבי העיר הספרדית הראשונה בעולם החדש באי היספנולה

Española)).

דרשה זו נחשבה לזעקה הראשונה למען תושבי האי המקוריים בה קרא מונטסינוס את הדברים האלה:

"עליתי על דוכן זה כדי להוקיע באוזניכם את חטאיכם כלפי האינדיאנים. אני הוא קולו של ישו הקורא במדבר באי זה, לכן חייבים אתם להסכית לי, לא בפיזור נפש, אלא בכל ליבכם ומאודכם, למען תשמעו. יהיה זה הקול המוזר ביותר ששמעתם מעודכם, הקול החריף והחמור והאיום והנורא ביותר שלא ציפיתם כלל לשמוע אי פעם, קול זה אומר לכם כי אתם שרויים בחטא ללא כפרה, שאתם חיים ומתים בו, בגלל האכזריות והעריצות שבה אתם נוהגים באנשים תמימים אלה. הגידו לי, על פי איזו זכות ועל פי איזה דין אתם מחזיקים באינדיאנים אלה בשעבוד כה אכזר ונורא? באיזו סמכות הכרזתם מלחמה כה נפשעת נגד אנשים אלה, אשר חיו בשלום ובשלווה על אדמתם? מדוע תדכאו אותם עד עפר, מדוע אינכם מזינים אותם כראוי ואינכם סועדים אותם במחלתם? שהרי בעבודת הפרך שאתם כופים עליהם הם נופלים למשכב ומתים, הווה אומר, שאתם רוצחים אותם בתאוותכם להוציא ולהפיק זהב מידי יום. וכיצד דואגים אתם ללמדם את מצוות הדת? ולמה אינכם דואגים שיכירו את האלוהים בוראיהם, ישמעו מיסות, יכבדו את החגים וימי ראשון. כלום אין אלה בני אדם? כלום לא ניחנו בנפש ובתבונה? כלום אינכם מצווים לאהוב אותם כמותכם? אינכם מבינים? אינכם מרגישים? האם אתם ישנים שינה לטרגית עמוקה כל כך? היו סמוכים ובטוחים כי, במצב אשר כזה, אין אתם ראויים לגאולה יותר מהמוסלמים ומהתורכים".

כתב גינוי חריף ביותר נגד מעשי האכזריות של כובשי אמריקה הספרדים.

עדות להבנת הניצול האכזרי של ילידי אמריקה חדרה לליבו של מלך ספרד. ב-1542 פרסם קארל ה-5 את "החוקים החדשים" (Leyes Nuevas)

שעיקרם היה הגנה על הילידים במושבות מפני האכזריות, הניצול, השעבוד והשמדתם ההדרגתית. מטרת המלך היה להגן על הילידים, אך הוא הבין שהתעצמות השלטון המקומי, בהיות הקולוניות מרוחקות מארץ המקור, עשויה להביא להתנתקות מארץ האם. הגנה על הילידים חיזקה את אחיזתו של שלטון המלוכה הספרדי.

מאמר מעניין בנושא זה נכתב על ידי פרופסור מירי אליאב פלדון בשם "נקיפת מצפון בראשיתו של העידן הקולוניאלי" שפורסם בגיליון מס. 14 של זמנים ראה:

ttp://www5.tau.ac.il/wordpress/history/?page_id=1736

אך אין בכוחם של חוקים או הכרזה של נזירים על מניעת הגאולה להתגבר על התשוקה החזקה של כובשי ומתיישבי המושבות של אמריקה: הבהלה לזהב.

הבהלה לזהב 2

2011-03-13T05:35:00.001-07:00

הסקרנות האנושית

כאשר למדתי לקרוא גיליתי את הספרייה העירונית של עיר הולדתי. הספרנית, שכנראה הבינה את תאבוני הגדול, בחרה לי ספרים, שניים בכל יום. למחרת הייתי חוזר ושואל שני ספרים נוספים. איני זוכר כמה זמן המשכתי בזה אך זכור לי סדר הקריאה: תחילה נתנה לי את ספריו של אמיליו סלגרי, סופר איטלקי ששבה את דמיוני, במיוחד התיאורים על ארצות זרות ואוצרות פירטים חבויים במערות שכוחות אל. ספריו תורגמו לשפות רבות, גם לעברית.

סידרה שנייה שכבשה את ליבי היו ספריו של אדגר רייס בורוז, עלילותיו של טרזן. בורוז הוא סופר אמריקאי שהמציא סיפור על משפחה אנגלית שננטשה ביער אפריקני, האישה יולדת בן ביער. ההורים נהרגים בידי קופי אדם אך התינוק שורד. הסיפור עורר את מקום החמלה שנרשם עמוק בנשמתי.

מאוחר יותר נכבשתי על ידי סידרת ספרי מדע בדיוני של ג'ול ורן. איתו הגעתי למרכז כדור הארץ, טסתי לירח ושמחתי לגלות שסקרנותו, נחישותו ועוז רוחו של אנגלי מכובד ושמרן עוזירם לו להצליח להקיף את כדור הארץ ב 80 יום.

כאשר גדלתי נפלתי שבי אחרי ספרי בלשים. סקרנותי התעוררה לנחש את זהותו של הרוצח. אני לא זוכר אם אי פעם הצלחתי, אך היה מרתק לנסות.

בהיותי נער סקרנותי נדדה לתחום הטכנולוגיה. תקופה מסוימת ניסיתי לבנות מכונת הדפסה, אחרי כן התנסיתי בעשיית מסכות מעיסת נייר. יצרתי עפיפונים, שלמגינת ליבי לא כולם עלו יפה. מאוחר יותר פיתחתי אהבה מיוחדת לבניית דגמי אווירונים מעץ בלזה. עץ הבלזה מקורו ביערות העד של מרכז ודרום אמריקה, העץ המיוחד הזה מקשר אותנו לאגדה שנוצרה בין מגלי ארצות אמריקה: אגדת אל דורדו (El Dorado). אל דורדו משמעותו המוזהב בספרדית. האירופים שמעו בדלי ידיעות על קיומה של ארץ בה נמצאים אוצרות אגדיים. הם לא רק האמינו בזה אלה ארגנו משלחות למצאה.

התשוקה לזהב כישפה את דמיונם של סוחרים, אנשי צבא והרפתקנים אירופיים שבסוף ימי הביניים הלכו שבי אחר שמועות על אוצרות אגדיים וערים נעלמות.

תופעת הסקרנות ותאוות הבצע הן תכונות הקיימות בכולנו. אלה שלא רבים מאתנו מוכנים להתנסות בסבל ובקשיים שהיו נדרשים בכדי לשוט באוקיאנוסים באוניות עץ או לחקור יערות עד עוינים ומדבריות צחיחים.

ספנים, סוחרים וחיילים מחפשים דרך למזרח

בשנת 1453 נכבשה קושטא על ידי הטורקים העות'מאנים, המאורע שינה דרכי עולם. הכיבושים העת'מאנים של סוריה ומצרים הפכו אותם לשליטים של העולם הערבי. כיבושיהם הביאו אותם עד לשערי וינה ומפרץ גיברלטר. מעמדם איפשר להם להשתלט על המסחר עם ארצות המזרח ובעיקר עם סין, הודו ואיי התבלינים. ערי המדינה העשירות של איטליה, שריכזו את המסחר הימי, נפלו מגדולתן.

מלכי פורטוגל וספרד קפצו על ההזדמנות להעביר לידיהם את ניהול הסחר הימי בין אירופה לשאר העולם. למדינות האיבריות יתרון בולט: חופים ארוכים הפתוחים לאוקיינוס האטלנטי. פורטוגל שהייתה הראשונה להבין את האפשרויות התמונות במצב החדש, החלה לפתח תוכנית השתלטות על נקודות אסטרטגיות. המעשה הראשון היה כיבושה של סאוטה. אצבע יבשה זו שולטת על תנועת אוניות העוברות במעבר בין הים התיכון לאוקיאנוס האטלנטי. כיבוש סאוטה Ceuta מנע ממדינות אחרות את היציאה לאוקיאנוס האטלנטי. צעד זה היה ראשון בתוכנית השתלטות על הסחר הימי של אירופה. במאות השנים הבאות הם הקימו היאחזויות בחופים המערביים של אפריקה. מהלכים שנועדו להבטיח את השליטה על המסחר הימי.

מפת כף סאוטה ומיקומה במפרץ גיברלטר

את ביצוע התוכנית ניתן להבין מהשמות שנשתמרו עד ימינו: חוף השנהב, חוף הזהב (היום גאנה), חוף העבדים (אל מול דהומי וליבריה). שנהב, זהב ועבדים היו שלוש מהסחורות הרווחיות ביותר בהן סחרה פורטוגל עם שאר מדינות אירופה.

האיש ששיחק תפקיד מרכזי בפיתוח הספנות וחיפוש דרך אלטרנטיבית למזרח היה אנריקה הספן. בנעוריו הוא השתתף בכיבוש סאוטה. הוא הבין את חשיבות פיתוח הספנות (עליו כתבתי ברשומה הקודמת), ובהיותו נוצרי אדוק חיפש דרכים להלחם באסלם. בזמנו הייתה רווחת אגדת המלך הנוצרי ג'ון פרסטר ((Prester John. על פי האגדה מלך זה היה בראש ממלכה עשירה מאוד. האציל הפורטוגלי הגה את הרעיון לחפש את הממלכה הנוצרית, לחבור אליה ובכוחות משותפים לגבור על התפשטות המדינות האסלאמיות.

, http://www.masa.co.il/article/866/החיפוש-אחר-המלך-האגדי

במימון המלוכה וסוחרים עמידים נבנו אוניות, פותחו מכשירי ניווט ונמצאו ספנים המוכנים להסתכן בסכנות הגדולות המזומנות למשייטים במימי האוקיאנוס.

הסוחרים ראו בארצות החדשות שעת כושר עסקית. האצולה הנמוכה ציפתה לקבל מעמד גבוה יותר. בעלי מלאכה חיפשו חומרים מיוחדים למלאכתם. החקלאים חיפשו מקומות לפתח גידולים חדשים שלא ניתן היה לפתח בארצם. הרפתקנים חלמו על תגליות וחיפשו דרך להתעשר בקלות. הכמורה שאפה להעביר לנצרות את העמים הפגאנים. כל אלה שיתפו פעולה באחת ההרפתקאות הגדולות של ההיסטוריה: גילוי וכיבוש ארצות חדשות. המניעים היו הסקרנות האנושית, התחרות, תאוות הבצע, הרצון לשליטה.

פורטוגל וספרד כובשות ומיישבות את האיים הקנרים והאזוריים

כחלק מתוכניתם של פורטוגל וספרד אוניות החלו לשייט במרחבי האוקיאנוס. הם גילו מחדש את האיים האזוריים והקנריים.

שתי קבוצות האיים פרוסות אל מול חופי אפריקה. האיים היו ידועים לספנים הפניקים והרומים, אך אירופה של ימי הביניים שכחה על קיומם. הם נתגלו מחדש במאות השלוש עשרה-והארבע עשרה. עד כמה שיכולתי לבדוק, בזמן ההתיישבות הפורטוגזית, תשעת האיים של האיים האזוריים לא היו מיושבים.

לעומתם האיים הקנריים היו מיושבים בקבוצות שבטיות המכונים בימנו גואנצ'ה Guanche)). אמנם אוכלוסיה זו הייתה מורכבת משבטים שנבדלו ביניהם פיזית ודברו בניבים שונים.

מסופר כי תושבי האיים קיבלו את האירופאים בסבר פנים יפות, ורק כאשר הבינו שכוונתם להפכם לעבדים התקוממו נגדם.

כיבוש האיים נעשה על ידי אצילים פורטוגזים וספרדים ועל ידי שליחים של מלכי ספרד.

ארבעה איים

Lanzarote, Fuerteventura, Gomera y El Hierro

נכבשו על ידי אצילים. לעומת זה שלושת האיים הנותרים

Gran Canaria, Tenerife La Palma

נכבשו במצוות מלכי ספרד הקתוליים פרננדו ואיזבל.

סיפור כיבוש טנריפה ולה פלמה ישמש דוגמה לשיטת הלחימה ולגורל שציפה לנכבשים.

לקראת סוף המאה ה 15 ממלכת קסטיליה הספרדית הסמיכה את אלפונסו פרננדז דה-לוגו

(Alfonso Fernandez De Logo)

לכבוש את שני האיים.

האי הראשון שנכבש היה לה פלמה. שליט האי בשם Tanausú

הוא וחייליו התבצרו בתוך לוע של הר געש. מיקום שכמעט לא ניתן היה לכבוש. אבל דה לוגו פיתה את השליט לנהל איתו משא ומתן לשלום. הוא התפתה ויצא ממקום מבצרו, דה לוגו לא היסס ורצח אותו. כך נהרג המלך האחרון של האי והכיבוש הושלם.

לעומתם תושבי טנריפה התנגדו בעוז לכיבוש. האי היה מחולק לתשעה מחוזות נפרדים, המונהגים על ידי מלך המכונה בשפתם mencey.

החזק מבין המלכים היה שליט מחוז טהורוTahoro

לשליט זה, בנקומו שמו, היו מדי פעם חילוקי דעות ומאבקים עם השליטים של שאר המחוזות. לכן כאשר בנקומו החליט להתנגד לכובשים הזרים לא כולם התייצבו לעזרתו. בנקומו סבר שלפחות שלושה מהמחוזות האחרים יצטרפו אליו אך מתברר ששניים מהם כרתו ברית עם הכוח הפולש, ושאר השליטים היססו ולא צידדו בצד כלשהו.

יחסי הכוחות היו לטובת הספרדים. לדה לוגו היה צבא של אלף חיילים רגליים ו 150 רוכבי סוסים. החיילים היו מצוידים ברובים ובחרבות פלדה ומוגנים בשריון ברזל. לעומתם כל נשקם של לוחמי הגואנצ'ה היו מקלות, חניתות עץ ואבנים. ובכל זאת למגינים היו יתרונות בולטים: הם הכירו היטב את פני שטח האי והיו מהירי תנועה. ילדי הגואנצ'ה אומנו למלחמה מגיל צעיר. האימון כלל קפיצות אורך בעזרת מקל ארוך. הם היו קופצים בהפתעה בין שורות האויב, מכים בהם ונעלמים באחת. גורם נוסף שהיה לרועץ המגנים והחליש אותם מאוד הייתה מגפה שפרצה ביניהם אך לא פגעה בספרדים.

לאחר מאבק עז ואבידות רבות לשני הצדדים, הצליח דה לוגו להכניע את התנגדות הגואנצ'ה. דה לוגו חזר לספרד מנצח. הציור הבא מתאר הצגת כמה שבויים מאוכלוסיית הגואנצ'ה בפני מלכי קסטיליה וארגון איזבל ופרדיננד. השבויים הפכו לעבדים ונמכרו למשקי בית ספרדיים.

האיים הקנריים היו מן המקומות הראשונים שבהם נעשו ניסיונות לכבוש וליישב שטחים חדשים. מאחר והאוכלוסייה המקומית מספרה ירד מאוד בגלל המלחמה והמגפות נוסתה שיטה חדשה: לאי הובאו עבדים מאפריקה שמילאו את מקומם של המקומיים. שיטה זו פותחה מאוחר יותר ביבשת אמריקה.

אלונסו פרננדז דה לוגו מציג אסירי גואנצ'ה בפני מלכי ספרד איזבל ופרדיננד

http://en.wikipedia.org/wiki/Guanches

לאחר הכיבוש החל תהליך של הקמת חברה חדשה על פי אמות המידה של הכובשים. השליטים הספרדים השתייכו לחברת אצילים שהגיעו לאיים במטרה להתעשר ולהשיג מעמד חברתי שהיו חסרים במקום מושבם בספרד. הם התייחסו לתרבות הגואנצ'ה בבוז וראו בהם נחותים ומאמנים בדת פגנית. על פי נוהג התקופה מותר היה להפכם לעבדים ולצמיתים. לאיים הגיעו מתיישבים רבים מספרד וממדינות אחרות של אירופה. הם הקימו משקים חקלאיים שגידלו, בין השאר, סוכר וכותנה, גידולים שהפכו למוצרי יצוא מאוד רווחיים.

פסל לזכרו של בנקומו, שליט הגואנצ'ה האחרון של האי טנריפה

http://es.wikipedia.org/wiki/Bencomo

בין הבאים החדשים היו יהודים שגורשו מספרד ומפורטוגל, יהודים שהמירו את דתם. כפי שהתרחש במקומות אחרים מוסד האינקוויזיציה המשיך לרדוף אחרי אלה ששמרו בסוד את יהדותם. שליחיו הגיעו לאיים הקנריים לברר את נאמנותם של הנוצרים החדשים. במחקר שנעשה על ידי לוסיאן וולף הובאו מסמכים המעידים על חקירת האינקויזיציה והעונשים שהוטלו על אלה שנאמנותם הוטלה בספק.

מוצאם של שבטי הגואנצ'ה

מקורם של שבטי הגואנצ'ה אינו ידוע בבירור. חוקרים סבורים שהם צאצאי ברברים שהתגוררו בצפון אפריקה במאה השישית חמישית לפני הספירה. סברה זו אינה מסבירה את השרידים הארכאולוגים שנמצאו באיים כמו הקרמיקה, כלי האבן וכלי נשק המזכירים תרבויות פרי-היסטוריות.

קיימת סברה אחרת: הגואנצ'ה מקורם משבטים שחיו בצפון אפריקה בתקופות פרהיסטורית . ההנחה היא שלפני כעשרת אלפים שנה החל שינוי אקלימי במרחב הסהרה. שינוי שהפך את האזור למדבר. חלק מהתושבים נדדו צפונה, אחרים עברו דרך הים לאיי הקנריים. לא ברור כיצד הגיעו לאיים. מקורות ספרדים מספרים שבזמן הכיבוש לאוכלוסייה המקומית לא היו כלי שייט.

יתכן הסבר אחר: לפני כמה עשרות אלפי שנים חלה התחממות אקלימית שגרמה להתמוססות הקרחונים ועליית מפלס הים. תהליך זה גרם לניתוק שטחי אדמה מהחוף של אפריקה, כך נוצרו האיים. האוכלוסייה שנדדה לאזור זה נותקה מהיבשה ובהיותם רחוקים ממרכזי התרבות של היבשת התפתחותם הטכנולוגית נעצרה.

מערת מגורים של הגואנצ'ה באי טנריפה

בזמן הכיבוש הספרדי, תרבות הגואנצ'ה נמצאה בשלב תרבותי המזכיר את התקופה הניאוליטית. לא היו להם כלי מתכת, ורובם התגוררו במערות.

סגנון כלי החרס שנמצאו במערות המגורים ובקברים דומה לכלים של תרבויות מאפריקה מהתקופה הניאוליטית ומתקופת הברונזה הקדומה. כלי החרס שבתמונות היו בשימוש אוכלוסיית הגואנצ'ה בזמן הכיבוש הספרדי במאות 14-16. מסורת הקדרות הקדומה ממשיכה להתקיים בימינו.

http://www.elmuseocanario.com/index.php/es/colecciones/arqueologia-de-gran-canaria/74-colecciones-de-arqueologia

התושבים המקומיים התפרנסו מדיג, לקט פירות, חקלאות, צאן וגידול החזיר השחור.

פסלוני החרס גם הם נעשו בתקופת בואם של הספרדים, אומנם ניכרת בהם מסורת ארוכה של אלפי שנים.

השבטים המקומיים עסקו בגידול חיטה ושעורה שנטחנו במטחנות יד עשויות בזלת. גם כלי זה הוא אופייני לתרבויות ניאוליטיות.

אבני טחינה עשויות בזלת

המתים נקברו במערות, להם נתנו מנחת כלי חרס וחרוזי חרס שנמצאו על גופם. השיטה המקובלת הייתה חניטת הגוף. לא ידוע לי כיצד הגיע נוהג זה לאיים.

מערת קבר ובו חנוט (מקורה לא ברור)

http://historiascanarias.blogspot.com/search/label/Momias%20guanches

חרוזי חרס שנמצאו באי טנריפה

http://webpages.ull.es/users/jbarrios/pdf/tesis2004.pdf

ספרד והגואנצ'ה מאבק שעדיין לא הסתיים

בהגיע הפורטוגזים והספרדים לאיים הקנריים מספר אוכלוסיית האיים נאמד בכ 100.000 איש. מחלות, מלחמת הכיבוש והפיכתם לעבדים גרמו לדילול אוכלוסייתה של האיים. המתיישבים החדשים השתלטו על הקרקעות ולקחו את הנשים בנות הגואנצ'ה ששרדו כבנות זוגם. הילדים שנולדו הם בני תערובת של נשים גואנצ'ה עם בני עמים שונים שהתיישבו באיים: ספרדים, פורטוגזים, צרפתים, אנגלים ועבדים שהובאו מצפון אפריקה. יש הטוענים שהגואנצ'ה כמעט לא שרדו את הכיבוש ורק הספרדים התיישבו באיים, הם שוכחים שהכובשים ואלה שבאו בעקבותיהם היו גברים בלבד. בראשית הכיבוש לא הגיעו לאיים נשים. המתיישבים הראשונים הגיעו בגפם והיו זקוקים לנשים מקומיות ומכיוון שאלה היו בעלות עור לבן ויפות לא היה גורם מעכב הזדווגות.

לגבי מעשי הכובשים הדעות חלוקות מן הקצה לקצה. כצפוי, בין צאצאי האירופים יש החושבים שאת מעשי הכיבוש יש להלל ולהנציח. שמות הכובשים מונצחים, בכל האיים הקנרים, באנדרטאות בשמות רחובות ובמבנים ציבוריים. בול ספרדי משנת 1961 מביא את דמותו של כובש לה פלמה וטנריפה אלונסו פרננדז דה-לוגו.

למען האיזון יש לומר שקיימים פסלים המנציחים את הגואנצ'ה כגון פסלו של בנקומו שליט טהורו באי טנריפה (ראה פסל בנקומו המופיע בראשית הרשומה)

אף כי עברו מעל ל 600 שנה מאז התחלת כיבושם של האיים הקנרים הפרשה רחוקה מסיום. הדעות חלוקות בין התומכים במעשה הכיבוש ובין המאשימים את ארצות אירופה בקולוניאליזם אכזרי.

כיצד אני מבין את מעשי הכובשים

בארצות האיבריות של סוף ימי הביניים נוצרה אחדות אינטרסים בין מלכים, ספנים, סוחרים אנשי דת נוצריים והרפתקנים. את הספנים הובילה הסקרנות, אנשי צבא רצו למשול בכל מקום שבו דרכה כף רגלם, הסוחרים שאפו להתעשר, אנשי הדת בקשו להלחם באסלם ולהפיץ את הנצרות. מניעיהם היו חזקים כל כך שגברו על הקשיים העצומים של שייט במימי האוקיאנוס והקשיים בהשתלטות על עמים זרים. למען השלמת מטרתם הם הסירו כל מעצור מוסרי.

האציל הגואנצ'ה נלחם נגד הכובש כשהוא מונע על ידי מסורת הכבוד. הוא מוכן לקפוץ אל מותו מצוק גבוה כדי למנוע הפיכתו לעבד, כי כך נקבע בקוד המוסרי של עמו. האציל האירופי מוכן לסבול סבל אין קץ בכדי למצוא את הארץ בה יקים את ממלכתו. שניהם מונעים על ידי מנגנון פסיכולוגי עיוור.

בהמשך נסקור את כיבוש יבשת אמריקה בה נפגוש תרבויות מדהימות שבניהן הושפלו והוכרחו לוותר עליהן על ידי קומץ הרפתקנים שהיו מונעים על יד התשוקה לזהב.

new

2010-12-11T00:01:00.000-08:00

הבהלה לזהב

2010-11-10T12:05:00.000-08:00

מקובל לחשוב שאדם מכיר את עצמו. האם אני מכיר את עצמי?!

הייתי בטוח שהתשובה חיובית, שאני מכיר את חולשותיי ואת מעלותי. סברתי שאני אדם ישר, לא חמדן ואחראי. והנה נתגלה עד כמה הצהרה זו רחוקה מהמציאות. מעשה שהיה כך היה: בזמן אחרון אני זקוק לקניית מכשירים וטיפולים רפואיים: משקפיים, מכשיר שמיעה, טיפול שיניים, שללא ספק רכישתם תכביד על תקציב המשפחה.

באחד הימים נתקלתי בכתבה: "איך להיות עשיר". הכותב מסביר כיצד שינוי גישה יכול לעזור, לכל אחד שירצה בכך, להפוך מאיש "בעל התחייבויות" לאיש "בעל נכסים". איש בעל התחייבויות, כותב בעל המאמר, רוכש כל הנחוץ לקיומו: בית, רהיטים, מכשירי בישול למטבח וכו'. לאמור אדם בעל התחייבויות מוציא כספים. לעומתו אדם בעל נכסים כולם עובדים עבורו: מפעליו, עובדיו, מניותיו, הבתים שהוא משכיר.

מיד ניצת בתוכי רצון שלא ניתן לכיבוש להפוך לאיש עשיר. אם אלמד את השיטה המוצעת יתאפשר לי לרכוש את כל הנחוץ לי ולמשפחתי, ואולי שמעתי לחישה, אולי גם להחליף דירה, וגם לנסוע לחו"ל ואולי גם וגם וגם... בתמימותי תמיד חשבתי, שאני אדם המוכן להסתפק במועט והנה מתגלה אמת שונה: יש בתוכי שני אנשים, אחד המסתפק במועט ואחר החפץ להתעשר. שניהם דרים בתוכי מבלי שאחד יודע על קיומו של האחר. האם האיש המשתוקק להתעשר הוא ישר? בחנתי בתוכי והבנתי שהאיש הזה מוכן לעגל פינות. האם זה אומר שאני לא אחראי למעשיי, זאת שאלה שאני מעדיף בינתיים להשאיר פתוחה.

למה אני מספר לכם את כל זה? כי רשומה זו דנה בתופעה פסיכולוגית המכונה "הבהלה לזהב". אנשים נדחפים למעשים היכולים לדעתם להפוך אותם לעשירים. הם עשויים להשקיע מאמצים כבירים ולהסתכן בסכנות חמורות בכדי להפוך לבעלי ממון, ולא רק להתעשר כי אם גם לרכוש מעמד חברתי ותהילת עולם.

מתברר שרבים עשויים להאמין שמציאת זהב, משחק בקזינו, השקעות בבורסה או הקמת מפעל יהפכו אותם לבעלי אמצעים.

למען העושר וכיבוש עמדת כוח בחברה יש הבוחרים בדרך הפשע והמרמה. הגם שהם יודעים שקיימת אפשרות שמעשיהם יובילו אותם לבית הסוהר. רבים לא עושים חשבון (עיתונים ו TV מלאים כתבות עליהם) ומטילים עצמם לדרך שלדעתם תוביל להשלמת חלומם.

דחפים אלה הם חלק מהפסיכולוגיה של כולנו. נכון החשש מהסכנות או הפחד להיאסר עשויים לגבור על הדחף להתעשר ולהרתיע רבים מלהיכנס להרפתקה מפוקפקת.

אירופה של סוף ימי הביניים היא דוגמה מצוינת לבהלה לזהב.

ספנים הרפתקנים ומחפשי ארצות מאירופה של סוף ימי הביניים חזו את האפשרויות הכלכליות העצומות בארצות שהחלו להתגלות: האיים האזורים, אפריקה, איי הים השקט, אמריקה. אנשים אלה עסקו בסחר של מצרכים בעלי ערך רב באירופה של אותה תקופה: מסחר בזהב, שנהב, משי, עבדים ונשק, ובמיוחד המסחר בתבלינים.
ספרד ופורטוגל היו הראשונות שיצאו לאוקיינוסים לשם מסחר וכיבוש ארצות. העושר שנפל בחלקם של הכובשים הביא מאות שנים של סבל וייסורים לעמים שנכבשו, לעבדים שהופרדו בכוח מביתם ולעובדי כפיה בשדות הכותנה וקני הסוכר.

אירופה בסוף ימי הביניים

המסחר הבינלאומי בימי הביניים התרכז בערי מדינות כמו ונציה ופירנצה. ערים אלה היו מעצמות ימיות שרכזו את הסחר בין אירופה למזרח. תהליך זה שינה כיוון במאה החמש עשרה: האימפריה העות'מאנית כבשה את דרום מזרח אירופה, צפון אפריקה וחצי האי ערב. ובכך גרמה לניתוק אירופה מהמזרח הרחוק. עם כיבוש קונסטנטינופול ב 1453 נחסמה סופית הדרך של סוחרי מערב אירופה לסין ולהודו. האימפריה התורכית וממלכות ערב הפכו למתווכים בין אירופה למזרח וגרמו להאמרת מחירן של סחורות מיובאות מהמזרח כמו זהב, משי, פנינים, שנהב ותבלינים.

כיבוש קונסטנטינופול על ידי האיסלם היה סימן מבשר רע להמשך המסחר עם הודו וסין.

חצרות מלכי אירופה, אציליה ועשיריה היו להוטים אחרי סחורות המזרח. חשובים במיוחד היו התבלינים, באין אמצעי לשימור בשר הפלפל השחור, שהובא מאזור מאלאבר שבהודו, מילא צורך חיוני.

לתיקון המצב חברו יחד מדענים, סוחרים, ספנים והרפתקנים בניסיון למצוא דרך חליפית למזרח. ספני פורטוגל כבשו היאחזויות לאורך חופי אפריקה וסקו דה גמה (Vasco de Gama ) מצא דרך לעקיף את אפריקה ולהגיע לנמלי הודו.
הספרדים, לעומת זה, חיפשו דרך להודו על ידי שייט למערב, ובדרך זו גילו את אמריקה.
חיפוש אחר זהב עושר וכבוד שהתרחש בסוף ימי הביניים העלה את פורטוגל וספרד לדרגת אימפריות. הן התעשרו על חשבון עמי אפריקה ואמריקה. מאות אלפי תושבי אפריקה הפכו עבדים והעמים ששכנו במקסיקו, מרכז ודרום אמריקה עברו סבל ותלאות קשים ותרבותם כמעט נעלמה.

ספני פורטוגל מעזים לצאת אל הים הפתוח

עד סוף ימי הביניים ספני אירופה לא העזו לחצות את האוקיינוסים. הם הסתפקו בשייט חופים. הסיבות היו בעיקר טכניות, לא היו מכשירי ניווט משוכללים והאניות היו חלשות מכדי לעמוד בסערות ובזרמים החזקים של הים הפתוח. בנוסף לכך היה גם מחסום פסיכולוגי, רבים מיורדי הים האמינו שבאוקיינוסים קיימות מפלצות היכולות לבלוע אניות ויש מקומות בהם הים רותח. קשה היה לגבור על מיתוסים כה מפחידים.

http://www.blogcurioso.com/carabela-santa-maria-nao/

נסיבות הזמן גרמו למצב הזה להשתנות: לקראת סוף המאה החמש-עשרה ספרד ופורטוגל השיגו את עצמאותם. הם ניצחו את המורים ואיחדו את ארצם תחת הגמוניה נוצרית. כיבוש גרנדה על ידי המלכים הקתולים פרננדו ואיזבל ואיחוד פורטוגל שמו קץ לשיתוף פעולה שהיה קיים דורות רבים בין ספרדים מורים ויהודים. היהודים נדרשו להמיר את דתם או לעזוב את ספרד ופורטוגל.

שתי הממלכות חסרות אוצרות טבע, לעומת זה יש להן חופי ים ארוכים ומסרת של מסחר ימי. כאשר הדרך לארצות המזרח נחסמה ספני שתי הארצות האיבריות היו מוכנים לחיפוש דרכי ים חדשות.

בין פורצי הדרך היה אחד מאצילי פורטוגל בשם אנריקה (Enrique), בנו השלישי של מלך פורטוגל ז'ואן הראשון. עליו מספרים שהיה מלומד ומומחה בקרטוגרפיה ובספנות. הוא ריכז סביבו מדענים, גאוגרפים ומומחים בכל שטחי הקרטוגרפיה השייט והספנות. הוא יזם הקמת עיר נמל ובה בית ספר ללימוד גאוגרפיה ותורת השייט. העיר, היום סגרס (Sagres) נמצאת בקצה הדרום מערבי של פורטוגל, נמלה הפך למרכז יציאה למסעות לגילוי ארצות לא ידועות.

בתקופתו פותחו סוגי אניות מפרש חדשות בשם נאו Nau וקראבלה Carabela אניות שהיו גדולות מספיק לשאת אנשים ומטען גדולים מהמקובל, כמו כן מים ומזון שיספיקו לשייט של כמה שבועות.

בהתפתחות הקרטוגרפיה והאסטרונומיה היו מספר יהודים שנודעו בשל מחקרם המדעי לפיתוח הספנות. ביניהם אברהם זכות, לוי בן גרשון ואברהם קרשקש.

אברהם זכות היה רב ומלומד שנולד בסלמנקה שבספרד. ר' אברהם זכות היה אסטרונום שפיתח לוחות ומכשירי ניווט, הישגיו הקנו לו מקום בצוות המדענים ששיתפו פעולה עם אנריקה . מאחר שלא הסכים להמיר את דתו גלה מחצי האי האיברי, ובסוף חייו הגיע לירושלים.

לוי בן גרשון התגורר בצרפת בחבל ארגוניה. בנוסף להשכלתו הרבנית היה איש מדע, רופא, מתמטיקאי ופילוסוף. מחקריו באסטרונומיה פורסמו בלטינית. הוא פיתח מכשיר אסטרונומי למדידת מרחקי הכוכבים ששימש נווטים בלב ים.
שמו של אברהם קרשקש קשור לבית הספר לקרטוגרפיה שהוקם בפלמה דה מיורקה. מפות עולם ששרדו מאותה תקופה נמצאות באטלס הקטלאני שצויר בשנת 1375.

מלומד נוסף היה מרטין בהיים ( Martin Behaim) בהיים היה מלומד גרמני, שנקרא לחצרו של מלך פורטוגל ג'ון השני (King John (João II) יחד עם אברהם זכות ולוי בן גרשון לפיתוח הקוסמוגרפיה והקרטוגרפיה. בהיים פיתח אסטרולב עשוי נחושת שהחליף את מכשירי העץ הכבדים. הוא ידוע בשל בניית דגם גלובוס של כדור הארץ, שהמפה שעליו מציגה את הארצות הידועות באותה תקופה, ללא יבשת אמריקה. הגלובוס שרד ונמצא במוזיאון של העיר ניורנברג בגרמניה. http://en.wikipedia.org/wiki/Martin_Behaim

מפת העולם שבדגם הגלובוס של מרטין בהיים

פיתוחים אלה הביאו לגילוי מחדש של האיים הקנרים והאזורים, איים ששימשו בסיס להמשך הכרת חופי אפריקה, הדרך להודו וכבסיס להפלגות ליבשת אמריקה.

בשנת 1486 הגיע הספן הפורטוגזי דיניס דיאז Dinis Días עד לקצה הדרומי של אפריקה, ליד כף הסערות. המלך הפורטוגלי ג'והן השני כל כך שמח על התגלית שהחליף את שם המקום לכף התקווה הטובה, שם הקיים עד היום.

מה היו המטרות של גילוי וכיבוש ארצות לא מוכרים? המטרה הראשונית הייתה למצוא דרך עקיפה להודו ולארצות המזרח בכדי להשתחרר מהתלות בסוחרים ערביים. המטרה השנייה הייתה הרצון להפוך את האוכלוסייה של "הפגנים הנבערים מדעת ומאמיני האלילים" לנוצרים אדוקים. ספנים ואנשי צבא יצאו למסעות גילוי וכיבוש מסיבות שונות: סקרנות והרפתקנות, התעשרות כיבוש מעמד חברתי ותהילת עולם.

האיבה בין נצרות לאסלם גרמה למלחמות רבות. נוצרים רבים האמינו שיש להלחם בכופרים.

אנריקה האציל הפורטוגזי, גם הוא נוצרי אדוק, נלחם באסלם והאמין בצורך להעביר את כל האנושות לדת האמת, כלומר לנצרות. בפקודתו נחטפו תושבים אפריקנים שחורים לפורטוגל במטרה לחנכם מחדש ולהפכם לנוצרים. לאחר שתושבים אלה נמשכו לנצרות הם נשלחו חזרה לארצם כדי שישמשו מפיצי הנצרות. האם האציל הפורטוגזי היה נאיבי עד כדי כך שהאמין שהאנשים שחטף מארצם יעשו כרצונו?! סוחרי פורטוגל פירשו אחרת את מעשיו, הם החלו לחטוף את תושבי אפריקה ולמכרם לעבדות. כך החלו ארבע מאות שנים של סחר עבדים שהמיטו אסון על מיליוני אנשים שנחטפו מביתם והוכרחו לעבוד בתנאי עבדות מחפירים.
השפעתו של אנריקה הייתה חשובה מאוד להתפתחות טכנולוגית הספנות, מכשירי ניווט והכרת האוקיינוסים, עד כדי כך שהוא נרשם בהיסטוריה בשם אנריקה הספן (Enrique el navegante).
האציל אנריקה נקבר בארון אבן מפואר ובו מגולפים צלב ואניית מפרשים. הארון נמצא בכנסיית העיירה בטלהה (Batalha ) צפונית לליסבון.

רונו של אנריקה הספן בכנסיה בעיר בטלהה בפורטוגל

בין מדעני וספני התקופה היו כאלה שטענו שניתן להגיע למזרח בשייט לכיוון מערב. האיש שהתעקש על כך היה ספן בשם קריסטופר קולומבוס. הוא הציע את שרותיו למלכי הולנד, אנגליה ופורטוגל אך רק מלכי ספרד פרדיננד ואיזבל נענו להצעתו.

קולומבוס שט מערבה באוקיאנוס האטלנטי ואחרי חמישה שבועות הגיע לאחד מאיי בהמה. הוא חשב בטעות שהגיע להודו מכאן הכינוי שניתן לתושבים שהוא פגש: אינדיאנים, אינדיוס (Indios) בספרדית.

אף כי אוכלוסיית האיים ויבשת אמריקה הייתה מורכבת מלאומים רבים הכינוי אינדיאנים דבק בהם עד עצם היום הזה. כינוי זה כולל את כל האומות והלאומים המקוריים של קנדה, ארה"ב, מרכז ודרום אמריקה. נתינת כינוי כה נרחב מסמל את חוסר ההבנה וחוסר היחס של עמי אירופה להכיר ולכבד את התרבויות הרבות והשונות שפגשו ביבשת אמריקה.

פורטוגל סוחרת בתבלינים, זהב ועבדים

ספני פורטוגל השיגו יתרון טכנולוגי בספנות של המאות הארבע עשרה והחמש עשרה. יתרון זה הביאה אותם לחופי אפריקה לדרום אמריקה, להודו לסין וליפן. עיקר עניינם היה במסחר בזהב, אבנים יקרות, פלפל, ושנהב. תמורתו הביאו מאירופה כלי ברונזה, בגדים, כלי עבודה, יין, סוסים וכלי נשק. הפורטוגזים סחרו בעבדים אפריקנים, חלק הובאו לאירופה לעבוד במשקי בית אך הרוב נמכר לסוחרים ערביים שעשו הון במכירתם ברחבי ממלכות ערב. משלחות הפורטוגזים יסדו מבצרים לאורך חופי אפריקה ואסיה ובאיים כמו מדגסקר ומלקה ועד ליפן.
תקופה זו הייתה תור הזהב של פורטוגל שהפכה לאימפריה. התוצאות ניכרות עד עצם היום הזה בארמונות ובכנסיות מפוארות שנבנו בכל המדינה. כגון הכנסייה אם האל (Madre de Deus ) בליסבון שמבהיקה בקישוטי הזהב שבה.

כנסיית Madre de Deus בליסבון פורטוגל

עושרה של פורטוגל של המאות 15-16 נבנה על המסחר. הסחורה שהביאו מהארצות החדשות הפיקו רווח גדול. הפלפל השחור (piper nigum) מקורו ביערות הגשם של קראלה (Kerala) בהודו, שנמלה בעיר קוצ'ין. האזור הפך למרכז סחר של פלפל וקינמון וסחורות שונות אחרות כמו פנינים, בדים ומלמלה (muslim ).

הסחר בין הודו לאירופה הביא לאזור קרלה ולעיר קוצ'ין סוחרים יהודים, חלקם היו ממגורשי פורטוגל וספרד. האוכלוסיה הרב גזעית של הודו התייחסה יפה ליהודים, שליטים הודיים פרשו עליהם את חסותם. אבל גורלם הקשה של היהודים רדף אחריהם עד הודו הרחוקה. במאה ה15 וסקו דה גמה הגיע לחופי קרלה והפורטוגזים יסדו בה מושבות לאורך החוף. יחד עם הכובשים הגיעה האינקוויזיציה ואתה נתחדשה רדיפת היהודים.

גם אם ידעתי עד כמה קשה השנאה נגד היהודים נדהמתי ללמוד כיצד היא הרעילה את לבבם של נוצרים בפורטוגל וספרד של אותם ימים.

בית הכנסת הפרדאסי בעיר קוצ'ין, קראלה בהודו (נבנה ב 1568)

הפרק הבא ידון בקורות המפגש בין בני אירופה, לבין תרבויות האינקה בפרו והאצטקים של מרכז אמריקה. רדיפת הכובשים הספרדים אחר הזהב והכסף הובילה לתוצאות הרות אסון לעמי האזור. פרשת הכיבושים נפתחה במאה ה 14 עם התיישבות האיים הקנריים והאזוריים ונמשכה בגילוי יבשת אמריקה. הזהב והכסף שנתגלו במרכז ובדרום אמריקה הובילו ספנים והרפתקנים לחיפושים אחר עיר בעלת עושר אגדי: אל דורדו (El Dorado) בספרדית המוזהב. לשם כך אורגנו משלחות חיפוש ברחבי היבשת. הרבה יותר מאוחר התברר שלאגדה יש בסיס במציאות. פשר האגדה נמצא בפסל זהב המוצג היום במוזיאון הזהב של בוגוטה עיר הבירה של קולומביה.

תרבויות עתיקות בנות ימינו- ציידים לוקטים נסתרים מהעין

2010-08-30T04:46:00.000-07:00

אני מודה שלא הייתי ער לעובדה שאוכלוסיה של כ 300 מיליון איש (זאת הערכה בלבד) של ציידים לקטים נודדים עדיין קיימת ברחבי העולם. מספרם הולך ופוחת ככל שחיפושי נפט ומינרלים, כריתת יערות עד ובניית ערים חדשות נוטלת מהם את שטחי מחייתם.

אוכלוסיה זו שומרת, במידה רבה על מסורת אבות אבותיהם. רובם מבקשים לשמור על אורח חייהם ומסרבים להתמזג בחברה התעשייתית.

קבוצות ציידים לקטים נמצאות ביערות אפריקה, בג'ונגלים של דרום אמריקה, במדבריות אוסטרליה, באיים של דרום מזרח אסיה ובקוטב הצפוני. המבודדים שבהם חייהם לא שונים בהרבה מאבותיהם בתקופות האבן, במקומות אחרים השפעת התרבות המודרנית שינתה את אורך חייהם ללא הכר.

שאלתי עצמי כיצד אירע שלא ידעתי כמעט דבר על קיומם. הסיבה מובנת, ציידים נודדים אינם לקוחות של התעשייה המודרנית אין להם נציג יחסי ציבור ואינם מייצרים חדשות העשויים לעניין את אמצעי התקשורת. לאנשים אלה אין סחורה שמדינות העולם משתוקקות לקנות. מלבד סחורה מיוחדת אחת שבשנים האחרונות יש לה קונים רבים: את עצמם. הם הסחורה שחברות תיירות מוכנות לקנות בכדי להציג אותה לציבור של צרכני סיורים אקזוטיים.

חברות תיירות מציעות לנו טיולים לאזורים נידחים בעולם בהם נוכל לפגוש "שבטי ילידים פרימיטיביים". את גישתם לקבוצות בני אדם אלו מגלה הפרסומת. כמו למשל בכרזה הבאה:

In Papua you can still find absolutely primitive cultures whose development ended in the Neolithic period (younger Stone Age)

האם אדם שחי בתקופה הניאוליטית התפתחותו האנושית הסתיימה? האם המפרסם מתכוון לומר שאנחנו "בני תרבות מפותחת" באים להתבונן באנשים פרימיטיביים שלא הצליחו להתקדם לדרגה תרבותית שנציגי חברת התיירות משייכים עצמם אליה ?

ציבורים נוספים מתעניינים בחברת הציידים לקטים: ארכיאולוגים, אנתרופולוגים וחוקרי הדי אן אי (DNA). ציבור נוסף הם פעילי סביבה הלוחמים למען הקבוצות החלשות של המין האנושי. ראה למשל: Cultural Survival http://www.culturalsurvival.org/

מה ניתן ללמוד מהעבר?

התעניינותי בחברות ציידים לקטים קשורה למטרת המחקר שכיניתי "עברו של העתיד". חברה קרובה שאלה אותי מדוע צריכים לחקור וללמוד קבוצות של אנשים שלא הצליחו לצאת ממדרגה נמוכה של הקיום האנושי ?

שאלה נכבדה. באותו רגע לא הצלחתי למצוא תשובה, ומאז היא מטרידה אותי.

העוקב אחרי פרקי הבלוג הזה יודע שאני לא עוסק במחקר אקדמי כדרך המחקר האנתרופולוגי, העוסק בלימוד תיאורטי של החברה, או המחקר הארכיאולוגי, המתעניין בתרבות החומרית של האדם. אני מחפש להבין את התנהגותו של האדם דרך יצירותיו, החומריות והרוחניות. ראיה כוללת שאולי תוביל להבנת המצב אליו הגיעה האנושות בימינו.

התרחשויות העבר אינן הפיכות: את מה שהיה לא ניתן לשנות. התפתחות האדם הוא תהליך שיש בו מגמה. שתי דוגמאות יבהירו את כוונתי: אם נבחן את המצאותיו הראשונות של האדם נגלה שביות האש הוביל להתפתחויות טכנולוגיות. היא אפשרה את בישול המזון, שבמצבו הגולמי אינו אכיל. הבנת פעולת האש הביאה להמצאת כבשן הקדר. צריפת כלי חרס מאפשרת להכיל בהם נוזלים: מים, שמן, יין וכו'. המצאת כבשן החרס הוא שלב שהוביל להמצאת כבשן המתכת... כך נוצרה מגמה של התפתחות לכיוון התכת המתכת ובהמשך לבניית מכונות.

דוגמה אחרת: המצאת חומר הנפץ שינתה לחלוטין את שדה הקרב. במקום מאבק קרוב בין חיילים ניתן להשמיד את האויב על ידי ירייה ממרחק. הצורך להתגונן יצר את השריון המגן על הגוף או את התעלות והמבנים המגנים על קבוצות של חיילים. זאת מגמה: המצאה חדשה גורמת לשרשרת תגובות. הנשק, במקרה הזה, נעשה יותר ויותר קטלני וכתגובה לכך אמצעי ההגנה הולכים ומשתכללים.

לימוד התהליכים הטכנולוגיים מביא להבחנת המגמה. פרק בהיסטוריה אינו קיים לעצמו, הוא חלק מתהליך שבו עבר הווה ועתיד מהווים שרשרת בה כל שלב קשור לקודם ויביא לתוצאה בעתיד. אך הסיבה להמצאת כלי נשק נמצאת בתחום הפסיכולוגי. רצונם של מנהיגים להשתלט על מדינות אחרות הוא המניע למלחמות. לימוד העבר מדגים את המניע הפסיכולוגי, והמגמה הטכנולוגית המשרתת אותו.

האדם סמך על הטבע

החברה האנושית סמכה, משך עידנים רבים, על עושר המזון שהטבע מעניק: חיות בר, דגת הים והנחלים, רכיכות בחופים, פרי הגדל על עצים. קבוצות הציידים לקטים למדו למיין זרעים ופקעות ולבשל אותם. בשלב קדום של תקופת האבן למדו לאסוף דבש וליהנות מתכונותיו. פחות ידוע הוא הטיפול ביער: מסתבר שחברות שונות, כבר בתקופת האבן, למדו לדלל את עצי היער ובכך להגביר את צמיחתם של העצים החשובים להכנת כלי עבודה, לבניית מגורים או להספקת פרי למאכל.

בכדי לשרוד היה על האדם ללמוד את דרכי הטבע. בכדי להצליח הצייד נדרש להבחין בהתנהגות בעלי החיים ותנועותיהם. בעלי החיים צדים את טרפם בעזרת חלקי גופם. האדם המציא כלי צייד: חנית, קלע, חיצים מורעלים או מלכודות. בכל התרבויות כלי הצייד זהים: חץ וקשת, חנית, חץ רעיל, קלע. אותם כלי צייד שימשו בכל מקום בעולם ללא קשר ביניהם. והסיבה: הידע קיים במוחו של האדם, לא משנה המקום והזמן - התשובה לצורכי הקיום היא תמיד אותה תשובה. רק הסגנון שונה מתרבות לתרבות.

הארגון החברתי של שבטי ציידים לוקטים

בחברת הציידים לקטים אין כמעט רכוש פרטי, לא אוגרים מזון ואין בעלות פרטית על קרקעות. כל פרט מספק לעצמו את כלי העבודה הנדרשים. המזון מתחלק בצורה שוויונית בין כל בני השבט.

הצייד הנודד מתגורר באוהל שבנייתו מהירה וטלטולו נוח. לעומתם דרי היער בונים בקתה קלה מעץ וענפים או מכסים אותה ביריעות עור או בד. באזור הקוטב בונים בתי שלג: האיגלו (Igloo). מבנה הבנוי לבני קרח, בתוכו הטמפרטורה יכולה לעלות ל 10 עד 20 מעלות.

קהילות ציידים נודדים חיים בקבוצות קטנות של כמה עשרות אנשים הקשורים לקבוצות של קרובים. כל קבוצה תופסת שטח מסוים. הפלישה לשטח של קבוצה אחרת עשויה לעורר תגובה תוקפנית.

הילדים מטופלים על ידי האמהות או בני המשפחה. גם הזקנים זוכים לטיפול על ידי בני הקהילה. הסדר החברתי והטיפול בצרכיה הכלליים של הקבוצה נעשה על ידי ראש השבט, לרוב במשותף עם זקנים. בנוסף לכך קיים תפקיד מיוחד של איש הרוח והמרפא המקשר בין העולם הזה לעולמות אחרים.

בניגוד למקובל לחשוב שיטה זו של מחיה אינה דורשת שעות עבודה רבות, כך נותר זמן למנוחה וליצירה. בחברה זו אין סיבות רבות למתיחות בין החברים. אומנם גם בה קיימות קינאה, רשע ותוקפנות, אך התופעה מצומצמת וניתנת לשליטה על ידי ראש השבט. יש אנתרופולוגים שהגיעו למסקנה שאיכות חייהם של ציידים לקטים טובה יותר מהחיים בחברה התעשייתית בכרכי העולם, בהם קיימים הבדלי מעמדות חריפים ולרבים הספקת הצרכים הבסיסיים קשה.

לא קל להעריך טיב של חברה שאינה מוכרת לי אישית, מעולם לא ביקרתי בקבוצה של ציידים לוקטים, ואיני מכיר מקרוב את אורחות חייהם. למעשה כל ידיעותיי מקורן בספרים או במאמרים. ובכל זאת, בהיותנו אדם יש לנו הרבה מהמשותף עם כל חלקי האנושות, ומכאן שכל אחד מאתנו מסוגל להבין את היסוד האנושי של אדם החי בחברה שונה משלנו ובתקופה רחוקה.

כפי שציינתי בראשית הרשומה מיליוני אנשים עדיין שומרים, במידה זו או אחרת, על שיטת המחיה והמסורת של תקופות האבן. לנו אולי קשה להבין שקיימים אנשים המסרבים לצרוך תוצרת של התעשייה המודרנית, ומעדיפים להסתפק בהספקת מזון יומי במקומות שהטבע מעניק אותה בנדיבות.

דוגמה לקבוצה הנלחמת בתוקף על זכותה להתבודד הם שבט הסנטינל בצפון איי אנדמן. שבט זה הוא אחד האחרונים המסרב בתוקף לקיים קשר כלשהו עם העולם החיצון. יש לשער שהם יודעים את גורלם המר של תושבי שאר האיים שברובם נכחדו*.

* המתעניין בתושבים הקדומים של איי אנדמן וניקובר ימצא חומר רב באתר של George H.J.Weber Lonely Islands.

איי אנדמן וניקבר חברה בת שישים אלף שנה

המחפש אנשים, החיים בימינו, אך קרובים ביותר לתרבות פרהיסטורית, ימצא אותם באיי אנדמן וניקבר. הסיבה לכך נעוצה בהתפתחות הגיאולוגית של האזור. לפני תקופת הקרח האחרונה השטח בו נמצאים היום איי אנדמן וניקבר היה קשור בשטח אדמה רצוף למדינת מיינמר (בורמה לשעבר). קבוצות של ציידים לקטים נדדו מיבשת אסיה והתיישבו באדמה זו. על פי הערכה, תהליך הנדידה החל לפני כשישים אלף שנה. כתוצאה מהמסת הקרחונים של תקופת הקרח האחרונה, מפלס הים עלה והציף את מפרץ בנגל של היום. כך נוצרו כ 300 איים שאוכלוסייתם נשארה מנותקת משאר העולם.

על פי מחקרים אנתרופולוגים ומחקרי די אן אי (DNA) התושבים הראשונים של איים אלה הגיעו מאפריקה דרך יבשת אסיה. הם שייכים לקבוצה של אנשים נמוכי קומה כהי עור ומקורזלי שער המכונים אנדמנס נגריטו פיגמי (Andamanese Negrito pygmies). באיי ניקובר קיימים קבוצות ציידים לוקטים השייכים לטיפוס מונגולואידי, שגם הם התיישבו בשטח זה לפני הפיכתו לאיים.

1. - מפת איי אנדמן וניקובר

2 - איי אנדמן – רוב האיים קטנים יחסית ולא מיושבים

קבוצות הציידים שבאיים הגיעו אליהם בשלב האחרון של תקופת האבן. בפרק זמן זה תרבויות יבשת אסיה המשיכו להתפתח. הם המציאו את המתכות, בנו ערים וראו עלייתן וירידתן של אימפריות. לעומתם תושבי האיים המבודדים, התפתחו באיטיות. עד המאה ה 19 הגיעו לשלב של התקופה הניאוליתית הקרמית. כלי הצייד שברשותם הם הקשת החנית (3).

. - יליד אנדמן מחזיק קשת לידו חניתות קצרות וחיצים

http://www.andaman.org/BOOK/chapter17/pla17-2.jpg

כמו כל תרבות ניאוליתית הם השתמשו בגרזן (4) לכריתת עצים ולבניית סירות. הכלי מורכב מידית עץ ומלהב אבן או כונכיה. כמותם נמצאו בכל אתר של התקופה ברחבי העולם. קבוצות הילידים לא ידעו להתיך מתכות, ובכל זאת כאשר בראשית המאה העשרים אוניה טבעה בקרבת החוף הם הבינו את התועלת בשימוש במתכת, הם פרקו חלקי ברזל מהאוניה, ומהם הכינו ראשים לגרזניהם.

4. - גרזנים וסכין הדומים לכלים מהתקופה הניאוליטית בעולם

לאגירת נוזלים הם השתמשו בקליפות פרות יבשים בקונכיות גדולות ובכלי חרס. באחד התצלומים מראשית המאה ה20 נראים בני שבט מהאי ניקובר עם כדי חרס גדולים (5).

5. - קבוצה משבט חמורטה מהאי ניקובר (Nicobari on Chamorta)התצלום משנת 1900

http://www.andaman.org/BOOK/chapter9/text9.htm

כלי מאוד שימושי, שלא הומצא על ידם הוא הכלי להדלקת אש, לכן הם מקפידים לשמר גחלים מעץ מיוחד שהם נושאים איתם בתוך מצע של עלים.

מקורות מחייתם הם צמחי מאכל של היער הטרופי ובעיקר שפע רב של דגי ים. בנוסף לצייד של בעלי חיים כמו לטאות, חזירי בר, צבים, וסוג אחד של פרת בר. מזון חשוב בהזנתם הוא דבש הדבורים.

6. - זוג מהאי אנדמן תצלום משנת 1875

http://en.wikipedia.org/wiki/Andamanese

בתמונה זוג של ילידים מהאי אנדמן הגדול (6), קומתו של הגבר לא עולה על 1.50, האישה נמוכה כב 10 ס"מ. על גופם

חרוזים וקישוטים עשויים קונכיות ים ובקצוות חוטים. הקשת בידו של הגבר היא טיפוסית לתרבות זו (ראה תמונה 3).

הם בעלי עור שחור כהה ושער מקורזל. על פי תיאור זה הם שייכים לקבוצה אתנית של פיגמים. האם הם קשורים לפיגמי של אפריקה או של הפיליפינים? לשאלה זו אין עדיין תשובה חותכת. העובדה היא שכל קבוצות הפיגמים חיים ביער המשווני בשלב טכנולוגי של תקופת האבן.

בראשית המאה העשרים עם כיבוש האיים על ידי אנגליה השלטונות ניסו להקים קשר עם האוכלוסייה המקומית, אך ללא הצלחה. תושבי האיים התנגדו לקשר עם זרים. התוצאה הייתה מאבק שהביא לרציחות הדדיות וגרם לאבדות רבות משני הצדדים. שלטונות הודו, בכדי לא לחזור על שגיאות העבר החליטו למנוע קשר בין הילידים לבין זרים. אלא שבעידוד אותם שלטונות מאות אלפים מתושבי הודו עברו להתיישב באיים. הם תפסו אדמות של השבטים המקומיים ועיסוקם בצייד גרם להקטנת שטח המחיה ודחיקתם של הילידים אל פנים היער.

יחסי שבט החרווה (Jarawa) עם זרים

עד בוא האנגלים לפני כ 350 שנה קבוצות הציידים לקטים חיו בגן עדן בו הטבע סיפק להם את כל צרכיהם. עד כמה שידוע מספרם הגיע לחמשת אלפים איש. מהם נותרו היום כשלוש מאות בלבד. דילול מספרם נגרם גם מהדבקות במחלות להן לא היו מחוסנים כמו שחפת או חצבת.

בשנת 1970 השלטון ההודי החליט לבנות כביש החוצה את האי אנדמן. בעקבות סלילת הכביש הגיעו חקלאים וציידים רבים מהודו ומבורמה שדחקו שוב את הילידים לתוך היער. היום נותרו מהם כ200 עד 300 איש בלבד. אוכלוסיה המנסה בחירוף נפש לשמור על עצמאותה ראה:

The Jarawa Tribals of the Andaman Islands: Living on the Verge of Extinction

בשנת 2004 האיים נפגעו מהצונמי וכתוצאה נהרגו אלפי תושבים ותיירים. מתברר שלקבוצות הציידים לא נגרם נזק. הקשר לטבע פיתח בהם רגישות מיוחדת. לפני פגיעת הצונמי הם ברחו לגובה ההר וכך ניצלו מהאסון.

7. - מונק (Munack ) בקתות מסורתיות באי קמורטה ((Kamorta המבנים נהרסו בצונמי של 26 בדצמבר 2004

http://www.andaman.org/NICOBAR/text.htm

צלמים שהגיעו לאיים עם הכיבוש הבריטי מהווים מקור, כמעט יחיד, לתיעוד התנהגות אינטימית של בני המקום. הסתכלות בתצלומים מגלה רגעים מיוחדים. בתצלום הראשון בחור הצעיר נושף בידו של המבוגר כמחווה של פרידה. בתצלום השני בני זוג שנפגשו אחר פרידה ממושכת מביעים את שמחתם בחיבוק בישיבה. נכון הסגנון שונה מאוד אך התוכן הרגשי זהה.

8. ברכת פרידה בין שני אנשים, הצעיר נושף בידו של המבוגר

הבחור הצעיר מחזיק קשת והמבוגר סוג של חנית לדייג

התצלום נעשה על ידי M.V. Portman בשנת 1880

http://www.andaman.org/BOOK/chapter9/text9.htm

9. - שבט האונג' קבלת פנים מסורתית לבעל או חבר קרוב לאחר פרידה ארוכה

http://www.andaman.org/BOOK/chapter17/text17.htm#pottery

פיגמים במקומות אחרים בעולם

הפיגמים נמצאים ביערות עד של אפריקה ואסיה. חלקם ציידים, בעוד אחרים מגדלי פירות וירקות. יש ביניהם העוסקים בקדרות. קהילות הפיגמים משתמשים בחצים מורעלים כדי לצוד ולהגן על עצמם. כמאה ושמונים אלף שוכנים בקונגו, קינשאסה, ברואנדה, בגבון, בקונגו המרכזית ובקמרון, ואילו קבוצות קטנות שוכנות בחצי האי המלאי, במזרח סומטרה, באיי הפיליפינים ובמערב גינאה החדשה.

Lord Moyne between two Negritos (from Lord Moyne,

Walkabout: A Journey in Lands between the Pacific and Indian Ocean. London 1938).

אנשי תקופת האבן יודעים לתפקד בטבע, הם מבינים את קריאת הציפורים, התנהגות בעלי החיים ודרכי הדגים, ידע וכישרונות שאנו תושבי הכרכים הגדולים איבדנו כמעט לחלוטין. האם יתכן שנוכל ללמוד מחכמתם מבלי להפריע להתפתחותם ולסביבתם הטבעית? שאלה חשובה עליה רבים מחפשים פתרונות.

חברות תקופת האבן אל מול החברה התעשייתית

אנו חיים בחברה המפתחת טכנולוגיה שלכאורה מקלה על חיינו. קבוצות הציידים לקטים נודדים גם הם חיים בהווה אלא שכל רכושם הם כמה כלי עבודה ומגורים עשויים חומרי טבע. הדייגים מביניהם למדו לבנות סירות. החקלאים השכילו להבין דרך להצמיח צמחי מאכל על פי עונות השנה. הציידים הגיעו להבנת תנועות בעלי חיים ולתכנן דרכים לצוד אותם.

מה השונה ומה המשותף בין שתי החברות?. מבחינה אנושית הם דומים בכל: חברתם מנסה לשרוד כמונו, הם אוהבים ושונאים, מנהלים מאבקים ומלחמות. הם שמחים ועצובים, יש בהם נועזים ופחדנים, בישנים וחצופים. חברתם מנוהלת בשיטה שונה משלנו: הם מקיימים שיתוף פעולה ועזרה הדדית בין כל חברי הקבוצה. לא קיימת חלוקה למעמדות וכלכלתם מבוססת על הספקה עצמית וסחר חליפין. מבחינה טכנולוגית הם נמצאים במקום שהאנושות הייתה לפני מאות אלפי שנים.

לעומת זה, החברה המודרנית פעילותה מבוססת על תעשיה ומדע וחבריה נמצאים במאבק מתמיד כלכלי וחברתי. אמנם קיימים מוסדות לעזרת החולה והחלש, אך האמצעים אינם מספקים את רוב חסרי היכולת.

מה הסיבות שגרמו להתהוות שיטות חברתיות שונות כל כך? את התשובה יש לחפש, לפי דעתי, בפסיכולוגיה של הפרט. בחברת הציידים לקטים השתרש משטר של שיתוף פעולה ועזרת הדדית, ללא תחרות. לעומת זה בחברה התעשייתית שולטת התחרות, האנוכיות, והחלוקה למעמדות.

היתרונות של חברת ציידים לוקטים נראים לי ברורים, אך ללא ספק מעטים מאוד מבינינו יבחרו לחזור לשלב זה של ההתפתחות החברה בכדי להתענג על יתרונות הפנאי שמעניקה שיטה חברתית זו.

נשאלת השאלה מדוע, כל ההתקדמות המדעית והכלכלית, החברתית והתעשייתית של חברתנו אינה מצליחה להתגבר על העוני, האלימות והפשע שבערינו. כפי שלא מצליחה לעצור את הטרור, המלחמות והשמדת עמים. שאלה נאיבית? לא בהכרח, אנשים רבים שואלים את השאלות האלה ועל כך מתקיימים דיונים בכל רחבי העולם. ואף על פי כן לא רק שלא נמצא פתרון אלה שהבעיה מחריפה והולכת. ואולי קיים פתרון במקום הקרוב ביותר אלינו: אני עצמי. נניח שאני אוותר, מרצוני החופשי, על המרוץ התחרותי, על עשיית רווחים על חשבון אחרים, על הסכמתי האילמת לבזבוז האדיר של תעשיית החימוש. ונניח שכמוני ינהגו עוד כמה מיליוני אנשים. וכולנו יחד נחליט לנהוג באחריות לגבי עצמנו ולגבי הזולת. יש סיכוי סביר שהבעיות יהיו פחות קשות. אך על מנת לנהוג באחריות יש צורך בלימוד אחריות מה היא והמקצוע הזה אינו נלמד במכוני המחקר של מדינות העולם. האדם המרוצה מחייו לא יחפש לימוד שלדעתו לא יביא לו כל תועלת. מי שבעיות החברה התעשייתית מציקות לו יחפש ואולי ימצא מה היא אחריות חברתית והיכן המקומות בהם ניתן ללמוד אותה.

ומה בהמשך?

אירופה של המאה החמש עשרה חיפשה דרך לאסיה. כובשי ארצות וספנים חיפשו זהב תבלינים וערים נעלמות. המקרה הפגיש אותם עם תרבויות מדהימות של האינקה בפרו, האצטקים במכסיקו, המאיה בגווטאמאלה. פגישה רווית סבל והרס ממנה נותרו קבוצות אנשים שנותקו מתרבותם ואולצו בכוח לעבור לדתות חדשות ולדרכי התנהגות לא טבעיות להם. פצע פתוח שעדיין לא הגליד. מקורם של אותם עמים הנמצאים בשרידי הערים ומרכזי הפולחן שמהווים היום אטרקציות לתיירות או למי שמוכן לכך מקור ללימוד מסורות עתיקות בתוכן צפון מסר עתיק ימים שהבנתו קשה לפיצוח.

ובסוף הפרק הזה אני מבקש לנסות לגלות למי מן התרבויות העתיקות מגיע לקבל את כתר "ערש התרבות" עליו מתמודדות תרבויות מסופוטמיה, הודו ופאקיסטן, סין, מצריים והמזרח התיכון.

שנה טובה

עברו של העתיד מטרות המחקר

2010-05-24T06:57:00.000-07:00

ארכיאולוגיה נחשבת לעיסוק מעניין. יש חילוקי דעות לגבי תועלתה החברתית. האם כל התרומה שמחקר ארכיאולוגי מסוגל להציע היא פרסום מחקרים המיועדים לאנשי מקצוע, הצגת ממצאים במוזיאונים, ושחזור אתרים עתיקים לביקור תיירים?
ארכיאולוגיה כמקצוע אקדמי מוגדר כ"מדע העוסק בשחזור ולימוד תרבויות עתיקות, בהסתמך על ממצאים פיזיים שהתרבויות הללו השאירו מאחוריהן".
קיימות הגדרות בשפע: יש הרואים במקצוע זה מדע ואחרים "חקירת התרבות החומרית של העבר", ויש המשלבים ביניהם. העובדה שקיימות כל כך הרבה הגדרות מוכיחה עד כמה הארכיאולוגיה חסרה הנחת עבודה יסודית.
על פי ההגדרות המקובלות אין זה מתפקידו של ארכיאולוג מקצועי לחקור את האדם שיצר את המבנים, כלי העבודה ויצירות האומנות. אין הארכיאולוג אמור לדון בסיבות ובמניעים שהובילו להמצאות טכנולוגיות, לשיטות ארגון החברה, ולהתנהגות האדם.
המחקר הארכיאולוגי המקובל אינו אמור לחקור את הבעיות הקשות בהן הייתה נתונה האנושות בעבר, ואת הקשיים המלווים את קהילות העולם בימינו.
הצהרה זו עשויה להישמע כקטרוג נגד המחקר, מוסדות המחקר והמוזיאונים - אך לא זאת כוונתי. לדעתי לימוד ממצאי העבר יכול לפתוח אופק רחב של הבנות היכולות לשפוך אור על התנהגותנו כחברים בחברה האנושית ועל עתידנו.
במה עוסק המחקר הארכיאולוגי?
המחקר הארכיאולוגי המקובל עוסק במיון ממצאים, קביעת תאריכם וההשתלשלות הכרונולוגית של היישובים בהם נתגלו. על החוקר מוטל לנסות לשחזר את המבנים שנחשפו, ללמוד את הממצאים, דרך ייצורם וחומרי הגלם מהם נוצרו. לשם כך הוא יכול להיעזר בכימאים, פיזיקאים, גיאולוגים, אנתרופולוגים, ועוד בעלי מקצוע רבים היכולים לעזור בהבנת טכניקת הייצור של יצירות האדם.
חפירות ארכיאולוגיות מספקות את חומרי הגלם למקצועות מדע רבים: כגון היסטוריה, התפתחות הכתב והספרות העתיקים. בוטנאים נעזרים בממצאים ארכיאולוגים ללימוד התפתחות צמחים והתפתחות החקלאות. זואולוגים משתמשים בשרידי עצמות בעלי חיים למחקרם. אנתרופולוגים נעזרים בשרידי עצמות אדם ללימוד התפתחותנו הפיזית.
יש החוקרים אזורי תרבות מסוימים כגון אגיפטולוגים, אשורולוגים, חוקרי ארצות התנ"ך. יש המקדישים עצמם לחקר תרבויות יבשת אמריקה. ויש החוקרים את התרבויות הקלאסיות של יוון ורומא.
רבים החוקרים המתמחים בלימוד פרט אחד מיצירת האדם. אלה מתמחים בקרמיקה, פסיפס, כלי מתכת, תכשיטים ועוד. בהיותם מומחים העוסקים בתחום צר של יצירותיהם של האדם מחקרם מתעלם מן הקשר לאדם לחברה ולסביבה.
מחקר של תחום צר של פעילות האדם אינו מביא בחשבון את התנהגות האדם ומניעיו ואינו יכול לספק תשובות להבנת הדחפים הפיזיים והנפשיים המניעים את חיינו.

הגדרת ארכיאולוגיה של וויליאם פלינדרס פטרי

וויליאם פלינדרס פיטרי (1853-1942) המכונה "אבי הארכיאולוגיה" פעל רבות להעלות את המקצוע משוד עתיקות פרוע לחקר מסודר של עברו של האדם.

בהיותו ילד הבין את חשיבותו של הרישום המדויק של חשיפת עתיקות. את אהבתו למחקר מדעי קיבל מהוריו: אמו אן התמתחה בחקר מאובנים ומינרולוגיה. אביו היה מהנדס ומודד מקצועי. חולשתו הפיזית כנער מנעה ממנו לבקר בבית ספר, תפקיד שמילאו הוריו. בגיל צעיר למד בעצמו גיאומטריה וטריגונומטריה. מיוזמתו הוא מדד מבנים, כנסיות ומגליטים כמו סטונהאנג'. כבר בגיל שלוש עשרה התעניין בפירמידות של מצרים וחלם לבקר במקום.

משנת 1880 החל את מחקריו במצרים ומאז נודע כחוקר דייקן ומחדש. מעולם לא למד לימודים פורמליים, ובכל זאת התמנה לפרופסור לאגיפטולוגיה של אוניברסיטת לונדון. ממצאי חפירותיו במצרים מוצגים במוזיאון בלונדון הנושא את שמו.

הוא חפר באנגליה, מצרים וארץ ישראל. במחקריו הניח את היסוד לכרונולוגיה יחסית המתבססת על השוואת כלי חרס וממצאים אחרים.

אחת מתגליותיו החשובות היא מצבת הניצחון של פרעה מרנפתח, שהיה בנו ויורשו של רעמסס השני. במצבה זו מופיע לראשונה שם של שבט המכונה ישראל, ומכאן שמה מצבת ישראל.

כך הוא הגדיר ארכיאולוגיה:

"Archaeology – the knowledge of how man has acquired his present position and powers – is one of the widest studies, best fitted to open the mind, and to produce that type of wide interests and toleration which is the highest result of education." William Flinders Petrie, 1904 Methods and Aims in Archaeology. Macmillan and Co., London

הספר פורסם באינטרנט:

http://www.archive.org/stream/methodsaimsinarc00petruoft

שיטות העבודה המדעית התקבלו על דעתם של חלק גדול מהחוקרים, לעומת זאת דעותיו על הקשר בין פעילותם של דורות העבר להווה לא זכו לתשומת לב מספקת.

פטרי נקבר בירושלים ומצבתו נמצאת בבית הקברות הפרוטסטנטי שבהר ציון.

Sir William Matthew Flinders Petrie

המצבה על קברו בהר ציון

הבנתי את עצמי הבנתי את המין האנושי כולו

בשלב מסוים בחיי הגעתי למסקנה שחקר האדם – אני ואתה – חייב לכלול את הכול: האדם ויצירתו החומרית והחברתית. חקר האדם מתחיל בחקר עצמי. הבנת עצמי והאחרים יכולה להאיר את הסתירות בהן מתנהלים חיינו. הבנת עצמי, שכניי והחברה עשויים לעזור לי בהבנת תהליך השינויים שהתחוללו בהיסטוריה של האנושות.

לא יתכן לימוד היסטוריה במנותק מלימוד טבעו של האדם, המרחב הגיאוגרפי בו הוא יושב, והארגון החברתי בו הוא פעיל. היה לי ברור שללא בדיקה כוללת של כל האלמנטים המרכיבים את האדם ואת סביבתו לא ניתן יהיה להבין את הסתירות בתוכם אנו חיים.

מוזיאון כסקופ עולמי

לפעמים ממצא מיוחד ויוצא דופן מוצא מקום כבוד במבנה מיוחד, כפי שקרה לגופתו וחפציו של אוטזי איש השלג (ראה רשומה בבלוג הזה מה 21/10/2009) המוצג בעיר בולזנו שבצפון איטליה: Bolzano South Tyrol Museum of Archaeology

שרידיו התפרסמו מכיוון שגופו וחפציו נשמרו היטב מתחת לקרחון. ממצא ארכיאולוגי זה הפך ל סנסציה עולמית וחשוב לעיר בולזנו, לתושביו ולכלכלתם כפי שמודים מנהלי המוזיאון.

ללא ספק זו חוויה להתבונן בדמות של איש בגדיו וחפציו שנשמרו כחמשת אלפים שנה.

באתר האינטרנט של מוזיאון בולזנו מספרים שהבדיקות המדעיות ימשכו עוד שנים והחוקרים עשויים לגלות פרטים רבים על חייו של האיש, על מזונו ומחלותיו. מקום הולדתו ומקצועו.

המוזיאון מכין תערוכה מיוחדת שתוצג בין הראשון למרץ ועד ה15 בינואר 2011. בתערוכה זו יוצגו תוצאות המחקרים המדעיים האחרונים שנעשו באיש השלג וחפציו.

אם כל חשיבותו של המחקר המדעי לא נחקרו הסיבות למותו. האיש נרצח על ידי אחרים שרדפו אחריו, מדוע? כנקמה? רדיפת פושע? מריבה במשפחה? או כל אשמה אחרת שאנשים יכולים להטיל אחד בשני וכתוצאה מכך לגרום לתוצאה הרסנית.

חלק מהאנושות סבורה שיש אנשים שמגיע להם עונש מוות. אנשי מדע מכובדים ימשיכו לחקור פרטים על איש הקרח ואולי באחד הימים נשמע שגם הם מבינים את מה שכל כך בולט: בני אדם עוסקים מאז ומתמיד ברצח חינם של אדם בידי אדם.

אוטזי איש השלג השיחזור

קהל רב מחכה לתורו להיכנס למוזיאון בבולזנו בו שוכן "אוטזי איש השלג"

מקדשים בגן עדן- תגליות חפירות גבקליטפה Göbeklitepe

2010-01-10T04:04:00.000-08:00

שם הכתבה אינו בא מפירסום של סרט הוליבודי מרהיב. "מקדשים בגן עדן" הוא כינוי שהעניק הארכיאולוג קלאוס שמידט למבני מקדשים שחשף בגבקליטפה בדרום-מזרח תורכיה. כוונתו לא היתה, כפי שאני מבין, לגן העדן התנ"כי, כי אם למקום שופע כל טוב, בו הטבע מעניק שפע מזון שניתן להשיגו בקלות יחסית.

האתר נמצא למרגלות הרי הטאורוס, צפונית לגבול עם סוריה, כ 15 ק"מ מהעיר התורקית אורפה (Urfa) . העיר שינתה את שמה בימינו לסנליאורפה Sanliurfa)). על פי המסורת המוסלומית היא מקום הולדתו של אברהם אבינו.

הצצה חטופה בתצלומי הממצאים של החפירה הרשימה אותי מאוד. קריאת כמה מאמרים גרמה לי לשינוי בהבנת פרק בהיסטוריה האנושית.

במקום נחשפו שלושה מבנים עגולים; בכל אחד מהם עשר או יותר אבני מצבות [1] בהן נחרטו דמויות אדם, נחשים, חיות בר, עופות, מפלי מים ואפילו חרקים. שפע לא יתואר של צורות וסמלים (ראה תמונות). המצבות במשקל של 5 טון ויותר מגיעות לגובה של שלושה עד חמישה מטרים. הארכיאולוג קלאוס שמידט, החופר במקום 13 שנה, פירסם ספר על החפירה, בשפה הגרמנית, ומספר מאמרים.

את רוב הידיעות על המקום ליקטתי ממאמרים שכתובים באנגלית, ומסיפורים של עיתונאים וארכיאולוגים שביקרו במקום. כולם הוקסמו ממראה עיניהם, והודו שהממצא משנה עקרונות היסטוריים שהיו מקובלים עליהם. יש שהרחיקו לכת בהצהירם שאלה החפירות החשובות ביותר בעולם.

לא פלא שכך הגיבו, כי בפעם הראשונה בתולדות הארכיאולוגיה נמצאו מבנים בהם מצבות מגולפות מלפני כ 12.000 שנה - ממצא המעיד על ידע ומיומנות לא צפויים מחברה של לוקטים וציידים נודדים.

יחד עם כל תלמידי ההיסטוריה העתיקה, חשבתי שההיסטוריה מתחילה בשומר, כפי שלימד אותנו שמואל נוח קרמר בספר בשם זה [2] ובמחקריו הרבים. בעקבות גבקליטפה ואתרים רבים בסביבתו יש דוגלים באמירה חדשה "ההיסטוריה מתחילה בדרום מזרח תורכיה".

יש לציין שחפירות גבקליטפה כמעט לא התפרסמו בארץ. באינטרנט מצאתי שני איזכורים קצרים. האחד ב wapedia

והשני באתר של מוזיאון התרבות הירמוכית ע"ש יהודה רות בקיבוץ שער הגולן.

לפני שאכנס לתיאור ממצאי החפירה והמסקנות הנה כמה מילים על התגליות:

מזלו של אתר ארכיאולוגי

מעשה שהיה כך היה, או נכון יותר יש גרסות שונות לאותו סיפור: בשנת 1960 משלחת סקר ארכיאולוגי הגיעה לפסגת הר שומם בתורכיה המכונה גבקליטפה (GöbekliTepe). המשלחת היתה מורכבת מארכיאולוגים מאוניברסיטת שיקגו ומן האוניברסיטה של איסטנבול. על פני השטח הם ראו אבנים מעובדות שניראו כמצבות, והם שיערו שאלה שרידים של בית קברות ביזנטי או מימי הביניים, ועזבו את המקום ללא שוב.

מסתבר שבארכיאולוגיה הבלתי צפוי הוא הכלל. בשנת 1994 הארכיאולוג פרופסור ד"ר קלאוס שמידט החליט לבקר במקום. בראותו את הגבעה הבין מייד שהיא מלאכותית. הוא החליט לערוך בה חפירות ארכיאולוגיות.

העיתונאי טום קנוקס (Tom Knox) מספר ב mail online (מיום שני ה-14 לדצמבר 2009) סיפור מעט שונה: רועה צאן מיישוב סמוך בשם Savak Yildiz עבר ליד עץ התות היחיד שעל הגבעה. במקרה נתקל באבן מלבנית מבצבצת מהקרקע. מרוב סקרנות התכופף וניקה את חלקה העליון של האבן. האיש ראה מה שראה, ובחושבו שאולי הממצא חשוב הפיץ את השמועה בכפרו.

השמועה הגיעה לאוזני אנשי המוזיאון המקומי של סנליורפה Sanliurfa)), עיר שנמצאת במרחק של כ- 15 ק"מ מהאתר. אנשי המוזיאון התקשרו למכון הגרמני לארכיאולוגיה באיסטנבול והודיעו על התגלית. זאת הסיבה, אליבא דתום נוקס, שהארכיאולוג קלאוס שמידט, הגיע לאתר. שמידט מספר שבראותו את האבנים ידע שאם לא יעזוב את המקום מייד הוא יבלה באתר את שארית חייו, הוא לא עזב את המקום ועדיין הוא חופר את האתר מזה 13 שנים.

[1] החופר משתמש בשם PILLAR, אחרים מכנים עמודים אלה בשם מגליט ((MEGALITH אני העדפתי את הכינוי מצבות

[2] ההיסטוריה מתחילה בשומר - שמואל נח קרמר מרחביה: ספרית פועלים, 1960

הגבעה המלאכותית על ראש ההר בגבקליטפה

רועה הצאן הסקרן

Savak Yildiz

שחשף את המצבות הראשונות

גבקליטפה בתצלום של

google

על הגבעה הריבועים שנחפרו

התצלום של GOOGLE מראה כמה עשרות ריבועים בהם נחשפו ארבעה מקדשים. קוטרה של הגבעה המלאכותית כ 300 מטר ועומקם של השרידים כ15 מטר.

בימינו האיזור חשוף ושומם, חלקו העליון של ההר חסר ברובו כיסוי אדמה. עץ התות הבודד הגדל בשטח נותר בחיים בהיותו קדוש בעיני תושבי האזור. האם כך היה בעבר?. תוצאות החפירות גילו עובדות מפתיעות על עברו של האיזור. הסיפור החלקי בהחלט בהמשך.

מאוד יתכן שהבנתי את הדברים אינה מדויקת. מאחר ודין וחשבון מפורט על החפירות התפרסם בגרמנית, שפה שאיני שולט בה, אני מצפה לדו"ח שיתורגם לאנגלית.

התצלומים מתפרסמים ברשותו האדיבה של מנהל החפירה פרופסור קלאוס שמידט ועל כך תודתי.

מקדשי גבקליטפה

בחפירות נחשפו עד כה ארבעה מבנים אובליים או מעוגלים, שזוהו כמקדשים. בכל אחד מהם עמדו 12 או יותר אבני מצבות. ברוב המצבות גולפו דמויות אדם, נחשים, חיות בר, עופות, מפלי מים ואפילו חרקים. שפע לא יתואר של צורות וסמלים (ראה תמונות). המצבות חצובות באבן גיר רכה במשקל של כ 5 טונות ויותר. הן נחצבו בסביבה הקרובה. המבנים היו בשימוש במשך כארבעת אלפים שנה בין האלף השתים עשרה לאלף השמיני לפני זמננו. תקופה המכונה בארכיאולוגיה התקופה הניאוליטית הפרה קרמית, (Pre Pottery Neolithic) ובקיצור PPN

אין סיבה להבהל משמות אקדמיים, מדובר בסוף תקופת האבן בה בכל האזור בין מצריים בדרום לבין מסופוטמיה ואנטוליה בצפון נדדו קבוצות של ציידים ומלקטי צמחים.

לפניכם חלק מהתצלומים שאספתי. התצלומים מתפרסמים ברשותו של מנהל החפירה קלאוס שמידט.

התצלום הראשון הוא שיחזור סכמטי בו נראים שלושה מקדשים. בקדמת הציור מבנה מעוגל מורכב משני מעגלים קונצנטריים בהם אני יכול לספור 20 מצבות, חלקם בתוך הקירות ואחדות עומדות חופשיות במרכז העיגול הפנימי.

למבנה שתי כניסות סמוכות המוליכות למעברים צרים.

שיחזור המעגלים המגליטיים
Göbeklitepe

התמונה הבאה מגלה קטע אחד המבנים. העיגול המרכזי בקוטר של כ30 מטר. בקיר משולבות מצבות, שתיים מהן עומדות חופשי במרכז. הקיר בנוי אבני שדה גסות והרצפה נעשתה מסיד כבוי מהודק. גובה אבני המצבות שונה, המצבות במרכז העיגול מגיעות לגובה של חמישה מטרים ולמשקל של כחמש טון ויותר.

קטע אחד המקדשים בשלבי חפירה

המצבות

המצבות הן אבני גיר גדולות מסותתות בצורת T או עם בליטה יחידה. בכמה מהן מצוירת זרוע ויד החובקת את המצבה. החוקרים סבורים שצורת זו מזכירה אדם, אולי רמז לפולחן הקשור לראשי שבטים ומנהיגים.

בתבליטים צוירו: אריות, חזירים, יעלים, חמורים, אנפות, אווזים, בקר, שועלים, נחשים, עקרבים, נמלים ועכבישים.

בתצלום הבא החלק העליון של המצבה מעוטרת בחמש דמויות של עופות. סביב להן קוים מצטלבים, יתכם שהם מסמלים רשת בתוכה הן נצודו. מתחתם חזיר בר ומתחתיו מבצבץ ראש שועל. הדמויות שורטטו במצב סטטי, לא בהליכה או ריצה. האם זה בא להראות בעלי חיים מוטלים מתים? זה הרושם שאני מקבל מהציורים. רושם המבוסס על הסתכלות בלבד. חלק מהדמויות נעשו בתבליטים והן בולטות מהאבן. כגון דמות זוחל ואדם שעליו נחש. נוסף לכך נמצאו כמה פסלים, ביניהם פסל אדם עם אבר מין זקוף, ופסל בעל חיים כניראה חזיר בר.

מצבה ובה מסותתים עופות שנלכדו ברשת מתחתם חזיר ושועל

הארכיאולוג קלאוס שמידט ליד אחד האורטוסטטיים

שועל, עקרב, פסל חזיר? אריה ופסל של אדם

מצבה עם תבליט דמויות עופות ומפלי מים

דמות אדם ונחש - תבליט

פסלי אדם ואישה

הממצאים שאותי ריגשו במיוחד הם שני פסלי אבן, אומנם לא ברור לי אם הם נמצאו בגבקליטפה. בכמה פירסומים הם משוייכים למקדש מהתקופה הניאוליטית הפרי קרמית שנמצא בבליקלי גול, ((Balikli Gol בעיר אורפה.

האדם פסל בגובה של כשני מטר

והאישה המחזיקה בשדיה

שתי הדמויות ערומות. פסל הגבר הוא בגובה של כשני מטר, הוא מוצג במוזיאון של העיר אורפה. הדמות מפוסלת באבן בצורה גולמית: הראש קרח, ובמקום העיניים הושמו שתי אבני אובסידיאן שחור. ידי הגבר מצביעים על אברי מינו. מצוארו יורד כעין סרט בצורת V, אולי סמל של מעמד?. כך לפחות היינו מפרשים בימינו. הפסל השני (גודלו לא ידוע לי), פסלה של האישה המחזיקה את שדיה. המיוחד בשני הפסלים: שהפה לא מודגש, אצל האישה גם הפה וגם העיניים לא מודגשים.

בולט מאוד השוני בביצוע, דמות הגבר מסותתת בקוים גסים, לעומת דמותה של האישה המגולפת ביופי שלא היה מבייש אומן מודרני.

תבליטי גבקליטפה ושני הפסלים מאורפה אינם יצירות אומנות, כפי שאנו מגדירים בתקופתנו. הם נועדו למטרה מוגדרת הקשורה לפולחן. ההסתכלות בתבליטים ובפסלים העבירה אלי רושם מיוחד, רושם שאיני מסוגל לבטא במילים. אני מציע להתנסות בהסתכלות משוחררת מכל שיפוט אומנותי או סיווג מסוים, פשוט לנסות לקבל רושם ישיר.

מה תפקידם של המבנים

התצלום הבא מצאתי בבלוג של vagabond Wade P. Shepard,. הוא ביקר בגבקליטפה וראיין את מנהל החפירה. לדבריו הכלי שימש לעשיית בירה. אין לי כל מושג למה דוקא בירה, אין לי כל דרך לאמת או לסתור את גירסתו.

מיכל האבן הגדול מוביל אותי לניסיון להבין את תפקיד המבנים. כלי האבן נועד לאיכסון של מים או מזון. ברור שכלי אגירה רבים היו נדרשים להזנת הפועלים הרבים שעבדו בבניית המבנים ואלה שהתכנסו בהם.

חפירות גבקליטפה - קנקן אבן לעשיית בירה?

Thanks to www.vagabondjourney.com/.../gobekli-tepe-archaeology-story.html

תשאלו כיצד יודעים שאנשים רבים ביקרו באתר? בחפירה נמצאו עשרות אלפי עצמות בעלי חיים. הם נבדקו על ידי זואולוג מומחה ומתברר שכולם מייצגים בעלי חיים לא מבוייתים שהיו באזור באותה תקופה. בינהם: עיזים, יעלים, כבשים, חזירי בר, סוגי בקר שונים, חמורי בר, אוזי בר, ציפורים ודגים. חלקם מצוירים על גבי המצבות. בנוסף לכך נמצאו זרעי צמחים. מסתבר שגם הם שייכים למיני פירות ומזון צמחי לא מתורבת. ביניהם חיטה ושעורת בר וסוגים שונים של קטניות ופירות.

בעצמות נמצאו חריטות המצביעות על ביתור, חיתוך, וסימנים המעידים על בישול ואכילה. התמונה המצטיירת היא של מקום היכול לספק מזון טבעי למספר רב של אנשים.

באתר לא נמצאו מבני מגורים או מתקני בית, אם כן, המבנים היו מבני ציבור. סביר להניח שהם שימשו לפולחן. במבנים התכנסו אנשים רבים שבאו מהסביבה או אפילו ממקומות מרוחקים. בהיותם נודדים הם היו זקוקים למקום קבורה. פרופסור שמידט העלה את ההשערה שהמבנים שימשו למשפחות שביקשו להניח את עצמות יקיריהם במקום מרכזי בו התקיים פולחן הקשור במתים.

מדוע חפירות גבקליטפה חשובות כל כך?

המקדשים העגולים נוסדו לפני כ 12.000 שנה. הווה אומר שהם שייכים לחברה של נודדים שפרנסתם על איסוף צמחים וצייד. כארבעת אלפים שנה לפני תרבויות ארם נהריים, לפני המצאת הכתב, בניית ערים, המצאת החקלאות והמצאת הקדרות.

על פי המקובל האדם של תקופת האבן לא בנה מבנים, ולא ידע לחצוב אבנים גדולות ולהעבירם למבנים.

התגליות של אתר זה משנות סדרי עולם. חציבת אבן במשקל של 5 טונות ויותר והעברתה למרחק של כ500 מטר הוא מבצע גדול ומסובך בכל תקופה. קשה לי להבין כיצד הדבר נעשה כאשר כלי החציבה היחידים היו אבני צור קטנות, והסחיבה נעשית בחבלים וענפי עצים.

בנייה בקנה מידה כזה דורשת ארגון חברתי ומוטיבציה. מה הניע חברה של אנשים, החיים במקום בו יש שפע של מזון להרתם למבצע בנייה בסדר גודל כזה? יש החושבים שבבניה היו מעורבים עבדים. אני נוטה לחשוב שהעבודות נעשו מרצון חופשי.

אירגון העבודה דורש מנהיג, מנהלים, אומנים ופועלים. יש להכין מזון ושאר הצרכים הדרושים למספר גדול של אנשי צוות ועובדים. מנהל החפירה פרופסור שמידט, חישב ומצא שדרושים לפחות כ500 עובדים להשלמת בנית אחד המקדשים.

חציבת האבנים דורש ידע הנדסי, לחריטת היצירות נדרשים אומנים שעברו הכשרה אצל מומחה שהעביר להם מניסיונו.

ההיסטוריה מתחילה בדרום מזרח תורכיה

עד כה יחד עם כל לומדי היסטוריה עתיקה האמנתי שבניית מבני קבע, עשויים אבן או לבנים, החלה לפני כארבעת אלפים שנה. מקובל היה לחשוב שהאדם מתקופת האבן לא בנה מבנים ולא ידע לחצוב אבנים גדולות ולהעבירן למרחקים.

התגליות של גבקליטפה ויישובי הסביבה משנות סדרי עולם. מה היתה מטרת המקדשים?

מנהל החפירה קלאס שמידט מאמין שהמקדשים שימשו מרכז התכנסויות לאלפי אנשים שהביאו את מתיהם לקבורה והשתתפו בטכסים פולחניים. לדעתו התשובה תמצא בחפירה מתחת לרצפות, שם הוא מקווה למצוא קברים. עבודה שעד כמה שידוע לי עדיין לא נעשתה.

מעין באו המתכנסים? לכך יש סימוכין: מסביב לאתר ועד למרחק של 250-350 ק"מ נמצאו מרכזי יישוב בהם ממצאים מקבילים לממצא של גבקליטפה: צפונית לאתר נמצא יישוב בשם נבלי קורי ( .(Nevali Çoriבאתר זה נמצאו גם מבנים השייכים לתקופה הניאוליטית הפרה-קרמית. בין הממצאים נמצא פיסול של בני אדם ומצבות בהן תבליטי בעלי חיים, וביניהם פסל של ציפור.

באתר בשם קיונו טפסי ((Cayonu Tepesi, היה קיים, במקביל לגבקליטפה, מבנה שבו התקיימו טכסי קבורה. באחד החדרים נמצאו גולגלות אדם, מנהג רווח בתקופה הניאוליתית הקרמית במקומות כגון יריחו, עין ר'זאל בירדן ויפתח-אל בגליל הישראלי.

אם המצאת הכתב היא ראשיתה של ההיסטוריה, הרי שדרום מזרח תורכיה הוא ערש התרבות הרבה לפני שומר. בחפירות באתר הניאוליטי של הלן צמי ( (Hallan Çemiנמצאו כמה חלוקים בהם סימני כתב. גילם של החלוקים גם הוא מהתקופה הניאוליטית הפרה קרמית, מלפני כעשרת אלפים שנה.

כתב פיקטוגרפי שנמצא בהלן סמי Hallan Çemi))

באתר זה נמצאה מחט ברונזה. הכלי עובד מנחושת טבעית. יעברו כמה אלפי שנים עד שממציא אחר ימציא את תהליך התכת הנחושת והכנת כלי עבודה ותכשיטים מברונזה. דוגמה זו באה לבסס את ההנחה שלי שהטכנולוגיה האנושית מתפתחת שלב אחר שלב. במקרה הזה הכרת האפשרות לעבד עפרות נחושת לכלי בא הרבה אחרי שנלמד כיצד לעבד אפרה טבעית.

אתרים מהתקופה הניאליטית סביב גבקליטפה

מהותו של גן עדן
כאשר שאלתי את עצמי מהו גן עדן התשובה היתה: זה המקום בו קיים שיתוף פעולה בין כל חברי הקהילה, בה כל אחד עושה את רצונו של הבורא או הכוח העליון ומקיים את הסדר המקובל, בהנהגתו של מנהיג השבט. כל זמן שיש שפע אין תחרות, אין קינאה, ואין מאבקי כוח. כל עוד הצרכים היסודיים מובטחים אין צורך באגירת מזון, כמעט אין תוקפנות וכמעט אין מאבקי כוח. אמרתי "כמעט" כי אולי היו מקרי תוקפנות. על כל פנים הנשק היחידי היה הקשת ששימשה בעיקר לצייד.
במצבות של גבקליטפה, עד כמה שידוע לי, אין ביטוי ציורי של תוקפנות ורצח. ציורים בהם סימני תוקפנות ורצח מתחילים להופיע כמה אלפי שנים מאוחר יותר במרכזי ה"תרבות" של מסופוטמיה ומצרים, למעשה בכל מרכזי האוכלוסיה המתפרנסת מחקלאות וגידול בעלי חיים. אוכלוסיה החייבת לאגור מזון לשנים שחונות. חברה האוגרת מזון נמצאת בסכנת תקיפה מקבוצות אחרות החומדות את עושרם.
במקום המכונה היום גבקליטפה בין האלף השתיים עשר לאלף השמיני היו תנאים של גן עדן: אוכל בשפע מפרי העץ, מצמחי הבר ומשפע מינים של בעלי חיים. כל עוד הסדר החברתי נשמר הקיום האישי היה מובטח. החיים התנהלו בשיווי משקל עם הטבע ועם האירגון של החברה. בסוף התקופה חל שינוי אקולוגי-אקלימי, ובעקבות שינוי זה נוצר שינוי חברתי: האדם הפך ליושב קבע ולמגדל את מזונו.

המעבר מחברת ציידים לוקטים לחקלאיים ומגדלי בקר וצאון
חברת ציידים נודדים נעלמה בהדרגה והפכה לחברה של יושבי קבע שעיקר פרנסתם על גידול צמחי מזון צאן ובקר. יתכן והסיבה לכך היא שינוי אקלימי חריף.
באחד האתרים שנחפר בסוריה: אבו חורירה (Abu Hureyra) החוקרים מצאו עדות למעבר בין תקופה של אקלים לח ובו שפע מרעה, פירות, צמחי מאכל וצייד לבין אקלים יבש יותר. על פי החופרים השינוי התרחש במשך דור אחד. היובש הפתאומי הכריח את האוכלוסיה לביית בעלי חיים ולגדל את מזונם. התהליך אומנם החל הרבה לפני כן, אך תקופת היובש גרם לקידומו. בעל החיים הראשון שהתקרב לאדם היה הכלב, אחריו בויתו החזיר, כבשים ועיזים, יחד עם הבקר, הסוס והחמור. האקלים היבש חיסל את מרחבי שדות המרעה הטבעי. האדם הנבון עבר למשק של גידול חיטה שעורה ומיני קטניות, ולביות אותם בעלי חיים שנמצאו נוחים להחזקה בביתו.

לסיכום
הבנת משמעות תוצאות החפירה בגבקליטפה משנה את המוסכמות שבמשך שנים רבות שלטו במחשבה ההיסטורית והארכיאולוגית האקדמית. ההיסטוריה איננה מתחילה בשומר כפי שנקבע אלא אלפי שנים לפני כן. חברות של ציידים נודדים או נודדים למחצה היו מאורגנות ומסוגלת להקים יישובי קבע בהם מבנים ומקדשים, לחצוב אבני מצבות, לחרוט בהם דמויות ולפסל פסלי אבן גדולים.
ממצאי גבקליטפה והיישובים הניאוליטיים הפרה קרמיים של מרגלות הרי הטאורוס וסביבת מקורות הפרת והחידקל היו המסד עליו נבנו תרבויות שומר, אכד ובבל.